תמיר שרם
תמיר שרם צילום: באדיבות המצולם

תמיר שרם, שנפצע באורח אנוש אשתקד באסון במירון, מתכוון להגיע השנה להילולה בקבר הרשב"י ולברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".

בבוקר יום שישי לפני כשנה, כמה שעות לאחר האסון שגבה את חייהם של 45 אנשים, כבר ניתנה ההוראה להכין לו קבר לאחר שנפצע באסון ולא נמצא בין הפצועים שפונו לבתי החולים.

שרם עבר בשנה האחרונה תהליך ארוך של החלמה, ובנס הוא עומד על הרגליים וכבר חזר לעבוד בעבודתו כיועץ חינוכי ומנחה הורים. בשיחה עם ערוץ 7 הוא חזר לאותו לילה נורא, בו קיבל את החיים בחזרה והפך לאדם אחר.

"הגעתי לאירוע במירון. לקראת 23:00 בלילה חיפשתי מקום שקט לקרוא בו את הזוהר על פרשת שבוע", הוא סיפר. "הייתי שקוע בלימוד של הזוהר ולא שמתי לב שסביבי נהיה המון אדם שלחץ. יש לי פלאשבק שאני זוכר שאני כמו עלה נידף ברוח ופשוט הרפיתי כדי לא להלחם עם דבר שאין לך שליטה עליו. שם בעצם הזיכרון שלי השתבש כי כנראה איבדתי את ההכרה. נמעכתי ואיבדתי את הנשימה ונשברו לי הצלעות".

זירת האסון במירון
זירת האסון במירון צילום: דוד כהן, פלאש 90

הוא תיאר כיצד הוא נשלף מהערימה במסדרון המוות במירון כמעט במקרה, כיצד בוצעה עליו החייה מצילת חיים למרות שהפרוטוקול הרפואי באירוע רב נפגעים מגדיר שלא לטפל בפצוע הדורש החייאה, וכיצד בפינוי המוסק לבית החולים הבחין הפראמדיק שצנרור הקנה (טובוס) לא הוכנס כראוי ויכל לגרום למותו.

לדבריו, "היהודי שהוציא אותי מהערימה בעצם רצה להוציא ילד מתחתיי שהיא כלוא. הוא כבר היה ללא סימני חיים ועם דם. התחילו לעשות עליי החייאה למרות שזה מנוגד לפרוטוקול. זה יהודי חרדי שהיה בעברו בצבא והוא עשה מה שהוא זכר. בשלב מסוים הוא צעק לחובש שיש לי דופק ונשימה למרות שהוא לא ידע איך לבדוק את זה, אבל הוא חשב שככה יטפלו לי. החובש לקח אותי והתחיל לעבוד עליי בניגוד לפרוטוקול. באירוע רב נפגעים לא עובדים על החייאות. לי זה הציל את החיים".

"אותו אדם שמשך אותי מהערימה ירד למרפאה ואז כשהוא ראה שכבר מטפלים בי הוא חזר לקחת עוד מישהו מהערימה אבל לא נתנו לו", אמר. "כלומר, נמשכתי מהערימה בזמן מי שעבד עליי לא ידע על הפרוטוקול שאומר שלא עובדים על החייאה והוא הטעה כנראה את החובש שחשב שהמצב טוב יותר וכשהגעתי למרפאה שם הרדימו והנשימו אותי".

"נאמר לי על ידי החובש של האמבולנס שהפראמדיק במסוק בדרך לרמב"ם התעקש לעשות לי טובוס חדש כי משהו לא היה בסדר והוא צדק", הוסיף. "עשו לי טובוס חדש וייצבו אותי שוב על המסוק. לבית החולים רמב"ם הגעתי מורדם ומונשם. ניסו להעיר אותי כמה פעמים ברמב"ם ללא הצלחה ובסוף יצא שבשבת, ברעווא דרעווין, התעוררתי. עם כל המכשירים אבל הראש עובד ומשם התחיל תהליך החלמה. הייתי מאושפז בבית חולים קרוב לעשרה ימים ומשם חזרתי הביתה לשיקום. ארבעה חודשים של החלמה בבית בהם לא עבדתי. בחודש ספטמבר האחרון חזרתי לעבוד".

אבל את כל זה משפחתו לא ידעה באותו יום שישי, כשכבר חשבו שהוא מת. "בגלל שהתקבלתי כאנונימי בבית חולים בחיפה, לא ידעו מי אני אז לא הופעתי בסד"כ של הפצועים והמאושפזים. ראש המועצה פנה לכל בתי החולים שקיבלו פצועים ולא הופעתי שם. באותו זמן, 5:00 בבוקר, הוא שלח את זק"א להכין לי קבר. זה היה יום שישי בבוקר, רצו שעד שבאבו כביר יסיימו עם הזיהוי כבר יהיה קבר מוכן. מדובר ביום שישי ואין הרבה זמן עד כניסת שבת. זכיתי שהמחותן שלי הוא מנהל בית חולים סורוקה. הוא בדיוק היה בטיול בצפון והחתן שלי שלח אותו בשש וחצי בבוקר לבית החולים והוא עלה לטיפול נמרץ וזיהה אותי. אז הרגיעו את כל ההכנות להלוויה, אמרו שאני פצוע קשה אבל בחיים".

הוא מתכוון, כאמור, להגיע השנה להילולה במירון כדי לברך על הנס שבקבלת החיים מחדש. "אין הרבה אנשים שידברו איתך ויספרו אחרי שכבר הכינו להם קבר", הוא ציין בחיוך. "מאז ועד עכשיו אני כל הזמן מרגיש בן אדם אחר. אני חי חיים אחרים אני מסתכל על העולם בצורה שונה. אני רוצה לברך ממש במקום ברוך שעשה לי נס. נס גדול שבכלל משכו אותי מהערימה, שטיפלו בי בניגוד לפרוטוקול, שהכניסו לי טובוס והרדימו והנשימו אותי. זה דברים שלא עושים כשאין לך מרפאה מסודרת".