"שלום סיון, אני יודע שאת לא מפרסמת סיפורים כאלה בדרך כלל, אבל מרגיש צורך לשתף:
שמי אברהם מימון ואני אחיו של יאיר מימון, הגיבור מהיישוב תקוע שחיסל אתמול מחבל שניסה לחדור לביתו.
הנה זווית נוספת לסיפור: אתמול בשעות הערב ישבה אימי בביתה בקריית ארבע והחלה להרגיש מועקה בליבה. למרות שהייתה עייפה ומותשת משבת שבה אירחה את כל ילדיה, היא חשה שמשהו גדול עומד לקרות.
בהחלטה של רגע היא ירדה למערת המכפלה, לקברי האבות והאימהות, והתחילה לבכות ולהתפלל, כשהיא לא יודעת על מה.
באותם רגעים ממש החליטו יאיר ואשתו לצאת לשתות תה במרפסת ביתם באופן ספונטני, והסוף ידוע.
כאשר התקשרתי ראשון לאימי לספר לה על המקרה, היא רק ענתה לי: 'אני יודעת שמשהו קרה. רק תגיד לי שכולם בסדר'.
יש עולם נסתר שאנחנו לא רואים: קשר בין אימא לבנה, קשר בין האבות והאימהות של האומה אלינו הבנים שלהם, קשר בין חברון לגוש עציון, קשר בין תפילה למציאות. בשורות טובות".