עידית קאפח, חברת הקרובה של טלי חטואל הי"ד ותושבת קטיף בעבר ובהווה, חוזרת בשיחה עם ערוץ 7 אל הזיכרונות מטלי ובנותיה.
"קודם כל נזכור את טלי כאשה אצילית ונעימת הליכות. אישה שמאוד חשובה לה התורה והתפילה, שנראה אותה בכל שיעור בבית הכנסת, ותמיד יהיו לה את הדברים החכמים לומר", מספרת עידית.
היא נזכרת בחשיבות של בית הכנסת בחייהן של טלי ובנותיה, "הבנות תמיד הולכות ביחד איתה לתהילים ולכל האירועים היישוביים. טלי ואני עבדנו ביחד על העיצוב של בית הכנסת בקטיף ואני ממש רואה את זה עכשיו כשאנחנו צריכים לסיים את מה שהתחלנו יחד שם, ואנחנו רוצים לזכור את טלי גם פה בכרמי קטיף".
לתרומה לבית הכנסת לזכר טלי חטואל וארבבע בנותיה לחצו כאן
"הזיכרונות שלי מטלי הם בתפילות יחד עם הבנות סביבה, שרות 'לך דודי', עומדות בתפילת שמונה עשרה, חלק מהשיעורים של הנשים והשיעורים הכליים שהתקיימו בבית הכנסת, הבנות בקריאת התהילים ובתפילת ילדים. הן לגמרי פה. הן מסתובבות בינינו אנחנו מרגישים אותן הן מלוות אותנו בהחלטות שלנו בצמתים שאנחנו עוברים במהלך השנים ואנחנו רוצים להמשיך את זה הלאה".
עידית משחזרת את היום הנורא של הפיגוע, "היינו בקלפי בקרית מלאכי ושמענו שקרה משהו, שהיה אירוע בציר כיסופים, בעלי נהג אמבולנס והוא קיבל את זה בקשר, החלטנו שאנחנו עולים על הרכב ומתחילים לחזור באופן אוטומטי חייגתי לטלי שהייתה בצוות צח"י ואני הייתי תחתיה, עבדנו יחד - היינו בכמה צמתים משמעותיים ביחד, הרמתי לה טלפון והיא לא עלתה כמובן, ניסינו להבין מה קרה שם בדיוק, מי נפצעה ומה בדיוק האירוע. ובדרך קיבלנו את הבשורה הקשה הזאת שמדובר בטלי ובכל הבנות".
"התחושות הן בעיקר של כאב נוראי, חוסר יכולת בכלל להבין את מה שקרה פה. כאב עצום. במבט לאחור אתה יודע שזה משנה את החיים שלך", משתפת עידית.
כעת היא מבקשת להנציח טלי והבנות בבית הכנסת בכרמי קטיף, "אנחנו 18 שנים אחרי הרצח במהלך השנים גם עברנו גירוש, גרנו במגורים זמניים 12 שנים וכל הזמן הזה התפללנו בבית כנסת זמני, וגם כשהתחלנו לעבור לבתי הקבע, בית הכנסת שלנו עדיין לא בנוי ולא הסתיים, ואנחנו באמת מבקשים מהציבור, מכל האנשים בארץ שמכירים את הסיפור הזה לעזור לנו לסיים את בית הכנסת ולהפוך אותו למקום מזמין לכולם - ילדים, נוער, מבוגרים, נשים - שזה יהיה המרכז שלנו, שזה יהיה המקום המשמעותי עבורנו ובצורה הכי יפה אסטתית ומכבדת שאפשר".