מליאת הכנסת
מליאת הכנסת צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

כבר כמה שנים שייאוש כללי אוחז בנו. בג"ץ השתלט על הכל, והתקשורת נגדנו, והערבים, והבדואים, והמסתננים, ורמיסת היהדות.

הפגנות ומחאות לא מועילות. וגם התקווה לתקן את העולם התחלפה בהשלמה עם התרבות הכללית, החילונית, הפוסט-מודרנית, שהשתלטה על חיינו. התייאשנו מהחלום לשנות.

ואז הגיעה ההפיכה השלטונית. תפירת תיקים לראש ממשלה, האזנות סתר, תקשורת מגויסת, בתי משפט ממש לא לצדק, אחד עם כיפה מאחור שרימה את כולם, וקמה ממשלת ה"שינוי"- רמיסת רוב העם, הלאומי-מסורתי, ע"י חוקים של התנועה הרפורמית, מחיקת הזהות היהודית במדינת ישראל, מסירת הנגב, מסירת הר הבית, פיגועים, ורפיסות ביטחונית כללית.

ופתאום, מתוך החורבן הכללי, מתגלה פלא- רבבות אנשים בריאים מתחילים לבעור מחדש. מאמינים שמוכרחים לשנות, שחייבים לתקן, שא"א שלא לדבר, למחות. מרגישים שאסור לשתוק. שהפגנות ומחאות חשובות מאד, לפחות כדי לעורר אותנו לזקוף קומה. הלבבות מתעוררים מחדש, הכוחות שבים, חוזרים לחלום ולהאמין ביכולת שלנו לשנות. וזו בשורה נפלאה.

אבל אם ההתעוררות תסתיים רק בהפלת הממשלה הרעה הזו, אנחנו עלולים לפספס את גודל השעה. הגיע הזמן לשינוי אמיתי במדינת ישראל.

שתי צורות קרב קיימות במלחמה- הגנה והתקפה. היתרון העיקרי של התוקף הוא ביוזמה, שנמצאת בידיים שלו. הוא מחליט מתי לתקוף, איפה ואיך. המגן נדרש להגיב לקרב שלא הוא בחר, להילחם בתנאים לא נוחים, היוזמה ניטלה ממנו, הוא נלחם במגרש של מישהו אחר. ההגנה הכי טובה היא ההתקפה, כך ידוע. וזו בדיוק הסיבה. היוזמה חוזרת לידיים של המגן, הוא מפסיק להגיב ומתחיל ליזום, יוצר בעצמו את התנאים החדשים. רוח הלחימה חוזרת לפעם בלבבו, מניעה כוחות אדירים לפעולה.

שנים שאנחנו לוחמים בקרבות הגנה. התקפות השמאל הפרוגרסיבי משחיתות כל חלקה טובה של ערכים משותפים, אידיאלים, רגשות לאומיים בריאים, ובעיקר כל זיק של יהדות. הם קובעים את כללי המשחק, אנחנו מגיבים. ניסיונות בלימה, ובעיקר נסיגה והשהייה, כי ההגנה נפרצת והולכת, לצערנו. הם המתקיפים- היוזמים, היצירתיים, בעלי המוסר החדש, המתקדם, הנאור. אנחנו בהגנה- השמרנים, המיושנים, הפרימיטיביים, הנאחזים במסורת שמהעבר, הלא רלוונטיים.

בקרבות כאלה, תמיד ידינו על התחתונה. השמרן שייך לעבר, הנאורות שייכת לעתיד. הם יסבירו שהמוסר החדש הוא קבלת האחר, החלש, למשל בעל הנטייה המינית השונה. אנחנו נטען שזו פגיעה בערכי המשפחה הישנים, מהעבר. הם יצדדו בגלובליות, הכלל אנושית, אהבת האדם באשר הוא, מכל גזע. אנחנו מאמינים בלאומיות, הנורמאלית, המסורתית. אנחנו ננסה לשמור על הסטטוס קוו, הסכם הפשרות הישן, הם כבר מזמן פרקו אותו, בשם הצדק. ההסברה השמרנית מנסה לשמור על הקיים. הם באים לחדש, בשם המוסר, הנאורות. בקרבות כאלה אנחנו תמיד בצד המתנצל. אנחנו מהעבר המיושן, הם מתקדמים לעתיד חדש.

אבל האמת הפוכה. התורה תמיד עוסקת בעתיד, בצודק, במוסר, בקידמה הנאורה. הוצאנו את העולם מעבודה זרה, מעבדות משפילה, מאכזריות רצחנית, מההקרבה למולך. נתנו לעולם מוסר, אמונה, מידות טובות, תשובה, שאיפות של תיקון וגאולה. ואנחנו רק באמצע הדרך. התרופות לכל חוליי התרבות נמצאות בתורה. ההתקדמות האנושית לאורך כל ההיסטוריה הגיעה מהיהדות, החדשנית, המהפכנית, המוסרית. החדשנות האמיתית נמצאת אצלנו, אם רק נדע להסביר אותה. להסביר את העתיד, לא רק את העבר.

הצרות שהממשלה מייצרת צריכות לדחוף אותנו לעלות קומה. לא רק לחזור למצב שהיה, אלא להתקדם. מהפכה יהודית. מדינה יהודית יותר, ולא רק חילונית פחות. לא עוד חזרה לשמרנות, מהעבר, לא פשרות של סטאטוס קוו, שכבר מזמן לא קיים. יצירה של העתיד. שלב חדש במדינה, שלב חדש בגאולת ישראל. הגיע הזמן לדבר תורה במרחב הציבורי. לתכנן עשרים שנה קדימה, מה בכוחנו לשנות, לקדם, לייצר במדינת ישראל. הזהות היהודית שלנו צריכה לא רק להישמר, אלא להתחזק, להתרחב. מדינת ישראל יהודית יותר, לאומית יותר, נאמנה יותר לערכיה, לתורתה. ציבור עצום בעם מחכה לחידוש הזה, רובו המסורתי-דתי. התקדמות של מערכת חינוך יהודית יותר, תרבות יהודית, חיזוק המשפחה היהודית, מוסר לחימה יהודי, תקשורת חדשה, החלפת שיטת המשפט הבריטית-עותומאנית, משילות וריבונות בכל מרחבי ארץ ישראל, מניעת התבוללות בתוכנו, ובעיקר יהדות זקופת קומה במרחב הציבורי.

צריך לתכנן את השלב הבא. לעבור מהגנה ליצירה. יצירה של חיינו היהודיים במדינת ישראל. לשנות את השיח המתגונן שלנו. שהם יתגוננו, בעלי התרבות המקולקלת. מצידנו, אנחנו לא מתקיפים אף אחד. אנחנו עסוקים בעתיד היהודי שלנו. לא נגד, רק בעד. בעד עתיד טוב יותר לכולנו, עתיד של מדינה יהודית באמת. זו הצלת נפשות גם של אלה שכרגע מתאמצים לפרק, ולא מבינים שהם מחסלים גם את עצמם, את העתיד של ילדיהם, את העתיד של כולנו.

זה יחייב אותנו ליצור תכניות חדשות לכל מערכות המדינה. חיים ציבוריים יהודיים אמיתיים. לחדש, ליזום, להתמלא באמונה. רק מתוך תורה יש אפשרות לעשות את זה. קריאה בשם ה’ במרחב הציבורי. ציבור גדול מחכה לשלב הזה. צריך ללמוד מהשמאל הקיצוני את האומץ לומר גם דברים שלא מיד זוכים לתמיכה, מתוך אמונה בצדקת הדרך.

אמונה יש לנו, ב"ה. אמונה שזה נצרך, שזה צודק, שזו בשורה אדירה, שרק מתוך תורה אפשר לבנות עתיד יציב. עכשיו צריך גם אומץ. הגיע הזמן לזקוף קומה. זו משימה שמוטלת על הכתפיים שלנו, אלה שמאמינים בתורה, בדרכו הנצחית של עם ישראל, השמרן-חדשן. רק מתוך אמונה עמוקה ניתן יהיה לייצר מהלך חדש בחיי המדינה כולה. מדינת ישראל יהודית.