דווקא במתחם החסידות המתבדלת אירע אסון שסביב כאבו התאחדו המונים.חסידי תולדות אהרן
דווקא במתחם החסידות המתבדלת אירע אסון שסביב כאבו התאחדו המונים.חסידי תולדות אהרן צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מתחם תולדות אהרן

אחרי האסון במירון חשבתי לעצמי - זה התרחש במתחם תולדות אהרן, אבל נהרג שם חסיד תולדות אהרן אחד. שאר ההרוגים לא משתייכים לחסידות, והיו שם 20,000 איש בשעת האסון. דווקא שם, במתחם הקרוי על שם החסידות המתבדלת, התאספו מגזרים שונים. דווקא במתחם הזה אירע אסון שסביב כאבו התאחדו המונים. ואני, מה אני יודע עליהם, על חסידי תולדות אהרן? מכיר את הלבוש, חושב שמכיר את הדעות, בטח לא מכיר כהכרת איש את אחיו, גם הם לא מכירים אותי. נעשה מפגש בבית המדרש שלנו בכפר סבא, חשבתי, ומיד ריפו את ידיי חבריי מהמגזר החרדי – הם לא ייפגשו איתך, בטח לא אצלכם. ההסתגרות היא חלק מהרעיון, חפש רעיון אחר.

בכל זאת הצלחתי להשיג שלושה טלפונים. "שמי ליאור", הצגתי את עצמי, "אתה לא מכיר אותי (וזו בדיוק הבעיה. וגם אני לא מכיר אותך), ועכשיו, אחרי האסון הנורא במירון, אנחנו כאן בבית המדרש הקהילתי בכפר סבא מאוד רוצים להכיר. זה בית מדרש ציוני־דתי. אנחנו לא נתקוטט. לא נתווכח. ננסה לפגוש אותך. ספר לנו על עולמך. נקשיב. נכיר". כפי שניבאו לי קרה. בזה אחר זה סירבו לי. בנימוס סירבו, יש לציין, אבל הבהירו שהחלום שלי לא עומד להתגשם. בשיחה השלישית ידעתי שאין לי עוד מספרים. שאלתי, אולי יש מישהו שאתה מכיר שיסכים? נתן לי מספר של קרוב משפחה, והכין אותי שמן הסתם גם הוא יסרב.

הוא לא סירב.

רק אמרתי "רוצים להכיר" - אמר "אני בא". "אנחנו מכפר סבא, זה בסדר?" - "בסדר גמור". "מתי?" - "מתי שתגידו".

וכך היה. זה היה אחד הערבים המיוחדים בבית המדרש. האולם היה מלא מפה לפה. כולם באו בפשטות להכיר ולהקשיב. הוא סיפר על החסידות. על היומיום. על המשפחה, השידוכים, הקהילה, וכמובן על הקשר המיוחד עם האדמו"ר ומהו המקום למחשבה עצמית. הסביר לנו על יסודות השקפת עולמו, הרחוקה מאוד מזו שלנו, ובכל זאת הכול נעשה בלב פתוח. כאחים.

בסוף הערב סיפרתי לו איך לא הצלחתי להבקיע דרך להסכמה מחבריו שיבואו, ואיך הופתעתי כשכמעט בדרך נס אמר לי מיד כן. שאלתי אותו מה הביא אותו לכאן, איך הסכים כל כך מהר.

הוא סיפר שהתקשרתי בדיוק כשיצא מניחום אבלים של ההרוג באסון מן החסידות. כשישב שם, בין המנחמים, נכנסו לפתע זוג חילונים. אמרו שאינם קרובי משפחה, אפילו לא מכירים. באו מחיפה רק כדי לכאוב יחד. זה נגע בו. הרגיש שחייב לעשות משהו בשביל היחד הזה, ופתאום צלצל הטלפון, איך יסרב?

הסתה

הם אומרים להם שאנחנו רוצים מעמד ריבוני בהר הבית, הם אומרים להם שיש לנו חלומות להפוך את המסגד למקדש. הם אומרים להם שהאחיזה שלהם בהר נמצאת בסכנה. הם אומרים להם שהיהודים לא באמת ויתרו על המקום הזה, שגם אם זה נראה ככה לפעמים – בלב זה מה שהם רוצים. הם אומרים להם שככה העם הזה וצריך להילחם.

אנחנו אומרים להם שזאת סתם הסתה. אנחנו אומרים להם שעם ישראל מפוכח, הוא רוצה סטטוס־קוו, כותל, שקט ותו לא. אנחנו אומרים להם שהאחיזה שלהם בהר יציבה מאי פעם, רק שיפסיקו לאגור שם נשק. אנחנו אומרים להם שחלומות זה ללילות ובשביל כמה קיצוניים, אבל מצידנו זה יכול להימשך ככה עוד מאות שנים. אנחנו אומרים להם שיירגעו, היהודים לגמרי בסדר עם זה.

ואני אומר שלהגיד ככה על עם ישראל – אין הסתה פרועה מזו.

איום ונורה

עכשיו, במחילה מכל הזועמים, חידוש תורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך" זה גם על ראש ממשלה. כן, גם אם גנב קולות, כן, גם אם גנב לך את המדינה. יש איזו מחשבה רווחת שאנשי ציבור – דמם מותר. כאילו בחרו לשים את עצמם בחלון הראווה ועכשיו אפשר חופשי להשליך אבנים, חיצים וכל מה שבא ליד, ובעיקר ללשון. זה היה איום ונורא עם בגין, זה היה איום ונורה עם רבין, זה היה איום ונורא עם נתניהו, ועכשיו עם בנט זה בדיוק אותו היום ונורא.

זה היה מבחיל כשביזו את אשת ראש הממשלה הקודם ונכנסו לחיים של ילדיו, ועכשיו, כששולחים קליעים לבני משפחתו של ראש הממשלה הנוכחי, זה מבחיל אותו דבר. רק מה, עכשיו, כמו בימי רבין, זה כאילו בשם התורה והקדושה ואהבת הארץ. וכשבשם שמיים עושים דברים עקומים, זה עוד יותר נורא.

שומרים

כשבתנו הבכורה הייתה ילדה גרנו ביישוב פסגות שבחבל בנימין. בשבתות כל הרכבים שובתים, רק רכב אחד משוטט במעגלים – רכב ביטחון, אפילו הוא עם מנגנון שבת. כשבאנו לבקר את ההורים, סבא וסבתא שלה שגרים בעיר, הסתכלה על שפע המכוניות ונבהלה: "בטח מסוכן פה, יש המון שומרים".

עכשיו לך תדע מה יותר נכון, להשאיר אותה בתמימותה ולהותיר אותה בפחדיה, או "להרגיע" אותה – אל דאגה, בטוח כאן, פשוט עם ישראל זה לא מה שחשבת. אני כבר לא זוכר מה אמרנו לה, זה היה מזמן, אבל מאז בכל שבת כשאני רואה מכוניות אני אומר לעצמי, הלוואי הייתי ילד שחושב שהם שומרים.

ירידת הדורות

תקשיב טוב ילד, אם אני הייתי אומר לאבא שלי דבר כזה הוא היה אומר לי שאם הוא היה אומר לאבא שלו דבר כזה, הוא היה אומר לו שאם הוא היה אומר לאבא שלו דבר כזה, הוא היה אומר לו ש...

פרשה בקטנה

כשתקום הסנהדרין, זה ברור לי כשמש, היא תצטרך לשקם את שנת השמיטה. שמיטה חברתית, לא רק חקלאית - לרואי חשבון, למהנדסים, לעובדות סוציאליות, למפעילי מנופים. שנת שבתון תהיה לארץ, לא רק לאדמת הארץ. ואז יובל, ושלום על ישראל.

לתגובות: liorangelman@gmail.com

***