איתן עזריה
איתן עזריה צילום: גיא קורן

בשביל איתן עזריה (39), מאמן מנטלי בינלאומי לספורטאי עילית, חמש השנים האחרונות היו הטובות ביותר שהיה יכול לדמיין כמאמן מנטלי בליגת־העל הישראלית. אחרי שלוש אליפויות בארבע שנים בהפועל באר שבע הוא עבר למכבי חיפה, המועדון שבו גדל כשחקן, וזכה עם הקבוצה באליפות. "מדובר בשני מועדונים עם נקודת מוצא מנטלית שונה. הפועל באר שבע לא זכו באליפות במשך ארבעים שנה, ובשביל להשיג את הקפיצה מהמקום השני למקום הראשון נדרשה לא רק קפיצה מקצועית אלא גם מנטלית - להרגיש ראויים להיות אלופים על ידי פריצה מנטלית בדימוי העצמי", מספר עזריה בריאיון ל'בשבע'. "לעומת זאת, במכבי חיפה מדובר במועדון שהיה רגיל לזכות באליפויות ולשחק באירופה. מבחינתם אליפות היא דבר סטנדרטי, אבל המציאות היא שכבר עשר שנים הם לא זכו בתואר הנחשק, וזה יוצר לחץ אדיר על השחקנים, המועדון, העיר. כגודל הציפיות כך גודל הלחצים. הציפייה מאיתנו כצוות בראשות ברק בכר המאמן הראשי הייתה – כל דבר פחות מאליפות ייחשב כישלון".

עזריה מרחיב את היריעה בנוגע לתופעה הפסיכולוגית שאיתה מתמודדים אלופים. "בספורט אתה נמדד בצורה הכי לא סלחנית על דבר אחד בלבד - תוצאות. לא מודדים השתדלות. לא תראה באף עיתון שכתוב 'השחקנים השקיעו'. תמיד זה ניצחו או הפסידו, ווינרים או לוזרים. ופה מתחילות הצרות. כי בעולם שמתגמל תוצאות, למדנו באופן לא מודע להעריך את עצמנו כבני אדם רק על בסיס ההישגים שלנו: מלכים בניצחונות, חסרי ערך בהפסדים. עבדים של התוצאה. מכונות שצריכות לספק הישגים. ממילא הערך העצמי של הספורטאי נמדד על סמך התוצאות. כלומר, אין איתן האדם, אלא איתן הוא כדורגלן שהתוצאות שהשיג יעידו על הערך שלו כבן אדם. זה מייצר טלטלות נפשיות אין־סופיות שעלולות לפעמים לשבור את הנפש".

תניא לספורטאים

בנקודות הקושי הללו נכנס תפקידו של עזריה כמאמן מנטלי. "הדרך להיות במיטבך היא לפתח זהות מנצחת שאינה תלויה בתוצאות, כזאת שמאפשרת לך להיות בשיא התפקוד לעבר המטרה למרות הלחצים לספק תוצאות. אימון מנטלי בהגדרה עוסק בפסיכולוגיה של הביצועים. בפועל זו התערבות פסיכולוגית נקודתית שמאפשרת לספורטאי להיות בביצוע מקסימלי בזמן אמת מול עשרות אלפי אוהדים, עם הלחץ והעיניים הבוחנות של כולם. כמאמן מנטלי, תפקידי לאורך השנים התבטא במפגשים אישיים עם השחקנים ויצירת הכנה מנטלית למשחקים ברמה האישית והקבוצתית. ברק בכר הוא המאמן הראשי, ויחד כצוות אנחנו יושבים וחושבים מה המסר המנטלי שיעבור לשחקנים".

לפני כחצי שנה, אחרי האליפות עם מכבי חיפה, החליט עזריה שהוא עושה פסק זמן מהכדורגל הישראלי. אל חשש, תפקידו כמאמן מנטלי לא פחת: יש לו בית ספר להכשרת מאמנים וחברת ייעוץ עם מתאמנים מכל העולם שעוברים אימון מנטלי, לרבות ספורטאים בכירים וחברות גדולות בארץ ובעולם. מנובמבר האחרון עד ממש לאחרונה היה המאמן המנטלי של הכדורסלן דני אבדיה, הנציג הישראלי ב־NBA.

"הליווי המנטלי עם דני אבדיה ב־ NBAהתבצע בעיקר דרך שיחות ווטסאפ ושיחות וידאו. דני הוא ספורטאי מהמוכשרים ביותר שיש לנו במדינה, שנדרש לשחק כל יומיים לאורך עונה שלמה של 82 משחקים - עומס אדיר. דמיינו כמה תעצומות נפש נדרשות לאדם בחשיפה גבוהה שכזו, ובפרט כשאתה מסוקר וכותבים עליך 24/7 ומודדים אותך בלייב לפי סטטיסטיקות. וזה מעניין שדווקא התותחים לוקחים אימון מנטלי, כי עבורם כל שיפור, אפילו של אחוז אחד, שווה המון", אומר עזריה. "דני אבדיה הוא ספורטאי שנמצא בסיר לחץ ובשדה קרב יומיומי. התהליך איתו היה שיחות יומיות, והכול תחת לו"ז מטורף של אימונים וטיסות. המטרה שלי היא לתת לו מרחב ביטוי עצמי מלא לכל מה שעולה, לעצור את המרוץ כדי להתחדש. אנחנו עדים בשנה האחרונה לקריסות מנטליות של ספורטאי צמרת כמו המתעמלת סימון ביילס, שפרשה מאולימפיאדת טוקיו בגלל לחצים נפשים ואמרה 'שימו את הבריאות לפני הכול'. גם הטניסאית נעמי אוסקה, שזכתה בארבעה תוארי גראנד סלאם, שיתפה שאחרי ניצחונות היא כבר לא מרגישה שִמחה אלא הקלה. מוזר? ממש לא, כי כשהדבר היחיד שממלא לך את הנפש הוא התוצאה, אז במקום ליהנות מהפסגה אתה חרד לאבד אותה. זה נקרא אושר שלילי - הישגים שמביאים איתם ייסורים".

רבים בציבור הישראלי מכירים את עזריה מהפודקאסט הפופולרי שלו "הביולוגיה של הווינרים", שעוסק בפיתוח חוסן מנטלי ומיקסום הפוטנציאל האנושי. "התוכנית מיועדת לספורטאים, מנהלים, יזמים, אנשי עסקים, הורים ומנהיגים השואפים להישגים בלתי רגילים בדרך מאוזנת, תוך שמירה על ערכם וזהותם כבני אדם שלמים", נכתב בהגדרת הפודקאסט, אך מתברר שהוא פורץ מעבר לכך, עם כמיליון וחצי צפיות, והיד עוד נטויה.

בפודקאסט של עזריה מקבלת היהדות מקום מרכזי. ספר התניא וכתבי הרב יצחק גינזבורג מוזכרים לעיתים תכופות, ופרקים שבהם מתארחות דמויות דתיות כמו ד"ר יחיאל הררי, הרב נדב כהן וד"ר עודד קרבצ'יק הם עניין שבשגרה.

"אנשים מאוד מתחברים לחיבור של אימון מנטלי ופרקטיקה מעשית ביחד עם היהדות והרוחניות שאני מכניס לכל פרק, ובעיקר לאיזון ביניהם. פעם פנה אליי יהודי יקר שאמר לי: גדלתי בבית שכפה עליי תורה ונהייתי אנטי, והפרקים שלך גרמו לי לחזור לשמור שבת", מפתיע עזריה. "לא תכננתי שאנשים יחזרו לשמור שבת בזכות הפרקים, רק רציתי לשתף אמת שאני שמאמין בה. מסתבר שהאדם היקר הזה גדל בבית דתי שכפה עליו את הדברים, וכעת הוא חוזר אל השבת ממקום יותר מודע, חופשי לבחור. מה צריך יותר מזה?

"אני שמח לקבל פידבקים מהארץ ומהעולם. חבר'ה מניו יורק שעובדים בהובלות כתבו לי שהם שומעים כל פרק בפודקאסט. בעיניי זאת זכות, להנגיש את האלוקות לחיי היומיום, ובעיקר לאנשים הכי פרקטיים, סקפטיים או אפילו ציניים לגבי רוחניות".

בלי טלפון בשבת

איתן עזריה, נשוי פלוס שלושה, גר בתל אביב. בצעירותו גדל במעלות בבית מסורתי. בית כנסת וקידוש היו חלק מחייו. "אני לא שומר שבת אדוק, אבל שבת תמיד הייתה חלק ממני", מעיד עזריה. "גדלתי בבית של אהבת אדם וחינוך. אבי לא חבש כיפה, אבל היה צדיק יותר מהרבה אנשים שחובשים. והבורא בדרכו הייחודית התגלה אליי יותר ויותר דווקא דרך הטלטלות הנפשיות של הספורט, שמביאות אותך לקצה כל פעם מחדש".

הקשר שלו ליהדות התחזק לפני מספר שנים, ממש במקרה. בתום הרצאה שהעביר לאחד הבנקים הגדולים בישראל ניגש אליו אחד המשתתפים, הרב דרור שאול, שליח חב"ד בדרמסאלה שבהודו, ואמר לו: "אתה יודע שלכל מה שאתה אומר פה יש שפה?"

"כמי שמרגיש מחובר לבורא הסכמתי לשמוע. נפגשנו בבית הכנסת שלו ברחובות, הוא הוציא את ספר התניא, שם את היד שלי על הספר ואמר: ׳בספר הזה נמצאים כוחות האיתן שבנפש'. באופן לא מוסבר הרגשתי מיד חיבור לספר הזה. עם השנים חיברתי את פסיכולוגיית הביצועים, שהיא תחום מחקר מאוד ברור לוויסות לחצים, להוויה הרוחנית שלנו כבני אדם. אגב, לחברה שלי קוראים 'הוויה ו־פרפורמנס בע"מ׳, כי אני מאמין שההוויה שלנו כבני אדם תשפיע על הביצועים, התוצאות והשפע שלנו בחיים. כיום אני רוצה להנגיש לאנשים בכל העולם את מה שלי לא היה ככדורגלן צעיר".

בעקבות אותה פגישה חלה אצל איתן התקרבות רבה לשיעורי תורה. "בהמשך גם למדתי עם הרב דרור שאול חברותא והתחלתי לשמוע לימודי תניא באינטרנט. כתולעת ספרים, הספר הראשון שקראתי אחרי התניא היה של הרב נדב כהן - 'מודעות יהודית', עם ביאור הרעיונות המרכזיים מספר התניא, וכמובן הסדרה של הרב עדין שטיינזלץ שנותנת פרשנות עמוקה על התניא. הספר נמצא אצלי בבית וכל פעם אני פותח וקורא בו. ספר נוסף שמאוד התחברתי אליו הוא 'מודעות טבעית' של הרב יצחק גינזבורג, שיש בו דף אחד שאני תמיד חוזר אליו, שמתאר מה זה חוסן מנטלי ברמה הכי גבוהה שיש". מתברר שמהספרים נוצרו חברויות. "קראתי את ספרו של ד"ר יחיאל הררי 'לנצח כל רגע מחדש', שלחתי לו הודעה ומאז נהיינו חברים והוא אפילו התארח אצלי בפודקאסט. מבחינתי הוא איש מדהים שאני לומד ממנו".

החיבור שלך ליהדות כולל שמירת שבת והנחת תפילין?

"אחרי שבחרתי שלא להמשיך כמאמן מנטלי של מועדוני כדורגל בליגת־העל, החלטתי לסגור את הטלפון לפני כניסת שבת ולפתוח אותו במוצ"ש, לעצור לרגע את המרוץ, כי אני באמת מאמין שההצלחה שלי והפרנסה לא תשתפר אם אעבוד שבעה ימים בשבוע במקום שישה. כשהטלפון מכובה זה מאפשר לקשב שלי להיות ממוקד במשפחה, בקריאה, בזמן נדיר שאין לנו ממש בתוך השבוע - זמן חיים לחיבור לעצמנו.

"בתקופתי כמאמן מנטלי במועדוני כדורגל הייתי בשיא הדריכות בעיקר בשבת, וההחלטה לעזוב נבעה הרבה מתוך הרצון כבעל וכאיש משפחה להיות שבתות מלאות בבית, להיות נוכח למשפחה. ומתברר שהברכה לא נפגעה אלא גדלה, כי כשאתה משחרר לא רק ששום דבר לא נפגע, אלא שרק דברים טובים קורים. אני רחוק מלהיות שומר השבת האולטימטיבי, אבל בצעדיי האיטיים אני נותן כבוד בכוונה פנימית ליום הגדול הזה".

ואיך אשתך עם כל התהליך?

"אשתי עשתה לי בית ספר", מחייך עזריה. "החיבור שלה לבורא הוא 'וואו'. שנינו מאמינים בו ומדברים איתו, שמים אותו בפרונט. אני מדבר איתו בעיקר כשאני כותב למגירה ליומן האישי שלי. יש לנו בית כנסת, 'שובו אחים', שהייתי הולך אליו לא מעט, אבל בעקבות הקורונה זה פחת. גם תפילין אני מניח, אומנם לא בסדר קבוע, אבל כל הזמן זה שם. ביהדות יש הכול ואנחנו באמת מרגישים שללמוד על רוחניות זה פה בישראל. יש כאלה שבשביל ללמוד על רוחניות מביאים מישהו מהודו שעושה מדיטציה, אבל אם תבקש ללמוד ממישהו בארצות הברית רוחניות, הוא ישר יפנה אותך לרב יהודי חכם. יש לנו את כל הטוב הזה כאן בישראל".

חוץ מהמישור האישי, אתה מכניס רוחניות גם לאימונים?

"הרוחניות נמצאת בכל דבר שאנחנו עושים, גם אם לפעמים אנחנו לא יודעים לתאר את זה במילים. בתהליכים שאני מעביר אני שם דגש על הנגשה פרקטית שמאפשרת לנו להוריד את התובנות הגדולות לעשייה בתכלס, כי אם זה לא רוחני זה לא מעשי, ואם זה לא מעשי זה לא רוחני. אז אולי אני לא אביא למתאמן ספציפי ישירות את התניא אלא אכניס לו את זה בדרך אחרת, אבל הדלק הרוחני תמיד יהיה שם. כאנשים שמאמינים בבורא ומחוברים ליהדות ולחסידות, המחויבות שלנו היא להנגיש אותה בצורה פרקטית. יש הרבה יהודים שמצפים שכולם יגלו את התורה, אבל בשביל זה אנחנו צריכים להנגיש אותה בצורה טובה ומעשית יותר, ואז נוכל לראות חיבור רוחני שלא ראינו מעולם".

ומה לגבי אימון שחקנים זרים? יש הבדל מבחינתך?

"אם אנחנו אור לגויים אז יש לנו מצווה לעשות את זה, להיות אור לגויים וללמד גם אותם אם הם מבקשים לקבל ליווי מנטלי".

קריירה של שיאים ומשברים

הסיפור של איתן עזריה נשמע קסום מדי, אך מי שמכיר את קורות חייו יודע שהוא עבר קשיים רבים בדרך עד שהגיע למעמדו היום. "החלום שלי כילד שנולד במעלות היה להיות כדורגלן מכבי חיפה, וכבר מגיל תשע התחלתי בנסיעות הלוך חזור. בגיל 13 נרשמתי לפנימיית כפר גלים, פנימיה של לימודים וכדורגל. אלא שבגיל 19 הודיעו לי במכבי חיפה שאני לא עולה לבוגרים, וכידוע, בכדורגל אתה לא בן אדם, אתה ספורטאי, כל הזהות שלך נתונה לתוצאות שלך, וממילא חוויתי משבר זהות מטורף. מי אני בלי הדבר הזה? ברגע שמנפים אותך אתה מרגיש שאתה כלום ושום דבר. ברגעים כאלו אתה מחפש איפה לקבור את עצמך".

אך עזריה לא התייאש. "במזל גדול מאוד, חבר הביא ספרים ודיסקים של אימונים מנטליים שחשפו אותי לעניין, ובמקביל, תוך תקופה קצרה חתמתי בהפועל רמת גן". עזריה הוכיח מהר מאוד שהוא לא מוותר, וכבר בעונתו הראשונה בהפועל רמת גן, כמגן ימני, הקבוצה זכתה בגביע. "זכינו בגביע המדינה כשהייתי בגיל 19 וחצי. סנסציה די גדולה שקבוצה מליגה שנייה זוכה, ממש סיפור סינדרלה".

מכבי חיפה ראתה את הכישרון שאך לא מזמן ויתרה עליו, והחתימה אותו לחמש שנים. "זכינו באליפות במשך שנתיים. מבחינתי זה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא - והפוך", כי אחרי תקופת ההצלחות חזרו שוב הקשיים. "אחרי שנתיים הרגשתי לחצים, משהו לא הסתדר. אומנם הייתי אמור להרגיש על פסגת העולם עם רכב, דירה ומשכורת, אבל דווקא בגלל זה אתה חווה את הלחצים הכי גדולים, כי לתחזק הצלחה יותר קשה מלהשיג הצלחה".

עזריה נדד בין קבוצות כשחקן מושאל, ואף הספיק לזכות בגביע הטוטו עם מכבי הרצליה, אך הקריירה שלו נגדעה מהר משחשב. "נפצעתי, ובבית החולים איכילוב הודיעו לי שקרעתי גיד אכילס, כלומר לך תחפש לך בגיל 27 חיים אחרים. אתה יושב בבית חולים ומרגיש בשר מת, כי לוקחים ממך את הטייטל שחשבת שמגדיר אותך. אתה חווה את משבר האמון הכי גדול: מי אני בלי הכדורגל או בלי התפקיד שחשבתי שמגדיר אותי? אין לך על מה להישען. הבנתי שאם אני קם מפה, אני חייב לבנות את החיים שלי אחרת.

"היציאה מבית החולים החוצה גרמה לי להבין שאם אני לא יכול לחוות את הכלים שקיבלתי ככדורגלן, אני יכול לפחות להעביר אותם הלאה. וככה התחלתי לשתף את הציבור הרחב, הקמתי בלוג עם טיפים מנטליים לכדורגלנים ומהר מאוד גיליתי שהרבה כדורגלנים החלו להשתמש בו. משם הגעתי לקריית שמונה, ואחר כך כאמור להפועל באר שבע ולמכבי חיפה. רציתי לפתח שיח לא רק של הישגים, אלא שמשהו בתוכנו חייב להישאר חזק כבני אדם, להעריך את עצמנו ללא תנאי. אנחנו מבינים מחד שאנחנו לא רוצים להיות בשאנטי ורק במדיטציות, ומאידך לא רק לרדוף אחרי מדד התוצאות, שאם אתה לא משיג אותן אתה בנפילה נורא גדולה. צריך למצוא איזון שבא ואומר שהווינריות היא לתת מאה אחוז למען התוצאה, ובו־זמנית לא לתת לתוצאה להיות מאה אחוז ממי שאתה".

לסיום, איתן מבקש לסכם את משנתו במסר חשוב לגבי הצבת יעדים ומטרות: "אני מאמין שיש לנו חובה מוסרית לגדול לעבר האדם העתידי היותר גדול שמחכה שנגדל אליו. אדם שלומד יותר - משפיע יותר ובונה חברה שמשפיעה יותר. כסף זה מעולה, אבל ברמה הרוחנית נולדנו אלופים והמשימה שלנו היא לממש את הכוחות הגדולים שהבורא רוצה שנגלה פה. שנעשה ונבנה עולם מתוקן יותר ממה שהוא היום. הסיבה הרוחנית להצבת מטרות היא כדי לבטא את הכוחות הפנימיים של העולם הזה, לא רק לחלום ולדמיין אלא לעשות את החיבור בין הרוחני למעשי".

***