זירת האירוע בג'נין
זירת האירוע בג'נין צילום: מוחמד טורוקמן, רויטרס

מותה של עיתונאית רשת 'אל־ג'זירה' שירין אבו עקאלה ביום רביעי בבוקר בג'נין הכניס את כל המערכות הישראליות - הביטחונית, המדינית והפוליטית - לסחרור.

אבו עקאלה, עיתונאית פלשתינית בעלת אזרחות אמריקנית, נהרגה במהלך פעילות של צה"ל בעיר ג'נין במטרה לעצור תאי טרור בעיר שהפכה לבירת הטרור בגל הנוכחי. נכון לכתיבת שורות אלה לא ברור מי הרג את אבו עקאלה. במהלך הישיבה המיוחדת לזכר הרצל שהתקיימה אתמול (ד') אמר שר הביטחון גנץ כי לפי ממצאים ראשוניים אין שום אינדיקציה לכך שבוצע ירי ישראלי לכיוונה של העיתונאית.

עובדה זו לא מנעה מהרשת הקטארית הפופולרית להאשים את ישראל בירי צלפים שהרג את אבו עקאלה. גם יו"ר הרשות אבו מאזן הצטרף לאותן הודעות. שורה של חברי כנסת בשמאל הישראלי אימצו גם הם את הנרטיב שיצא מרחובות ג'נין. לעומת זאת, צה"ל הוציא הודעה שלפיה בישראל סבורים כי מרב הסיכויים שהעיתונאית נהרגה מירי תועה פלשתיני במהלך האירועים. בצה"ל גם אמרו שקיימים סרטונים שמחזקים את ההערכה הזאת.

הסרטון העיקרי שצה"ל מדבר עליו הוא סרטון שבו נראים מחבלים פלשתינים בג'נין מבצעים ירי ללא הבחנה בסמטאות העיר, כשאחד מהיורים צועק שפגע בחייל. אלא שבמהלך האירועים לא נפגע אף חייל, והטענה בצה"ל היא שלמעשה הנפגעת מאותו ירי הייתה אבו עקאלה. ההסבר שנותנים בצבא לטעות בזיהוי הוא שהעיתונאית לבשה קסדה ואפוד, כפי שעיתונאים לובשים באזורי מלחמה, וממרחק קשה לזהות אם מדובר בחייל צה"ל או בעיתונאי.

מהעבר השני, רשת 'אל ג'זירה' הפיצה סרטון שצולם ברגעים שאחרי הירי באבו עקאלה. בסרטון רואים שאבו עקאלה נפצעה מירי מחוץ לג'נין עצמה, כשברקע נשמעים צרורות ירי מכיוון העיר. כמו כן, גם חיילים ישראלים לא נמצאים באזור האירוע. נכון לכתיבת שורות אלה טרם בוצע ניתוח שמוכיח כי שני הסרטונים מתעדים את אותו אירוע. אם אכן ניתוח הסרטונים יראה זאת, טענות צה"ל יקבלו חיזוק משמעותי.

האירוע הקשה מתרחש בעיצומו של גל טרור רצחני שיוצא מהעיר ג'נין ומהכפרים הסמוכים לה. הפיגוע הרצחני במוצאי יום העצמאות באלעד היה האחרון ברצף הפיגועים. במערכת הביטחון מכינים כבר מספר שבועות תוכניות לפעילות נרחבת בג'נין, לאור דרישת ראש הממשלה בנט להיערך לנושא. יחד עם זה, בצד השמאלי של הקואליציה מתנגדים לפעילות צבאית נרחבת בעיר. הערכות במערכת הביטחון מזהירות מפני התעצמות גל הטרור בעקבות מות העיתונאית.

בישראל הבינו את הנפיצות המדינית והסברתית של האירוע מהרגע הראשון, ופעלו במהירות להציג גרסה ישראלית הסותרת את טענות הפלשתינים. אחת הסיבות לכך היא המסקנה מאירועי מבצע שומר החומות. במהלך האירוע שבו הותקף בניין סוכנות הידיעות AP הפסיקה ההסברה הישראלית לתפקד והותירה את מלוא הזירה לצד העזתי, והתוצאה הייתה שורה ארוכה של גינויים כלפי ישראל וסיקור שלילי במיוחד.

הניסיון הישראלי להציג גרסה חלופית הצליח בצורה נרחבת יחסית בתקשורת העולמית, ואפילו רשתות שידועות בסיקור שלילי אוטומטי כלפי ישראל סיקרו את האירוע בצורה הוגנת יותר. בלטו בכך הרשתות BBC ו'סקיי ניוז' הבריטיות וסוכנות הידיעות AP. יחד עם זה, רשתות גדולות ברחבי העולם האשימו את ישראל במות העיתונאית, ובהן סוכנות הידיעות רויטרס, רשת 'פראנס 24' הצרפתית ורשת ITV הבריטית.

"צריך להבין שמדובר באירוע מאוד מורכב מבחינה הסברתית", אומר חנן עמיאור, העורך הראשי של אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה', "אבל אם יתנהלו בצורה נכונה, ייתכן שיהיה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם כלפי אירועי עבר".

מה זאת אומרת?

"צריך להשתמש בעלילות העבר שלהם נגד צה"ל כדי להראות שאין שום אפשרות להאמין לטענות הפלשתיניות. בראש ובראשונה פרשת מוחמד א־דורה, שאחרי מסע של שקרים שהפיצו הפלשתינים, היום כבר כולם יודעים שצה"ל לא הרג אותו".

מניסיון העבר שלנו בנושאי הסברה, יש סיכוי שנצליח בזה? יש בישראל מי שיודע לעשות הסברה בצורה מספיק טובה לשם כך?

"אני מאמין שזה אפשרי, וישראל חייבת לנסות ככל יכולתה לעשות זאת. אף אחד אחר לא יעשה את זה בעבורנו".

למרות ההצלחה היחסית עד כה במהלכים ההסברתיים לאירוע, שליח האו"ם למזרח התיכון טום וונסלנד אימץ את הטענות הפלשתיניות ו"גינה את מות העיתונאית מאש חיה במהלך פעילות צבאית ישראלית בגדה המערבית הכבושה". לאחר שאישר את הפרסומים שאבו עקאלה היא אזרחית אמריקנית, קרא השגריר האמריקני בישראל טום ניידס לפתוח בחקירה יסודית של האירוע.

אלא שחקירה כזאת יהיה קשה לבצע, בשל מהלכים מהירים של הפלשתינים שפגעו קשות ביכולת להפיק ראיות מהימנות. ישראל פנתה כבר בשעות הבוקר של יום רביעי לרשות בקריאה לקיים חקירה משותפת של האירוע, כולל בדיקה בליסטית של הכדור שהרג את העיתונאית, אך ברשות סירבו לכך. במקום זאת, הפלשתינים ניסו לקבור אותה לפני שהיה אפשר לבדוק את גופתה, ולבסוף, לאחר הלחץ הישראלי, נשלחה גופתה למכון לרפואה משפטית הפלשתיני בשכם. במקביל לכך קראו ברשות לפתוח בחקירה בינלאומית לחקירת האירוע. אל הקריאה הזאת הצטרפו חברי רע"מ והרשימה המשותפת. מאוחר יותר גם האמריקנים קראו לחקירה יסודית ולהעמדה לדין של האחראים. אלא שממצאי הנתיחה הפלשתינית קובעים שאין אפשרות לדעת אם אבו עקאלה נהרגה מכדור צה"ל או מכדור פלשתיני.

בתגובה לכך אמר ראש הממשלה בנט במהלך נאומו בישיבה המיוחדת לזכרו של הרצל את הדברים הבאים: "ברשות הפלשתינית מיהרו להאשים את ישראל, ויו"ר הרשות הטיח בישראל האשמות לא מבוססות עוד בטרם חקירה. על פי הנתונים הראשוניים שבידינו, ישנו סיכוי לא מבוטל שהעיתונאית נפגעה בכלל מירי הפלשתינים החמושים. אך על מנת להגיע לאמת אנחנו צריכים לקיים חקירת אמיתית, והפלשתינים בשלב הזה מונעים זאת. ישראל קראה לפלשתינים לבצע ניתוח פתולוגי משותף בהסתמך על כל התיעוד ועל כל הממצאים הקיימים כדי להגיע לחקר האמת. הפלשתינים מסרבים, ואני מצפה מהם לשתף פעולה, ובמיוחד להימנע מפעולות שעלולות לזהם את החקירה".

פרפורי גסיסה

האירועים בג'נין רק הוסיפו עוד לחצים למערכת הפוליטית, שבלאו הכי פתחה השבוע את כנס הקיץ תחת עננה כבדה של התפרקות הממשלה. היה קשה למצוא הרבה פרצופים שמחים בקרב חברי הקואליציה במסדרונות הכנסת השבוע. אחרי הכול, מדובר היה בפגרה הגועשת ביותר שידעה הכנסת זה זמן רב, שבתחילתה איבדה הקואליציה את הרוב שלה עם פרישת ח"כ עידית סילמן ממנה עוד לפני חג הפסח. תוך כדי החג, ועל רקע האירועים האלימים בהר הבית וגל הטרור המשתולל, הודיעה רע"מ על "הקפאת חברותה" בקואליציה - קונספט שהפוליטיקה הישראלית טרם הכירה עד אז. כך הגיעה הקואליציה לפתיחת הכנס כאשר היא מחזיקה ב־56 אצבעות בלבד.

במערכת הפוליטית המסקנה מהאירועים ברורה למדי: ממשלת בנט־לפיד נמצאת בסוף ימיה, וזאת רק שאלה של זמן עד שהיא תתפרק באופן רשמי. אלא שהדרך לשם עשויה להיות עוד קצת ארוכה, לאור חוק ממשלת החילופים, הקובע כי הגוש שמפיל את הממשלה לא יעמוד בראשות ממשלת המעבר. במילים אחרות: אם ח"כ מהצד הימני בקואליציה, קרי ימינה ותקווה חדשה, יוביל להפלתה - יאיר לפיד ייכנס לתפקידו כראש הממשלה בממשלת המעבר. אם מישהו מאחת המפלגות האחרות יפיל אותה - בנט יישאר בתפקידו עד שתקום ממשלה אחרת.

על מנת לזרז את הליך התפרקות הקואליציה, בליכוד הגישו השבוע הצעת חוק לפיזור הכנסת, שהייתה אמורה לעלות לדיון במליאה ביום רביעי. יחד עם זה, ובצל חוסר הוודאות לגבי התנהלות רע"מ, החליטו בליכוד להעלות את ההצעה לדיון רק אם יתברר שיש לה רוב, כדי להבטיח שהליך פיזור הכנסת יחל. אם החוק עולה להצבעה ונופל, אין אפשרות להגיש אותו שוב למשך חצי שנה, ולכן רצו בליכוד לנקוט זהירות יתרה בנושא.

ביום רביעי, לאחר אירועי ג'נין, הודיעו חברי רע"מ כי הם נותנים הזדמנות נוספת לשת"פ עם הקואליציה, ובכך למעשה סגרו את האופציה להעביר את החוק לפיזור הכנסת. בכירים בקואליציה אומרים ל'בשבע' כי מדובר בחזרה מלאה לפעילות של רע"מ בקואליציה, וכי מנסור עבאס לא קיבל תמורה עבור כך. נזכיר כי התמורה שדרשו ברע"מ היא הגדלת האחיזה הירדנית בהר הבית על חשבונה של ישראל. הליכוד, כצפוי, משכו את החוק בחזרה.

בקואליציה העריכו לאורך כל השבוע האחרון שלרע"מ אין כוונה לפזר את הכנסת בשלב זה, אך הכינו גם תוכנית מגירה למקרה שלא יהיה רוב לקואליציה בחוק. כפי שאנו מפרסמים כאן לראשונה, במהלך ישיבת ראשי הקואליציה נערכו דיונים בתרחיש הזה, והשר זאב אלקין העלה רעיון יצירתי לבעיה שהקואליציה נקלעה אליה: "אם לאופוזיציה יהיה רוב בהצבעה, אנחנו צריכים לא להופיע אליה, כדי להראות שמדובר במשחק מכור. רק שני חברי קואליציה יהיו במליאה, וברגע שהחוק עובר כל אחד מהם יכריז על ועדה אחרת שאליה החוק אמור להשתייך, וכך נוכל לקבור את ההצעה". עוד ציין אלקין שהוא השתמש בטריק הזה יותר מפעם אחת בממשלות הליכוד, כשעברו חוקים שהממשלה רצתה לקבור.

למרות משיכת החוק, ההערכה הרווחת בקרב המפלגות השונות בקואליציה ובאופוזיציה היא שהממשלה הנוכחית בדרך לסופה. "אין מה להתרגש מההודעה של רע"מ מיום רביעי, וגם לא מזה שבממשלה מנסים לשדר כאילו המצב תחת שליטה", אומר היועץ האסטרטגי איתן זליגר, שותף במשרד 'זליגר שומרון תקשורת'. "זה דומה - וסליחה מראש על ההשוואה - לאדם שנפטר, ולא פעם ברגעים שלאחר המוות יש פרפורי מוות. הוא עדיין קצת זז, ואנשים מלאי תקווה אומרים שהוא חי ולא מת. זה המצב שהקואליציה נמצאת בו כרגע".

והמשמעות של זה היא שאנחנו רק צריכים להמתין לפירוק הרשמי?

"כן. זה יכול גם לקחת כמה שבועות, אבל האירוע גמור. ממשלה לא יכולה להתקיים עם שישים אצבעות, וממשלה כל כך הטרוגנית שכל צד בה חושב הפוך מהשני עוד יותר תתקשה בזה. רק שנבין לאיזו סיטואציה הגענו - מצד אחד מחכים ימים ארוכים למועצת השורא שתחליט אם נשארים בממשלה, ומצד שני בודקים את הדופק עם המשותפת. זה לא אירוע שח"כים ציונים יכולים להישאר בו עוד הרבה זמן. גם אין מה להתרגש מכמה חוקים שעברו. רוב החוקים נמשכו, כי ידעו שאין אפשרות להעביר אותם".

עד כמה תשפיע על המשך הישרדות הממשלה העובדה שהרבה חוקים, ורובם נוגעים בנושאים קריטיים עבור מפלגות הקואליציה, לא יעברו?

"תהיה לזה השפעה נרחבת, כי בסוף הם צריכים להגיע עם תוצאות לבוחר, ואם אי אפשר לקבל אותן בקואליציה אז אין בשביל מה להיות בה. מה שכן, צריך להחמיא לראשי הקואליציה שבאמת נראה שעושים ככל יכולתם לשמור עליה למרות הכול, ומציגים אחדות מרשימה כדי להיות תלויים אחד בשני, ולא אחד ליד השני. זה באמת משהו שלא ראינו בעבר".

כשלמילה הייתה משמעות

לצד האחדות, לפחות כלפי חוץ, שמציגים בנט ולפיד, בתוך הקואליציה נעשים מהלכים מכל הצדדים להוביל לכך שהצד השני יהיה זה שיפרק את הממשלה. אחת הדוגמאות הבולטות הייתה הצעת חוק של האופוזיציה שהגיש ח"כ אבי דיכטר, שמטרתה למנוע מארגוני שמאל להיפגש עם אנשי הרשות הפלשתינית. באופן טבעי מדובר בהצעת חוק שפוגעת דרמטית באנשי מרצ, עד כדי כך שסעיפים נרחבים בה נראים כאילו נכתבו במיוחד נגד גופים שמזוהים עם המפלגה. אלא שהאגף הימני בקואליציה החליט לאשר את החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה - צעד שבמושב החורף לא היה יכול להתרחש. בימינה אומרים ל'בשבע' שמדובר בחוק חשוב מאוד שהיה צריך לחוקק כבר מזמן וזו הסיבה שהם מקדמים אותו, אך לא ברור אם החוק ימשיך בהליכי החקיקה שלו.

מי שכבר מתריעים שהחוק אולי לא יעבור בגלל שיקולים פוליטיים של יציבות הקואליציה הם אנשי ארגון 'עד כאן' שיזמו את החוק. בשיחה עם 'בשבע' אומר מנכ"ל הארגון גלעד אך את הדברים הבאים: "אין פה שאלה של ימין או שמאל או כל שיקול פוליטי כזה או אחר, אלא שאלה אם מדינת ישראל היא מדינה חפצת חיים, ולכן גם חברי הקואליציה חייבים להתגייס כדי שהחוק יעבור. חייבים לאסור בחוק קיום קשרים עם סוכני המודיעין של הרשות הפלשתינית. אנחנו מצפים מחברי הקואליציה והאופוזיציה להתגייס ולהשלים את הליך החקיקה בהקדם".

בסוף זאת כן שאלה פוליטית, כי הארגונים האלה משויכים לצד מאוד מסוים במפה הפוליטית.

"זאת לא שאלה פוליטית. במשך שנים החשיפות שלנו העלו תמונה מדאיגה שלפיה הארגון הרצחני 'הביטחון המסכל' הפלשתיני מפעיל ארגוני שמאל קיצוניים ישראליים לקידום מטרותיו, כולל איסוף מודיעין על ישראלים, רצח ועינויים של פלשתינים שניסו למכור קרקעות לישראלים וגם יצירת קמפיינים בינלאומיים נגד ישראל. הגיע הזמן שהמחוקק יגיד לאותם ארגונים 'עד כאן' וישנה את הלקונה הקיימת בחוק".

לצד החוק הזה, שורה ארוכה של אירועים נוספים מלמדים שכל צד בקואליציה מושך את החבל לכיוונו בתקווה שהצד השני ייקרע. "בניגוד לבנט ולפיד, הח"כים כבר מחפשים אלטרנטיבות. נכון שממשלות לא נופלות מהר על נושאים אידיאולוגיים, אבל בשלב מסוים האירוע מתחיל להתגלגל ואף אחד לא יכול לעצור אותו. חוק כמו החוק של דיכטר לא יכול לעבור בממשלה במציאות רגילה", אומר זליגר.

"כל חוק ממשלת החילופים, במיוחד עם סעיפי הזיקה (הסעיפים שקובעים שאם צד אחד מפיל את הממשלה, הצד השני מחזיק בראשות ממשלת המעבר, וכן שלראש הממשלה אין סמכות לפטר שר מהגוש השני. א"מ), נועד לדבר אחד: להגביר יציבות ולמנוע טריקים פוליטיים. ככה מכרו לנו את הממשלה הזאת. בסוף אנחנו רואים שזה בדיוק מה שקורה - כל צד עושה משחקים פוליטיים כדי לחייב את הצד השני להקריס את הממשלה. הניסוי הזה פשוט לא עבד", אומר פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומומחה לפוליטיקה וממשל.

הייתה דרך לעשות את זה אחרת?

"בשביל זה צריך לחזור לממשלת הרוטציה של פרס ושמיר. שם לא היה שום חוק, והחיבה ביניהם לא הייתה רבה במיוחד. גם מבחינת עמדות היה מרחק עצום ביניהם. לפרס הציעו באותם ימים לא לקיים את ההסכם, כי אין לו שום חובה חוקית לעשות זאת. אבל הוא לא היה מוכן. פשוט מאוד, המילה שלו הייתה חשובה לו, והוא אמר שחשוב לו מה הציבור יגיד אם הוא יפר את ההבטחה הזאת. במילים אחרות, היה בין הצדדים אמון בסיסי שלמילה שלהם יש משמעות".

ובממשלה הנוכחית זה לא קיים?

"לא. אם זה היה קיים לא היה צריך לחוקק את זה בחוק. הרי הסיבה שחוקקו את זה היא כי הצדדים לא מאמינים ולא סומכים אחד על השני. זה צריך לגרום לכולנו להבין שדברים כאלה כלל לא בטוח שכדאי לחוקק. זה לא תורם כלום ולא משיג את המטרה המקורית שלו. לא קיבלנו מזה יציבות שלטונית. ושיהיה ברור, אני אומר את הדברים האלה לא בגלל שפרשתי מימינה, זה היה נכון גם בסיטואציה הפוכה. אין פה יציבות, יש פה מרוץ של כל צד להפיל את הממשלה ויחד עם זה לא לאבד את השלטון. זה מצב מורכב מאוד שלא תורם לנו כלום ורק גורם לנזק עתידי".

אם אף צד לא רוצה לפרק את הממשלה כדי שהיא לא תעבור לידיו של המחנה הנגדי, דווקא נשמע כאילו הממשלה הזאת יכולה לשרוד ככה עוד לא מעט זמן.

"זה רק צד אחד של המטבע. בסוף, בתוך המחנות יש גם מרוץ על היוקרה של מי לא ויתר על ערכיו והפיל את הממשלה הזאת. באגף הימני זה עוד יותר בולט, כי אם מישהו שם רוצה לחזור לגוש, הוא חייב להראות שהוא זה שהפיל את הממשלה. זה יוצר קונסטלציה מאוד לא פשוטה".

***