ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, אמר לערוץ 7 כי שחרורם של מחבלים הכלואים בארץ כמוהו כמצב שבו אדם יורה לעצמו ברגל. מצד אחד, אומר שטייניץ: אם ישראל משחררת מחבלים היא נוקטת את מדיניותה של הרשות, מדיניות "הדלת המסתובבת", וזו מביאה להעדר ענישה ולהעדר הרתעה נגד הטרור ולמצב שבו בעצם כלל אין נלחמים בטרור. אם ישראל תאמץ מדיניות זו היא לא תוכל להתלונן על הרשות, אם בעתיד תנקוט אף היא מדיניות שבה היא עוצרת מחבלים שפעלו נגד ישראל ולאחר מכן משחררת אותם.
הרשות מתעקשת כי ישראל תשחרר מחבלים, ודווקא כעת, אומר שטייניץ, גם משום שמופעלים עליה לחצים מצד האוכלוסייה אך גם משום שאם ישראל תשחרר עתה אסירים היא לא תוכל לתבוע מהרשות לעצור מחבלים. המהלך הזה נועד להכשיל את התביעה הישראלית והאמריקנית לפירוק תשתיות הטרור ולמאסר המחבלים. חלק מתשתיות הטרור, הוא מציין, פירושו מאסרם של ראשי הארגונים, והמהנדסים שמכינים את המטענים. לכן אם ישראל משחררת מחבלים היא אינה יכולה לדרוש כי הרשות תעצור אותם.
שטייניץ מוסיף כי אמנם עכשיו מדובר בצרות טקטיות, אך הוא חרד יותר מאלו האסטרטגיות. בתוך כחצי שנה, על פי מפת הדרכים, תקום מדינה פלשתינית, כפי שהתחייב אליה ראש הממשלה, ותמורת התחייבות זו ישראל אינה מקבלת דבר. לפני עשר שנים אמנם קיבלה ישראל מהפלשתינים הכרזה על סיום האלימות, אך גם הכרזה זו לא התממשה. עכשיו מוותרים אפילו על ההכרזה, וישראל אינה מקבלת את ההודעה על ויתור על זכות השיבה והודעה על קץ הסכסוך. גם לא הושגה הכרה של העולם הערבי במדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שנוסדה ב 47'.
נקודה חמורה נוספת שנגדה מתריע שטייניץ היא הסכנה הגדולה הנשקפת למדינת ישראל מהעובדה שהמדינה הפלשתינית אינה נדרשת להיות מפורזת.
לדבריו, יכול להיות מצב שבו המדינה הפלשתינית תתקבל לאו"ם, ולפי אמנת האו"ם היא תיהנה מהזכות להגנה עצמית, כלומר מהזכות להקים צבא ולכרות בריתות עם מדינות אחרות. כרגע, אומר שטייניץ, ישראל עומדת לתת את העיקר מבחינתה, מדינה פלשתינית, ולקבל - מאומה.
בשיחה עם ערוץ 7 עסק שטייניץ ב 14 סעיפי ההסתייגויות שראש הממשלה טען בזמנו כי בלעדיהם לא תהיה התקדמות. לדבריו, הממשלה זזה מעיקרון זה, והנה צה"ל התפרס מחדש, וכמו כן החלו לשחרר מחבלים, וכל זאת עוד לפני ש 14 הסעיפים מולאו, הוא אומר.
לדבריו, עם כל זאת הוא אינו מתכוון לתת ידו למהלך שבו הממשלה תתפטר או שהליכוד יתפרק. הוא הוסיף כי אינו מעוניין גם ליישם את האופן שבו שרון עצמו פעל עם החישוקאים נגד יצחק שמיר בתחילת שנות ה 90', לפני ועידת מדריד. פעולתו של שרון, אומר שטייניץ, כמעט הביאה לפירוק הליכוד, ובמידה רבה תרמה להפסדו של הליכוד בבחירות ב 92' ובעקבותיו להסכמי אוסלו. ניסיון העבר לימד אותנו, אומר שטייניץ, כי כאשר הליכוד יורה לעצמו ברגל ומפסיד שלטון בגלל ויכוחים פנימיים, התוצאה היא שלילית. (ש.ל.)
הרשות מתעקשת כי ישראל תשחרר מחבלים, ודווקא כעת, אומר שטייניץ, גם משום שמופעלים עליה לחצים מצד האוכלוסייה אך גם משום שאם ישראל תשחרר עתה אסירים היא לא תוכל לתבוע מהרשות לעצור מחבלים. המהלך הזה נועד להכשיל את התביעה הישראלית והאמריקנית לפירוק תשתיות הטרור ולמאסר המחבלים. חלק מתשתיות הטרור, הוא מציין, פירושו מאסרם של ראשי הארגונים, והמהנדסים שמכינים את המטענים. לכן אם ישראל משחררת מחבלים היא אינה יכולה לדרוש כי הרשות תעצור אותם.
שטייניץ מוסיף כי אמנם עכשיו מדובר בצרות טקטיות, אך הוא חרד יותר מאלו האסטרטגיות. בתוך כחצי שנה, על פי מפת הדרכים, תקום מדינה פלשתינית, כפי שהתחייב אליה ראש הממשלה, ותמורת התחייבות זו ישראל אינה מקבלת דבר. לפני עשר שנים אמנם קיבלה ישראל מהפלשתינים הכרזה על סיום האלימות, אך גם הכרזה זו לא התממשה. עכשיו מוותרים אפילו על ההכרזה, וישראל אינה מקבלת את ההודעה על ויתור על זכות השיבה והודעה על קץ הסכסוך. גם לא הושגה הכרה של העולם הערבי במדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שנוסדה ב 47'.
נקודה חמורה נוספת שנגדה מתריע שטייניץ היא הסכנה הגדולה הנשקפת למדינת ישראל מהעובדה שהמדינה הפלשתינית אינה נדרשת להיות מפורזת.
לדבריו, יכול להיות מצב שבו המדינה הפלשתינית תתקבל לאו"ם, ולפי אמנת האו"ם היא תיהנה מהזכות להגנה עצמית, כלומר מהזכות להקים צבא ולכרות בריתות עם מדינות אחרות. כרגע, אומר שטייניץ, ישראל עומדת לתת את העיקר מבחינתה, מדינה פלשתינית, ולקבל - מאומה.
בשיחה עם ערוץ 7 עסק שטייניץ ב 14 סעיפי ההסתייגויות שראש הממשלה טען בזמנו כי בלעדיהם לא תהיה התקדמות. לדבריו, הממשלה זזה מעיקרון זה, והנה צה"ל התפרס מחדש, וכמו כן החלו לשחרר מחבלים, וכל זאת עוד לפני ש 14 הסעיפים מולאו, הוא אומר.
לדבריו, עם כל זאת הוא אינו מתכוון לתת ידו למהלך שבו הממשלה תתפטר או שהליכוד יתפרק. הוא הוסיף כי אינו מעוניין גם ליישם את האופן שבו שרון עצמו פעל עם החישוקאים נגד יצחק שמיר בתחילת שנות ה 90', לפני ועידת מדריד. פעולתו של שרון, אומר שטייניץ, כמעט הביאה לפירוק הליכוד, ובמידה רבה תרמה להפסדו של הליכוד בבחירות ב 92' ובעקבותיו להסכמי אוסלו. ניסיון העבר לימד אותנו, אומר שטייניץ, כי כאשר הליכוד יורה לעצמו ברגל ומפסיד שלטון בגלל ויכוחים פנימיים, התוצאה היא שלילית. (ש.ל.)