אלעד
אלעד צילום: Yossi Aloni/Flash90

אחת ההחלטות הראשונות שקיבל תושב אלעד יהודה אייזיקוביץ' אחרי הפיגוע הקטלני בעירו במוצאי יום העצמאות הייתה לעבור לעבודה עברית.

אייזיקוביץ', המתגורר ממש באותו הרחוב שבו נרצחו יונתן חבקוק, בועז גול ואורן בן יפת הי"ד, החל בדיוק השבוע לשפץ את ביתו. בעקבות מתקפת הגרזנים הוא ויתר ברגע האחרון על הקבלן הערבי שתכנן להביא, ובמקומו שכר את שירותיו של איש מקצוע יהודי. הוצאה של עוד כמה אלפי שקלים שבהחלט שווה את תחושת הביטחון, וכל שכן את חיי האדם.

23 שנים הצליחה אלעד להתקיים כמעין אקס־טריטוריה לסכסוך הישראלי־פלשתיני. מאז שהוקמה ב־1998 שרדה העיר אינתיפאדות וגלי טרור שהכו בכל רחבי הארץ, ולמרות קרבתה היחסית לקו הירוק - עליה הם פסחו. בעוד בראש העין, בפתח תקווה וביהוד הסמוכות (ובעצם איפה לא) דמם של יהודים נשפך שוב ושוב, תושבי העיר החרדית הרגישו חסינים. מחוץ תשכל חרב ומחדרים דו־קיום. בבחירות דאשתקד אפילו נמצאו בה שני מצביעי רע"ם ואחד של הרשימה המשותפת.

גם אייזיקוביץ' מתאר את אלעד כאי שהיה מנותק עד כה מהאקלים הביטחוני של ישראל. "העיר הזאת קיימת כמעט שני עשורים וחצי, והיא כל הזמן בבנייה", אמר. "אלפי פלשתינים - אם לא רבבות - עבדו אצלנו לאורך השנים, ומעולם לא היה כאן פיגוע". לדבריו, החיכוך המתמיד של האוכלוסייה המקומית עם הפועלים מבחוץ, כולל בתוך הבתים, יצר יחסי אמון ותחושת ביטחון – וכמעט אפס חשדנות. "חלק גדול מהערבים אנחנו מכירים בשמותיהם וגם הם אותנו", הוסיף. "גם המחבלים מיום העצמאות לא היו זרים בנוף. לפי מה שסיפר בעל מאפייה בעיר, הוא פגש אותם כל בוקר והחליף איתם ברכת 'סבאח אל חיר'".

אבל בשבוע שעבר, כאמור, נפל דבר באלעד. "הפיגוע הזה, ועשרות שעות המתח שבאו בעקבותיו, היו אירוע מטלטל ופוקח עיניים עבורנו", תיאר התושב אייזיקוביץ' את ההתפכחות שגרמה לו לחזל"ש את הקבלן. "תמיד ידענו שהמחבלים לא צריכים סיבה מיוחדת כדי לרצוח יהודי, וזה לא דבר חדש, אבל אם אתה לא יכול לסמוך אפילו על הערבי שעובד איתך, ופיגוע כזה קורה לך מול העיניים עם אנשים שאתה מכיר - זה כבר נזק שיהיה קשה לתקן". לאור זאת הכריז יהודה בנחרצות כי "היחסים הטובים שהיו לנו איתם הולכים להשתנות מקצה לקצה". הוא הדגיש כי ההתנתקות מהפועלים הפלשתינים היא תגובה טבעית לפיגוע מצד תושבים רבים ואינה רק החלטה פרטית שלו, ומאחר שעד היום הערבים נהנו מ"עבודות בשפע" בעיר - מדובר ב"אירוע דרמטי".

תובנה נוספת, מעט מאוחרת, של אנשי אלעד בעקבות מסע ההרג בפארק העירוני, היא שבריכוז חרדי קל יותר לפגוע. "העובדה שאצלנו יש פחות נושאי נשק מאשר במקומות אחרים יוצרת תחושה שלמחבלים כדאי לבוא לכאן", הסביר אייזיקוביץ', וסיפר כי יש מי שכבר ממהר להפיק לקחים. "התגובות הראשונות של השכנים והחברים שלי היו 'עכשיו אני מוציא רישיון לאקדח!'", אמר. לא בטוח שבבני ברק או במודיעין עילית האשכנזיות זה היה עובד, אבל אלעד, כאחד ממעוזי ש"ס, דווקא נהנית מיתרון במרוץ לחימוש התושבים: שיעור המזרחים בה גדול יחסית, והמשמעות היא יותר יוצאי צבא.

שרשב"י ימתין לאוגוסט

אם הילולת ל"ג בעומר במירון הייתה מרתון ירושלים, מפכ"ל המשטרה היה היום הרבה יותר רגוע. במת ההדלקה המרכזית - כמו שער הזינוק לריצה - הייתה ניצבת ועומדת מוכנה שבועות קודם האירוע, וגם מכירת כרטיסי העלייה להר - כמו ההרשמה לתחרות - ננעלת ונשלמת די זמן מראש. בימים אלה, קצת פחות משבוע לפני יריית הפתיחה, היה הכול ערוך ומוכן לקליטת ההמונים. איזו מין שלווה. אבל נראה כי בעיני רשויות המדינה, הילולת ענק של 200,000 איש אינה צריכה לעמוד בסטנדרטים של מרתון מקומי עם עשירית ממספר המשתתפים – גם לא אחרי האסון הכבד בתולדות המדינה שאירע בה לפני שנה. התוצאה: למרות שלושה־עשר החודשים שעמדו לרשות המארגנים להיערכות ולתכנון מוקדם, הם מוצאים את עצמם בישורת האחרונה אף ללא רישיונות ואישורי בטיחות בסיסיים לפתיחת האירוע.

ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון המליצה על מתווה מיוחד לקיום ההילולה השנה, הממשלה אימצה, הפרויקטור מונה והיח"צנים דבררו - אבל בשטח הבלגן עדיין חוגג. "עמידה בלוח הזמנים שייקבע היא תנאי הכרחי להיערכות נכונה ובטוחה לאירוע ההילולה הקרוב", הדגישה הוועדה בדוח הביניים - אבל המארגנים בשלהם. "הזמן קצר והמלאכה מרובה", הזכירה כבר בנובמבר שעבר – אבל הם לקחו את הזמן. למעשה הרשויות לא עמדו באף אחד מהיעדים שפירטה הוועדה, ותמיד חרגו מהמועדים שנקבעו – כך בסיכום מתווה האירוע ודרישות הבטיחות, כך בתיקון הליקויים וסילוק המפגעים בשטח, כך באישורי התוכניות המבצעיות וכך ב"סיום כלל ההכנות". זאת ועוד: כמות הקהל אומנם כבר הוגבלה (באיחור) ל־16,870 איש על ההר בכל רגע נתון, וגם מספר ההדלקות צומצם לאחת בלבד, אך נראה שאת היסודות הבסיסיים ביותר לתוכניות הגדולות שכחו להניח. למשל, תחקיר מבצעי על הליקויים שגרמו למותם של עשרות החוגגים בשנה שעברה. אפילו הוא טרם נעשה. אז איך יפיקו לקחים?

וכשכך העסק מתנהל – מה הפלא שגם משתתפי ההילולה הפוטנציאליים כבר אינם מצליחים לגלות את האחריות הנדרשת מהם, ולא בהכרח משתפים פעולה עם המתווה? בימים האחרונים גוברת תחושת התסכול של רבים מהם, ואיתה גם הקולות הקוראים לחוגגים להגיע להר ללא תיאום מראש, כפי שהורגלו תמיד, כאילו לא היה אסון. גם הקנאה והתחרות בין החצרות, שחלקן נהגו לקיים הדלקות מרכזיות והפעם נדחקו אל השוליים, הולכות ומתעוררות, מה שגורם למאבקי כוח ולחצים פוליטיים על הרשויות על מנת שיאשרו "הילולות משנה", ובוודאי מקשה לגייס את הקהילות ומנהיגיהן לריסון האירוע.

הממונה צביקי טסלר, מנהל המבצע המורכב, אומנם מקפיד להפגין ביטחון, ובהזדמנויות שונות התחייב לעמוד בכל היעדים על פי לוחות הזמנים שנקבעו מראש, אבל מפקד המחוז הצפוני במשטרת ישראל, ניצב שמעון לביא, נשמע פחות רגוע. באחת מישיבות ההיערכות האחרונות תיאר "תחושת דז'ה־וו" מההילולה דאשתקד והזהיר מפני כאוס ומקריסת המתווה. לו רק יכלה הייתה המשטרה מבקשת, מן הסתם, לדחות במעט את י"ח באייר השנה. מי בכלל פנוי לזה עכשיו. אולי רשב"י יסכים להמתין עם זה לאוגוסט?

לפרויקטור טסלר - קצין בכיר לשעבר בצה"ל ובמשטרת ישראל, עם דרגות ניצב ותת־אלוף על הכתפיים - רזומה מבצעי וביצועי מרשים, ולא לחינם הוא נבחר לתפקיד. בחודשים האחרונים הוא הסתער על המשימה, רתם לטובתה את הידע והניסיון העשיר שלו והתמסר לעניין באופן טוטאלי כשהוא חדור בתחושת שליחות. הדעת נותנת שגם אם לא עלה בידו לפתור את תחלואי הבירוקרטיה הישראלית ותרבות ה"סמוך" כולם, על התיקונים הקריטיים הוא מן הסתם עמד, ואפשר להניח שאסון נוסף לא יהיה כאן. ואף על פי כן, קשה להשתחרר מאווירת הכישלון נוכח החמצת ההזדמנות החד־פעמית לרפורמת ענק של "מבצע מירון". אם לא אחרי 45 קורבנות ההפקרות - אימתי? אי אפשר שלא להתאכזב. לא כך היו אמורות הרשויות לתקן מחדלים של שנים - בטח שלא אחרי טרגדיה כזאת.

ביום ראשון האחרון, בתום כמה שבועות של המתנה מורטת עצבים, נפתחה סוף סוף ההרשמה למכירת הכרטיסים - והרוכשים הסתערו בהתאם. בתוך זמן קצר המערכת קרסה תחת העומס, לא לפני שעשרות אלפים כבר הספיקו לשים ידם על חלק מהשלל. מאז היא תוקנה, ושוב הושבתה, ואומרים שבהמשך תיפתח שוב – וגם סביב העניין הזה הבלגן חוגג.

ואולי טוב שכך. אם אין כרטיסים - אין גם דוחק וצפיפות. וכשהיערכות הרשויות בשטח ההר לקראת ההילולה הגדולה ממשיכה לקרטע, דווקא התקלה הטכנית הבאה עשויה להבטיח את שלום החוגגים.

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'

לתגובות: Kobi.nachshoni@gmail.com

***