כשבוע אחרי הפיגוע הקשה והמחריד באלעד, התושבים מנסים להתאושש מהמראות ולהתגבר על תחושת חוסר הביטחון שחדרה לתוך העיר בערב שמח אחד של צאת יום העצמאות - שהפך לסיוט. שני מחבלים יצאו למסע הרג עם גרזנים בפארק העירוני, רצחו שלושה אנשים ופצעו עוד שלושה.
אחד התושבים, איש זק"א 22 שנה, סיפר לכאן 11: "הייתי בזירות פיגועים מחרידות אבל כשזה מגיע לבית שלך... אתה חוטף כאפה של החיים. הפיגוע הזה פגע בשישה אנשים, אבל הפיגוע הזה הוא פיגוע המוני. 50 אלף תושבי העיר חוו טראומה מתחת לבית".
גם סיוון, פרמדיקית שהייתה בין הראשונים להגיע לזירה, העידה שהפיגוע השאיר אותה מהורהרת. "לוקח זמן לשכוח מראות כאלה או לפחות להצליח לחזור לשגרה". היא משחזרת: "ישבתי לקפל כביסות והגיעה ההודעה הראשונה ב-20:36. בהודעה השלישית כבר עלה שזה חשד לפח"ע. ירדנו עם הציוד מהרכב. קודם כול אתה רואה את כל האנשים צורחים ורצים אלייך".
הפרמדיקית מספרת על הרגעים הקשים בזירה, בהם הייתה צריכה לנתק את הרגש בזירה ולהפעיל שיקול דעת. "ראיתי תמונה כל כך קשה, ויצאתי מהגוף שלי. יש לי את יכולות לעזור, אבל אני כרגע יכולה רק לבחור את הפצוע שפוטנציאל החיים שלו הוא הכי גדול. וזהו. כשנכנסתי הביתה, אחרי ששטפתי את כל הזוועות, חיבקתי כל אחד ואחד מהילדים, ישנים במיטות ואמרתי מזמור לתודה, תהילים שאנחנו 24 שעות פחות היינו פה בפארק".
"כשחזרנו מהאירוע, הגענו לבשר לאחת המשפחות שהאב נהרג", המשיכה סיוון לספר בראיון לכאן 11. "אחת הילדות אמרה: 'איך יכול להיות שאני לא אראה את אבא יותר?'. על השולחן היו חלות טריות, זהובות, שיצאו רק מהתנור. השולחן היה ערוך עם סלטים. הם רק חיכו שאבא יחזור הביתה".