החכם מכל אדם אומר במשלי: בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחוֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃ שפתיים נצורות הן עדות להשכלה.
נעם הי"ד היה איש של דממה, שלא מצא לגוף טוב משתיקה. מושבו היה בין חכמים בישיבת מרכז הרב, היינו חברים באותו שיעור א' שהיה גדול ותוסס.
נעם התבלט בשתיקה, אך שתיקתו דברה עוצמה. הדיבור היה דרך חיוכו ועיניו הבורקות שהעידו על עולם מלא בתוכן, של אמור מעט ועשה הרבה כי ברב דברים לא יחדל פשע, כדי למגר את הפשע לא יועילו דיבורים, הוא קם ועשה מעשה.
החשאיות היתה בדמו והיא התאימה לאופיו הצנוע, לא היתה הוא אמינא לשאול למעשיו, הם היו חתומים בקדש הקדשים, בפכו של כהן גדול.
גדול וגיבור, גדול בענווה, גדול בעדינות, ענק בהסתרה עצמית כדי לתת מקום למנוע האלוקי.
לפני עשרות שנים כשנרצח אלחנן אתאלי הי"ד בעיר העתיקה בירושלים, הספידו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ודרש את הפסוק ו'נקתי דמם לא נקתי וה' שכן בציון'. הקב"ה אומר, מה יכפר על דם טהור כזה? מה ישיב את האבידה הגדולה הזו? איזו נקמה תמלא את החלל שנפער? נשמה עליונה כזו! איזה ביטול של תורת חיים! התשובה היא לא נקתי! אין תחליף לצדיק.
הנחמה היחידה היא- וה' שוכן בציון, הקב"ה נוקם בכך שהוא מגביר את השראת השכינה בציון. נעם הי"ד נלחם על השראת השכינה, ועלה במעלות קדושים וטהורים.
היום ירושלים עיה"ק קבלה פניו, חיבקה אותו אל רגבי אדמתה. ומן הרגבים האלה תפרח אורה זכה של העמקת שורשים לשכינה בציון. היום שרתה עוד שכינה בציון.