ברכה כדורי, כלתם של יהודה ותמר כדורי ז"ל, שנרצחו בידי מחבל פלסטיני, משחזרת בדיון מיוחד בכנסת מה עבר על המשפחה מאז הואשמו בניהם של הנרצחים במעורבות במעשה.
"עד היום אנחנו בפחד וחוסר אמון משווע", היא אומרת ומספרת על הסירוב העיקש של המשטרה לסגור את התיק נגד בני המשפחה. "איך אנחנו יכולים לעמוד ולדעת שיש עננה של תיק פתוח והתשובה היא לא".
ברכה מספרת על ההשפלות הקשות שחוותה בבית המשפט ובדבריה קולה נשבר בבכי. "השפלות וביזיונות שאי אפשר לעמוד בהם. צחקו עליי שאני אוכלת כשר. הרגשתי מתחננת רק תביאו לי פיסת לחם, אני לא מצליחה להחזיק את עצמי".
"שלחו אותי לכלא בלי כלום ואחרי ביזיונות והשפלות. עצם הבקשה של פיסת לחם זה ביזיון שאין לתאר", היא אומרת ומספרת על פגיעה פיזית בה ובסממניה כאישה דתיה, "הורידו לי את הכיסוי, הורידו לי את החצאית. זרקו לי שקית עם לחם יבש וזה מה שיכולתי לאכול. כשעורך הדין הגיע לבקר אמרתי להם שאני לא יכולה לצאת ככה עם מכנסיים ובלי כיסוי, אמרו לי 'את לא רוצה, תישארי בחדר שלך'. אי אפשר לתאר את הפחדים ואת ההרגשה הנוראית, על מה אני פה בעצם? את הזעקה האילמת שלא עשינו כלום אין למי להשמיע. אף אחד לא מאמין. התחושות הללו מלוות אותנו עד היום".
ממשיכה ברכה ומתארת את הסבל הקשה שעברה המשפחה כולה: "זה חמישה ילדים שלקחו להם את ההורים, ילדים שעד היום זוכרים לאן הלכו, ילדים שחוזרים מבית ספר ושומעים שמועות. אין לכפר על כזה דבר. זה טיפולים נפשיים לילדים", היא אומרת ושואלת: "על מה?", ומזכירה כי גם להתאבל על הרצח של הסבא והסבתא לא ניתן היה. "היינו שרויים בפחד נוראי".
עוד ציינת ברכה כדורי כי גם את חובתה ששוטרת אישה היא שתלווה אותה, המשטרה לא קיימה. "הייתי צריכה להוריד עקרונות ולעמוד במקומות שעד עכשיו אנחנו לא יכולים להכיל זאת. אני יכולה לצעוק את הצעקה שלי אבל אין מרגוע לכאב, לפחד ולחוסר האמון במערכות. גדלנו על האמון במערכות האלה, אבא שלי והאחים שלי שירתו בצבא, וקיבלנו סטירה עצומה, ואין לי מילים על מה שאנחנו עוברים ועל הקושי להכיל, והקושי שהיה לי להגיע לכאן".