לוחמינו המסורים נאלצים שוב ושוב לסכן את נפשם לחינם, להיכנס לשטחים עוינים בידיעה ברורה שיירו עליהם, וייתכן והם יחזרו יחד עם המחבל שירה עליהם לטיפול רפואי.
לאחר מותו של נעם רז הי"ד, האם לא הגיע הזמן לחשוב איך למנוע את ההרג המיותר הבא?
גורם צבאי תיאר את האירוע: "קיבלנו אינדיקציה שהמחבל נמצא. לקראת 7:30 בבוקר סגרנו על הבית וברגע שהגענו לבית מראש ידענו לפעול ב'סיר לחץ' - קראנו בכריזה, זרקנו רימוני הלם ואז חומר נפץ לפריצת דלת אחת ואחרי הפריצה ירי מנשק קל... בשלב מוקדם אנחנו מבינים שיש עימות רציני, הגברנו את האש ואז יצאו האבא ועוד בן משפחה שאמר שהמחבל לא נמצא - אבל הבנו שזה לא נכון", הוסיף.
"אחרי שהוצאו הדיירים ירינו שני טילי נ"ט. לאחר הירי השני גילינו שהקומה הראשונה ניתקה מהקומה שנייה. ואז עדיין ניסינו לתקשר עם המחבל וגם עם אחיו. אז נכנסנו פנימה, עצרנו אותם והתחלנו לסרוק.
בכל הזמן הזה יש ירי של אלפי כדורים, אני לא זוכר ירי כזה 20 שנה", אמר על חילופי האש החריגים בברוקין. "גלגלים של רכבים נוקבו והרבה מאוד אש. במעטפת ראינו המון חמושים, אחד מהם הוא אח של זביידי", אמר על דאוד זביידי שנפצע אנושות - ופונה מג'נין לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם זמן קצר לפני כן נאבקו על חייו של לוחם הימ"מ".
איזו סאגה טיפשית. כל בר דעת קורא את תיאור הפעולה ולבו מזדעזע בקרבו, לסכן עשרות חיילים, באזור עוין עם מאות חמושים, שירו אלפי כדורים, וכל זה למה? כדי שיוכלו לקרוא למחבל בכריזה? טיל אחד היה מסיים את הכל, ונעם הי"ד לא היה נרצח.
בנו של נעם אמר בלוויה: "היה לכם את המיקום של הבית. טיל אחד ולא היו מסכנים חיים של 50 לוחמים שכל אחד מהם שווה מכל הממשלה הזאת, למה הללי צריכה לגדול בלי אבא? למה נווה לא יספיק ללמוד איתך לבר מצווה?"
כואב הלב לדעת שיהודי איבד את חייו, שמשפחה שלמה חטפה פגיעה אנושה, וכל זה בגלל הוראות פתיחה באש שקבעו כמה שמאלנים שיושבים בקריה בחדר ממוזג, בעוד שוטרי וחיילי ישראל שופכים דמם לחינם, בגלל מוסר נוצרי מזויף.
ארגון מד"א כתב בטפסי תרומת הדם הורה 1 והורה 2, הציבור הדתי לאומי החליט להחרים את תרומת הדם של מד"א, והופ מד"א חזרו בהם וביטלו את הצעד השמאלני פרוגרסיבי שלהם. האם לא הגיע הזמן להחרים את השירות במשטרה ובצבא עד אשר ישונו הוראות הפתיחה באש?!
עד מתי נשפוך את דמנו לחינם? עד מתי חיילינו ילכו להילחם בידיים כבולות? עד מתי ימשיכו חיילי הסיירות להיות ברווזים במטווח של שכם וג'נין?!
עוד כמה מקרים של נעם רז, בראל שמואלי, עמית בן יגאל ועוד, אנחנו צריכים להכיל בקרבנו, עד שנקבע עובדה שבהתנהלות הקיימת, אנו פשוט לא חלק מהמשחק?!
למה את המסקנה של בנו של נעם רז הי"ד, אנחנו אומרים רק אחרי שאח שלנו נרצח לחינם? האם לא הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש? עוד כמה בני משפחה של לוחמים ישנם היום, שאביהם ממשיך לסכן את חייו שוב ושוב כדי לא לפגוע בבני משפחת המחבל?
כשיתחילו להישמע קולות בציבור שלנו להפסיק להתגייס כלוחמים במצב הנתון, כשבני הנוער שלנו יסרבו להילחם בתנאים הנוכחים, חוץ מלהציל את עצמם, הציבור יתחיל להעלות לשיח את הוראות הפתיחה באש.
קובעי המדיניות יאלצו לשנות את ההתנהלות בשטח או לשלוח את ילדיהם להיות ברווזים במטווח, למען המוסר הנוצרי בו הם מאמינים, ולא לשלוח אותנו למות בשביל האמונות שלהם.