"מצער כי רק בעקבות האסון במירון שאירע בל"ג בעומר בשנה שעברה, שבו נספו 45 חוגגים ורבים אחרים נותרו פצועים בגופם ונפשם, נזכרו ולו לרגע באסון במירון שקדם לו במאה ועשר שנה", אומר חוקר המקומות הקדושים בארץ ישראל, ד"ר דותן גורן המציין כי אזהרות על העלול להתרחש במתחם נאמרו מזה עשרות שנים.
ד"ר גורן מציין ומזכיר כי בל"ג בעומר תרע"א (1911) קיפחו את חייהם 11 חוגגים בקריסת המעקה על גג הקבר שבו נערכה 'ההדלקה'. 7 מהם נקברו סמוך לקבר רשב"י. "ככל שידוע לי מאז ועד היום לא נעשה חסד של אמת להנצחתם בכלל ובקבר רשב"י וסביבתו בפרט".
"מאמצע שנות החמישים התריעו במשטרת ישראל על אסון צפוי בהילולה במירון ועל הסכנה האורבת לחוגגים בה", אומר גורן ומציג צילום עיתון המדווח על "אירוע שהתרחש בהילולה במירון בל"ג בעומר תשי"ח (1958) ואמור היה לשמש תמרור אזהרה למקבלי ההחלטות במדינת ישראל".
"לקראת סיומן של החגיגות עלה באש מבנה הציון בקבר רשב"י. במקום פרצה דליקה גדולה. בעיתון 'חרות' נכתב אז: "...לאחר שנרות השעווה שדלקו על הקבר אחזו לפתע בדפנות העץ הקבועים באחד הקירות... בין מאות החוגגים שהצטופפו בחדר קמה בהלה רבה. המשטרה פקדה מיד על פינויים מהמקום... רק בנס לא היו נפגעים בנפש".
עוד מספר ד"ר גורן כי "בהמשך הידיעה נזכרה ילדה בת חמש בשם דליה אבוטוביץ, שנמחצה בהמון הקהל ומתה מפצעיה (ייתכן כי פרטיה האישים אינם מדויקים ובידיעה אחרת נכתב כי נפלה מגג המבנה). מי הייתה הילדה וכיצד השפיע האירוע הטרגי על משפחתה?", שואל גורן.
ד"ר גורן מציין כי "בהנחיות שניתנו לקראת ל"ג בעומר בשנה שלאחר מכן מצד משרד הדתות לרבנות הראשית נאסר על הדלקת נרות במבנה הקבר. "...והנה לצערנו קרה אשתקד בל"ג בעומר אסון גדול מסבה הנ"ל, ילד נהרג, הרבה אנשים נפצעו קשה וארונות הקודש נשרפו", נכתב באזהרות (המקור: ארכיון המדינה). "האם גורם כלשהו או בעל תפקיד קיבל עליו אחריות לאסון?", משאיר ד"ר גורן שאלה באוויר.