אינני יודע מה אשמים ילדי כיתה א' המתוקים באלקנה, שאילצו אותם להשתתף אתמול בשיעור הנדסת תודעה מהסוג הנחות ביותר. אך כיוון שהמורה המחליף, מר בנט, כבר עשה את הנזק החינוכי, עלינו לנסות לפחות לתקן את רושם דבריו.
וכה אמר בנט לתלמידים: "יש כאלה שחושבים שאני עושה עבודה טובה ויש כאלה שלא, וזה בסדר! ככה זה טוב שכל אחד יכול לבטא ויש לו דעה. וככה זה עם ישראל, לכולם יש דעות שונות. וזה טוב!"
נניח לרגע לכך שאחרי כל נאומי התוכחה של בנט על 'גֶן הפלגנות' היהודי, הופתעתי לגלות שזה דווקא בסדר שבעם ישראל יש דעות שונות, וכל אחד יכול לבטא אותם. הרי רק לפני שבוע היתה זו הסכנה הקיומית המאיימת על עתידנו כאן (לא באמת הופתעתי שבנט סתר את דבריו. אם במקרה הוא היה נאמן לדבריו, היתה זאת הפתעה...)
אבל בואו נדבר על הבננה.
ילד חביב שם הקשיב לדברים ברוב קשב, ואז שאל בהצבעה: "מה זה דעות?" (גם אתם חושבים שילד גאון זה נתן כותרת מבריקה לכל הקדנציה העגומה של בנט: "דעות, מה זה בכלל?...") בנט חשב רגע, וענה: "דעות? למשל, מישהו אחד יכול לאהוב בננה, ומישהו אחר יכול לא לאהוב, וזה בסדר! לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר".
הרבה זמן לא שמעתי זילות כזו במושג 'דעות'. אז זהו שלא, נפתלי. דעות הן לא כמו בננה. דעות הן סלע הקיום שלנו. אנשים מקדישים את חייהם למען דעותיהם, משלמים מחירים קשים מנשוא, ואף מוכנים למות למען דעותיהם. דעות מעלות ומורידות מלכים ומשטרים, דעות מנווטות את הלכי הרוח ואת ניהול המשאבים, דעות הן החוסן הלאומי שלנו. הן ה'מה' שלמענו נישא כל 'איך'.
טיפולי ההמרה הפרוגרסיביים שעברת, נפתלי, הִנדסו את תודעתך להאמין שהכל זה נרטיבים (ואיתך גם כהנא נפל בפח הזה). אין אמת, רק נקודות הסתכלות. מה קרה ב48'? תלוי את מי שואלים. יש את הנרטיב הפלסטיני ויש את הנרטיב הציוני. מי צודק? כולם! כלומר, אף אחד. כלומר, תפסיקו כבר לבלבל את המוח עם ה'דעות' המרגיזות האלה שלכם, ותנו להתרווח על כיסא עור הצבי.
מר בנט. גם אתה פעם האמנת במושג הזה 'אמת'. ואף לחמת למענו. עד שנכנסת ללשכת ראש הממשלה. מאז, האמת והאידיאלים הפכו לאויביך הגדולים, כי הם מתעקשים להזכיר לך ששיקרת. אז מה עושה מי שלא אוהב את מה שהוא רואה במראה? שובר אותה. כך אתה, בחוצפה חסרת-תקדים, מאשים את לוחמי גטו ורשה, ואת כל מי שמחזיק בתוקף בדעתו, כפלגן ומסית.
האמת היא הפוכה, נפתלי. בלי האמת אין לנו קיום כאן. מלך ישראל החכם כבר הזהיר: "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם". ואתה שחזונך היחיד הוא להישאר בכסאך, כועס עלינו, הבריאים, שעוד נאמנים לדרך האמת שקיבלנו אבותינו, והיא הביאה אותנו לכאן, עבורה לחמנו, ואף הקרבנו את טובי בנינו.
אך יש עוד נקודה שאינך מבין, נפתלי. ריבוי דעות זה דבר נפלא ומבורך. כך ברא הקב"ה את עולמו. אם היית באמת מחזיק בדעות שמאל פוסט-ציוניות, ועל מצע זה היית נבחר; אז כמובן שהיינו יריבים פוליטיים, אך גם היינו מבינים שזהו לצערנו המצב בעם-ישראל, ועלינו להסביר, לחנך, לשכנע ולהתנחל גם בלבבות.
אבל זה לא המצב, מר בנט. איך שלא תסובב את זה, רימית אותנו:
אם גם פעם האמנת שנכון לשתף פעולה עם תומכי טרור – אז מדוע לא סיפרת על זה לבוחריך וגנבת את דעתם?..
ואם רק אחרי הבחירות החלטת לחשוב כך – אז הרי שבגדת בבוחריך וגנבת את קולם!
ואם גם היום אתה לא חושב כך – אז אתה כבר אדם מסוכן, כי בשם טובתך האישית אתה פועל גם נגד צו מצפונך ומוכר את המדינה לגרועים שבאויבינו!
אולי עכשיו תבין טוב יותר את הזעם הבלתי-נתפס שמופנה כלפיך, שמעט ממנו קיבלת הבוקר בבית משפחת רז הנפלאים. אתה לא רבין, וזה לא עוד סכסוך ימין-שמאל. זה סכסוך של אדם נרקיסיסט ומגלומן הרוצה את טובתו לבין אומה הרוצה את טובתה. הכעס האדיר של העם איננו תוצר של 'מכונת תעמולה והסתה' נגדך, אלא כעס בריא ועמוק של אומה המתקוממת כנגד מי שמעדיף את טובתו על פני טובתה.
ואם לשיטתך דעות הן כמו בננות, אז מילא היית עקום מהתחלה, ניחא. לא היית מזיק כל כך. הבעיה היא שכופפת את הבננה ואת דעת העם. אל תתפלא שהם כועסים עליך.
לתגובות: ori15cohen@gmail.com