הטכניון בחיפה הוא אחד המוסדות האקדמיים המעטים בארץ שמאייש משרה של רב קמפוס. אינני יודע מה כלול בתפקיד זה, אך סביר להניח שקשר עם סטודנטים דתיים והדרכתם ברוח התורה הם חלק ממנו.
את רב הטכניון הנוכחי, הרב אלעד דוקוב, לא זכיתי לפגוש, והיכרותי עימו מסתכמת במשבצת אחת מני רבות בשיחת זום רבת־משתתפים וכן בחליפת כמה מסרונים בינינו. אולם למשמע ההתקפות עליו מצד קהילת הלהט"ב ושיתוף הפעולה של הנהלת הטכניון עימן, רואה אני חובה מוסרית להשמיע קול מחאה במה שראוי להיקרא "פרשת הטכניון" (ולא "פרשת הרב דוקוב").
להלן העובדות בקצרה, למי שלא עקב:
לפני כחודש ארגן התא הגאה בטכניון מסיבת "דראג" (אירוע שבו גברים מתלבשים כנשים ולהפך – באופן חושפני). בהזמנה למסיבה נכתב: "האחווה הגאה בטכניון גאה להזמין למופע דראג ומסיבה מטורפת! ... ואחר כך נמשיך למסיבה עם אלכוהול במחירים האהובים עליכם".
יומיים לאחר האירוע התייחס הרב דוקוב – בקבוצת ווטסאפ פנימית של באי בית הכנסת בטכניון – למספר התבטאויות שליליות מצד סטודנטים דתיים בנוגע למסיבה, והביע אף הוא את הסתייגותו מ"הגסות והבוטות" של האירוע. קראתי את המסרון שלו (שהועבר אליי במלואו) ישר והפוך ולא מצאתי בו ביטויי גנאי חריפים מעבר לאלו: האירוע הוגדר על ידו כאירוע גס ובוטה – סֶה טוּ. המסרון מסתיים באמירה ש"אהבת ישראל לא צריכה למנוע מאיתנו להביע את העמדה של נצח ישראל, להיפך, הכּנוּת יוצרת אהבה".
אלא שבמקרה זה הכנות לא יצרה יותר מדי אהבה. המסרון, שכאמור אין בו כדי לפרנס ולו שערוריונת זעירה, הגיע איכשהו לכתבת עיתון 'הארץ' שקפצה עליו כאילו מצאה אקדח מעשן, וגם דאגה להעצימו לכדי שערורייה תקשורתית רבתי שהתגלגלה ל'מאקו', ל'ערוץ 7' ולבסוף לפתחה של הנהלת הטכניון. בעקבות כך הרב דוקוב נאלץ להוציא הבהרה:
"במסרון שהוצא מתוך קבוצת בית הכנסת התנסחתי באופן שעלול להתפרש כאינו משקף את עמדתי וערכיי, ועל כך אני מצטער ומתנצל. למען הסר כל ספק, אני חוזר ומדגיש כי אני מתנגד לחלוטין ומגנה כל סוג של אלימות פיזית, מילולית, שיימינג וכדו', ומוקיע את אלו הפונים לאלימות כזו... דלתי תמשיך להיות פתוחה לכל החפץ בכך. אעשה כל אשר לאל ידי על מנת להגן על גופם ורוחם של בני משפחת הטכניון, ובכללם בני הקהילה הגאה".
כל זה לא הספיק לחבר הכנסת משה טור־פז מיש עתיד, שגם אחרי הבהרה זו מצא לנכון להצטרף ללהקת המגנים. במכתב ששיגר לרב דוקוב – עם עותק לנשיא הטכניון ופרסום תקשורתי כדבעי – נזף טור־פז "כאדם דתי" ברב דוקוב ודרש ממנו "כי התייחסויות כאלה ודומות להן לא יישנו בעתיד". לפי חבר הכנסת טור־פז, לכנות מסיבת דראג "גסה" ו"בוטה" זו התבטאות שאסור שתישמע במדינת ישראל.
זכותו של טור־פז לכתוב מה שהוא רוצה, אבל כאדם דתי הוא בטח יודע שרב בישראל – כמו אנשי דת בדתות אחרות – מייצג את תפיסת עולמה של הדת שאליה הוא משתייך. חוקי התורה אוסרים משכב זכר. הם גם אוסרים על גבר ללבוש בגדי אישה ולהפך. גם שכרות והוללות אינן באות בטוב בתפיסת עולמה של היהדות. והנה התא הגאה (המעלה על נס משכב זכר) מארגן מסיבת דראג (שבה גברים לבושים בבגדי נשים ולהפך) ומבטיח לקינוח אלכוהול במחירים אטרקטיביים – תמהיל מופלא שקשה לומר עליו משהו טוב מבחינה יהודית. ומה כותב רב הטכניון על אירוע זה שהתקיים במוסד שלו? שומו שמיים, הוא מכנה אותו "גס" ו"בוטה". ועל כך הוא נאלץ לא רק להתנצל, אלא אף לגנות "כל סוג של אלימות" - וזאת אף שהוא לא קרא לאלימות בשום צורה. מסתבר שהיום כל ביקורת על התרבות הלהט"בית נחשבת לאלימות. ככה זה בהומוקרטיה הישראלית, אנחנו כבר מכירים.
ובכן, כדי לעשות סדר בדברים: מי שנהג כאן באלימות זו הנהלת הטכניון, שבמקום להגן על זכותו של רב הקמפוס להביע את עמדת התורה, לא רק שהתנערה ממנו אלא אף דאגה שיפרסם הבהרה/התנצלות מיותרת. אינני מכיר את הפרטים שמאחורי פרסום ההבהרה של הרב דוקוב, אבל כל מי שיש לו IQ מעל 70 מבין שהלחצים שהופעלו עליו כדי שיתנצל על דברים שלא כתב הם האלימות האמיתית בסיפור הזה.
כבר עמוס הנביא מתלונן "ותשקו את הנזירים יין ועל הנביאים ציוויתם לאמר לא תינבאו". ועם כל זה, הנביאים המשיכו להתנבא, ונבואות החורבן שלהם - כמו גם נבואות הגאולה - התקיימו אחת לאחת. ואף כי לא נביאים אנחנו, בני נביאים אנחנו, ועל כן לא נירתע – כדברי הרב דוקוב הראשונים – מלהמשיך "ולהביע את העמדה של נצח ישראל".
***