חזרה לחיים

יומיים לאחר הפיגוע הרצחני באלעד שבו נרצחו שלושה יהודים, קיבלה אחת מהעובדות הסוציאליות של 'יד לאחים' הודעה מפתיעה ממיטל. מיטל הייתה נערה צעירה, בת 14 בסך הכול, כשהכירה את החבר הערבי שלה. כמו בכל הסיפורים, ההתחלה היתה ורודה במיוחד.

הוריה של מיטל היו בקשר צמוד עם עובדת 'יד לאחים' וקיבלו הדרכת הורים ייעודית, אך פניותיהם הנואשות אל בתם לא הניבו פירות. במשך כל השנים העו"סית של 'יד לאחים' שהוכנסה לתמונה לא ויתרה על מיטל, שלחה לה הודעות ואף שוחחה איתה טלפונית מדי פעם סביב חגים ואירועים, אך דבריה נפלו על אוזניים ערלות. למרות האלימות שספגה בכפר היא התנהגה כמכושפת – סבלה אבל סירבה לקבל עזרה. אבל את השינוי שלא הצליחו לחולל בה המילים המסבירות את הסכנה והאלימות שבהן היא חיה, הצליח לעשות בסוף הטרור הערבי בעצמו. הפיגוע באלעד היה נקודת המפנה. כשמיטל הלכה לנחם את בתו של אחד מהנרצחים הי"ד בפיגוע באלעד, שאותה הכירה בנערותה, היא החליטה שזהו, הגיע הזמן לעשות שינוי.

בשיחה עם העו"סית סיפרה לה מיטל: "לאחרונה ילדתי בן, ומאז הלידה התחלתי להתערער ולחשוב עם עצמי - איך יגדל הילד הזה? מה תהיה הדת שלו? אילו חגים הוא יחגוג? האם אני רוצה לגדל אותו בחברה ערבית כילד ערבי?" היא שיתפה בלבטיה. "מאוד חששתי מהחזרה לחיים היהודיים. האם המשפחה שלי תקבל אותי? מה יחשבו עליי, כאמא צעירה שהגיעה מהכפר? ובכלל, איך אסתדר טכנית וכלכלית עם תינוק קטן? אלה היו רק חלק מהמחסומים שעמדו בפניי".

ב'יד לאחים' נכנסו לתמונה. מיטל הצליחה להיפגש עם העו"סית שלה, ויחד הן בונות עבורה תוכנית שיקום כדי שתוכל להתחיל בחיים חדשים וטובים יותר. עשר שנות חיזור ושמירת קשר מרחוק, נובטים בימים אלו לקראת חילוץ.

זוגיות בעבודה

יפית התייתמה מאביה כשהייתה בת שבע בלבד. אמה הייתה עובדת שעות ארוכות מחוץ לבית על מנת לפרנס את עצמה ואת ילדיה הקטנים, כך שיפית הייתה זאת שגידלה את אחיה ודאגה להם - אך לא היה מי שידאג לה עצמה. כשהחלה לעבוד במקום העבודה שלה, לא חשבה ששם תמצא זוגיות. באחד הימים ניגש אליה אמיר, הזמין אותה לסיבוב, והשאר – היסטוריה.

אמיר מבוגר ממנה בעשור, נשוי ואב לילדים, כך שלמעשה היא אשתו השנייה. כשהכירו הבטיח לה שהנה, אוטוטו הוא מתגרש - מה שלא קרה בפועל. במהלך השנים נולדו לשניים שני ילדים, ועקב קשיים כלכליים עברה יפית לגור בכפר בדירה מתחת לדירת אשתו הראשונה. האישה, שתמיד כעסה עליה, הייתה מציקה לה ואפילו נעלה אותה בחדר לכמה שעות. מאידך, בעלה, שהיה נחמד בהתחלה, הפך לקצר רוח והִרבה להיעלם מהשטח, וכשהגיע היה מפליא בה מכות רצח, ללא סיבה מיוחדת. בפועל, רוב הזמן היא נשארה שם לבד. בודדה.

התנאים הפיזיים והנפשיים הפכו קשים מנשוא: הרעב, העליבות, המגורים הרעועים וההשפלות שעברה מדי יום מהאישה הראשונה. נוסף לכל זאת, אולצה ללמוד מדי יום פרקים בקוראן. יפית החלה לחפש מידע באינטרנט ונחשפה לעובדה שהיא חלק מהתופעה הכואבת של זוגיות מעורבת. היא יצרה קשר עם 'יד לאחים' דרך ווטסאפ וגוללה סיפור חיים קשה. בימים אלו עזבה את הכפר בתמיכת 'יד לאחים' ויצאה למסע ארוך של שיקום הנפש והגוף.

בודדה עם משפחה

בעוד תלאותיהם של מיטל ויפית צפויות להסתיים בזמן הקרוב אחרי זוגיות קצרה יחסית, סיפור חייה של איריס (שם בדוי) מורכב ומסעיר הרבה יותר, כזה שאפילו התסריטאי הטוב ביותר היה מתקשה להעלות על דעתו.

איריס היא בת להורים חירשים־אילמים ויש לה אח ואחות. לאחר שההורים התגרשו בגירושין קשים, היא ואחיה נשלחו לפנימיות. איריס נפגעה מאוד, הרגישה שלא אוהבים אותה, שהיא דחויה ולא רצויה, וההתנהגות שלה הייתה בהתאם - התקפי זעם, מחשבות אובדניות ועוד. "היה לי קשה לשאת את העובדה שיש לי משפחה גדולה עם סבא וסבתא ודודים, ובכל זאת אני כל כך בודדה ואף אחד לא מוציא אותי מהבור שבו הייתי", היא משחזרת.

עם הזמן, אחיה הועבר למסגרת אחרת והיא נשברה לגמרי. אחרי שבועיים הועברה למשפחתון, שם נפתחו בפניה דלתות של אהבה והכלה. חג הפסח התקרב, סבא וסבתא מצד האב, המתגוררים בצרפת, רכשו דירה בטבריה, והגיעו לחגוג את ליל הסדר עם כל בני המשפחה. איריס התרגשה: סוף סוף תחווה משפחה. יומיים לפני החג נסעה איריס לסייע לסבתא בהכנות לחג. במקביל, אמא של איריס נסעה לחגוג את החג עם משפחתו של בעלה החדש. בערב פסח התעוררה מריבה בין הנכדים, ולאחר שאיריס התערבה לטובת אחד מהם, הסבא התפרץ עליה בצרחות וקללות ומיד התקשר לאביה ודרש שייקח אותה כי הוא לא מוכן שתישאר אצלו בבית.

אביה הגיע לקחת אותה והוריד אותה סמוך לבית אמה, בלי לבדוק אם האֵם בכלל בבית. האם כבר יצאה מהבית, וכך איריס נשארה זרוקה, עצובה ובודדה ליד בית אמה. על הספסל ליד ביתה ישבה בחורה כבת גילה עם מצית ביד. למרות שהייתה רק בת 15, איריס ביקשה ממנה סיגריה והן החלו לגלגל שיחה. למרות ההיכרות הקצרה, איריס שפכה בפניה את כל מה שעבר עליה בימים האחרונים. הנערה חיבקה אותה ואמרה לה - אל תבכי, אף אחד לא שווה את הדמעות שלך. "התמיכה שלה וההבנה לליבי קנתה אותי", היא מתארת את אותם רגעים. "אף אחד מהמשפחה שלי מעולם לא אמר לי מילים כאלו".

מיצובישי לבנה עם חלונות שחורים

כעבור חצי שעה אותה נערה, שענתה לשם שירן, הציעה לה רעיון להעברת הדיכאון. היא התקשרה לחבר שלה, בילאל, ואמרה שהוא יגיע עוד מעט ויביא איתו סיגריות, שתייה וממתקים. יעשו קצת כיף, מוזיקה, צחוקים, והיא תשכח מהר מאוד את מה שעבר עליה. איריס הסכימה. "העיקר שאני איהנה קצת. גם ככה אין לי לאן ללכת!" חשבה לעצמה. בילאל הגיע במיצובישי לבנה עם חלונות שחורים ומוזיקה בפול ווליום. הם עלו לרכב ונסעו ליער בקריית אתא. סביב מדורה ישבו כעשרה אנשים עם אלכוהול, מוזיקה ומנגל עם הרבה מאוד בשר.

איריס קצת התביישה, אבל החברה החדשה שכנעה אותה להשתחרר והבטיחה שיהיה כיף. "אל תחשבי, פשוט תשתחררי ותיהני", היא אמרה, ודחפה לה כוס מלאה באלכוהול תוך כדי שהיא מעודדת אותה: "ככה תרגישי טוב יותר". אחרי מספר רב של כוסות, איריס הרגישה מסוחררת ומחשבה הבליחה בראשה - 'באמת אני לא חושבת על כל מה שקרה לי עם המשפחה'. היא הרגישה משוחררת וצחקה הרבה. בנסיעה הביתה תהתה איריס בקול: "מחר ליל הסדר - איפה אהיה? עם מי אעביר את החג?" שירן שמעה זאת ומיד הזמינה אותה לביתה לחגוג יחד איתה. זה קנה אותה. כשהגיעו לביתה של שירן, איריס הבחינה באמה של שירן שרועה על הספה וצוחקת בפראות. "קצת חששתי, אך שירן הסבירה לי שאמא שלה שיכורה! ככה היא". איריס נכנסה לחדר של שירן כדי לדבר בטלפון עם אמה.

האם אמרה לה להתארגן כי אביה בדרך לקחת אותה לטבריה. איריס עדיין הייתה פגועה מאביה וממשפחתו ולא רצתה לחזור לשם, אך בסופו של דבר סיכמה שהיא באה לסעודת החג בלבד, ומיד בסיום הארוחה יחזיר אותה לישון אצל החברה החדשה. בסיום הסעודה ראתה איריס שאביה מתארגן לשינה ולא מתכנן להחזיר אותה, ולכן יצרה קשר עם שירן וסיפרה שאביה שיכור ולא יכול להסיע אותה. החברה אמרה שהיא תהפוך את העולם ותמצא מי שיביא אותה. "תהפוך את העולם בשבילי? נשביתי סופית בקסמיה של שירן". כעבור עשר דקות בלבד הודיעה לה שירן כי בחור בשם פאדי בדרך אליה. "רק כדאי שתצאי לכיוון הים, שהמשפחה לא תראה אותך", ביקשה ממנה.

פאדי אסף אותה עם המיצובישי הלבנה והחלונות השחורים לעוד חפלה ומשם נסעו לצימר, שם עברה ניסיון אונס על ידי אחד הערבים, וכשהתנגדה הוא צעק עליה וקילל אותה. איריס נבהלה והבטיחה לעצמה שכשהיא חוזרת הביתה, החגיגות האלו נפסקות. בבוקר שיתפה את שירן, וזו סיפרה לחבר שלה, שאמר שיטפל בו. שירן כעסה על איריס על כך שלא העירה אותה וסיפרה לה מיד על מה שקרה. פאדי דיבר עם איריס בעדינות ונטע בה תחושת ביטחון. היא סיפרה לו שלמחרת היא חוזרת לפנימייה. תוך מספר שעות הוא חזר עם מכשיר טלפון נייד וביקש ממנה לקחת אותו כדי שיוכלו להיות בקשר טלפוני.

איריס חזרה לפנימייה בהחלטה שכל מה שהיה - זה הסוד הפרטי שלה. כשהנייד צלצל, פאדי היה על הקו ודיבר איתה בנחמדות. כעבור מספר שבועות הודיע להם מנהל המשפחתון כי הוא פורש ולא ימשיך בשנה הבאה. איריס הרגישה שפיסת הקרקע היחידה היציבה שהייתה בחייה נשמטת תחתיה, ולא הייתה מסוגלת לשאת זאת. היא עזבה את המשפחתון היישר אל חגיגות האלכוהול הליליות עם הבחורים הערבים.

את שנת הלימודים החלה איריס בבית ספר מקצועי ברמה לימודית נמוכה, אך כל מה שעסקה בו במהלך השנה היה המפגש עם החבר'ה שאוהבים אותה. גם במהלך שנת השירות הלאומי המשיכה בחגיגות הליליות, אך היא אהבה את השירות בגן הילדים, קיבלה מהילדים אהבה ללא גבולות ותנאים ועשתה בייביסיטר בשעותיה הפנויות לילדי הגן. הקשר עם פאדי דעך, ואת הסוד שמרה לעצמה. שנה שנייה של שירות עשתה כמזכירה רפואית בקופת חולים, ולסיום, כדי לקבל את מענק השחרור ואת הזכויות, עבדה בעבודה מועדפת בתחנת דלק.

טלפון מבית הסוהר

באחד הימים הטלפון צלצל. פאדי על הקו. סיפר שנעלם כי היה בבית סוהר. איריס נבהלה. מה לו ולבית סוהר? הוא סיפר לה שנשפט על סיוע לרצח! "מה? רצחת? למה???" היא לא הבינה איך פאדי העדין והמתוק הגיע למצב של רצח. השיחה המשיכה בפטפוטים קלילים, והשניים סיכמו שמיד כשישתחרר הם ייפגשו. כשהייתה בת 21, פאדי התקשר ממספר חדש, אמר לה שהשתחרר וביקש להיפגש. השניים קבעו לצאת ביום שישי יחד עם חברה נוספת והחבר הערבי שלה. היה מפגש מרגש שכלל אלכוהול וסמים בשלל צבעים, ובו פאדי סיפר לה כמה הוא אוהב אותה ורוצה להתחתן איתה.

במקביל, המצב בבית החמיר ואיריס לא יכלה להמשיך לגור שם. היא שכרה דירה, ופאדי בא לסייע לה בניקיון הדירה ובריהוט הדירה, תמך, שמע ונשא איתה בעול. הוא המשיך לחיות בכפר ומדי פעם היה מגיע בשבתות. "כעבור זמן מה החלטתי לספר לאמא שלי שיש לי חבר קווקזי. התביישתי לספר שהוא ערבי ושאני מתבוללת. אמא הזמינה אותנו לסעודת שבת. סיפרתי לפאדי שהצגתי אותו כיהודי והוא שיחק את המשחק. אמא לא חשדה בכלום". אך כשהשניים חזרו הביתה, פאדי התנהג אחרת. "הוא החליט שזה לא מכובד לשקר לאמא ורצה לאלץ אותי לספר את האמת. סירבתי, ולהפתעתי נחתה עליי כאפה חזקה בפנים", היא נזכרת בדמעות. "לא הבנתי מאיפה זה בא והתחלתי לבכות. הסתגרתי בחדר ובכיתי. אחרי חצי שעה הוא הגיע להתנצל שזה היה בטעות, הבטיח שזה לא יחזור על עצמו ושייתן לי את הזמן לספר לאמא שלי. מהר מאוד סלחתי לו והאמנתי לו".

אחרי חודש, איריס הוזמנה למשפחתו בכפר. המשפחה ביקשה להכיר אותה. קיבלו אותה יפה ואירחו כיד המלך, אך מיד שאלו אם היא מתכננת להתחתן עם פאדי. לא היה לה נעים להראות שהיא עדיין לא שם, אז היא ענתה להם כן. המשפחה שלו הודיעה לה שעוד חודש הם מתחתנים ושתתארגן. "כשחזרתי מהכפר שיתפתי את אמא שלי, למרות החששות שלי מהתגובה שלה. אמא שמעה והתחילה לבכות... במקביל נפגשתי גם עם אבא שלי וסיפרתי לו. הוא הסתכל עליי בזעזוע, נעמד, עשה קריעה בבגד ואמר לי: מבחינתי את מתה. אין לי ילדה יותר. מהיום מתחילה השבעה שלך!" הדודים שמעו על העניין והתקשרו, ניסו לשכנע אותה להימנע מהחתונה ולהסביר לה כמה זה חמור, שבתחילה הכול ורוד אבל אחר כך היא תסבול. "איפה הם היו עד היום? מתי היה להם אכפת ממני? מתי הרימו טלפון והתעניינו בשלומי?" כתבה איריס, שהחליטה להתעלם מכולם, ביומן שכתבה מאוחר יותר.

משפחתו של פאדי ארגנה להם חתונה קטנה, בלי משפחתה, בלי החברות שלה. הם נתנו לה מתנות וזהב, סידרו את הבית, קנו ריהוט ודאגו לכל הפרטים. לאחר החתונה נסע הזוג הטרי לשבוע לירח דבש באילת. מיד כשחזרו לכפר, פאדי לקח אותה לקנות בגדים חדשים, צנועים יותר, כמקובל בכפר. "ברומא התנהג כרומאי", הסביר לה. במהלך הקניות התקשר השייח שחיתן אותם ואמר שהתעוררה בעיה לרשום אותם כנשואים כי איריס רשומה כיהודייה ולא התאסלמה , וכידוע אין אפשרות לרשום בעלי דתות שונות כנשואים. מבחינת הדת הם נשואים, אך לא מבחינת המדינה. השייח ניסה ללחוץ על איריס להתאסלם, אך איריס סירבה.

כשחזרו הביתה שאל אותה פאדי מדוע היא לא מוכנה להתאסלם, ואיריס ענתה: "נולדתי יהודייה וכך אישאר". פאדי סיפר את הדברים לאמו וזו החלה לשטוף לה את המוח: עכשיו את חיה בכפר ערבי וחייבת בכיסוי ראש ובחמש תפילות. כשאיריס הביעה התנגדות, הפטירה חמותה: נחיה ונראה... האמא החלה לדבר עם פאדי בערבית, וכשעלה הביתה הודיע לה: "עם רצון או בלי רצון - ממחר את עם כיסוי ראש ולומדת מאמא שלי להתפלל. אם לא תעשי זאת, נאסלם אותך בכוח". איריס העדיפה לבחור באופציה הראשונה.

למחרת בבוקר קראה לה אמו של פאדי והחלה ללמד אותה מה זה להיות אישה ערבייה. כשפאדי חזר הביתה איריס ציינה שאמא שלו מתסיסה אותו נגדה. עוד לא סיימה לדבר והוא נתן לה בוקס בשיניים, שגרם לשן לזוז ממקומה. "כולי התמלאתי בדם. חשתי השפלה וכאב נפשי גדול. עשיתי הכול בשבילו, עזבתי הכול בשבילו - והכול התהפך עליי! בכפר יש בית חולים קטן ופרימיטיבי, משלמים במזומן ואין רישום במערכת הבריאות. הוא לקח אותי לשם כי לא הפסקתי לדמם. סיפרתי שנפלתי... עשו לי כמה תפרים ושלחו אותי הביתה בלי שאלות.

"כשחזרנו הביתה לא הצלחתי לדבר. פאדי האשים אותי במצב, ואמר שאני בהתנהגות שלי הבאתי אותו לכזה מצב של אובדן שליטה. שתקתי. מה יכולתי לענות? הרי כל פעם שהוא מתפרץ ומשתולל אני האשמה. עם הזמן זה חלחל בי. חשבתי שאולי באמת גם אני אשמה במצב הזה. עם הזמן גיליתי שפאדי סוחר בסמים ומשתמש כבד. ניסיתי להזהיר אותו שהוא מסתכן וזה לא ייגמר בטוב. הוא זלזל בי ואמר לי לא להתערב בענייניו. אני כל כך רציתי לשמור עליו, לטפל בו, אולי ככה הוא ישתנה לטובה, אבל טעיתי".

באחד הימים פאדי נתפס על חם כשהוא מוכר סמים בכמות גדולה, ונשפט לעשרה חודשי מאסר בפועל. "בתקופה הזאת היה לי קשה מאוד בכפר. מצד אחד הרגשתי חופשייה יותר, ניצלתי את הזמן הזה וחזרתי להיות בקשר עם חברה טובה מהעבר ועם אחותי החרדית. אחותי ידעה שאני יוצאת עם מוסלמי אבל לא התערבה. לא סיפרתי לאחותי מה עובר עליי, אבל הייתה לי תחושה שהיא מבינה. הרגשתי בודדה. המשפחה של פאדי התעלמה ממני, לא סייעו לי כלכלית, והייתי חייבת לדאוג לעצמי וגם להעביר כסף לבעלי בכלא".

הגיהינום האמיתי מתחיל

"כשביקשתי מהם עזרה הם אמרו לי, בעלך לא ילד קטן, הוא לא באחריותנו. את אשתו, את צריכה לדאוג לו. אנחנו לא נהנינו מהכסף שהרוויח, רק את. בגללך הוא בכלא, הוא עשה מה שעשה כי דאג לפרנס אותך. בשלב מסוים המשפחה שלו התחילה להציק לי. בכל פעם שפאדי התקשר הם היו מספרים לו שאני כל היום לא בבית, מתלבשת בחוסר צניעות ומדברת עם גברים. כל זה בזמן שעבדתי 14 שעות ביום כדי לפרנס אותו בכלא. לא היה לי זמן לנשום! פאדי היה מתקשר לצעוק עליי. הוא לא האמין לי. לא הבנתי מאיפה הוא חושב שאני מביאה לו כסף. הבנתי שהמשפחה שלו משקרת לו שהם נותנים לי כסף בשבילי ובשבילו, בעוד שאפילו פרוסת לחם לא נתנו לי. לאט לאט התחלתי להבין שמה שעברתי עד עכשיו היה גן עדן, ועכשיו מתחיל הגיהינום האמיתי".

עשרה חודשים חלפו. פאדי השתחרר מהכלא. "הלכתי לאסוף אותו לבד מכלא רמלה. משם הלכנו לאכול במסעדה. דיברנו וצחקנו. כשהגענו הביתה חברה שלי בדיוק התקשרה. פאדי לא הבין למה חזרתי להיות איתה בקשר. הוא הרי דאג לנתק אותי מכל הקשרים שלי מהעבר. בטיפשותי סיפרתי לו שיצאתי איתה למסעדה יחד עם בן הזוג שלה לפני שבועיים. ואז התחילה מלחמה. הרגשתי במלחמת העולם. הוא לא האמין לי שהגעתי לשם לבד, בלי בן זוג. הבנתי שעשיתי טעות שסיפרתי לו. הוא התחיל לצרוח ולקלל אותי. הזכיר את העבר הקשה שלי, שאסף אותי מהרחוב, ואמר שאני צריכה להשתחוות לפניו ולנשק לו את הרגליים כל יום. היה לי קשה לשתוק והגבתי לו שהוא כפוי טובה ושיראה מה עשיתי ועל מה ויתרתי בשבילו. לא סיימתי את המשפט ופאדי תפס אותי וחנק אותי כל כך חזק שלא הייתה לי אפשרות לנשום. הוא זרק אותי על הרצפה, בעט בי והטיח בי אגרופים. הרגשתי שאני שק החבטות שלו. ניסיתי להגן על הפנים שלי, לא רציתי שיהיו לי סימנים ואצטרך לשקר שנפלתי במדרגות. בסוף הוא ירק עליי, קילל ויצא מהבית.

"לא הצלחתי לקום. הרגשתי חלשה ומתוסכלת. הבנתי פתאום שמה שעברתי עד עכשיו היה רק פרומו. פאדי אמר שהמכות כבר לא עוזרות. הוא ביקש ממני לבוא איתו למחסן להביא משם משהו. אני בתמימותי קמתי מהמיטה, לקחתי את הטלפון שלי כדי להשתמש בפנס וירדתי איתו. כשהגענו, פאדי עמד בדלת וביקש ממני להביא לו מברג. לא התווכחתי. נכנסתי פנימה ו... הדלת נטרקה. קראתי לפאדי ואמרתי לו שהדלת נסגרה ואני מפחדת, שיפתח. ואז שמעתי נעילה. הבנתי שהוא נעל אותי. בצד היה חלון קטן. פאדי הציץ מהחלון ואמר לי: רק דרך הפחד לומדים.

"למחרת בבוקר הוא הגיע, פתח את הדלת וצעק לי: תעלי לנקות את הבית ולבשל. אמרתי לו שאחרי מה שעשה לי, אין מצב! בתגובה הוא נעל שוב את הדלת והלך. צעקתי וביקשתי שישחרר אותי, אבל הוא אפילו לא התייחס. בצהריים נכנס עם צלחת אוכל ובקבוק מים ושאל שוב אם אני עולה לנקות. סירבתי ואמרתי לו, אתה לא מרחם עליי? תראה אותי! הוא ענה לי: את אשמה. רק ככה תלמדי. זה התיקון שלך. במשך שלושה ימים הייתי נעולה במחסן. בסוף נשברתי ועליתי לנקות את הבית. זו הייתה הדרך היחידה שלי לצאת משם".

לב פועם מהתרגשות

איריס הרגישה שבורה מבפנים. היא הבינה שהיא חייבת לעשות מעשה דרסטי ולברוח. "נזכרתי בדוד שלי, הוא היחיד שיכול לעזור לי. קבעתי עם בת דודה שלי להיפגש וביקשתי מפאדי רשות. הוא לא הבין את הסיבה, אבל אישר בתנאי שהבית יהיה נקי ויהיה אוכל מבושל. נסעתי לאשדוד, הרגשתי את הלב שלי פועם מהתרגשות. כשנכנסתי קיבלתי חיבוק חם ומילים טובות מכולם, הרגשתי שאני יכולה לנשום לרווחה. החיוך לא ירד מפניי כל הערב. זה היה חיוך אמיתי, מהלב. הדודים שלי אמרו לי שיתמכו בי ויסייעו לי. לא הייתי צריכה להרחיב להם על מה שעברתי, הם הבינו הכול לבד. כל כך נהניתי שם שלא רציתי לחזור לכפר, אבל פחדתי גם לצאת בלי תוכנית מסודרת.

"חזרתי הביתה בסביבות אחת בלילה. פאדי התחיל להשתגע כי לא היה מקובל עליו שחזרתי מאוחר. הסברתי לו שלא ראיתי אותם כמה שנים והתגעגעתי, לא שמתי לב שהזמן עובר. הוא הלך למטבח והביא סכין חדה. חשבתי שהחיים שלי נגמרים ברגע זה. פאדי סובב את הסכין מול עיניי ואמר לי שאם עלה במוחי לברוח או לבגוד בו, את הסכין הזו אני אפגוש בכל הגוף. נבהלתי מאוד והתחלתי לרעוד. אמרתי לו שאין מצב שאעזוב אותו, שאני אוהבת אותו ולא יכולה בלעדיו. הלכתי לישון כשאני מעכלת שאני ממש בסכנת חיים וחייבת לעשות משהו דחוף".

כך עברו על איריס עוד כמה חודשים של סבל ותכנוני בריחה. "יום אחד קיבלתי הודעה מחבר לשעבר שלמד איתי בפנימייה. פאדי ראה את ההודעה, צרח והשתולל, הרים את השולחן וזרק לכיווני. השולחן פגע לי בראש והתעלפתי. פאדי לקח אותי לבית החולים הפרטי, שם תפרו לי את הראש ושוב לא שאלו שאלות. חזרתי הביתה רותחת מזעם. פאדי נרדם ואני כבר לא יכולתי לסלוח! לא הייתי מסוגלת להיות איתו באותו חדר והלכתי לישון על הספה בסלון".

בבוקר הלכה איריס לעבודה כרגיל, אך במהלך היום חוותה התקף חרדה. "לא הצלחתי לנשום, דפיקות לב חזקות ודקירות בחזה. הלכתי אל המנהל וסיפרתי לו שאני לא מרגישה טוב ועומדת להתעלף. הוא הזמין אמבולנס ופינו אותי לבית חולים. כל הנסיעה לא הבנתי מה קרה עכשיו, שהגוף שלי קרס. נתנו לי כדור הרגעה והמחשבות התחילו לרוץ לי בראש. איך נתתי לעצמי להיות במצב הזה? איך איבדתי ככה את הזהות שלי? הבנתי שלבית של פאדי אסור לי לחזור. ניסיתי לחשוב מה אני עושה. פחדתי לערב את המשפחה שלי כדי לא לסבך אותם".

פתאום הבליחה לה מחשבה - לפנות ל'יד לאחים'. "נזכרתי שבעבר הם יצרו איתי קשר ואף נפגשתי עם עו"ס שלהם כמה פעמים, נזכרתי שבכל ערב חג קיבלתי שיחת טלפון מתעניינת בשלומי, מנסה להעביר לי כוח לעשות את השינוי. התקשרתי מיד לעו"סית שלי והיא הגיעה לבקר אותי בבית החולים. כשראיתי אותה ירדה לי אבן מהלב. הבנתי שיש מישהו שמבין איך אפשר לסייע לי". איריס סיפרה לאנשי הארגון שהיא צריכה לקחת כמה דברים מהבית. "עכשיו כולם בעבודה ואני חייבת לנצל את המומנטום", היא הסבירה להם.

איש ביטחון של 'יד לאחים' לקח אותה הביתה, שם היא ארזה את חפציה תוך חמש דקות והוברחה משם היישר אל דירת מסתור מאובטחת של 'יד לאחים'. "נסענו לכיוון ירושלים כשבראשי מתרוצצות עשרות שאלות: לאן אני הולכת? מה פאדי יגיד? איך המשפחה שלו תגיב? הגענו למשפחה מקסימה ביישוב שקט ויפה, אירחו אותי שם מכל הלב והתחלתי להירגע. כעבור מספר ימים הרגשתי שאני חייבת לפגוש את אמא שלי. נסעתי אליה הביתה בליווי מאבטח של 'יד לאחים'. סיפרתי לה שנפרדתי מפאדי אבל לא פירטתי לה מה עבר עליי כדי לא לצער אותה". כבר למחרת פאדי התחיל להטריד את אמא של איריס. פאדי איים עליה שיבוא לבית האם ויחתוך אותה לנגד עיניה. המשטרה הוכנסה לתמונה ופאדי נעצר.

"כשאני מסתכלת אחורה על מסע חיי, זה מחזק אותי, כי אני יודעת שעברתי כל כך הרבה דברים קשים בחיים, שכל השאר פשוט קטן עליי. אין מצב שאני נשברת", היא מתארת. "הצבתי לעצמי מטרות לעתיד - להצליח לבנות בית קדוש בישראל, והכי חשוב: לעזור לבנות ישראל לצאת מקשרים מעורבים. כי בתחילה הכול ורוד ויפה, אבל ככל ששקועים בקשר הזה, מאבדים את כל העולם. הכול הופך שחור ומחריד. מגיע לבנות ישראל חיים טובים". כיום איריס מאורסת לבחור יהודי, ובחודשים הקרובים עומדת להקים בית יהודי אמיתי.

**************************************************************************

עמותת 'יד לאחים' מסייעת לנשים ונערות שחוות או חוו בעבר קשר פוגעני עם בן מיעוטים. העמותה מעניקה טיפול מקצועי, שיקום, סיוע משפטי, סיוע כלכלי, חונכות לבני הדור השני, הדרכת הורים, משפחות מתנדבות, פרויקט מנטורינג, טיולים, שבתות, מסיבות, קייטנות ועוד.

הסיבות לכך שבחורה יהודייה נכנסת לקשר עם בחור ערבי:

א. תום לב – לעיתים היא אינה יודעת שהבחור ערבי. הוא מציג עצמו כיהודי באמצעות הזדהות בשם יהודי והסוואת הרקע שלו. במקרים מסוימים אף תוארו מקרים של בחורים שהשתמשו בסממנים יהודיים דתיים כדי להסתיר את מוצאם.

ב. זהות יהודית לא מבוססת ותפיסת עולם שוויונית ורב־תרבותית. זה קורה במקרים של בחורות שמגיעות מבית חילוני, או לחלופין התרסה והבעת מרד כלפי הדת והמשפחה כחלק מתהליך עזיבה של עולם דתי.

ג. פרופיל של בחורה משכבה סוציו־אקונומית נמוכה עם רקע קשה משפחתית, חברתית או נפשית. הבחור הערבי משמש כמענה לצורך רגשי זה או אחר או כבריחה מהתמודדות, ופעמים רבות כשִחזור לטראומה שלא טופלה. כתשעים אחוזים מהמטופלות של 'יד לאחים' חוו פגיעה מינית משמעותית בילדותן מאדם קרוב. בנוסף, קבוצה בולטת מקרב המטופלות מתפקדת בקווים האופייניים למכורים.

מכירים בנות יהודיות שנמצאות בקשר עם בני מיעוטים? אתן עצמכן נמצאות בקשר כזה? אף פעם לא מאוחר. לקבלת סיוע מהצוות המקצועי של 'יד לאחים' בדיסקרטיות מלאה ולהעברת לתרומה להמשך הפעילות לפדיון שבויים, חייגו כעת: *9234

***************************************************************************