ל"ג בעומר הוא היום בו מקובלנו שפסקו תלמידי ר"ע מלמות. יום שמתעורר בו התיקון על חוסר הכבוד שהיה בין תלמידי החכמים, יום של חסד אהבה ורחמים.
הארה זו התעצמה במאוד מאוד ביום היסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי. ביום זה התגלו לרשב"י סודות תורה גנוזים ועצומים שלא ניתן רשות לגלותם עד אותו היום.
ביום זה אמר רשב"י "אנן בחביבותא תליא מלתא", כלומר, כל הכוח שלנו הוא כשאנחנו באהבה גדולה אחד עם השני, ובאהבה גדולה עם הקב"ה.
סתרי תורה שהתגלו ביום זה היו ספונים ונסתרים במשך כמעט אלפיים שנה ועברו בין יחידי סגולה, וכעת, כאשר זמן הגאולה הגיע ואור השחר עולה, הרי שהולכים ומתגלים ומתבארים ומאירים את העולם סודות גנוזים אלו.
כל תורת החסידות עניינה להפיץ ולגלות את סתרי התורה הקדושים, וללמוד מהם ודרכם כיצד להידבק בקב"ה ולעבוד אותו באהבה, בשמחה, באמת ובלבב שלם. כל תורת מרן הראי"ה קוק זצ"ל מושתתת מדברי הזוהר והאר"י הקדוש.
"הנה ימים באים נאום ה' והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'".
עם ישראל צמא לקרבת ה', עם ישראל צמא לשמחה של קדושה, עם ישראל צמא לעוצמה של אחדות. המשקה המרווה לצימאון זה נמצא בתורתו של רשב"י, כפי שאומר הזוהר "בגין חיבורא דא יפקון מן גלותא", בזכות לימוד הזוהר הקדוש יצאו ישראל מן הגלות. האור המתוק של ספר הזוהר הקדוש מאיר את הנשמות ומרווה את הרוחות ומשמח את הנפשות.
אם כן, עיקרו של יום קדוש זה הוא התחברות לתורתו של רשב"י, התחברות לאהבת ישראל, התחברות לקדושה, התחברות לפנימיות התורה.
מתוך כך, רבבות בית ישראל עושים מאמצים אדירים לבוא לציון הרשב"י במירון, על מנת לזכות לטעום ולקבל מהאור המתוק והקדוש של רשב"י, ועל מנת להידבק בתורתו, בשמחתו, בקדושתו ובאהבתו.
אומנם, חשוב מאוד לזכור, אתרא קדישא, הר הקודש של עם ישראל - זה לא מירון. בהחלט יש עניין גדול וחשיבות ללכת להתפלל בקברו של צדיק ובוודאי יש עניין מיוחד לשמוח בהילולה של רשב"י במירון. שמחה זו היא שמחה בתורתו הקדושה - תורת הגאולה. לא לחינם גדולי ישראל ותלמידיהם באים לרשב"י, יש שם הארה גדולה מתורתו של רשב"י, ואשרי כל הזוכה להידבק בקדושה זו, קדושת אור הזוהר הקדוש.
אבל, אנו נדרשים לזהירות, אם אנחנו הופכים את המקום הזה למקום הקדוש, ב-ה' הידיעה, הרי שאנחנו חוטאים ומקלקלים את השורה. הר הקודש של עם ישראל אינו הר מירון אלא כמובן הר המוריה, מקום המקדש.
המקום אליו כל בית ישראל צריכים להשתוקק ולהתאמץ להגיע זה הר הבית, ואין לנו ליצור תחליפים לדבר האמיתי.
מי שיתבונן בשיר "בר יוחאי", יראה שכל כולו מחבר אותנו אל עבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים. ההתקרבות לרשב"י צריכה להיות התקרבות שמושכת אותנו אל דרישת המקדש ואל מקום המקדש.
כאשר העלייה למירון נעשית כעלייה בדרך לירושלים, בדרך למקדש - אז היא בוודאי תצליח לרומם אותנו ולהביא אותנו למדרגות חדשות, לקדושה עליונה, ונזכה בפועל ממש לפזז ולשמוח בקדושה וטהרה בהר הבית ובבית מקדשנו.