שבוע טוב
שבוע טוב ערוץ 7

זועבי כאליבי

זה עניין של ימים ואולי אפילו שעות עד שנגלה שפרישתה של חברת הכנסת זועבי מהקואליציה הופכת לאליבי עבור שקד, אורבך, קארה, סער וחבריהם. הנה, הם יגידו למאשימיהם בנטישת ערכי הימין, הנה ההוכחה שאנחנו מקיימים מדיניות אולטרה ימין, האזינו לדבריה של ג'ידא רינאווי זועבי שלא מסוגלת עוד לשאת את ימניותינו.

אז זהו שעם זועבי או בלי זועבי הקואליציה היא אותה קואליציה, ההבטחות שהופרו הן אותן הבטחות וכאבי הבטן הם אותם כאבי בטן. בעיני הגברת זועבי הסממן הימני הבלתי נסבל הוא ניסיונות שוטרינו להתמודד עם הטרור באל אקצה והתמונות מהלוויית העיתונאית בירושלים. גם אתם, שקד, אורבך ושות', יודעים ששום דבר מזה לא נוגע לימניות יתר, אז עשו טובה, אל תסתתרו מאחוריה במטותא. אתם עדיין שותפים לרע"ם, למר"צ ולמפלגת העבודה, אתם עדיין וזקוקים לאישורי עבאס (איזה עבאס? אולי שניהם, גם מנסור וגם מחמוד) כדי לשרוד ואתם עדיין חברים במפלגות זערוריות שלא נבחרו לשלטון. לא השתנה כלום.

רחמנים וסלחנים

איך היינו מגיבים אם מפלגה בת ארבעה מנדטים הייתה מודיעה לראש הממשלה שאם הוא רוצה את תמיכתה הוא יצטרך לאפשר לאנשיה לגנוב מבלי לעמוד לדין? לא לתחמן, לסובב, לעגל פינות, אלא ממש לגנוב ואפילו אומרים את זה בגלוי. ואיך היינו מגיבים אם חלילה ראש הממשלה היה מסכים לכך?

אז למה אנחנו מתייחסים בכזו סלחנות לדרישה של רע"ם להתיר להם עבריינות בנייה בהיקף של 70 מטר מרובע (דירה סבירה לזוג צעיר) בהיקפים אדירים במגזר הערבי? הרי מדובר בעבריינות לכל דבר וברור גם לאנשי רע"ם שמדובר בעבריינות. הם לא מבקשים לשנות את החוק, אלא לקבל פטור ממשפט, לא לכולם, רק לאנשי המגזר שלהם. אז איך קורה שהדרישה הזו סבירה בעינינו ולא מתקבלת כטרלול מוחלט? ואיך קורה שאנחנו אדישים לכך שהדרישה הזו גם מתקבלת, ובלבד שלא יחרימו שם את הקואליציה?

למה לו פוליטיקה עכשיו?

אז ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, ממשיך לנהל את המגעים עם הרשימה המשותפת על מנת לטוות את רשת הביטחון הפוליטית שתבטיח את שרידותה של הקואליציה לעוד כמה חודשים.

אני לא נכנס לנבכי ההסכמות שיהיו או לא יהיו ויעלו או לא יעלו לנו מאות מיליונים. על כך עוד ידובר ויסופר, מן הסתם. אני רק מתייחס לכותרת שליוותה את הדיווח בערוץ 7 אודות המגעים. 'מאחורי הגב של בנט' נכתב שם ואני רק מוסיף סימן שאלה לכותרת הזו. אכן מאחורי הגב של בנט? אכן הוא לא יודע מה תופר וטווה בעבורו שר חוצו הנמרץ? עד כדי כך הוא מנותק? או שמא הוא כל כך רוחני שאינו עוסק בזוטות שכאלה?

יושב לו ראש הממשלה, נפתלי בנט, בלשכתו ומקבל שיחת טלפון מרגיעה, זה בסדר, אומר לי מישהו מלשכת לפיד, הקואליציה לא תקרוס. שומע בנט, פולט אנחת רווחה קלילה, מוריד את השפופרת (או לוחץ על העיגול האדום בסלולארי שלו) וחוזר לעסוק בענייניו. הוא לא שואל איך סודרו העניינים, הוא לא מתעניין עם מי סודרו העניינים, הוא אפילו לא מברר כמה זה עולה לנו. די לו בכך שהעניין סודר. מה לו ולפוליטיקה בכלל?

אז בקיצור, די לזלזל לנו באינטליגנציה. אנחנו אולי לא גאונים מי יודע מה, ובכל זאת אנחנו מבינים שהכול מתואם, הכול תפור והכול סגור בין הצמד בנט-לפיד, וכשלפיד סוגר עם איימן עודה ואחמד טיבי משהו, הוא ממש לא לבד עם הסיפור הזה.

ונשיא בעמך

בבמה הקטנטנה והזניחה הזו שלי ביקרתי כאן את עצם התמודדותו של יצחק הרצוג לנשיאות המדינה. הזכרתי את פרשת עמותות ברק ותהיתי אם ראוי שאדם שנחלץ בעור שיניו ובשתיקתו מחרב הדין יתמודד לנשיאות, ואכן נראה לי שדרושה לנו תשובה ערכית לשאלה הזו, אבל מעבר לכך נראה שחייבים להודות ובשמחה על האופן בו מתנהל נשיא המדינה, יצחק הרצוג.

ניתן לשער שהאיש לא שינה את עמדותיו המדיניות והפוליטיות ואיש לא מצפה ממנו לעשות כך, אבל נראה שבניגוד לקודמו הוא מבין היטב את תפקידו הממלכתי-ציוני-יהודי ושוב ושוב נותן סיבות להתפעל מדבריו מהנהגותיו ומהתנהלותו, החל מהקשר האישי למסורת ישראל ותורת ישראל, דרך ביקוריו בחברון, אלקנה וקידה והדברים החמים שנשא שם ועד הביטויים השונים שמוכיחים עד כמה האיש מבין את משמעות תפקידו של נשיא מדינת היהודים.

בקיצור, מודה, אולי נכון היה להזכיר את העניין ההוא עם העמותות, אבל באיש עצמו טעיתי.

שאלות בדו"צ

לצד השאלה הצודקת של הקואליציה את אנשי האופוזיציה איך יתכן שהם לא תומכים בחוק 'ממדים ללימודים' (ונכון, הליכוד מצא טענה להתגדר בה, אם הם לא נותנים הכול אנחנו לא תומכים בחלק, אבל זה לא נשמע יותר מאשר ניסיון להצדיק מהלך פוליטי מיותר), עדיין לא קיבלנו תשובה לשאלה איך קרה שהקואליציה, או לפחות חלקיה הציוניים (לא רק הימניים), לא תמכה בהפסקת תפנוקי ה-VIP למחבלים כלואים.

משפט נתניהו מיותר?

השבוע נותרתי מעט מופתע במהלך ראיון שקיימתי עם השופט המחוזי בדימוס פרופ' עודד מודריק אודות התפתחות משפט נתניהו.

השופט בדימוס הסביר את המכות שסופגת התביעה אבל הוסיף שהשאלה הגדולה שעליה צריכים השופטים לדון ובה להכריע היא אם אכן סיקור עיתונאי מועדף או אוהד ברמה כזו או אחרת נחשב כשוחד. החלטה בסוגיה הזו היא זו שבאמת יכולה להפוך את המשפט על פיו.

ניסיתי להבין אם הבנתי נכון, ומסתבר שהבנתי. יכול להיות שכל מצעד העדים אל דוכן העדים, כל מאות המיליונים שהושקעו במשפט הזה, כל הסחבת המשפטית, כל מאות החוקרים ששלחו לכל קצווי תבל כדי להשיג ראיות נגד נתניהו, ובעיקר כל אי היציבות השלטונית שנגרמה מהמשפט, כל אלה ועוד כמה רעות חולות שמלוות אותנו בשנים האחרונות, היו יכולים להיחסך מאיתנו בנקל.

אם רק היו מתכנסים כבוד מעלת השופטים עוד לפני שהחל המשפט בחדר סגור, אפשר היה אפילו לשכור לשם כך צימר יוקרתי במושב בצפון, ודנים במשך יום, יומיים או עשרה, בשאלה העקרונית אם בכלל סיקור עיתונאי הוא שוחד או לא, יתכן והכול היה נראה אחרת. במידה והיו מחליטים שאכן התקדים הזה נגוע בשוחד, היו מרימים טלפון לפרקליטות ואומרים יש קייס, צאו לדרך, אבל בהחלט יתכן והיו מחליטים את ההיפך ואז היו היו מורים אותם שופטים לפרקליטות להשאיר את סוסיה השועטים באורווה וכל האירוע היה נחסך מאיתנו.

נתאר לעצמנו שמישהו הועמד לדין בגלל שלבש חולצה ירוקה. המשפט מחליט ובו דיון ארוך מתיש ויקר אם זה אכן היה ירוק או בעצם טורקיז, אם הירוק היה בכל החולצה או רק בחלקה והאם כל חולצה ראויה להיקרא חולצה, ורק אחרי שמסתיימים הדיונים הארוכים הללו יחליטו השופטים שבעצם אין שום בעיה בללבוש חולצה ירוקה.

השופט מודריק הודה בשיחה אתו שאכן יש היגיון בטענה, אבל לא כך מתנהלים הדברים בזירת המשפט, ולעיתים השופטים רוצים לראות במה בדיוק מדובר ורק לאחר מכן להחליט.

כבודם, אתם עולים לנו יקר מדי.

שיעור מקוצרר

אם גם לווטסאפכם הגיעו הסרטונים של תושבים מגוש ישובי ברכה שמורידים דגלי אש"ף מעמודי החשמל, אני משער שגם אתם כמוני מבינים שלא כל אחד היה עושה את זה. לא כל אחד היה עוצר את הרכב בלב כפר, מוכר ככל שיהיה, יוצא החוצה, מטפס על עמוד חשמל לעיני אינספור עוברים ושבים עויינים בואכה מחבלים, ותולש לעיניהם את הדגל. בהכירי את עצמי אני כמעט משוכנע שכמו רבים הייתי נשאר ברכב, סוגר חלונות ומוצא את הדרך המהירה ביותר לצאת מהכפר. פחדן שכמוני. יש לנו עוד הרבה ללמוד מכם על נחישות וביטחון, אנשי יצהר, איתמר, ברכה והסביבה.

יצחק

כמה מילים על יצחק נוי ז"ל שהלך לעולמו ביום חמישי.

אני שייך לדור שהאזין בכל צהריים לרשת א' לתכנית הילדים שאת הגשתה חלק עם רעיה אדמוני. חיכינו לקולו החם והיודע, לסיפורים ובעיקר לתיווך שלו את עולם הרדיו לעולמנו. מאוחר יותר שמחנו לשמוע את קולו משתובב בדיבוב קופצני בסדרה 'היה היה' ולמעשה הפך לחלק מפס הקול של ילדותנו ונעורינו. חלפו שנים והבנו שהאיש לא רק משתעשע ומרתק ילדים ובני נוער בקולו ובכתיבתו, אלא גם סקרן, לומד ומלמד, עשיר בידע במגוון אדיר של תחומים, ואת הידע הזה הנחיל לרבים גם בדור שבו מסתפקים בהקלקות במקום להעריך ידע וחקר.

יהי זכרו ברוך

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com