ל"ג בעומר תשפ"ב במירון
ל"ג בעומר תשפ"ב במירון צילום: David Cohen/Flash90

לא. אלו לא היו קיצונים. אלו לא היו קבוצות האנשים שרבים נוהגים להגדיר באמצעות דרכי המחאה הייחודיות שלהן. אלו היו אנשים נטולי הגדרה. נטולי תיוג קהילתי. ללא שיוך מסוים לחצר מסוימת. היה להם מכנה משותף אחד ויחיד: הם רצו לעלות למירון כמו בכל שנה בל"ג בעומר כדי לשפוך צקון לחשם על הציון הק' של התנא האלוקי. והם לא יכלו.

כשהם יצאו מהבית הם הצטיידו בהרבה מאד אורך רוח. הם ידעו היטב שהם הולכים לקראת מסע תהפוכות – תוצר ישיר של התמודדות עם האסון הנורא שהתרגש על הציבור החרדי כולו בשנה שעברה לצד ניהול מדינתי מנותק וחסר רגישות לכל מה שמריח רגש יהודי אוטנטי. הם לקחו נשימה ארוכה והכינו עצמם להיטלטלות הממושכת. אולם גם הם לא שיערו בנפשם מה מצפה להם מעבר לפינה.

אין שום היגיון בטיחותי בהשכנת אנשים בחניונים חשוכים למשך שעות ארוכות ללא מזון ושתיה ועם כח שיטור שהשאיר את המוח והרגש האנושי הבסיסי בבית בטרם עלה על מדיו. אין שום היגיון באפסון מתפללים מבוגרים שבקושי עומדים על רגליהם ללא צרכים אלמנטריים משל היו עדרי בקר שחוץ מלפעות אינם יודעים דבר. אלו אינם נהלי בטיחות: אילו נהלי כליאה ללא משפט.

את ההלם הגדול הם חוו על ההר. אחרי שעות של המתנה מורטת עצבים בחניונים החשוכים, כשכבר הועלו להר מירון, בבואם לפתח המערה וביקשו לחוות את רגעי השיא עם חליצת ספר התהילים מהכיס – הם נתקלו בשוטרות חמורות סבר שסירבו להכניסם פנימה באמתלות שונות ומשונות ובשעה שמתחם הציון כולו היה כמעט ריק לחלוטין.

"אגיד לך את האמת", סיפר לי אחד המתפללים. "הצלחתי לעכל את 7 השעות של ההיטלטלות בדרכים. הכנתי את עצמי למסע התלאות הזה. ואני אף סבור שחייבים להסדיר את ההילולא אחת ולתמיד כדי שחלילה לא יהיה אפילו ספק-ספיקא של פיקוח נפש.

"אבל מה פשר החסימות על ההר? מדוע לייבש את הציבור שהגיע מרחוק כדי לשמוח? מדוע לסגור את התזמורת שנהגה לשמח על ההר לאורך יום ההילולא? אבא שלי התקשר אלי מהמרכז ושאל אותי אם יש טעם לצאת למירון. עניתי לו 'אבא, אל תטרח. בשביל לפגוש שוטרות בפתח הציון – עדיף שתישאר בבית'. התחננתי, הפצרתי להיכנס אך ללא הועיל. לבסוף התפללתי באחת הפינות מחוץ לציון וחזרתי כלעומת שבאתי".

או אחי הצעיר שיצא מאשדוד באמצעות אחד האוטובוסים בצהרי יום חמישי וכשהגיע למחלף אליקים - הוחזר הביתה, לאחר שהמשטרה החליטה לסיים את ההילולא.

"מאיר", הוא אמר לי ביום שישי, "ההתנהלות המדינתית המטורללת הזו שחוזרת על עצמה בריטואל קבוע בכל אירוע שמריח חרדים, גורמת לי ולכל המיינסטרים החרדי שבימים כתיקונם מקדש את השקט ואת החיים המשותפים תחת פיסת אדמה אחת - להיגרר לקצוות על כל המשתמע מכך".

ההתנהלות המנותקת הזו היא תעתיק מדויק להתנהלות המדינתית בתקופת הקורונה. לא משנה מי עומד בשלטון: נתניהו או בנט, ימין או שמאל, דתיים או נטולי כיפה. הציבור החרדי שוב ושוב משלם טבין ותקילין בדמיו, בממונו, בילדיו, באורח חייו.

הגיע הזמן לשים לזה סוף. גם אנחנו בני אנוש עם צרכים, לא עדרי בקר מסומנים.

הטור פורסם בעיתון 'המבשר'