דוד רזיאל, אלוף בן ענת, היה ממפקדי האצ"ל שלחם במנדט הבריטי אך גם נהרג בעיראק בפעולה אליה יצא בשליחות הצבא הבריטי, הוא היה גם לוחם וגם תלמיד ישיבת מרכז הרב שבין הבתים בהם הסתתר היה גם בית משפחת שפירא, שם פונתה עבורו מיטתו של מי שהיה לימים לראש הישיבה, הרב אברהם שפירא.
בימים אלה מצוין מלאת 81 שנים לנפילתו. על דמותו שוחחנו עם המרצה למורשת סא"ל במיל' גדעון מיטשניק לקראת האזכרה הממלכתית שתתקיים מחר (חמישי) לזכרו של רזיאל בהר הרצל.
"מדובר באחת הדמויות המשמעותיות במאבק המחתרות נגד הקלגס הבריטי", אומר מיטשניק. "הסיפור של דוד רזיאל מעלה את השאלה לאן הוא היה מגיע לו היה איתנו גם לאחר הקמת המדינה, נראה שניצב לפנינו מי שיכול היה להיות רמטכ"ל או ראש הממשלה", הוא אומר ומספר על עדויות שקיבל מאנשי אצ"ל שראו ברזיאל את המפקד הנערץ ביותר מבין שאר המפקדים בארגון.
"הוא נולד בפולין, עלה לארץ עם משפחתו, גורש עם הוריו על ידי הטורקים וחזר לארץ. כבן למשפחה דתית מסופר שבגיל שמונה ידע כמעט את כל התנ"ך בעל פה. השתלב בישיבת מרכז הרב והתחיל את דרכו האקדמית באוניברסיטה העברית כשלמד במחלקה למדעי הרוח ובמקביל למד פילוסופיה ומתמטיקה והצטיין בהם".
"בעקבות מאורעות תרפ"ט גם הוא וגם יאיר שטרן פורשים מארגון ההגנה ומקימים את הארגון הצבאי הלאומי, שבראשית דרכו נקרא הגנה ב', והמגמה הייתה לעבור למדיניות אקטיבית נגד הבריטים ונגד הערבים", מספר מיטשניק ומתאר את הידידות בין רזיאל לשטרן שנמשכה שנים רבות עד המשבר שחל בעקבות החלטתו המאוחרת יותר לסייע לבריטים במאבקם בנאצים, אז פרש שטרן עם חבריו והקים את הלח"י.
את רזיאל "אפיין הספרא והסייפא. הוא לא היה רק לוחם אלא איש הגות ורוח. הוא כותב כתיבה צבאית. יחד עם יאיר שטרן הוא כותב ספרות צבאית. הספר הראשון שכתבו הוא האקדח שעסק בצבאיות ובתורת האקדח. מאחר ולא היתה אז ספרות צבאית בעברית השתמשו בספר הזה גם מפקדי הגנה וממנו למדו על אקדחים ונשק". מיטשניק מעיר כי כשהראה את הספר לפני שנים אחדות לקצין חינוך ראשי, תא"ל אבנר פז צוק, אמר לו הקצין כי "מהשנה שבה נכתב הספר לא השתנה הרבה, והספר יכול להיות להדרכה גם כיום".
הספר עוסק בין השאר בדרכי קבלת האקדח, הזהירות בו, אופן האחיזה היציבה, שמירת הנצרה סגורה, פריקת מחסנית ובדיקה ועוד. ספרים נוספים שכתב רזיאל עסקו בתרגילי הסדר, משמעת וכללים למתן פקודות ועוד.
על פעילותו המעשית מספר מיטשניק כי "מאפיין את דוד רזיאל גם נושא שבירת ההבלגה. מדובר בתקופת המאורעות כאשר ברקע הקמת האצ"ל ב-1931 ובתחילה תפקידי האצ"ל היו מאוד מצומצמים. בהמשך רזיאל מקבל החלטה לנטוש את קו ההבלגה. בעקבות הפיגוע בנובמבר 37' בו נרצחו חמשת חברי גרעין ההתיישבות ליד קרית ענבים והוא יוצא לפעולות תגמול מול אזרחים ערבים. הוא עצמו עומד בראש ההתקפה הראשונה בה נהרגו חמישה ערבים תמורת החמישה שנהרגו בפיגוע. חלק מהאירועים מתרחשים בירושלים וחיפה. בעקבות הוצאת שלמה בן יוסף להורג חברי האצ"ל יוצאים לשורת פעולות נגד הערבים חלקן פעולות נקמה. כך היה בהטמנת הפצצה בשוק בחיפה והמוקש בירושלים. ביולי 38' נכנס חבר האצ"ל מחופש לסבל ערבי לשוק בחיפה ומניח חבילה גדולה במרכז השוק, ולאחר מכן המטען מתפוצץ ו-21 ערבים נהרגו. שבוע לאחר מכן פעולה דומה בירושלים. חבר הארגון מניח מוקש חשמלי בעיר העתיקה בירושלים כשקהל גדול יוצא לרחוב מהתפילה ושמונה ערבים נהרגים ולמעלה משלושים נפצעים. נוצר ויכוח גדול בישוב סביב מעשי ההרג הללו ורזיאל צריך להתמודד עם גינוים חריפים של הישוב".
באותם ימים זאב ז'בוטינסקי ממנה אותו למפקד האצ"ל על אף שרק שמע עליו. הוא אומר עליו 'חיכינו לו 15 שנה'. את ההודעה על בחירתו למנהיג הארגון מקבל רזיאל במברק שמגיע לאחר תקופת משבר של הארגון ותחת הנהגתו הארגון פורח.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה רזיאל יושב בכלא אחרי שנעצר על ידי הבריטים בטיסה לחיפה. רזיאל מחליט לקבל החלטה, שבהמשך קיבלה גיבוי ממרבית שותפיו להנהגה, ולפיה לאור העובדה שכעת יש אויב משותף, האויב הנאצי, צריך לקחת חלק במערכה מול הנאצים לצד הבריטים.
ז'בוטינסקי, למרות עמדותיו החריפות כלפי הבריטים, נותן גיבוי לקו המתון של רזיאל. זאת במקביל למאמציו להציל את העם היהודי באירופה ופועל להקמת צבא יהודי שיילחם לצד הבריטים. רזיאל משוחרר על ידי הבריטים והופך לחלק משיתופי הפעולה של הישוב למעט הלח"י עם הבריטים.
לנוכח שיתוף הפעולה הזה בוחר יאיר שטרן לפרוש. המדיניות המתונה אינה מקובלת עליו והוא מקים את הלח"י. רזיאל נוקט בדרכו זו על אף שברור לו המחיר שישלם על כך בנתק מחברו הקרוב, יאיר שטרן, שהביע את עמדותיו המתנגדות עוד קודם לכך.
"במאי 41' תקופה קשה לבריטים במזרח התיכון. הבריטים נמצאים במלכוד מורכב כאשר סוריה ולבנון שייכות לממשל וישי הפרו נאצי והם צריכים לכבוש אותן. בעיראק הייתה מרידה אחרי שנות רבות של שלטון בריטי. במציאות המצוקה הזו הבריטים פונים להגנה ולאצ"ל ומבקשים סיוע. הפעולה הראשונה היא פעולת הכ"ד לפעולת קומנדו במתקני הנפט כדי לפגוע בתדלוק המטוסים הנאציים. בשנת 41' רזיאל מקבל בקשה ממפקדת המודיעין הבריטית לצאת לפעולה בעיראק".
לפעולה הוא יוצא עם עוד ארבעה מבכירי האצ"ל. הוא בוחר לצאת בעצמו על אף שבכירי האצ"ל מנסים לשכנע אותו שלא לסכן את עצמו כי פיקודו נדרש בארץ ישראל, אך משיקוליו, ככל הנראה חובת הדוגמא האישית כמפקד, הוא בוחר לצאת לפעולה.
כשהם מגיעים לעיראק משתנה המשימה שניתנת להם והם נדרשים לאסוף מודיעין על דרכים לכיוון בגדאד. "מטוס גרמני מפציץ את השיירה שבהם הם נוסעים ורזיאל וקצין בריטי נהרגים. חבריו לחוליה ממשיכים במשימה לאיסוף המודיעין עבור הצבא הבריטי".
מיטשניק מספר על המאמצים להעלאת עצמותיו של דוד רזיאל לאורך השנים מבית העלמין בעיראק שם נקבר כשעל מצבתו נכתב 'קפטן בן משה'. אלמנתו, שושנה, לה נישא שנה לפני מותו, פעלה להעלאת עצמותיו גם בעזרת הבריטים שהביאו אותה בחשאי לעיראק. "אחרי הקמת המדינה משרד החוץ התגייס להעלאת עצמותיו הושגה הסכמה עיראקית להעברת עצמותיו לקפריסין. ב-1960 עולה הארכיבישוף קפריציוס בקפריסין מנחם בגין מצליח להביא להעלאת עצמותיו ובשנת 61' העצמות הועלו לארץ בעזרת אישים רבים בהם גם בן גוריון ושמעון פרס. נערך לו טקס צבאי ובו גם קיבל את דרגת האלוף".
הטקס הממלכתי לזכרו של דוד רזיאל יתקיים מחר (חמישי) בחלקת הקבורה שלו בהר הרצל בשעה ארבע אחר הצהריים בהשתתפות אישים, בני נוער, אזרחים ולוחמי אצ"ל.