על הכוונה המקוממת של שב"ס לממן ניתוח פלסטי למחבלת שוחחנו עם אורי שכטר, מנכ"ל עמותת "משפחה אחת - OneFamily", ארגון הסיוע המרכזי למשפחות נפגעות טרור ופצועי צה"ל, שמתקשה להבין את ההיגיון והמוסריות שבהתנהלות שכזו.
"אני יכול לתת דוגמאות של פצועים רבים שמחכים לתרופות", הוא אומר ומזכיר את סיפורה של "אדל בניטה שבעלה נרצח בעיר העתיקה לידה והיא עצמה נדקרה. היא ביקשה טיפול אסתטי והמדינה אמרה לה שהיא לא יכולה לממן דבר כזה". אירוע נוסף הוא המקרה הקשה של "הדס מזרחי, שבעלה ברוך נרצח. היא ביקשה טיפול אסתטי והמדינה אמרה שאין לה כסף למימון כזה". כל זאת בעוד בקשתה של מחבלת כלואה לטיפול נשקלת.
"בפיגועים יש לנו נטיה לזכור מעט את הנרצחים ולשכוח את הפצועים", אומר שכטר ומזכיר כי "בפיגוע באלעד נפצעו שלושה באורח קשה מגרזנים. למשפחות אין כסף לנסוע במוניות כדי להגיע לבית החולים, והמדינה לא נותנת להם כסף לנסיעות, אז אנחנו מדברים על טיפול אסתטי למחבלת נאלחת? זה מוסר לוקה שלא קשור לשמאל וימין. זה פשוט לא מוסרי לקחת את המחבלים הנאלחים הללו שצריכים היו לשבת בצינוק עד יום מותם, ולטפל בהם ולתת להם לימודים. מתווכחים אצלנו אם חיילינו יקבלו מלגה כזו או אחרת. התבלבלנו. צריכים לעצור את הדבר הזה ולטפל קודם כל באחינו ואחיותינו שצריכים את העזרה".
האם ישנו סיכוי לאוזן קשבת כלשהי סביב שולחן הממשלה? האם שר המשפטים יכול לשנות את התקנה שמאפשרת בחינת בקשה שכזו כשהיא מגיעה ממחבלת? האם השר לביטחון פנים יכול למנוע מהשב"ס לקיים דיון שכזה? ואולי שר הביטחון צריך להתערב? "כבר עשרות שנים שפורום הורים שכולים מנסה לשנות את המשוואה כדי שלא יהיה הנרצח הבא. הם הכינו מסמך לגבי האופן שבו צריך לטפל במחבלים על פי החוק הבינלאומי, אבל הדבר הזה לא נעשה ואף שר לביטחון פנים, גם מימין, לא שינה כלום".
"יש לנו עם מתוק שמשקיע, מקריב ומתנדב, אבל צריך שמישהו למעלה יתעורר. מחבלים מרגישים כמו מלכים בבתי הכלא, מה שמוביל לפיגוע הבא. אנחנו רואים את הפצועים שאין להם אוכל לאכול. בעוד המשפחות השכולות מקבלות תקצוב מסוים, הפצועים מתמודדים עם קשיים כלכליים חמורים. כשאם הולכת להיות לצד בעלה הפצוע בבית החולים היא לא ליד שמונת ילדיה שנשארים בבית. צריך לדאוג לכך שהמחבלים יסבלו בכלא ולא יחגגו ומהצד השני שמי שנפגעו יקבל חיבוק ועזרה גם בממד הכלכלי".