אהלן ירושלים, מה נשמע ומה שלומך
זה אני הקטן שכותב ליום חגך
רק טיפה קשה לי לשלוח ברכה
וזה לא בגללך, אל תהיי נבוכה
שבמקום שמחה – יוצאת לי אנחה
ותחושה מעיקה במיוחד של איכה.
כן, ברור לי שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה
ובאמת אנחנו חיים בתקופה מופלאה
את כבר לא יושבת בדד, רבתי עם
הגלות היא מזמן זיכרון מעומעם
תענוג מרומם לבוא בשערייך
לראות זקנים וזקנות יושבים ברחובותייך
ופארקים הומים בילדים משחקים
ובאגרים חופרים יסודות ודופקים
בונים, סוללים, מצמיחים גורדי שחקים
וכל טוב הארץ ממלא את השווקים
והמולה של עיר חיה בכבישים השוקקים
(אם כי אנחנו רואים בעיקר את הפקקים)
אז סליחה מראש, ואולי אני צריך קב"ן
אבל יכול להיות שככה היה גם ערב החורבן?
שומעת ירושלים, מה קורה וזה
משהו כבד יושב לי בחזה
שנייה, אל תתנפלי עליי, תני לי להסביר
זו לא את, זה אנחנו, את אחלה של עיר
אבל החושך והאור יותר מדי מתערבבים
את עיר של שלום, ואנחנו כל הזמן רבים
את עיר הנצח, אנחנו שואלים מה יהיה הסוף
את כלילת יופי, אני... יש לי לאן לשאוף
ובזמן שאנחנו כמהים לביאת הגואל
בלב בירתנו אסור להגיד שמע ישראל
לא תמיד מותר לעלות לרגל
אסור בתכלית האיסור להניף את הדגל
ושוטרים מתנפלים על מי שכורעים ומשתחווים
אלא אם עושים את זה לפני הערבים
שמניפים בך דגלי פלשתין וחמאס
עושים את כבודך למשיסה ולמרמס
סליחה על הדימוי אבל זה כואב לי כמו פיסורה
שהממשלה שלי רוקדת לפי החליל של מועצת השורא
המשילות מתפוגגת, השלטון היהודי נדחק
ואיה רבי עקיבא שיראה זאת ויצחק?
תראי ירושלים, את העיר שחוברה לה יחדיו
אבל כל הזמן מנסים לחלק אותך, אפילו עכשיו
נכון, כדי לבנות מחדש חורבה אחרי חורבה
צריך לחבק ולהרבות אהבה
אבל האהבה הגדולה, כפי שכתב רבנו
אסור בשום אופן שתסמא את עינינו
כי נכון, נחרבת בגלל שנאה איומה ויוקדת
אבל עוד לפני כן נחרבת בגלל מציאות מושחתת
בגלל שרים שוררים, בגלל אגו מנופח
בגלל משפט מפואר שהפך למשפח
בגלל זהות יהודית שנשכחה מן הלב
בגלל צבא ששכח מי אויב, מי אוהב
בגלל הכלת מתים באופן אקטיבי
בגלל פולחן לאליל פרוגרסיבי
אז כן, נכון ולגמרי ברור
ששנאת חינם זה בהחלט יותר חמור
אבל אני, הצעיר באלפי מנשה
למענך, ירושלים, לא אחשה
ואיך אעמוד ואשתוק ואסכים
כשבמקום נעליים תופרים בך תיקים?
את רואה, ירושלים, הכול מתערבב
שמחה, ועצבות, וכואב לי הלב
ואני מביט, אולי על רקע המציאות המחווירה
אראה פתאום את ירמיהו בחצר המטרה
מתוך הסער והצער מתנבא בקול דועך
מנעי קולך מבכי, יש שכר לפעולתך
ושבו בנים לגבולם, והם צוחקים ובוכים -
שבנו אלייך, עכשיו איך ממשיכים?
שבנו אלייך, ובלב מועקה
ואני נאנח ויודע: יש עוד דרך ארוכה.
אז מזל טוב ירושלים לחגך המרהיב
ואם יש כאלה שעדיין מעדיפים את תל אביב –
אל תדאגי, זה זמני.
אם אשכחך, ירושלים, תשכח ימיני.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***