לקראת יום ירושלים, עלינו להתעורר ולהבין שהמלחמה על ריבונות ישראל בירושלים נמצאת בנקודת מפנה חשובה שדורשת עמידה איתנה של ממשלת ישראל ושתשפיע על כל מדינת ישראל.
כחלק מההכנות לביקור הראשון וההיסטורי של הנשיא ביידן בארץ, הגיעה דרישה מוזרה מאוד מצד האמריקנים: הנשיא ביידן ביקש להיפגש עם הפלשתינים. אומנם פגישה כזאת, בין נשיא אמריקני להנהגה הפלשתינית, לא קרתה בזמן טראמפ, אך אין זה החלק המוזר. החלק המוזר הוא המיקום שהאמריקנים התעקשו לבקש לפגישה הזאת: מזרח ירושלים.
כן, הפגישה בין הפלשתינים ובין הנשיא ביידן, בתפיסת האמריקנים, אינה צריכה להתקיים ברמאללה, אלא בירושלים. זוהי סטירת לחי מצלצלת מצד ממשל ביידן כלפי ישראל.
כולנו זוכרים את היום ההיסטורי שבו הכיר הנשיא טראמפ לראשונה בירושלים כעיר הבירה של ישראל. הצהרתו הדביקה את כולנו אל הטלוויזיה ואולי תיזכר בהיסטוריה בשורה אחת עם הצהרת בלפור והצהרת כורש. לאחר מכן, טראמפ הגדיל לעשות בכך שלא הסתפק רק בדיבורים, אלא גם שילב מעשים והעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים.
עם היבחרו לנשיאות ארצות הברית, ביידן לא יכול לחזור בו מהמעשים האלו. הרי ירושלים לאורך השנים הייתה נושא שחצה מפלגות, ועכשיו כשטראמפ עשה מעשה, אי אפשר לבטל אותו בלי להכעיס הרבה תומכי ירושלים בשתי המפלגות.
לכן, ביידן אימץ מדיניות של "הכול חוץ מ". ממשל ביידן אימץ מדיניות שלפיה יהיה מוכן לעשות הכול כדי לפגוע בריבונות הישראלית בירושלים - חוץ מאשר לחזור אחורה מהעברת השגרירות.
כך, בפגישה הראשונה בין ראש הממשלה נפתלי בנט והנשיא ביידן, פגישה שכל כולה הייתה מסיבת עיתונאים שמעבירה מסר של חיוכים ואהבה ללא כל נושא מעורר מחלוקת, ביידן העלה לדיון בכל זאת שני נושאים שנויים במחלוקת: קונסוליה לפלשתינים בירושלים ופינוי הפולשים משכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח). שני הנושאים השנויים במחלוקת שביידן לא יכול שלא להעלות לדיון היו קשורים לירושלים. כך גם החזיר ביידן את המימון לאונר"א, ארגון בינלאומי שפוגע קשות בריבונות הישראלית במזרח ירושלים. וכך דרש ביידן (וקיבל) הקפאה בהקמת שכונה חדשה במזרח ירושלים (עטרות).
הדיון על שכונת עטרות חמור ביותר. בדיון שבו הייתה אמורה השכונה לקבל את האישור הסופי, נכחה נציגה של השגרירות האמריקנית שרצתה לוודא שהאישור לא יינתן, במעשה בוטה של התערבות בנושאי תכנון מקומיים. בסוף הנושא נתקע. השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג ממרצ, שכמובן מתנגדת מאוד לתוכנית, אמרה שיש איתה בעיות סביבתיות ושאי אפשר לאשר אותה. מהן הבעיות? עד היום לא הבנתי. כנראה שהבעיה היא שהשרה להגנת הסביבה משתפת פעולה עם האמריקנים כדי לפגוע בריבונות ישראל במזרח ירושלים, וראש הממשלה שותק.
ההתערבות האובססיבית של ממשל ביידן בנושא ירושלים היא לא סתם. ירושלים היא סמל למאבק הישראלי כולו. כשמדברים על צדקת הדרך של הציונות ושל מדינת ישראל, יש שתי גישות שאפשר להעלות. לעניות דעתי, שתי הגישות נכונות, ואי אפשר להסתפק בגישה אחת בלבד.
הגישה הראשונה טוענת שהציונות היא שיבה של העם היהודי לארצו. עם ישראל חוזר מגלות אחרי אלפיים שנה ובונה מדינה במולדתו ההיסטורית. הגישה השנייה רואה במדינת ישראל מקלט בטוח מפני האנטישמיות ששררה בעולם, ובמיוחד באירופה.
הביקורת המרכזית של השמאל הקיצוני הפרוגרסיבי ושל הפלשתינים נגד הציונות היא שהציונות היא תנועה קולוניאלית שבאה לפתור בעיה אירופית במזרח התיכון. רצו לפתור את בעיית האנטישמיות האירופאית, וכקולוניאליסטים חיפשו איפה - ומצאו את ארץ ישראל. ככה מדינת ישראל מתוארת כשריד של הקולוניאליזם האירופאי.
מי שמסתפק רק בהצדקת המקלט הבטוח משחֵק לידיים של אותם שונאי ישראל מהשמאל הקיצוני. כי אם מדינת ישראל היא אך ורק מקלט בטוח, יש הצדקה לטענה שלהם. רק כשמבינים את השורשים ההיסטוריים העמוקים של עם ישראל לארץ ישראל, מבינים שאין כאן שום קולוניאליזם אלא להפך, חזרה של עם שגורש מארצו אל המולדת שלו.
ירושלים היא הסמל הכי חזק שיש לנו לקשר ההיסטורי הזה. בלי ירושלים, אין הצדקה לנוכחות שלנו לא בהרצליה ולא בתל אביב. עם ירושלים, יש הצדקה לנוכחות שלנו גם בשכם, בחברון ובבית לחם. לכן ירושלים היא הקרב שסימן לעצמו השמאל הקיצוני, וזהו המקום שבו הם דוחפים את ממשל ביידן לפעול. עלינו להבין שזהו קרב על עצם צדקת דרכנו כעם. אסור לנו להישאר שאננים.
הכותב הוא מנהל הפעילות בארץ של ארגון ציוני אמריקה, לשעבר חבר מועצת העיר ירושלים
***