כותרת במגזין 'האקונומיסט', השבועון הבריטי שנחשב לאחד המשפיעים בעולם, בישרה השבוע על משבר המזון העולמי ההולך ומתקרב במילים: "קטסטרופת המזון הקרובה". הנושא אומנם מדובר כבר מספר שנים, ונידון גם באו"ם, אולם מלחמת רוסיה-אוקראינה היא זרז נוסף להחמרת המשבר. כותבי המגזין מתריעים מפני רעב המוני, שכל מדינות העולם חייבות להתגייס כדי לעצור אותו. מערכת המזון העולמית נחלשה גם כך בשנים האחרונות, בשל צירופי הגורמים של גל הקורונה, שינויי אקלים ועוד. המלחמה הנוכחית עוצרת את יצוא התבואה מאוקראינה ומאיימת על אותו יצוא מרוסיה. שתי המדינות מספקות 12 אחוזים משוק התבואה בעולם. עצירת היצוא הזאת מגיעה על גבי חוסר חמור נוסף בחיטה, שנוצר לאחר שהודו הודיעה כי תעצור את היצוא בגלל גל חום מדאיג. הנתונים הללו גרמו לקפיצה במחירי החיטה העולמיים, שמתחילת השנה עלו ב־53 אחוזים וכעת זינקו בשישה אחוזים נוספים.
מזכ"ל האו"ם הזהיר לאחרונה מפני רעב עולמי שעלול להימשך שנים בשל האמרת המחירים ויוקר המחיה בכל העולם. העלות הגבוהה של מזון בסיסי הביאה להיקף של כ־1.6 מיליארד בני אדם בעולם שחיים בספק אם יקבלו את כמות המזון שהם זקוקים לה. 250 מיליון בני אדם כבר חיים על סף רעב. אבל תוצאות המלחמה יעצימו את המשבר הקיים ויביאו את העולם לרמות חדשות של עוני ומחסור. "אם, כפי שסביר שיקרה, המלחמה תימשך", מתריע 'האקונומיסט', "והאספקה מרוסיה ואוקראינה תהיה מוגבלת - עוד מאות מיליוני אנשים עלולים ליפול לעוני ולגווע ברעב".
את התחזיות המטרידות הללו אפשר לקרוא בדאגה, אבל יש מי שהמידע הזה האיר לו את ההתרחשויות העולמיות באור אחר לחלוטין. ארי ברגמן, איש עסקים יהודי־אמריקני, הרגיש שההתעסקות העולמית במשבר המזון סביב יוקר המחיה היא בדיוק המקום שבו העם היהודי יכול להאיר לגויים בשנה הזו – שנת השמיטה. "בעולם יש משבר מזון סביב הפירות והירקות בשל יוקר המחיה, אבל החקלאות הישראלית שומרת השמיטה מתקיימת בשנה זו על מחירי עלות בלבד, ללא רווחים, או אפילו בחינם. בשמיטה הפירות הם הפקר, 'ואכלו אביוני עמך'. כל אחד יכול לקטוף ולאכול פירות, לכולם יש מה לאכול. בזמן שלכל העולם חסר אוכל, אנחנו מחלקים אוכל חינם כחלק ממצוות השמיטה. הבשורה הזו של העם היהודי היא אור לגויים".
"קדושה השווה לכולם"
השיחה עם ברגמן מגלה דמות לא שגרתית. רמת הבקיאות שלו במקורות התורה, ההלכה וחז"ל אינה עולה בקנה אחד עם תדמית איש העסקים הממוקם היטב בעולם הפיננסי בארצות הברית. ברגמן יודע לצטט לא רק את ענייני השמיטה להלכה, אלא גם הסברים של הרב קוק מהקדמתו ל'שבת הארץ'. מצוות השמיטה, כך ניתן להבין מדקות השיחה הראשונות איתו, ממלאת אותו להט ורגש אמיתיים שאולי אנחנו, יושבי ארץ הקודש, יכולנו להתברך מהם במשהו.
ברגמן הוא מייסד עמותת 'שנת השבע', אשר פועלת לחיזוק קיום מצוות השמיטה והחיבור התודעתי אליה. צניעותו ובריחתו מפרסום היא בחירה לא טריוויאלית לאנשים מסוגו: הוא מסרב לפרסם את תמונתו, בקושי מוכן ששמו ייכתב, ומבקש לתת את כל הקרדיט על התרומות לעמותה ליהדות ארה"ב. העמותה החלה את פעילותה בשמיטה הקודמת, ובשבועות אלו מעלה הילוך לקראת תחילת עונת פירות הקיץ הקדושים בקדושת שביעית (עד כה רק התות והבננה היו קדושים). עוד לפני 14 שנה רכש ברגמן יקב במצפה נטופה שמייצר יינות מובחרים, בשל אהבתו לקיום המצוות התלויות בארץ, וגם לחקלאות ולציונות. כשהגיעה שנת השמיטה הוא ביקש להתחבר למצווה בצורה משמעותית יותר. "אלפיים שנה חיכינו לה ועכשיו יש לנו הזדמנות לקיים. אני מרגיש שמי שחי בארץ מתייחס לשמיטה כבעיה שצריך למצוא לה פתרון, כי הוא רואה את הבעיות והקשיים הכרוכים בכך. אבל אני, שמגיע מבחוץ, רואה את השמיטה כחוויה שאני רוצה לחוות אותה. זה כיוון הפוך לגמרי".
העמותה ביקשה להביא את בשורת השמיטה לעם היושב בארצו, והאמצעי היה הפירות. "כל הנושא של אוצר בית דין הוא בעיניי משולש הערבות ההדדית של העם היהודי. בשמיטה החקלאי עובד כדי לתת פירות לציבור, ומקבל רק את שכר עבודתו בלי לחפש רווחים. בתווך נמצא בית הדין – החכמים שמאפשרים את כל זה. יש פה שנה ללא רווחים, רק ערבות הדדית. והשנה הזאת בעצם נותנת פרופורציה לשנים הרגילות שבהן אנו קונים בסופר במחירים גבוהים מאוד. השמיטה מזכירה לנו מה העלות האמיתית". בעיני ברגמן, השמיטה היא מצווה שמזכירה כיצד נראית חברה צודקת, מאוזנת ומתוקנת, ומשנה את צורת החיים גם לשש השנים הבאות. גם ההלכה שאוסרת לזרוק את הפירות לפח אלא מצווה להניחם בכבוד היא בעיני ברגמן עניין חינוכי שטוב לקחת אותו גם לשנים רגילות.
בימים אלו פירות השביעית הקיציים נקטפים מהעצים. 'שנת השבע' פועלת במתכונת אוצר בית דין בשיתוף בית הדין של הרב קרליץ, ומחלקת חינם אין כסף את הפירות הקדושים ללומדי ולומדות תורה בכל רחבי הארץ ומכל המגזרים: ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, אולפנות וישיבות קטנות או תיכוניות. ארבעה טונות של ארגזי אפרסקים מילאו בשבוע האחרון את חדר האוכל של ישיבת מיר, ישיבת שומריה לצעירים ומאות ישיבות נוספות. במהלך החורף חולקו 41 טונות בננות קדושות לתלמידי הישיבות והאולפנות. מוסדות של חסידים, ליטאים, ספרדים ודתיים לאומיים נמנים עם קווי החלוקה של העמותה, והרשימה המלאה המופיעה באתר העמותה, של 337 מוסדות שנרשמו לקבלת הפירות, בהחלט מעוררת התפעלות. "איפה עוד את רואה אחדות כזאת בעם ישראל סביב מצווה אחת?" נרעש ברגמן, "זה דבר פנטסטי שכולם הולכים פה על אותו כיוון, מהר ברכה עד פוניבז' וחברון, ממרכז הרב והר המור ועד חסידות גור. אין עוד נושא שבעלז, חב"ד וויז'ניץ יסכימו לגביו ככה. לא יבול נוכרי, לא היתר מכירה, כולם אוכלים רק אוצר בית דין והכול בקדושת שביעית".
במקביל מקימה העמותה, בהתאם לפניות הציבור, תחנות חלוקה בערים ויישובים בכל רחבי הארץ, שבהן מחולקים הפירות לציבור הרחב במחירי עלות בלבד (הוצאות ושכר עבודה לחקלאי). אם ישנם נזקקים או ארגוני צדקה במקום, הפירות מחולקים להם חינם.
על מנת לזַכות מגזרים נוספים באכילת הפירות הקדושים מגייסת העמותה בני נוער מתנועות בני עקיבא ועזרא שמחלקים את הפירות בבתי חולים. "כתוב אומנם שהפירות לא למלוגמא (רפואה)", יודע ברגמן לומר, "אבל הרב קוק אומר שמתוך אכילת הפירות וקדושתם לא יצטרכו מלוגמא".
מתנדבי 'השומר החדש' יחלקו את הפירות בקמפוסים באוניברסיטאות עם דפי הסבר קצרים כיצד לשמור על קדושתם. "אנחנו רוצים שכולם ירגישו את הקדושה הזו. בזמן הזה", הוא מזכיר, "אין בעצם שום קדושה שניתן לאכול כפי שאתה, בטומאה, חוץ מפירות שביעית. זו קדושה שווה לכולם".
הפרומר מכפר ורבורג
הסטארט־אפ של חלוקת פירות חינם לתלמידי ישיבות ואולפנות, שבעיני ברגמן הוא שיא הפעילות של השנה הזו, נקרא בעמותה 'פרי יומי'. כפי שניתן ללמוד דף יומי, משנה יומית או פרק יומי בתנ"ך, ברגמן סבור שאכילת פרי קדוש אחד ביום היא עניין רוחני חשוב לא פחות. "איזה דבר נפלא זה שכל בחור ישיבה או בת אולפנה אוכלים כל יום פרי בקדושת שביעית. לקיים עוד מצווה כל יום". על הדרך, הוא לא מזלזל גם בחשיבות ההרגל התזונתי שבדבר: "זה טוב גם לבריאות. באנגלית אומרים an apple a day keeps the doctor away, אז הנה, אנשים אוכלים פרי ליום בזכות הפירות שאנו מחלקים".
העמותה מגייסת כספים מיהודי ארצות הברית, שמועברים לחקלאים שומרי השמיטה למימון ההוצאות, העבודה והלוגיסטיקה, ובכך מאפשרים לחלק את הפירות חינם לכשמונים אלף תלמידי הישיבות שנהנים מהם. ברגמן מתאר בהתלהבות את התגייסותם של הצעירים היהודים בארצות הברית, כמו תלמידי הישיבה יוניברסיטי, בתי ספר וישיבות, לגיוס הכספים, מה שמבחינתם הוא שותפות בקיום מצוות השמיטה בארץ. התגייסות לא פחותה נרשמת מצד התורמים הרבים עצמם, יהודים מרחבי היבשת שתורמים איש איש כפי יכולתו לטובת קיום השמיטה כהלכתה.
מזכיר העמותה, דותן הרץ, הלומד בישיבת מרכז הרב, מספר על דרכים נוספות שבהן מבקשת העמותה לחבר את עם ישראל למצוות השמיטה. מלבד אכילת פרי יומי, העמותה יוזמת לימוד חוברות של ענייני השביעית המחולקות במוסדות, ולאחר מכן נרשמים הלומדים לחידונים נושאי פרסים באתר 'שנת השבע'. העמותה מקיימת גם פעילויות חינוכיות בבתי הספר, מפגישה תלמידים עם החקלאים בשדות ועוד.
הרץ מספר גם על מסירות הנפש של החקלאים, אלה שמעבירים את תוצרתם לחלוקה דרך העמותה. אחד מהם הוא שלמה פרידמן, יהודי השומר שבת אך אינו מוגדר כדתי, ולו מטע אפרסקים גדול בכפר ורבורג. פרידמן היה מוכן להפסיד כסף רב כדי לשמור שמיטה כהלכתה: בעוד סוחרים בשוק הציעו לו שלושים שקלים לקילוגרם תוצרת, ב'שנת השבע' הוא מקבל כשישה וחצי שקלים לקילוגרם, שהם דמי העבודה וההוצאות בלבד. "החברים שלו אמרו לו: השתגעת? אתה מפסיד המון כסף, אבל הוא אמר שהוא שומר שמיטה ולא מוכן לשמוע על שום הצעה אחרת. אני חושב שאנחנו הצרכנים צריכים ללמוד ממסירות הנפש של החקלאים", מציע הרץ, "יש כאלה שחוששים כשהם שומעים שצריך לשמור על קדושת הפירות וזה אולי מסבך אותם במטבח. אז קודם כול, זה לא באמת כזה מסובך, קדושת שביעית אינה מורכבת יותר לתפעול מאשר חלוקת המטבח לחלבי ובשרי. אבל מעבר לכך, יש חקלאים שמוכנים להפסיד מיליוני שקלים כדי לשמור על השמיטה, אז גם אנחנו יכולים להתאמץ כדי לזכות לקיים את המצווה באכילת הפירות".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***