במדינה קטנה וציורית, השוכנת לחופי הים התיכון וידועה בסצנת הבילויים ותעשיית ההייטק המשגשגת בה, מקודמים בעת האחרונה בידי העומד בראשה והפרלמנט שלה כמה צעדים שמבקשים לקבע את צביונה כמדינת כל אזרחיה, המתאמצת למחוק כל סממן דתי מקרבה. מדינת תל אביב אומנם טרם זכתה להכרה רשמית מצד משפחת האומות במוסדות הרלוונטיים, אך אין זה מונע ממנה לחוקק ולקבע את צביונה העצמאי. מעול הכיבוש שהוחל עליה לפני 74 שנים על ידי מדינת ישראל השכנה היא כבר השתחררה מזמן, מבלי שישראל הביעה התנגדות מיוחדת להכרזת העצמאות.
שתי עתירות שהונחו השבוע על שולחן בית המשפט – בבתי משפט שונים, על ידי עותרים שונים ובעילות שונות – מספרים את הסיפור הזה בדיוק. שר הפנים, משרד הבינוי והשיכון, רשות מקרקעי ישראל – כולם נופלים שדודים לרגליה של הממלכה הצעירה. רון חולדאי מדהיר את העיר העברית הראשונה אל מרבצי השממה של אובדן הזהות, ואין מי שיעצור את הטייס הזקן.
הגרלה משתלמת במיוחד
הרבה ערים ויישובים זכו להיכלל בהגרלות 'דירה בהנחה' שמוביל משרד השיכון, כל מקום ומידת הפופולריות שלו. אך רק 163 דירות הוגרלו בעיר המבוקשת ביותר בישראל – תל אביב יפו. אם משקללים את מדד המחירים, אחוזי ההנחה והגדלים המשתנים של הדירות, המשמעות של רכישת דירה בהנחה בעיר הגדולה היא חיסכון של מיליון וחצי עד שני מיליון ש"ח. מתוך מלאי הדירות שהוקצו להגרלה בעיר, בודדו 37 דירות בהגרלה נפרדת לתושבי תל אביב שאין ברשותם דירה רשומה בטאבו. מדובר בתנאי רווח בהגרלות שמוביל משרד השיכון ברחבי הארץ, ושלא נעדר גם מהעיר תל אביב.
היקף ההרשמה, מטבע הדברים, הרקיע שחקים. הזדמנות כלכלית כזאת לזוגות שטרם רכשו דירה היא מציאה שלא פוגשים בכל יום. גם להגרלת "בני המקום" נרשמו לא מעט תושבי תל אביב שמתקשים לרכוש דירה בעיר היקרה. 37 דירות הן אומנם לא פתרון כולל למצוקת הדיור, אך הן בהחלט הפיחו תקווה בקרב הקבוצה המצומצמת של בני המקום. אלא שהתקווה הזאת ספגה מכה קשה, שהתגלתה כמעט באקראי. מוגרלים סקרנים, שחרושת שמועות עקשנית שלחה אותם לאתר האינטרנט של הגרלות דירה בהנחה, גילו שהיצע 37 הדירות שהוקצה לבני המקום ירד באופן מפתיע ל־22 בלבד. כשניסו להבין את פשר העניין, הם נתקלו בהודעה שנשלחה על ידי משרד השיכון לתושבי יפו הערבים, ובטעות שיש בה משום טעם רע נשלחה גם אליהם. ההודעה מזמינה תושבים "בני ובנות המגזר הערבי ביפו" להירשם להגרלה ייעודית של עשר דירות ב"מתחם מכבי יפו", אותו פרויקט שחלק מדירותיו הוקצו להגרלות דירה בהנחה.
הספק לא קינן זמן רב. קבוצה מנרשמי הגרלת בני המקום פנתה לעורך הדין אלחנן מירון, שתוך זמן קצר קיבל ממשרד השיכון הודאה רשמית: עשר דירות מפרויקט מכבי יפו נגרעו לטובת הגרלה נפרדת לערבים בלבד, ובעקבות כך שונה מספר הדירות הכולל לעיר תל אביב ולבני המקום.
אז מי עומד מאחורי ההדרה הבוטה, שלא לומר הגזענית, של צעירים יהודים שמשלמים מיסים ושירתו בצה"ל מהקצאת דירות בהנחה? התשובה, שעליה אין כלל ויכוח, היא עיריית תל אביב. סוד העניין טמון בקרקע שעליה נבנה הפרויקט. בשונה מרוב ההגרלות של דירה בהנחה, מתחם מכבי יפו נמצא בבעלות מעורבת של רמ"י ועיריית תל אביב, ביחס של 65:35 לערך. בהיותה בעלים משותף, עיריית תל אביב הציבה כתנאי, שבו נזכרה באיחור ניכר מתאריך פתיחת ההגרלה, שעשר מתוך 37 הדירות ביפו יוגרלו בקרב "בני המקום" הערבים בלבד.
בהובלת נציגי שמאל קיצוני והקהילה הערבית שגודשים את מועצת העיר, עיריית תל אביב מיישרת קו באיטיות אך בנחישות עם הביקורת שמאשימה אותה בג'נטריפיקציה של יפו. נתרגם למי שלא בקיא באג'נדות המתחדשות לבקרים: בקרב ערביי יפו ומצדדיהם בשמאל הקיצוני שולטת תפיסה שלפיה הרשויות מעודדות הגירה של אוכלוסייה יהודית ממעמדות גבוהים אל שכונות ביפו, במטרה לקעקע ולהעלים את התרבות המקומית. כחלק מהתנועה הזאת, שכבר הפיקה סרטים במימון נדיב של קרנות כמיטב המסורת ומחאות בוטיק של פעילים להשכרה, עולה גם הדרישה להקצות דיור בתעריפים שיד המקומיים משגת על מנת לשמר את נוכחותם. זה כבר הצליח להם בפרויקט אחד שחמק מתחת לרדאר ועתירה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט בעילות סף של שיהוי ו"מעשה עשוי".
המציאות בפועל שונה לגמרי. האוכלוסייה הערבית ביפו לא רק שאינה מתמעטת, אלא שעל פי כל המדדים המגמה הפוכה: בעשור האחרון עלה שיעור הלא־יהודים בתל אביב יפו בשני אחוזים, ושיעור התלמידים בבתי ספר ממלכתיים־ערביים ביפו עומד על 46% - יותר מכל מגזר אחר בעיר. ועדיין, כל אלה אינם משכנעים את פרנסי העיר לאפשר חופש קניין שלא על פי גזע לתושבי העיר.
מחטף מחוצף
מפרספקטיבה משפטית, לא ברור איזו אמתלה תימצא כדי להצדיק את האפליה הבוטה הזאת במתן הטבות לאזרחים, במיוחד כשרשות ממשלתית היא שמבצעת אותה. רק לפני חמישה חודשים נאמה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד כרמית יוליס, בכנס שנערך באוניברסיטת בר אילן. "הנושא העקרוני של הקצאת קרקע לאוכלוסייה ערבית בלב אוכלוסייה הטרוגנית לא נבחן", אמרה בהתייחס לפרויקט 'מיכלאנג'לו' שהקצתה העירייה לאוכלוסייה הערבית ביפו, "והוא עשוי לעורר בעיה בהיבטים חוקתיים של שוויון". יוליס הסבירה כי העילה של הגנה על אוכלוסייה ייחודית בסכנה לא מתיישבת עם המציאות של ערביי יפו, וכי במשרד היועמ"ש "לא ששים להכיר בקהילה ככזו".
אם לא די בעיוות הערכי, ההתנהלות של משרד השיכון בהליך המשפטי היא לא פחות מביזיון. לאחר שפנה למשרד השיכון והגיש עתירה שנדחתה מפני שהייתה מוקדמת לטעמו של השופט, הגיש בשבוע שעבר עו"ד מירון עתירה נוספת בשם משתתפי ההגרלה שנפגעו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והשופט קובי ורדי הורה לעצור את שיווק הפרויקט עד שתתברר העתירה. השופט נתן למשיבים ארכה עד יום שלישי.
ביום שלישי הגיעה התשובה, שעוררה אצל כל קוראיה צורך עז בשפשוף העיניים. בעקבות ההצלחה בעתירה נגד פרויקט 'מיכלאנג'לו', שבו ניצלה העירייה מנחת זרועו של החוק באמתלה של "מעשה עשוי", ניסו בעירייה ובמשרד השיכון לשחזר את המהלך במחטף מחוצף. למרות שבית המשפט אמר בעתירה הראשונה שיש לדון בעניין לאחר מיצוי ההליכים, ולמרות שנציג היועמ"ש כתב במפורש לעו"ד מירון בתחילת אפריל כי העניין נידון במשרדו, מיהר משרד השיכון לערוך את ההגרלה ולהודיע לזוכים על זכייתם.
בתשובתם לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתבו נציגי המדינה: "הדיון בבקשה התייתר לאחר שההגרלות כבר התקיימו ומדובר במעשה עשוי", וטענו כי ההודעות על הזכייה יצאו בבוקר השמונה במאי. נחזור על זה שוב, כדי להקל על תהליך העיכול: חודש אחרי שהודיע נציג היועמ"ש כי הוא דן בחוקיות ההגרלה, ושבעה ימים לאחר ששופט דן בעתירה שהוגשה בעניינה, ערכו במשרד השיכון הגרלת מחטף כדי להלבין בדיעבד מכרז גזעני. מסתבר שגם בקרב שומרי הסף האמונים על שמירת החוק וההליך התקין, בהקשרים פוליטיים מסוימים שלטת האמרה "עדיף לבקש סליחה מאשר לבקש רשות".
רק לא לאכוף
בתחילת העשור הקודם נכנסו לחיינו כמה טרנדים אופנתיים: מסַכים שהקשה באצבע על גבם מחוללת פלאים, ראשי ממשלות משלהי שנות התשעים שעושים קאמבק, ומשברים אין־סופיים סביב פתיחת מרכולי תל אביב בשבת. גדעון סער היה שר הפנים שעמד כחומה בצורה מול עיריית תל אביב בסיבוב הראשון, ואריה דרעי שהחליף אותו החזיק קצת פחות מול בג"ץ. כמה דקות שידור ושעות מליאה הוקצו אז לדיונים על חוק העזר החדש שניסתה להעביר עיריית תל אביב, ואיזו דממה שוררת כעת כאשר היא מרחיבה אותו פי כמה ממה שניסתה אז ונבלמה.
קיצורו של סיפור הוא כך: בישיבת המועצה התל אביבית הוחלט בשנת 2013 על מתן היתר לכשלוש מאות עסקים לפתוח את שעריהם בשבת. ההחלטה באה כמענה על עתירות שעמדו נגדה בבג"ץ, אשר מחו על כך שהעירייה נמנעת באופן שיטתי וממוסד מאכיפה של חוק המנוחה בשטחה. אמרו בעיריית תל אביב: עד שאנו מסתבכים בבעיות של היעדר אכיפה ואפליה בין בתי עסק, פשוט נתיר לכולם לפעול בשבת על פי חוק עזר עירוני ונסיר מעלינו את תלונות בג"ץ.
אלא שחוק העיריות מחייב אישור שר הפנים בסוגיות מעין אלה. גדעון סער, שר הפנים דאז, הביט בחוק העזר העירוני שהתקבל ודחה אותו על הסף. לא יהא חוטא נשכר, קבע בנחרצות, וגם לא יהא צביונה של מדינת ישראל פלסתר. הוא קבע כי החוק אינו מאזן בין ערכים כפי הראוי, והחזיר אותו אל שולחיו. בעירייה ישבו שוב על המדוכה, שינו מעט את מפת העסקים וקבעו קריטריונים חדשים, ושלחו שוב לסער. סער הביע הסתייגות מסוימת מהחוק, אך נמנע מלקבל החלטה סופית. ואז, באופן מפתיע, הגיעה פרישתו הזכורה מהעולם הפוליטי.
הדברים התגלגלו לידיו של שר הפנים החדש, אריה דרעי. דרעי רקם תוכניות והפילן, סגר דילים וביטלם, אך החלטה סופית בעניין החוק לא קיבל. בינתיים התחיל המרוץ נגד בג"ץ, שביקש מהמדינה תשובות מדוע לא ייושם חוק העזר שהתקבל על פי הפרוצדורה הראויה במליאת העיר. שנתיים וחצי המתינו השופטים בסבלנות, אך לאחר שלא קיבלו מענה ניסחו פסק דין שהתקבע בזיכרון המשפטי כמתנת הפרידה של מרים נאור מכס הנשיאות. מעל לראשו של שר הפנים הכשירו בבג"ץ את החוק, שנותן היתר ל־164 עסקים לפעול בשבת. החל משנת 2017, חוק העזר העירוני בעניין פתיחת מרכולים בשבת נכנס לספר החוקים של עיריית תל אביב.
את הבדיחה על 164 עסקים בלבד שפתוחים בשבת תל אביב אפשר למכור רק למי שלא ביקר בעיר בשבת מימיו. בפועל, מאז חקיקת החוק ההוא המשיכה העירייה במדיניות האי־אכיפה הכוללת, רק מבלי שעול בית המשפט ירבץ על כתפיה. אלא שגם העותרים מהסיבוב הקודם לא הלכו לשום מקום, וכמו בטקס דתי־ריטואלי שוב הוגשה עתירה שבה נתבקשה עיריית תל אביב להסביר מדוע לא תאכוף את החוק על עסקים הפועלים בשבת בשטחה, והרצועה המשפטית שוב התהדקה סביב צווארה.
ושוב ישיבת מועצה, אך הפעם עם טריק קצת יותר מתוחכם. בתוך החוק שאושר על ידי בג"ץ מעל ראשו של דרעי מופיע משפט אחד, סתום אך רב־משמעות: "מועצת העירייה רשאית להוסיף או לגרוע (בתי עסק. י"ר)... לפי הצעת ראש העירייה אשר תתבסס על שינוי הנוגע לעניין". "שינוי הנוגע לעניין" - שלוש מילים שהן כחומר ביד היוצר, חלומו של כל יועץ משפטי. חולדאי אימץ אותן חזק אל ליבו, והציע ככתוב בחוק את הצעתו להגדלת המכסה.
בנוהג שבעולם, מקבלי החלטות שמעוניינים לשים פס על החוק בשם האג'נדה משתדלים להערים עליו ולשוות להחלטותיהם ענייניות, לפחות למראית עין. לא כן אצל חולדאי. אצלו הכול על השולחן. הוא הציע להעלות את מספר העסקים לשלוש מאות, כפי שהיה בהצעה שנפסלה בשעתה על ידי סער, אבל לא בגלל "שינוי הנוגע לעניין" והבלים כאלה, אלא כדי שיוכל לא לאכוף עם חותמת הכשר משפטית. "המספר היותר נכון שבמסגרתו... לא נבצע אכיפה דרקונית, אנחנו נשארים בגבולות המספר שעליו אני מדבר (שלוש מאות עסקים. י"ר). גם לנו יש דבר שנקרא הגינות כלפי עסקינו או תושבינו. זאת האמת העירומה", חשף חולדאי את כוונתו הברורה בישיבת המועצה בשנה שעברה.
בסיבוב הזה, בשל התוספת הערמומית בחוק שאושר על ידי בג"ץ, ההחלטה על הגדלת מספר העסקים הפתוחים בשבת בתל אביב לא נדרשת להסכמת שרת הפנים. לקח לחולדאי סיבוב של עשור ושעות עבודה לא מעטות של יועצים משפטיים וחברי מליאה כדי להגיע לאותה תוצאה שהרעישה את המדינה בזמנו – עיר עברית שמתכחשת לצביונה היהודי וליום המנוחה שמתחייב ממנו.
נגד ההחלטה הזאת הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי, אך היא נדחתה. בימים אלה מוגש ערעור לבג"ץ נגד ההחלטה, אך ספק אם יש לתלות בו תקוות רבות. בסופו של דבר הסוס הזקן ממשיך לדהור, והעיר תל אביב מתרחקת מהמדינה היהודית בכל החלטה נוספת של העירייה.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***