מיליוני בני אדם יוכלו לצאת מתנאי העוני בהם הם חיים עד לשנת 2015, אם המדינות העניות יסכימו להחלת רפורמות נרחבות, והמדינות העשירות ישפרו את תנאי הסחר שלהן, נאמר במחקר שפורסם היום מטעם תכנית הפיתוח של האו"ם.

מנהיגי מדינות העולם שנפגשו במושב העצרת הכללית של של האו"ם לציון המילניום בשנת 2000, קבעו תאריך יעד 2015 לצמצום במחצית של מספר העניים (מיליארד בני אדם החיים על פחות מדולר ביום). למרות ביקורת שהשמיעו בכירים באו"ם, לפיה ממשלות רבות מפגרות ביישום ההחלטות על פי לוח הזמנים המוביל ליעד של 2015, נראה כי דו"ח התכנית חושף תמונה שונה.

על פי הדו"ח, הודו וסין, המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, רשמו בשנים האחרונות צמיחה כלכלית, ויוכלו למעשה לקבוע את גורל התכנית, שמטרתה לסייע למי שחיים בתנאי עוני קיצוניים.

סין הצליחה להשיג צמיחה ממוצעת של 8 אחוזים בשנה בעשור האחרון, וכוח הקניה השנתי של האזרח הסיני עומד כיום על כ-4,000 דולר.

בהודו הממוצע מתון יותר, והצמיחה הכלכלית הסתכמה ב-4.4 אחוזים בשנה, שיעור לפיו כוח הקניה השנתי עומד בהודו על 2,300 דולר.

דו"ח תכנית האו"ם קובע, כי סין הוציאה 150 מיליון בני אדם מחיים בתנאי עוני קיצוני בעשור האחרון. טיעון זה זכה בתמיכת הבנק העולמי, שנציגיו אמרו כי שיעור "העניים המרודים" בין 1.28 מיליארד תושבי סין ירד מ-33 אחוזים ב-1990 ל-16 אחוזים ב-2000.

בהודו, שאוכלוסייתה מונה כמיליארד נפש, העניים המרודים שהיוו ב-1993 42 אחוזים מהאוכלוסיה, היוו ב-2001 רק 35 אחוזים .

על פי הדו"ח, 59 מדינות מתמודדות בבעיות כלכליות, שאם לא ייפתרו, יפגעו במטרה של הפחתת מצב העוני הקיצוני. רוב המדינות המדוברות שייכות לקבוצת המדינות המתפתחות, רבות מהן באפריקה ואחדות במרכז ובמזרח אירופה, באסיה, ובשולי האוקינוס השקט.

במספר מדינות מתפתחות יש כיסי אוכלוסיה הסובלים מעוני קיצוני, בהם 16 אחוזים בסין, 26 אחוזים בלאוס, 13 אחוזים במונגוליה, 14.6 אחוזים בפיליפינים, 17.7 אחוזים בווייטנאם ו-15.7 אחוזים בתימן.

באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים העוני הקיצוני פוגע ב-20.2 אחוזים מהאוכלוסיה באקוודור, ב-82.3 אחוזים בניקרגואה, ב-14.4 אחוזים בקולומביה, ב-23.8 אחוזים בהונדורס, ב-19.5 אחוזים בפראגוואי וב-15.5 אחוזים בפרו.

שיעור העוני הקיצוני ביותר מ-20 מדינות במרכז אפריקה גבוה במיוחד. 61 אחוזים בבורקינה פאסו, 66.6 אחוזים ברפובליקה המרכז אפריקנית, 81.9 אחוזים באתיופיה, 72.8 אחוזים במאלי, 70.2 אחוזים בניגריה, 57 אחוזים בסיירה לאון, 82.2 אחוזים באוגנדה, 63.7 אחוזים בזמביה ו-36 אחוזים בזימבאבווה.

(א.ב)