הבחירות בלבנון
הבחירות בלבנוןצילום: רויטרס, Aziz Taher

הבחירות בלבנון העמידו את ארגון הטרור חיזבאללה בפני מציאות חדשה: אחרי שנים של שליטה פוליטית במדינה התברר שהקואליציה שהוביל חיזבאללה יחד עם בעלי בריתו נחלשת משמעותית ומאבדת את הרוב שהיה לה בפרלמנט היוצא.

אומנם חיזבאללה עצמו התחזק בשני מושבים, אבל בעלות הברית נחלשו, בעוד מפלגתו של סמיר ג'עג'ע - מהמבקרים הבוטים ביותר של הארגון הלבנוני - התחזקה בשישה מחוקקים ותחזיק עשרים מושבים בפרלמנט. בנוסף נכנסו לפרלמנט עוד 14 מועמדים עצמאיים שככל הנראה אינם מעוניינים להיות חלק מקואליציה בהובלת חיזבאללה, ונבחרו על בסיס קריאותיהם למחאות נגד הבעיות שגורם הארגון לאוכלוסייה האזרחית בלבנון.

ד"ר אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, מסביר כי אומנם יש שינוי פוליטי, אך לא מהפך של ממש. "חיזבאללה איבד את הרוב בפרלמנט. אומנם חיזבאללה ואמאל שמרו על הכוח שלהם, אבל חלק מבעלי בריתם – בעיקר במחנה הנוצרי והדרוזי – איבדו את מקומם. הרפורמיסטים שמתנגדים באופן גלוי לחיזבאללה השיגו מושבים משמעותיים. זה הפסד ברמה הפוליטית, אבל זה לא אומר שהאופוזיציה יכולה להרכיב ממשלה שתתנגד לחיזבאללה ותנטרל אותה.

"מבחינה פוליטית יש פיצול מאוד גדול במחנה של מתנגדי חיזבאללה, בזמן שלארגון יש הנהגה הירככית מאוד ברורה שתומכיה נשמעים לה. לכן כרגע אפשר להעריך שיהיה קשה מאוד להגיע לממשלה שתקום נגד חיזבאללה".

זו תוצאה מפתיעה מבחינת חיזבאללה?

"די ברור לכל מי שעוקב אחרי מה שקורה בלבנון בשנתיים האחרונות שאלו יהיו התוצאות. המשבר הכלכלי־חברתי שהמדינה השסועה הזאת סובלת ממנו התגבר, יש מחסור בחשמל ובמוצרי יסוד, יש חוסר אמון משמעותי באליטות הפוליטיות של המדינה, ובנוסף היה האירוע המכונן של הפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020, שגרם למותם של כמאתיים בני אדם, להשמדה של האזור סביב הנמל ולחילוקי דעות על מידת האחריות של חיזבאללה לאירוע.

"בנוסף היה גם האיום של חיזבאללה על השופט שמנהל את החקירה שלא יוכל להמשיך בה. כתוצאה מההשלכות הכלכליות והחברתיות של אותו פיצוץ עשרות אלפי לבנונים נאלצו לעזוב את המדינה, בעיקר מהמעמד הבינוני".

הלבנונים העזו להתקומם נגד הארגון?

"יש תנועת התנגדות עממית. הבעיה של התנועה הזאת היא שהיא מפוצלת מאוד, אין לה אף מנהיג בולט, אבל ברמת המצביעים רואים את השינוי הגדול: 14 מחברי הפרלמנט החדש הם עצמאיים, חלק גדול מהם מהמנהיגים של אותה תנועת רפורמה עממית של השנתיים האחרונות.

"דווקא מספר המצביעים הנמוך מאוד, רק 41 אחוזים, מצביע על חוסר אמון של האוכלוסייה בסיכוי לשינוי משמעותי, גם בגלל שיטת חלוקת המושבים שאינה מאפשרת שינוי עמוק. עם זאת, מנהיגי הרפורמה אומרים שיהיה טרנד חדש שאולי יביא בעתיד הקרוב לשינויים בולטים יותר".

כרמון מציין כי גם בעיראק התרחשה תופעה דומה לזו של לבנון. "הגוש שמתנגד לאיראן משיג רוב, אבל הוא לא יוכל להקים ממשלה יציבה, וכך כנראה יקרה גם בלבנון. החיזבאללה לא רק שמר על כוחו בעדה השיעית, אלא שהוא גם הארגון הצבאי היחידי שחמוש, הוא חזק יותר מהצבא ויש לו תשתית חברתית־כלכלית עמוקה מאוד הממומנת על ידי איראן. כך הוא יכול להמשיך ולהיות הגורם המשמעותי יותר מכל האחרים. יש לו הנהגה מרכזית נחושה, וחלק מהתומכים נחושים לתמוך בהנהגה ובדרכה".

לאן בעצם שואפים המתנגדים של חיזבאללה?

"מתנגדי חיזבאללה רוצים מדינה פחות שסועה, כזאת שהצדק החברתי מניע אותה. הם קיוו שזה יביא לשינוי, אבל גם לפי התוצאות האלה לא צפוי שינוי משמעותי. אומנם היה ערעור פוליטי אבל לא ערעור מעשי. בלבנון אין כרגע אף גורם שיכול לעצור את חיזבאללה ולהוציא את הנשק מרשותו כפי שדורשת האופוזיציה במדינה וגם הקהילה הבינלאומית.

"ולא זו בלבד, אלא שהם כל הזמן מקבלים מאיראן נשק חדיש יותר, וגם שולטים על נמל התעופה בביירות. לבנון נשארה במצב קשה מאוד מול הקהילה הבינלאומית. היא זקוקה לסיוע כספי להתאוששות כלכלית וחברתית, אבל הקהילה הבינלאומית לא תהיה מוכנה לסייע כל עוד אין ממשלה יציבה שאינה תלויה בחיזבאללה. לכן בתקופה הקרובה חיזבאללה צריך להתרכז במצב הפנימי, ולמרות הכישלון הפוליטי - לנסות להגיע לקואליציה שתאפשר לארגון לשלוט מבפנים, כאשר השיקול הלבנוני הוא הקובע ברמה החברתית־כלכלית, והשיקול האסטרטגי־צבאי תלוי בהחלטות בטהרן".

האם המצב שאליו הגיע חיזבאללה יגרום לו לעסוק יותר בעניינים הפנימיים בלבנון, או דווקא להפך - יכול לעודד יציאה לעימות נגד ישראל?

"תאורטית זה יכול להוביל למתינות מסוימת של הארגון, אבל מה שמעסיק את הארגון הוא לא שיקולים פנים־לבנוניים אלא שיקולי ההנהגה האיראנית. לפי חוקת חיזבאללה, המנהיג העליון של איראן הוא הדמות היחידה שיכולה לתת הנחיות להנהגה. לא נשיא לבנון ולא הפרלמנט הלבנוני יקבעו את האסטרטגיה האזורית של חיזבאללה. לכן מה שישפיע על מדיניות חיזבאללה בעימות עם ישראל זה רק האינטרסים האיראניים והשאלה אם איראן תהיה מעוניינת בעימות עם ישראל בגלל חשש למתקפה ישראלית או אמריקנית נגדם, או שישמרו את חיזבאללה עד הרגע האחרון כזרוע היבשתית שבנו במשך שלושה עשורים נגד ישראל".

המשקולת הפנימית

פרופ' אייל זיסר, מזרחן ומומחה לסוריה ולבנון מאוניברסיטת תל אביב, מציין שההפסד הפוליטי של חיזבאללה כואב במיוחד על רקע שיטת הבחירות במדינה. "בלבנון התוצאות מובטחות מראש, מכיוון שהחלוקה היא עדתית ולכל עדה יש צירים, כך שקשה מאוד למועמד שיעי שהוא לא איש חיזבאללה לצאת נגד הארגון. לכן הם באמת שמרו על מספר המושבים שלהם. יחד עם זאת, באזורים השיעיים הייתה הצבעה בשיעור של שלושים אחוזים - והיינו מצפים לראות שם אחוזי הצבעה גבוהים הרבה יותר. למרות שהתוצאות מובטחות מראש, לא הייתה התלהבות. חיזבאללה לא הצליח לסחוף אפילו את תומכיו שלו לקלפיות.

"בנוסף, הפרלמנט הלבנוני מורכב בבחירות אישיות, וכשכל אחד נבחר בפני עצמו קשה מאוד לגבש קואליציה. לחיזבאללה היו כל מיני בעלי ברית ואיתם הוא הגיע לגיבוש הממשלה הקודמת. הפעם רוב מי שהלך איתו איבד מכוחו", הוא מוסיף.

לדעת זיסר, איבוד הכוח קשור למגוון סיבות. "זה לאו דווקא בגלל חיזבאללה, אלא יותר בגלל הפוליטיקות המקומיות באזורים שונים בלבנון. בסופו של דבר הכוחות המזוהים עם חיזבאללה איבדו כוח, ומי שמזוהה כאנטי הארגון צבר כוח. בסופו של דבר צריכים להרכיב ממשלה – והיום לכוחות שהם בעלי ברית של חיזבאללה אין רוב. אז יהיה קשה מאוד להרכיב ממשלה שתהיה צייתנית ונוחה".

זה יכול להרגיע את השאיפות הצבאיות של הארגון?

"הם נמצאים בדילמה מאוד גדולה בעניין הזה, והיא תמידית. הרי חיזבאללה לא בהכרח רוצה לגרור למלחמה גם את האזרח שמצביע בעדו, הוא יודע שהמחירים יהיו כבדים. העניין הפנימי היה תמיד סוג של משקולת על חיזבאללה והביא אותו להתאפק, וכנראה שעכשיו לשיקול הזה תהיה משמעות גדולה יותר".

עד כמה הבחירות הללו משפיעות על ישראל?

"זה לא משנה דבר. יש לבנון כמדינה ויש חיזבאללה עם הטילים והמיקוד שלו בישראל. לבנון לא יכולה לעצור את חיזבאללה בכל מה שקשור להתחמשות ולאיום על ישראל. אנחנו לא צריכים להיות מודאגים, אבל גם לא שאננים. הקשר בין הדברים הוא רק בשוליים, כי הבחירות לא משנות את העובדה שחיזבאללה היה ונותר איום מבחינתנו".

אם אלי כהן היה הנשיא

לקראת סוף השנה האזרחית עתידה לבנון לבחור את נשיאה הבאה, ולזירה הפוליטית הזו קפץ בעת האחרונה שם מאוד מוכר לנו בישראל – אדי כהן.

מדובר בד"ר אדי כהן, מזרחן וחוקר במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן ובעצמו יליד ביירות. בתקופה האחרונה הוא החל לקדם את עצמו ברשתות החברתיות כמי שמציג את מועמדותו לנשיאות, והתגובות – תומכות ומתנגדות – זורמות כל העת.

ללבנונים נשמע בכלל לגיטימי שיהודי ייבחר במדינה?

"יש בלבנון 18 קהילות שונות, וכל עדה יכולה לקבל מכסה ולהיבחר, כך שאם יהודי שחי בלבנון ירצה להתמודד הוא יכול – ויש קהילה קטנה כזו. בניגוד להרבה ממדינות ערב, הממסד הלבנוני לא פגע ביהודים לאורך השנים, אלא רק חיזבאללה. נכון שהממסד הלבנוני חלש מול חיזבאללה, שבעצם פגע לא רק ביהודים אלא גם באוכלוסיות נוספות.

"צריך להוסיף לכך את העובדה שפוליטיקאים יהודים נחשבים בקרב הציבור למאוד אמינים ולא מושחתים, בניגוד לפוליטיקאים האחרים. עשיתי בטוויטר סקר וקיבלתי תמיכה גדולה מאוד במועמדות שלי, גם אם היא פיקטיבית".

ומה בעצם מוביל אותך למהלך הזה? הרי ברור שאתה לא מתכוון באמת לחזור ללבנון.

"החלטתי לעשות משהו שקצת יעשה דה־לגיטימציה לחיזבאללה ברשתות ולכן הכרזתי על התמודדות. זה סרקסטי לחלוטין, אני תוקף את חיזבאללה כי הלבנונים לא יכולים לעשות את זה. בגלל ההקשר שלי למדינה והעובדה שאני לבנוני במקור, כל החברים שלי מבקשים ממני לתקוף את חיזבאללה. חברי ילדות שלי - גם מוסלמים, גם נוצרים, גם שיעים שעדיין מתגוררים במדינה - היו מאוד רוצים להביע את הביקורת שלהם, אבל הם חוששים מהתוצאות.

"אני מציג אג'נדה שהיא לא ריאלית עבור המצב הקיים בלבנון. אני קורא לגרש את חיזבאללה, להעמיד את המנהיגים שלו לדין. אלו דברים שלבנונים רבים חשים וחושבים, אבל הם לא יכולים לומר אותם, כי חיזבאללה, למרות ההיחלשות המסוימת בבחירות, עדיין שולט בשדה התעופה, בצבא, בנמלים ובכל מוקדי הכוח במדינה".

ד"ר כהן מוסיף כי "המטרה היא גם לעשות דה־לגיטימציה לחיזבאללה וגם להבהיר שאנחנו לא נמצאים בתוך מלחמות הדת שלהם בין שיעים לסונים, אלא אני מסתכל מהצד ואכפת לי מלבנון ומהעם הלבנוני, בניגוד לאנשי החיזבאללה שנמצאים שם והאינטרסים שלהם אחרים".

המועמדות הזו, מעבר לממד ההטרלתי־חיובי שלה, מביאה גם לתגובות שכהן לא ציפה לקבל. "מישהו כתב ציוץ על הקיר שלי: 'הלוואי שאלי כהן המרגל היה מגיע לנשיאות'. הוא פירט וציין שאם אלי כהן היה חי ונמצא בעמדה בכירה בשלטון הסורי, הוא לא היה עושה פשעים כמו שעושה משטר אסד. הם הרי ראו מה עשה אסד האבא ואחר כך הבן. מי שהגיב בעצם רצה לומר – אלי כהן המרגל היהודי לא היה טובח בנו כמו המנהיג הערבי".

בסופו של דבר, כך נראה, מי שקיווה שהבחירות בלבנון יביאו שינוי משמעותי עתיד להתבדות. אומנם ארגון הטרור לא האמין שהציבור יצביע ברגליים ופשוט לא יגיע לקלפיות, אבל מדובר בתוצאה שמבחינת בכירי חיזבאללה אפשר לחיות איתה ולמצוא את ההתאמות הנכונות אליה, כדי לשמור על השליטה המעשית שלו במדינה.

כמובן שהמחאה נגד חיזבאללה עשתה את שלה וחלחלה לציבור – שחלקו מרוצה מאוד מהתוצאה, אבל יודע שבשלב הנוכחי אין שום כוח אמיתי בלבנון שמסוגל להתמודד מול הכוחנות של חיזבאללה, וכל מי שישלב איתו ידיים לממשלה משותפת עלול להיות שותף לאירועים כמו הפיצוץ בנמל ביירות, שעל פי הערכות רבות נבע בין היתר מאחסון של אמצעי לחימה בלתי חוקיים באזור – ואותו כמובן חיזבאללה לא חוקר, ואף עושה דה־לגיטימציה לכל מי שמקדם חקירה.

בשורה התחתונה, אזרחי לבנון יודעים בדיוק עם מי יש להם עסק, אבל השינוי המיוחל מבחינת חלק ניכר מהם עדיין רחוק. ייתכן שייקח שנים, ייתכן שלא יתרחש לעולם. מערכת הבחירות הנוכחית הייתה איתות שנדרש שינוי אמיתי בלבנון, אבל ספק רב אם המחאה – שייתכן שתימשך – תצליח לחלחל ולגרום לשינוי דרכו של חיזבאללה.

***