לא מוניתי לדובר ישיבת מרכז הרב, לא שוחחתי בעניין עם ראשיה ואיני יודע אם כיוונתי לדעתם. אבל לו היו שואלים אותי, הייתי מייעץ להם לנהוג בדיוק כפי שנהגו ולא להזמין את ראש הממשלה נפתלי בנט לחגיגות יום ירושלים בישיבה.
יכולתי להשתמש בנימוק הקל של הימנעות מהזמנה כדי למנוע אי־נעימות משני הצדדים. ראשית, איש אינו מבטיח שראש הממשלה היה נענה להזמנה כזאת. בנט אינו שש להופיע בפני קהל דתי־לאומי בימים אלו. הוא יודע מה חושב עליו רובו הגדול של הציבור הזה, ולכן נרתע ממפגשים עימו. כך למשל הוא לא נענה להזמנה לבוא לכנס ירושלים של העיתון 'בשבע' לפני שלושה חודשים - במה שבשנים עברו היה לו חשוב מאוד להופיע בה. אילו היה מוזמן לעצרת במרכז הרב ונמנע מלבוא, זו הייתה פגיעה בכבודה של הישיבה. זאת ועוד: באווירה הנפיצה שנוצרה בין ראש הממשלה בנט ונאמנו השר כהנא ובין עולם התורה של הציונות הדתית בכלל והציבור ההולך בדרך מרכז הרב בפרט, כל התבטאות לא מדויקת של בנט הייתה עלולה לעורר תגובה לא נעימה לכל הצדדים. אחרי שהנשיא הרצוג, שהתחושות הבסיסיות כלפיו הרבה יותר אוהדות, נכשל בהתבטאות לא שקולה באירוע שקיימה הישיבה לציון ארבעים שנה לפטירת הרצי"ה קוק וזכה לתגובה נזעמת מהקהל - אך מתבקש שמארגני העצרת המסורתית בישיבה ירצו למנוע מעצמם ומהאורח שלהם אירוע דומה.
אבל לא ניאחז בנימוקים צדדיים, כי חשוב לומר את הנימוק המהותי. העצרת במרכז הרב היא לא עצרת ממלכתית רשמית מטעם המדינה שאליה מוזמן ראש הממשלה מתוקף תפקידו, יהיו מעשיו אשר יהיו. העצרת נערכת מטעם הישיבה ומבטאת את דרכה.
ישיבת מרכז הרב מציינת את יום ירושלים בהקשר הרחב של הניצחון במלחמת ששת הימים והשחרור לא רק של ירושלים השלמה, אלא גם של חברון ושכם ובית לחם וכל מרחבי יהודה ושומרון. קשה לומר שהקואליציה המוטית־שמאלה שהקים נפתלי בנט הולכת בדרך הזאת. ישיבת מרכז הרב הולכת בדרכו של הרב צבי יהודה קוק, שפסל מכול וכול ממשלה שנשענת על מפלגות ערביות אנטי ציוניות ושלל את הסמכות והלגיטימיות של ממשלה כזאת. ישיבת מרכז הרב נאמנה לחזון הרבנות הראשית של הראי"ה קוק, ולא יכולה להישאר שוות נפש מול רפורמות ממשלתיות המבקשות להפוך את הרבנות לקישוט חסר סמכויות.
במהלך דרכו הפתלתלה אל ראשות הממשלה, בנט התקבל לא פעם בכבוד רב בעצרת יום ירושלים של ישיבת מרכז הרב. הוא ניצל את הבמה שניתנה לו שם כדי להצהיר הצהרות מלהיבות ולפזר הבטחות ברוח אידיאולוגיה שאותה בחר לאפסן בהקפאה עמוקה כדי לחבור אל מפלגות השמאל הקיצוני. הוא מרבה להטיף לאחדות ולתקוף את השנאה, אך הדבק המחבר את הקואליציה שלו הוא השנאה לנתניהו.
אינני יודע אם זה ההסבר להחלטה, אך לא אתפלא אם כמו רבים אחרים בציונות הדתית, גם בישיבת מרכז הרב מרגישים שבנט השתמש בהם וזרק. אין סיבה לתת לו להשתמש שוב בבמה הזאת לצרכיו הפוליטיים רק כדי להצהיר הצהרות ולמחרת לעשות ככל העולה על רוחו.
מילים עלולות להרוג
1.
בדיון הציבורי בישראל אין סימטריה בין שמאל לימין בכל הנוגע לדרישה להימנעות מהסתה. השיח התקשורתי והציבורי מגיב במהירות ובחומרה רבה לכל הסתה והתלהמות שמקורן בימין, בעוד התבטאויות חריפות ומסיתות לא פחות של השמאל כלפי הימין מקבלות יחס סלחני הרבה יותר. כאשר בימי מלחמת לבנון השנייה מפגיני השמאל הניפו שלטים בנוסח "בגין רוצח" או "שרון רוצח", בפרט לאחר הטבח שערכו נוצרים בפלשתינים בסברה ושתילה, הם לא הוקעו כמסיתים לרצח. הכינויים "גזען" ו"פשיסט" מוטחים באנשי ימין דבר יום ביומו. ליאיר לפיד לא הייתה בעיה לדבר, באזכרה ממלכתית בכנסת ליצחק רבין, על פוליטיקאים מהימין כעל "צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר" שיושבים בכנסת ישראל. ועוד לא אמרנו כלום על המגוון הססגוני של התבטאויות הסתה מצד מפגיני בלפור כלפי ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו.
קו ההגנה הקדמי של דוברי השמאל גורס בפשטות שהימין מסית והשמאל אינו מסית. אך כאשר מוכיחים להם ללא כחל וסרק שבשמאל מתבטאים בחריפות לא פחות ואף יותר מבימין, הם עוברים לקו ההגנה הבא, המנצח מבחינתם: אולי נכון שגם השמאל וגם הימין מסיתים, אבל ההסתה הימנית מסוכנת וההסתה השמאלנית אינה מסוכנת. מדוע? כי ההסתה מימין הביאה לאורך השנים למעשי טרור, מרצח רבין ועד לפגיעה בערבים, ואילו ההסתה משמאל נשארת ברמה המילולית בלבד. לכן לשמאל מותר להסית חופשי, בעוד הימין חייב לשים מחסום לפיו. הציבור הימני הוא עצבני, לא מרוסן, נוטה לאלימות ומנוכר לערכי הדמוקרטיה, ולכן עלול לתרגם הסתה למעשים. ככל שמדובר בימין, מילים עלולות להרוג. השמאל, לעומת זאת, הוא נאור, הומני, קר רוח, שומר חוק ורציונלי, ולכן לא יתרגם דברי הסתה למעשי אלימות.
2.
אז ראשית נקדים ונאמר: גם אם ההבחנה המכלילה והמכוערת הזאת בין המחנות הייתה נכונה, לא ייתכן לגזור ממנה חופש ביטוי משולח רסן לצד אחד וחובת ריסון והגבלה לצד השני. אם רוצים למנוע שיח מתלהם, יש להימנע ממנו בשני הצדדים. מי שמבקש למנוע מהצד השני את מה שהוא מתיר לעצמו, דורש למעשה ליטול לעצמו יתרון לא הוגן בתנאי המשחק הפוליטי. לא ייתכן שלצד אחד בשיח הציבורי יהיה מותר להסית ולצד השני יהיה אסור. אם השמאל מעוניין שהימין יקבל עליו להימנע משיח מסית ומתלהם, זה חייב לבוא במסגרת הבנה והסכמה גם של השמאל לרסן את התבטאויותיו.
אלא שבפועל, הטענה שהסתה מימין מובילה למעשים והסתה משמאל נשארת במישור המילולי מנותקת מהמציאות. אדרבה, ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית מוכיחה שסימון אנשי ימין כגזענים, פשיסטים ואלימים הביא להתרת דמם בעיני הטרוריסטים הערבים. הרב מאיר כהנא הי"ד נרצח בידי מחבלים ערבים לאחר שהשמאל הישראלי ערך נגדו מסע ממושך של דה־לגיטימציה, שגם הימין המתון הצטרף אליו. גם האלוף רחבעם זאבי הי"ד סומן כיעד לחיסול לאחר שהשמאל הישראלי הפך אותו למוקצה ומנודה משום שדגל בטרנספר לערבים. טרנספר מרצון, אגב. לא כמו הטרנספר בכפייה שנעשה ליהודים בגוש קטיף.
אין זה מקרה שבכירי צה"ל ושב"כ, שאחראים להרג מאות מחבלים ואף לחיסולים אישיים של מנהיגי ארגוני המחבלים, לא הושמו על הכוונת של ארגוני הטרור. המחבלים נרתעים מכך, כי הם יודעים שפגיעה באישים אלו תתקבל בחומרה על ידי כלל הציבור בישראל, ותיתקל בתגובה קשה וקטלנית במיוחד. הרב מאיר כהנא ורחבעם זאבי הפכו יעד להתנקשות בידי מחבלים לאחר שקובעי הטון בחברה הישראלית, אנשי התקשורת והשמאל, הפכו אותם לבלתי לגיטימיים.
אנשי השמאל הם לא באמת יפי נפש ורחוקים מכל אלימות גם בשולי המחנה כמו שהם רוצים לצייר את עצמם. אבל אפילו אם כך היה המצב – ברור שבקרב הערבים משני צידי הקו הירוק העיסוק בטרור רווח הרבה יותר משהוא מצוי בקרב הימין הקיצוני. אז גם אם היינו מסכימים שדברי הסתה משמאל לא יגרמו לאנשי שמאל יהודים לפגוע באנשי ימין, עדיין קרוב לוודאי שההסתה נגד מנהיגים פוליטיים מקצה הימין ונגד "אלימות מתנחלים" מזינה את המוטיבציה של הטרור הערבי לפגוע במנהיגי ימין ובמתנחלים.
3.
השבוע שמענו שגם חבר הכנסת איתמר בן־גביר סומן כיעד על ידי ארגוני הטרור. חוליית חמאס ממזרח ירושלים שמה לה למטרה להתנקש בחייו. לאחר רצח הרב כהנא ובנו בנימין, לאחר רצח רחבעם זאבי וניסיון הרצח של הח"כ לשעבר ופעיל הר הבית יהודה גליק, גם איתמר בן־גביר הפך למטרה לגיטימית. כמי שלא מפסיקים להטיף לאנשי הימין על כך שדברי ההסתה שלהם גורמים לקיצוניים משולי המחנה לעשות מעשה, הגיע הזמן לדרוש מאנשי השמאל לבדוק גם בציציות של עצמם ולהיות ערים להשפעת התבטאויותיהם על המוטיבציה של המחבלים הערבים. חדלו מהטחת כינויים חמורים כמו גזען ופשיסט. חדלו מדיבורים מתירי־דם על "אלימות מתנחלים". גם המילים שלכם עלולות להרוג.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***