יונתן ברנסקי: "איסור סיוע ללהט"בים – צביעות ללא היגיון"

יונתן ברנסקי, עובד סוציאלי קליני, המנחה המקצועי של עמותת 'חוסן' המסייעת לגברים בעלי משיכה מינית תוך מגדרית שחווים קונפליקט ופערים בין תפיסת עולמם האישית או הדתית לבין מציאות חייהם, היה שותף לדיון שהתקיים השבוע בכנסת אודות חוזר מנכ"ל שאסר את מה שהוגדר כ'טיפולי המרה'.

בדיון נדונה השאלה אם אכן החוזר מסייע לפונים או פוגע בהם. שוחחנו אתו על הדיון והמסקנות שלאחריו.

בפתח השיחה אתו מציין ברנסקי כי הדיון היה כמעט חד צדדי והפעם דווקא מכיוונם של מתנגדי החוזר. הסיבה לכך הייתה החלטה של ארגונים המיצגים את קהילת הלהט"ב להחרים את האירוע, כך שהקול העיקרי שנשמע בדיון היה הקול המצדד בזכותו של כל אדם לבחור.

להערכתו בדיון עצמו הייתה תועלת לא מעטה משני טעמים מרכזיים: "ראשית, עצם העובדה שמתקיים דיון כזה בשדולה בכנסת ובוועדה בכנסת זה חשוב מאוד כי מדובר בדיני נפשות ולא משנה באיזה צד מצדדים. הנושא צריך לעלות לסדר היום באופן מקצועי ולא ראיתי שהתקיים דיון מקצועי שנתן במה לכל הצדדים לפני שיצא אותו חוזר המנכ"ל. יש משהו מאוד חד צדדי בעמדת משרד הבריאות, מה שלא מפתיע, ועכשיו מתחיל דיון עם אפשרות מאוזנת להשמיע עמדות שונות".

הסיבה הנוספת לחשיבות קיומו של הדיון היא ש"בפעם הראשונה, למעט דיון אחד בכנסת, היו שלושה מתמודדים שהגיעו פיזית וסיפרו בקצרה את סיפור ההתמודדות שלהם עם משיכה הומוסקסואלית שהם חשים שהיא לא מתאימה להם, בין אם בגלל שיקולים אישיים ובין אם משיקולים תרבותיים וערכיים. הם סיפרו שבחרו מרצונם כאנשים בגירים בטיפול והטיפול אכן עזר להם ונתן להם מרחב בחירה גדול. אחד מהם נשוי באושר כבר הרבה שנים אחרי זוגיות עם גבר וגם השניים האחרים מספרים על החוויה, אחד שכיום נמשך לגברים ונשים באותה מידה ויש לו כעת אפשרות בחירה".

שאלנו את ברנסקי אם יתכן ולמעשה ההתנגדות של מצדדי אותו חזור מנכ"ל היא להליך טיפולי שגם הוא עצמו מתנגד לו, כלומר טיפול בכפייה הכולל עינויי נפש וגוף, טיפולים שעל פי הטענה כבר אינם קיימים. הוא משיב על כך וקובע כי אכן "אנחנו מדברים על אותו דבר. גם אני כעובד סוציאלי קליני מתנגד לכל טיפול כפייתי, אלים, תוקפני או חודרני שניתן ללא רצונו של אדם, מעבר למצבים של סכנת חיים". לעומת זאת הטיפול עליו הוא עצמו מדבר הוא טיפול העומד בכל כללי האתיקה. "רק האדם עצמו יכול להכריע מה טוב לו ומה פוגע בחייו ובאיכות חייו, ולא ניתן לקבוע עבורו מה לא בסדר אצלו".

האם גם הצד שמנגד טוען טענת ראי לאמירתו זו? האם גם שם אומרים שההתנגדות היא רק לאותם טיפולים בכפייה בעוד לטיפולים התואמים את כללי האתיקה יש הסכמה? על כך משיב ברנסקי ומספר כי "גם בדיון עצמו הפסיכיאטר שצידד בחוזר אמר שהוא מאמין שכל אדם רשאי לבחור את האופן שבו יממש את נטייתו המינית. אמרתי שם שאני רוצה להשתמש במשפט שלו, כי זו בדיוק הטענה שלנו. כל אדם זכאי לבחור איך לממש את זהותו המינית. הצביעות גדולה כי כשמדובר בטיפולים האלה הם מתנגדים. אני לא יכול להסביר היגיון של אבסורד משולל היגיון".

ברנסקי מספר על חברים ומכרים מקהילת הלהט"ב שעימם הוא מצוי בקשר וגם הם מצדיקים אותו בשיחותיהם ואומרים שאכן לא ניתן לעשות איפה ואיפה ולמנוע טיפול מאדם בגיר המעוניין בטיפול ומגיע לטיפול מרצונו החופשי ללא איומים ולחץ חיצוני, כאשר מדובר בטיפול פסיכולוגי רגשי קונבנציונאלי. "אף אחד לא מדבר על הטיפולים שכבר עברו מהעולם, ובמקומות שהם עדיין לא עברו מהעולם זו תקלה, אבל אי אפשר לעשות אידיאולוגיה מתקלה. כמו שאם רופא גניקולוג פגע במטופלת לא נאמר חלילה שכל הגניקולוגים חשודים כעבריינים".

בדבריו מגדיר ברנסקי את הניסיון למנוע טיפול ולקבוע למטופל שהוא אינו בבעיה למרות שהוא חש את הבעיה באורח חייו כהתנשאות. לא יתכן, הוא אומר, לבטל את טענתו של אדם שהוא חש חי חיי מצוקה לנוכח משיכתו לגברים. "בעיניו זו בעיה גם אם מסבירים לו שזו לא בעיה". דוגמא לכך מציג ברנסקי מתקופת היותו קצין בכיר בצה"ל, אז, כמדריך בבית הספר לפיקוד ומטה, "לקחנו את הצוערים לפגוש משפחות חרדיות בירושלים. ישבנו בבית משפחה עם 12 ילדים כולל נערות בוגרות, והחניכים והחניכות ביקשו לשאול את הבת איך היא רואה את חייה בעתיד. היא אמרה שהיא רוצה לראות עצמה מתחתנת עם אברך שילמד תורה ושהיא תגדל משפחה עם הרבה ילדים וזה מה שיעשה אותה מאושרת. היה להם קשה לקבל את דבריה. הם טענו שהיא הוסללה על ידי החברה שבה היא חיה למחשבה שכזו. מנגד היא אמרה בנימוס מי אתם שתגידו לי מה נכון ומה לא עבורי בגלל פערי התרבות שבינינו. הרי אפשר להגיד להם שהם עצמם מוסללים לכיוון שלהם".

מאחר והדברים נשמעים פשוטים כל כך שאלנו את ברנסקי אם יתכן ומאחורי המאבק נגדו ונגד מטפלים דומים לו לא עומדת גישה מקצועית אתית או מוסרית, אלא התנגחות והתנצחות עם הדת. אולי מצדדי אותו חוזר מנכ"ל לא מקשיבים בכלל לטענות המקצועיות שהוא מציג משום שהם משוכנעים שהוא פועל מתוך גישה דתית ומתוך אותו איסור הלכתי תורני קדמון.

"יכול להיות שזה מה שקורה מצידם של ארגוני הלהט"ב ושל ציבור חילוני שאולי נוח להם לטעון שאנחנו פועלים בשם התורה, אבל אני מבדיל בין יונתן האדם המשתדל לקיים מצוות, לבין יונתן המטפל שלא כופה על מטופל תפיסות", משיב ברנסקי. "אני מטפל בגברים שבחרו תוך כדי הטיפול לממש את הנטייה ההומוסקסואלית שלהם. לא אמרתי להם שבגלל שאני שומר תורה לא אקבל אותם יותר משום שהתורה מתנגדת לכך. כך גם יש לי מטופלים שאינם שומרי שבת, מה שחמור בעיניי, אבל אמשיך לטפל בהם גם אם אני חושב שהם טועים. כשאדם מגיע אליי לטיפול הוא כמו הבן שלי שאני לא דוחה אותו בגלל שבחר בדרך כלשהי".

האם לדיון שהתקיים בכנסת יש תכלית לנוכח זהותו האישית של שר הבריאות, ניצן הורביץ? ברנסקי משוכנע שכן והוא מסביר: "שר הבריאות זמנו קצוב במשרד הבריאות. הוא לא יישאר שם לנצח והאקטיביזם שלו בנושא הלהט"ב הוא כל כך בוטה כך שכל מי שיבוא אחריו ייאלץ להחזיר את הגלגל לאחור".

ברנסקי מספר על נייר עמדה שהפיקה הסתדרות הפסיכולוגים בישראל בשנת 2011 ובסעיף 4 שבו נכתב באילו נסיבות חייב פסיכולוג לתת טיפול למי שמבקש עזרה והתנאים הם אזהרה מוקדמת, הבהרה שאין ערבות להצלחה, הגדרה מראש שהתהליך יהיה קשה, ווידוא שאכן המטופל מגיע מרצונו וללא לחצים ואיומים ולאחר כל זאת חייבים לסייע לו. ברנסקי מציין כי מתוך מסמך זה נקבע והוגדר הקוד האתי של ארגונו 'חוסן' ועל כללים אלה מקפידים שם.

עוד הוא מספר כי בעקבות אותו חזור מנכ"ל נערכו מספר מטפלים להגשת תביעה לבג"ץ בטענה שהחוזר אינו תקין. כחלק מההיערכות שיגר עו"ד מיכאל דבורין שאילתה שבתשובה לה קבע משרד הבריאות שהחוזר אינו מתייחס אלא לטיפולי המרה בכלים פסולים וכפייתיים, אבל אם מדובר בטיפול שנועד ליישב סתירות פנימיות בין אמונותיו תפיסותיו וערכיו של אדם לנטייתו המינית והדברים נעשים בדרכים פסיכולוגית רגילות, על כך לא מדובר.

ברנסקי מציין כי תשובה זו לא פורסמה דייה ואולי נכון היה לפרסם אותה. "במבחן המציאות, בפועל כבר התחילו בהליכים משמעתיים נגד פסיכולוג שפעל בכלים פסיכולוגיים תקינים, ואם זה כך אז זו סתירה בין מה שכתבו למה שמיישמים בפועל".

עוד הוא מעיר כי בעוד יש ניסיון למנוע טיפול פסיכולוגי מבגירים, הרי ש"ילדים בני 14 יכולים לגשת לפסיכולוג שיפנה אותם לפסיכיאטר לטיפול בבלוקרים הורמונאליים שחוסמים את ההתפתחות ההורמונאלית שלהם לקראת ניתוח לשינוי מין שהוא ירצה לעשות בגיל 18. על זה אין פוצה פה ומצפצף למרות שזה הרבה יותר חודרני ובלתי הפיך ושערורייתי לעשות זאת לילד בגיל 14 למרות שיכול להיות שבתוך כמה שנים הוא ישנה את דעתו. אנשים יכולים לשנות משיכה מכאן לכאן והדברים ידועים בכל המקרים, אז להגיד שילד בן 14 יכול לקבוע שהוא צריך לעשות מהלך בלתי הפיך, וכשאני מטפל באדם בגיל 25 יגידו לי שאני עובר על ערך מקצועי כלשהו?".