אחד המנתחים שהשתתף בהפרדת התאומות הסיאמיות לדאן ולאלה ביג'אני, אומר כי היה אפשר להציל את התאומות לו נותחו בסדרה של ניתוחים "קטנים" יותר.
ד"ר בנג'מין קארסון, נוירוכירורג ילדים אמריקני מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבלטימור, נתן דוח מפורט ראשון של ההחלטות שהוחלטו במהלך 54 שעות הניתוח שהסתיימו במותן של האחיות בנות ה-29 ביום שלישי בבית חולים בסינגפור.
בראיונות שנתן ביום שישי ובשבת, אמר קארסון כי רצונן הנחוש של האחיות להיפרד בכל מחיר השפיע על החלטות צוות המנתחים להמשיך גם כשנתקלו בבעיות. קארסון אמר כי התייעצויות חוזרות ונשנות עם קרובי המשפחה ששהו בחדר ההמתנה נתנו למנתחים "אור ירוק" להמשך הניתוח, דיווח העיתון "וושינגטון פוסט" בשבת.
קארסון אמר כי בצוות הניתוח הגדול - שהורכב מ-28 מנתחים משש מדינות ועוד 100 אנשי צוות אחרים - הוא היה התומך הגדול ביותר להפסקת הניתוח.
לנוכח הקושי הגובר בניתוח - הגלגולות היו מחוברות מאחורי האוזן, ועבר ביניהן כלי דם משותף מרכזי ביותר - ולאור התעקשותם של בני המשפחה להמשיך בניתוח, אמר קארסון: "בשלב זה חשתי כמו אדם שנכנס ליער עבות וחשוך, ששוכן בו נמר רעב ואני ללא כלי נשק".
קארסון השתתף בשלושה ניתוחים להפרדת תאומים סיאמים שהיו מחוברים בראשם, כולל הניתוח המוצלח הראשון בגרמניה ב-1987, שבו הופרדו זוג תאומים בני שבעה חודשים שהיו מחוברים בראשם.
בשבת נקברו האחיות לדאן ולאלה בקברים נפרדים בעיר הולדתן פירוזאבד, שבדרום איראן.
"אלוהים רצה שיחיו בנפרד בעולם אחר, טוב יותר", אמר אבי התאומות, דאדולה ביג'אני בלוויה.
לאות כבוד החליטו תושבי העיר לשנות את שמה ל"עיירת לאלה ולדאן".
לדאן ולאלה, שאומצו בידי רופא איראני שלו קליניקה פרטית במערב טהראן, השלימו את לימודי המשפטים באוניברסטת טהראן. לא תמיד היתה ביניהן הרמוניה מושלמת. לדאן רצתה לעבוד כעורכת דין, לאלה רצתה להיות עיתונאית. לדאן היתה תוססת וישירה, בעוד לאלה היתה סגורה ומופנמת יותר.
אולם התאומות היו תמימות דעים ברצונן להיפרד, ואף שהיו ערות לסכנה, מעולם לא פקפקו בצדקת החלטתן. ללה אמרה פעם לאחת מחברותיה שהן יחיו חיים נפרדים או שימצאו את שלוות הנצח יחד.
ד"ר בנג'מין קארסון, נוירוכירורג ילדים אמריקני מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבלטימור, נתן דוח מפורט ראשון של ההחלטות שהוחלטו במהלך 54 שעות הניתוח שהסתיימו במותן של האחיות בנות ה-29 ביום שלישי בבית חולים בסינגפור.
בראיונות שנתן ביום שישי ובשבת, אמר קארסון כי רצונן הנחוש של האחיות להיפרד בכל מחיר השפיע על החלטות צוות המנתחים להמשיך גם כשנתקלו בבעיות. קארסון אמר כי התייעצויות חוזרות ונשנות עם קרובי המשפחה ששהו בחדר ההמתנה נתנו למנתחים "אור ירוק" להמשך הניתוח, דיווח העיתון "וושינגטון פוסט" בשבת.
קארסון אמר כי בצוות הניתוח הגדול - שהורכב מ-28 מנתחים משש מדינות ועוד 100 אנשי צוות אחרים - הוא היה התומך הגדול ביותר להפסקת הניתוח.
לנוכח הקושי הגובר בניתוח - הגלגולות היו מחוברות מאחורי האוזן, ועבר ביניהן כלי דם משותף מרכזי ביותר - ולאור התעקשותם של בני המשפחה להמשיך בניתוח, אמר קארסון: "בשלב זה חשתי כמו אדם שנכנס ליער עבות וחשוך, ששוכן בו נמר רעב ואני ללא כלי נשק".
קארסון השתתף בשלושה ניתוחים להפרדת תאומים סיאמים שהיו מחוברים בראשם, כולל הניתוח המוצלח הראשון בגרמניה ב-1987, שבו הופרדו זוג תאומים בני שבעה חודשים שהיו מחוברים בראשם.
בשבת נקברו האחיות לדאן ולאלה בקברים נפרדים בעיר הולדתן פירוזאבד, שבדרום איראן.
"אלוהים רצה שיחיו בנפרד בעולם אחר, טוב יותר", אמר אבי התאומות, דאדולה ביג'אני בלוויה.
לאות כבוד החליטו תושבי העיר לשנות את שמה ל"עיירת לאלה ולדאן".
לדאן ולאלה, שאומצו בידי רופא איראני שלו קליניקה פרטית במערב טהראן, השלימו את לימודי המשפטים באוניברסטת טהראן. לא תמיד היתה ביניהן הרמוניה מושלמת. לדאן רצתה לעבוד כעורכת דין, לאלה רצתה להיות עיתונאית. לדאן היתה תוססת וישירה, בעוד לאלה היתה סגורה ומופנמת יותר.
אולם התאומות היו תמימות דעים ברצונן להיפרד, ואף שהיו ערות לסכנה, מעולם לא פקפקו בצדקת החלטתן. ללה אמרה פעם לאחת מחברותיה שהן יחיו חיים נפרדים או שימצאו את שלוות הנצח יחד.