ביום חמישי נעקר מאחז ליד אלון מורה. מהלך העקירה לווה בהכאתן של בנות ובהשחתת רכוש, התנהגות הנוגדת את עקרון השמירה על זכויות האזרח הבסיסיות. דובר היישוב אלון מורה בני קצובר אומר לערוץ 7 כי האופן שבו נעקר המאחז מעיד על כך שמדובר במדיניות המכוונת כדי להרתיע את המתיישבים מלהגיע למאחז ולסייע.
לדבריו, העקירה לוותה גם בשריפת חומרי בנייה ועץ ובהחרמת רכושם האישי של המתיישבים. רק אחרי שהופעלו לחצים, מספר קצובר, ניאות צה"ל להחזיר לנערים את הציצית ואת התפילין שלהם. כל היתר נותר בידי הכוחות.
לדבריו, נראה כי התיעוד של העקירה נעשה בידי ערוץ 10, שהיו בשטח, וחלק אף שודר.
קצובר מציין כי מבחינה אסטרטגית נכון לרכז מאמץ בשניים שלושה מאחזים מתוך העשרות שעולים על הפרק: במקומות שיש לנו יתרון בהם, ושם לרכז מאמץ גדול. לא נוכל לעשות זאת בכל מקום. מאמץ זה יביא למניעת הרס המקום. הוא יביא למצב שלא יהיה אפשר לבצע את העקירה, או שהמחיר שישלמו השלטונות על פעולת העקירה יהיה גדול כל כך שכל מי שעוסק בכך בדרג המדיני יבין שזה פשוט לא ילך. קצובר אומר שכדי למנוע פינוי מאחז יש "בסיבוב הראשון" לדאוג לכך שיהיו במקום כאלפיים אנשים. לאחר מכן יצטרכו המתיישבים לתגבר את הכוחות. לאור ההוראות צה"ל לא יוכל להשלים עם מצב כזה, והוא יזרים תגבורות, ואז גם המתיישבים יזרימו תגבורות . צה"ל בבסיסו אינו מעוניין לעסוק בכך, כל החיילים והקצינים אינם מעוניינים בכך, אומר קצובר ומוסיף כי חשוב שאף על פי שהדרגים הגבוהים מעבירים לחיילים את המסר הנמרץ לביצוע, הם יבצעו זאת בלי חשק, וכך ישראל תחפש דרך לא לעמוד בהתחייבות לארה"ב בעניין המאחזים.
הוא הוסיף כי במקומות שבהם קשה להתנגד לעקירה אפשר ללכת ולשוב עוד ועוד לאותו מקום. הוא מציין שהמסר של "אין נוטשים מקום בארץ ישראל רק בגלל שמישהו החליט לעשות זאת" הוא חשוב מאד גם משום שיש להבין כי בעצם מדובר על החלטה שכרוכה במהותה בחיים היהודיים והבחירה היא בין האור של החיים היהודיים לבין החושך של טרור רצחני ערבי.
ועוד מספיחי סוגיית המאחזים. בבית המשפט המחוזי בירושלים הוחזר תושב המאחז עדי עד תדהר הירשפלד לביתו, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית המשפט השלום, ולפיה יש להרחיק את תושב המאחז מביתו בעדי עד.
כתבנו יוסף מנטינבנד הוסיף כי בהחלטתו ציין השופט שישראל היא מדינה דמוקרטית, ולכן אם תדהר צעק על שוטר בעת מילוי תפקידו, לא יכולה להיות בכך עילה מספיקה כדי להרחיק אדם מביתו. (ש.ל.)
לדבריו, העקירה לוותה גם בשריפת חומרי בנייה ועץ ובהחרמת רכושם האישי של המתיישבים. רק אחרי שהופעלו לחצים, מספר קצובר, ניאות צה"ל להחזיר לנערים את הציצית ואת התפילין שלהם. כל היתר נותר בידי הכוחות.
לדבריו, נראה כי התיעוד של העקירה נעשה בידי ערוץ 10, שהיו בשטח, וחלק אף שודר.
קצובר מציין כי מבחינה אסטרטגית נכון לרכז מאמץ בשניים שלושה מאחזים מתוך העשרות שעולים על הפרק: במקומות שיש לנו יתרון בהם, ושם לרכז מאמץ גדול. לא נוכל לעשות זאת בכל מקום. מאמץ זה יביא למניעת הרס המקום. הוא יביא למצב שלא יהיה אפשר לבצע את העקירה, או שהמחיר שישלמו השלטונות על פעולת העקירה יהיה גדול כל כך שכל מי שעוסק בכך בדרג המדיני יבין שזה פשוט לא ילך. קצובר אומר שכדי למנוע פינוי מאחז יש "בסיבוב הראשון" לדאוג לכך שיהיו במקום כאלפיים אנשים. לאחר מכן יצטרכו המתיישבים לתגבר את הכוחות. לאור ההוראות צה"ל לא יוכל להשלים עם מצב כזה, והוא יזרים תגבורות, ואז גם המתיישבים יזרימו תגבורות . צה"ל בבסיסו אינו מעוניין לעסוק בכך, כל החיילים והקצינים אינם מעוניינים בכך, אומר קצובר ומוסיף כי חשוב שאף על פי שהדרגים הגבוהים מעבירים לחיילים את המסר הנמרץ לביצוע, הם יבצעו זאת בלי חשק, וכך ישראל תחפש דרך לא לעמוד בהתחייבות לארה"ב בעניין המאחזים.
הוא הוסיף כי במקומות שבהם קשה להתנגד לעקירה אפשר ללכת ולשוב עוד ועוד לאותו מקום. הוא מציין שהמסר של "אין נוטשים מקום בארץ ישראל רק בגלל שמישהו החליט לעשות זאת" הוא חשוב מאד גם משום שיש להבין כי בעצם מדובר על החלטה שכרוכה במהותה בחיים היהודיים והבחירה היא בין האור של החיים היהודיים לבין החושך של טרור רצחני ערבי.
ועוד מספיחי סוגיית המאחזים. בבית המשפט המחוזי בירושלים הוחזר תושב המאחז עדי עד תדהר הירשפלד לביתו, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית המשפט השלום, ולפיה יש להרחיק את תושב המאחז מביתו בעדי עד.
כתבנו יוסף מנטינבנד הוסיף כי בהחלטתו ציין השופט שישראל היא מדינה דמוקרטית, ולכן אם תדהר צעק על שוטר בעת מילוי תפקידו, לא יכולה להיות בכך עילה מספיקה כדי להרחיק אדם מביתו. (ש.ל.)