הכנסת 'חגגה' השבוע משבר פוליטי נוסף. המסדרונות התמלאו בפעילים פוליטיים בעבר ובהווה, שבאו להריח מקרוב את ריח הבחירות המתקרבות. שרון ישב נינוח במזנון הכנסת, ונראה כמי שהשלים עם המצב. התקציב יאושר, מפלגת העבודה תפרוש מהקואליציה ותשוב להיות אופוזיציה לוחמת.
לשרון יש למעשה שלוש אופציות להתמודד עם המצב: לנסות ולגבש ממשלת ימין צרה, דבר ששרון לא רוצה כרגע וגם יתקשה להשיג. למרות שזוהי האופציה הסבירה ביותר, קשה לראות ממשלה כזו מתפקדת. במיוחד אם חברים בה דוד לוי, מיכאל קליינר ודן מרידור, והיא מונה איכשהו 65 ח"כים. מה גם שבאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו בראשות ליברמן לא ששים להצטרף. למעשה, מלבד ח"כ בני אלון אף אחד שם לא מעוניין להצטרף לממשלה כרגע.
גם האפשרות ששרון יחכה למפלגת העבודה עד המלחמה עם עירק ואז יצרף אותה באיצטלה של ממשלת חירום לאומית לא נראית ממש סבירה. עד שזה יקרה שרון יספוג אש מכל כיוון, ממשלת המיעוט שלו תותקף מדי יום על ידי חיים רמון וחבורתו בכל ערוץ תקשורת אפשרי. הממשלה שלו תפסיד בכל הצבעה בכנסת, והוא יצטייר בעיני הציבור כמי שנאחז בכיסאו שלא לצורך. אחרי כל זה עוד יבואו הבחירות במפלגת העבודה ובן אליעזר יפסיד (אפשרות שנראית כרגע סבירה בהחלט, אם כי אסור להספיד אותו). במקרה כזה, רמון או מצנע, אם יבחרו, לא יצטרפו לשום ממשלה בראשות שרון. גם רשת ביטחון הם לא ממש יתנו לו. גם בן אליעזר עצמו, אם ינצח, לא 'יזחל' כל כך מהר לממשלת אחדות חדשה בתוך שנת בחירות. גם הוא לא ירצה להיות מובס בבחירות הבאות.
לשרון ישנה אופציה נוספת. ללכת לבחירות תוך 90 יום בלי תקציב ועם נתניהו שמוביל בסקרים. שרון מניח שעימות מיידי שלו עם נתניהו עשוי רק להואיל לו. הסיכויים לטובתו יגדלו אם ניקח בחשבון את הפגנת המנהיגות שלו בעניין התקציב ובעניינים אחרים, ואת העובדה שגם בליכוד לא ימהרו להדיח ראש ממשלה מכהן במיוחד אם הבחירות מתקיימות תחת השפעת המלחמה עם עירק והמצב הקשה במשק.
אין ספק שאיש המפתח להקמתה של ממשלת ימין הוא אביגדור ליברמן. אנשי ימין רבים שמצפים בכיליון עיניים במשך שנים רבות לתסריט שכזה צפו בעיניים נדהמות באיווט מצהיר בפני רינה מצליח וכל בית ישראל שהוא אישית תומך בהקדמת הבחירות. הנימוק שבחירות מוקדמות יגדילו את כוחו של מחנה הימין, גרמו לזקני המחנה לנוע על כורסותיהם בבית בחוסר נוחות. על הצהרות מעין אלו נכתב המכתם "אל יתהלל חוגר כמפתח". למה מה? מישהו יכול להיות ערב שתוצאות הסקרים של היום יהיו גם תוצאות הבחירות? הלוא את הסרטים הללו ראינו שוב ושוב כמו בוידיאו מקולקל. מה השתגענו? לא הספיק לנו התקדים של גאולה כהן והרב לוינגר שהביאו עלינו את רבין ואוסלו?
סברה אחת מסבירה את ליברמן בכך שהוא רוצה בעצם לעזור לחברו הניצחי ביבי נתניהו. בחירות עכשיו, כך אומרת הסברה, יטיבו עם סיכוייו של ביבי בפריימריס של הליכוד. פרשנות אחרת להצהרתו של איווט קובעת שאיווט רוצה-גם-רוצה להיכנס לממשלה, אלא מה - בפוזה של נגרר קלפי המיקוח שלו יהיו חזקים יותר. אם פרשנות זו נכונה לליברמן מאוד מתאים יהיה לפתוח בבוקר את הרדיו ולשמוע את דן כנר מכריז ש"שר הביטחון, מר אביגדור ליברמן מסר ש...".
ואולם מי שמכיר את ליברמן יודע שאצלו עדיין הנושא הלאומי קודם לנושא האישי. ולכן סביר יותר להניח ששהשיקול של טובת מחנה הימין הוא שמכריע אצלו את הכף. ליברמן, שניחן באף פוליטי רגיש למדי, יודע שממשלה ימנית צרה תתקשה לתפקד. ממשלה שבה יהיו חברים מפלגת המרכז עם דן מרידור מצד אחד וישראל ביתנו מצד שני לא תשרוד לאורך זמן, ודאי לא בתוך שנת בחירות. ממשלה כזו, אם תקום, תיסחט בקלות, ויהיו בה משברים דרמטיים כל בוקר צהריים וערב. היא תפסיד בכל שבוע בהצבעות על הצעות חוק פרטיות, ממש כמו ממשלת ברק ברוב שלבי כהונתה, והעצמה הפוליטית של כל חברי הממשלה רק תשחק. לכן מעדיף ליברמן בחירות בזמן הקרוב מאשר באוקטובר הבא. הבחירות הבאות, כך הוא מקווה, יגדילו את גוש הימין משמעותית, ואולי ישיג תוצאה טובה מזו של בחירות 88. אז זכה הימין ברוב של 65 ח"כים מימין מול 55 ח"כים משמאל.
ולמרות הכל מפתיע שליברמן לא לוקח בחשבון את תקדים 96'. דווקא הבחירות שהעלו את נתניהו אמורות להזהיר אותנו. אלו היו הבחירות הראשונות שהצבענו בשני פתקים. הסוקרים לא ידעו לקרוא נכון מה עושה המעבר משיטה אחת לשיטה שנייה לבוחר ביום הבחירות ממש. התוצאה היתה שהסקרים קבעו ניצחון לפרס ולמחרת בבוקר (או מדוייק יותר כמה ימים מאוחר יותר כמה ימים לאחר מכן) נקבע נצחונו של נתניהו.
יכול להיות שהמעבר משיטת שני הפתקים לפתק אחד ישבש אף הוא משהו מהבנת רצון הבוחר? מישהו מוכן לקחת סיכון ולהמר.
ענייני תקציב
התקציב הגיע השבוע לכנסת. מפלגת העבודה עמדה בהבטחתה מהקיץ, וסיפקה לנו שוב את ההצגה הכי טובה בעיר. אבל הפעם, מסתבר שהדמגוגיה שברה שיאים. דרישתם לקצץ בתקציבים ליש"ע ולפתור בכך את בעיות הגמלאים, המשפחות החד הוריות והסטודנטים, נראתה קלושה ביותר. אפילו פרשנים כלכליים, שלא ידועים באהדתם לאנשי יש"ע, התקשו להסתיר חיוך. סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות, כתב השבוע כי "מפלגת העבודה מגחכת את עצמה כשהיא מחפשת אליבי לפרישתה מהממשלה".
אבל כל זה לא עניין את בן אליעזר. גם התנגדות שרים ממפלגתו, שטענו כי הוא עלה על עץ גבוה מדי, לא ממש הפריעה לו. אפילו טענותיו של השר שמחון, יו"ר צוות המשא ומתן מטעם מפלגת העבודה, שאמר ניתן היה להגיע לסיכום עם האוצר על הדרישות של מפלגת העבודה, לא עצרו בעדו. בן אליעזר החליט כנראה כי לא יוכל לנצח בבחירות הפנימיות ללא פרישה מהממשלה על רקע כלכלי-חברתי, בתוספת השטחים, הגמלאים ועיירות הפיתוח. הוא סבור שהמהלך הזה יעניק לו את הנקודות החסרות במירוץ. אם צדק או לא, ימים יגידו. בינתיים יצאנו לבחון את טענותיו בקשר לאפליית יש"ע לטובה.
"העמדת ההתנחלויות מול עיירות הפיתוח היא טיעון דמגוגי ללא כיסוי", אומר ד"ר שמחון מהאוניברסיטה העברית. "תשלומי ההעברה שניתנים לעיירות הפיתוח הם בסדר גודל של עשרות מיליארדי שקלים, בעוד שהסכומים הניתנים להתנחלויות הם בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. זה כמו להגיד שצמצום מספר השרים יפתור את בעיית העוני בישראל".
ד"ר שמחון מבהיר שלא ברור כלל שאותם תקציבים עליהם יצא קצפם של אנשי העבודה הם בגדר הטבות מיוחדות ליש"ע. על כל פנים, מדובר בשברי אחוז מתוך תקציב של 270 מיליארד שקל. מה שד"ר שמחון מוכן לומר, הוא שהקיבוצים מקבלים הטבות גדולות פי כמה מההטבות לישובי יש"ע. לדבריו, ילד בקיבוץ, למשל, מקבל לצורכי חינוך יותר מאשר ילד שלומד בבית ספר של ש"ס. הסיבה לכך היא שהאגף לחינוך התיישבותי מזרים כסף רב לקיבוצים לצורכי חינוך, הטבה שישובי יש"ע לא זוכים לה. מלבד זאת, חבר קיבוץ משלם מסים רק כחמישית מהסכום אותו משלם אזרח ממוצע במשק, כולל מגזרים שמשלמים פחות מסים.
"אסור לפגוע בהתנחלויות, צריך לספק להם את כל ההגנה שבעולם", מסכים ח"כ אפי אושעיה, יו"ר סיעת העבודה בכנסת. "אבל בתקציבים מוניציפליים הם צריכים לקבל כמו שאר אזרחי מדינת ישראל". על פי אושעיה, תקציבים המיועדים לנושאי ביטחון צריכים אפילו לגדול. אבל זאת לא סיבה, לדבריו, להגדיל את התקציב ליש"ע בסעיפים אחרים. "אני גר בנתניה. גם אנחנו במצב קשה: אין מסחר, אין תיירות, אפילו יהלומים כבר אין".
הדוגמא בה משתמש אושעיה כדי לנמק את טענותיו היא החטיבה להתיישבות במשרד החקלאות. לדבריו, כל התקציבים של משרד החקלאות קטנו, ורק הסעיף הזה, שעיקר הכסף ממנו יעבור לישובי יש"ע, גדל ב- 50%: "בסיס התקציב של האוצר הוא אותו בסיס מאז ימי בייגה שוחט. התקציב רק קוצץ מאז", טוען בתגובה משה יוגב, מזכ"ל אמנה. "הסעיף עליו מדבר אושעיה קוצץ מ-146 מיליון ל-126 מיליון". לדבריו, רוב הכסף מהסעיף התקציבי הזה הולך בכלל לרמת הגולן ולבקעת הירדן. השנה, מסתבר, הוסיפו גם את הנגב, כך שליש"ע יישאר מיעוט שבמיעוט.
יוגב מסביר שגם שאר הטענות אינן נכונות. "אנחנו מוכנים שישוו אותנו בכל פרמטר למגזר הקיבוצי", הוא אומר. למשל, הסעיף המרכזי בתוך 710 מיליון השקלים המדוברים הוא הפטור ממסים. אנשי יש"ע אמנם זוכים להנחה במס הכנסה בגובה 7%, וזה עולה לקופת המדינה 220 מליון שקלים בשנה. אבל אזורים אחרים, כמו הנגב והגליל, זוכים להנחות גדולות בהרבה של עד 25%. נוסף על כך, בתקציב לשנה הבאה קיצץ האוצר את ההנחה ל-5%, "דבר שלא נעשה אפילו בזמן רבין וברק".
לדבריו, המועצות ביש"ע אף מופלות לרעה. מחנות צה"ל ביש"ע אינם משלמים ארנונה למועצות האזוריות והמקומיות. לעומת זאת, בתל אביב ובהר הנגב הם משלמים הון עתק. לכן מעביר משרד הפנים תקציב, שמטרתו לאזן בין ההכנסות וההוצאות. את זה עושים בכל המועצות בארץ, לא רק ביש"ע.
"צריך לזכור שהמפלגה הזו, שחתמה על הסכמי אוסלו שהביאו לאלפי הרוגים ופצועים, גרמה להרס הכלכלה הישראלית, לנזקים של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה ולתוספת של 100,000 מובטלים", הוא מסכם.
צביקי בר חי, ראש מועצה אזורית דרום הר חברון תוקף את הטענות מזוית שונה. לדבריו, הפרסומים כאילו מועצות ביש"ע מקבלות יותר כסף ממועצות אחרות היו זדוניים. השטח של מועצה אזורית דרום הר חברון מונה למעלה מ-90,000 דונם, בעוד שעיירות כמו אופקים או דימונה הן שלושה קילומטר מקצה לקצה. "העלויות לא ברות השוואה", הוא אומר. "בשטח כל כך גדול, הסעות תלמידים ופינוי אשפה עולים הון עתק". עניין נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא עלויות הביטחון. "המדינה דרשה מאיתנו להסיע תלמידים באוטובוסים ממוגני ירי, אבל לא נתנה את הכסף. היינו צריכים לקחת הלוואה של 10 מיליון שקלים כדי לקנות אוטובוסים ממוגנים". הסיפור חוזר גם בפינוי האשפה. בר חי מספר שלעיתים נחסם ציר תנועה, והמשאית צריכה לעשות מסלול של 70 קילומטרים.
בר חי מציע להשוות את התקציבים במועצה שלו למועצה אזורית מעלה יוסף, שבגבול הצפון. שתי המועצות דומות בגודלן ובצרכים הביטחוניים שלהן, ואכן, העלות לתושב בשתיהן כמעט זהה. "העליהום הזה הוא רק עניין פוליטי", הוא אומר.
פיוס היסטורי
הצעד הראשון לקראת פיוס התרחש לפני כחודשיים, כשהרב עובדיה הגיע ליום השלושים לנרצחי הפיגוע בעמנואל ביוזמת מועצת יש"ע. לאירוע הגיעו גם כל שרי ש"ס. מזה מספר שנים, היחסים בין הרב עובדיה יוסף ותנועת ש"ס ובין מועצת יש"ע והמתיישבים, מתוחים. הרקע לדברים החל בימי אוסלו. תנועת ש"ס הצביעה בעד הסכם אוסלו א' ונמנעה בהסכם אוסלו ב' מה שבעצם הביא לאישורו של ההסכם. דרך ההצבעה של ש"ס נבעה מפסק הלכה של הרב עובדיה, שאמר שאם ניתן למנוע פיקוח נפש על ידי נסיגה מחלקי ארץ ישראל, יש לסגת. מאז התקררו היחסים בין אנשי יש"ע ואנשי ש"ס.
המאבק בין הצדדים הגיע לשיאו בתקופה שקדמה להסכם אוסלו ב'. הרב פליקס החליט אז לקיים שביתת שבת מול בית הרב. "את ההחלטה קיבלתי במהלך הלוויה של אחד מהרוגי הפיגועים", הוא מספר השבוע. "ישבנו שם כמה שבועות". לאחר מספר שבועות, כשנדמה היה שש"ס תפרוש מהממשלה, הוא עשה הפסקה. כיוון שהם לא פרשו, חזר הרב פליקס לבית הרב עם עוד חברים, וישב שם עוד מספר שבועות.
פליקס אומר שהקפיד לכבד את הרב: "לא חרפתי או גידפתי, וקמתי לכבודו כל פעם שעבר במקום", הוא אומר. אבל אנשי ש"ס לא ממש כיבדו את פליקס. לאחר שבמשך שבועות איימו עליו, בסןף באה ההתקפה.
באחד ממוצאי השבתות, לאחר דרשת הרב בבית הכנסת, עלה אריה דרעי לבמה ואמר דברים קשים על הרב פליקס וחבריו. בעקבות הדברים, הגיעו למקום מספר צעירים ותקפו את פליקס, תוך שהם שוברים והורסים מכל הבא ליד. המשטרה לא עשתה דבר לתוקפים: "שוטר תפס אותי ודחף אותי לתוך האמבולנס", מספר הרב פליקס. הוא סיים את המחאה שלו בבית החולים, והקרע בין הרב עובדיה ואנשי יש"ע הפך גלוי.
לאורך כל השנים האחרונות נמשך הקרע. בחודש מרץ האחרון, בפגישה בין מזכ"ל מועצת יש"ע, עדי מינץ, ובין סיעת ש"ס, התפרץ לעברו אחד משרי ש"ס והבהיר שהתנועה עדיין לא שכחה את הפגיעה הקשה ברב עובדיה יוסף. אבל בשבוע שעבר כל זה בא לקצו.
פגישת הפיוס ההיסטורית נערכה ביום ששי שעבר בלשכת הרב. בפגישה השתתפו הרב עובדיה יוסף, אלי ישי וההנהלה המצומצמת של מועצת יש"ע. הפגישה הוגדרה על ידי שני הצדדים חמה ולבבית. הרב דיבר בחום על מתיישבי יש"ע והביע קורת רוח מהסיוע ששרי ש"ס מעניקים להם. "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים. לא אלף אלא מיליון", אמר הרב עובדיה לאנשי המועצה. "שמעתם את זה?", הוסיף ישי, "המיליון זה הכיוון". עדי מינץ, מזכ"ל המועצה, הגיש לרב מפת יש"ע, שעליה ישנם ציונים של עשרות הישיבות ותלמודי התורה שפזורים ביש"ע.
"בחודשים האחרונים היה ברור שפגישת פיוס היא הכיוון הרצוי לכל הצדדים. השאלה הייתה רק העיתוי", אומר מינץ. השיפור ביחסי שני הצדדים החל לפני כמה חודשים, כשאנשי ש"ס עושים מאמצים להפגין את חיבתם למפעל ההתיישבות ביש"ע. השר אלי ישי, למשל, עורך סיורים תכופים ביש"ע. לאחרונה הוא אף ביקר בחברון יחד עם חברי כנסת נוספים מש"ס. סיעת ש"ס ביקשה לאחרונה לבקר כסיעה בקבר יוסף, אולם בקשתה נדחתה לעת עתה. "יש לנו קשר טוב עם סיעת ש"ס", מספר מינץ. "נפגשנו כבר מספר פעמים. לפני כחודש וחצי, כשעלתה לראשונה פרשת המאחזים, חברי כנסת מש"ס הגיעו לכאן לסיור. במהלך הסיור הם התבטאו בחום רב על ההתיישבות בכלל ועל המאחזים בפרט".
ספק אם הרב עובדיה יוסף שינה את עמדתו כי פיקוח נפש דוחה אחיזה בארץ ישראל. אבל כיום גם אנשי ש"ס מבינים שהמצב השתנה, והתפיסה של הסכם אוסלו איננה נכונה. כרגע נראה שדווקא בגלל פיקוח נפש אסור לסגת משטחי יש"ע. למעשה, ש"ס של היום ממצבת את עצמה ימינה לליכוד. בדרך כלל מציגים נציגיה עמדות תוקפניות למדי בנושא הלחימה ביש"ע. בכל אופן שיתוף הפעולה יימשך, כך מבטיחים שני הצדדים. "אין סיבה שיהיה קרע בין נאמני ארץ ישראל ונאמני תורת ישראל. כל פגיעה בארץ ישראל היא גם פגיעה בעם ישראל", מסכם מינץ.
אפילו הרב פליקס כבר סלח. לפני כשנתיים התקשר אליו אריה דרעי וביקש את סליחתו על חלקו בפרשה. דרעי אמר אז לפליקס שהוא מצטער שחילוקי הדעות הגיעו לידי אלימות. "אני סלחתי. מבחנתי נסגר דף", מסכם פליקס.
המחנה הלאומי אולי בדרך לאיחוד
מזה זמן רב מתרוצצות שמועות במערכת הפוליטית על איחוד קרוב בין מפלגות הימין. אבל, מסתברשהדרך עוד ארוכה. יו"ר המפד"ל, השר אפי איתם, ניסה ליזום עם כניסתו לתפקיד מהלך שיביא לאיחוד תקומה, המפד"ל ומימד. תקומה ראתה את הדברים באור אחר.
בהתחלה ניסה איתם לגייס את שני הרבנים הראשיים לשעבר, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, על מנת להגביר את הלחץ על תקומה. שני הרבנים אמנם חשבט להיענות, אך עד מהרה החליטו למשוך את ידיהם מהקלחת הפוליטית. בתקומה החליטו להענות לאתגר האיחוד, והציעו למפד"ל לקיים דיון במסגרת פורום רבנים, שלושה מכל צד. לאחר דין ודברים נענתה המפד"ל להצעה.
כך התכנסו ששת הרבנים לדון באיחוד בין המפלגות. מטעם המפד"ל ישבו הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי והרב דרוקמן, ואילו מטעם תקומה ישבו הרב זלמן מלמד, הרב דב ליאור והרב שטיינר. השאלה שעמדה בפני הרבנים היתה, איזה איחוד ליזום? האם רצוי איחוד רחב עם מפלגות חילוניות, כמו ישראל ביתנו? או שעדיף איחוד מצומצם, שיהיה בנוי אך ורק מהציונות הדתית?
ההחלטה שקיבלו הרבנים הייתה ברורה. ברוב קולות הוכרע שהאיחוד צריך להיות רחב ככל האפשר, ושיש לכלול בו גם את ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. הרב היחיד שהתנגד למהלך היה הרב חיים דרוקמן. הרב מרדכי אליהו סמך את ידיו על ההחלטה ואמר: "מה שהחליטו הרבנים טוב גם לי".
בשלב זה פנו רבני תקומה לחברי המפלגה ולעומד בראשה, ח"כ צבי הנדל, וביקשו מהם לקדם את הצעת הפשרה שגובשה על ידי הרבנים. ההצעה החדשה שונה מהצעתו של ליברמן, על לפיה מי שיעמוד בראש לא יכהן בכנסת ולא ישא בשום תפקיד, אבל יוכל לבחור את השרים. על פי ההצעה החדשה, אותו אחד מבין השניים, ליברמן או איתם, שיוותר על המקום הראשון, יוכל לבחור ראשון את התפקיד בממשלה הבאה, ומפלגתו תזכה למנדט נוסף על פי מפתח של 12 מנדטים, שמונות כיום שתי המפלגות יחד: 5 למפד"ל ו-7 לאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. לפי ההצעה, המפלגה שיושב הראש שלה ייבחר למקום השני תזכה בשני מנדטים יותר, בתוך מסגרת 12 המנדטים.
צבי הנדל החליט לקדם את העניין ככל יכולתו, ונפגש, יחד עם חברו לסיעה אורי אריאל, עם ליברמן. הצעת הפשרה התקבלה על ידי ליברמן מייד. הוא אף הסכים לכהן במקום השני ולהיבחר לשר ראשון, ממש כפי שהציע הרב. ליברמן טען כי על פי הסקרים שברשותו, האהדה אליו בציבור הדתי לאומי לא נופלת מהאהדה לאיתם, אך בציבור הרוסי הוא אהוד הרבה יותר. לכן, הבהיר להם ליברמן, עדיף שהוא יהיה מקום ראשון. "אבל אם איתם לא יסכים וזה מה שיעכב את האיחוד, אני אהיה מספר שתיים, לפי הצעת הפשרה שלכם", אמר ליברמן. מרוצים מהתוצאה ניגשו הנדל ואריאל לאפי איתם. הפגישה התקיימה קצת לפני סוכות. איתם שמע את הצעתם, וביקש להתייעץ לפני שיחזיר תשובה.
למחרת נפגשו איתם וליברמן לוועידת פיסגה, שנחלה הצלחה. השניים סיכמו בינהם על הדרך בה יחליטו מי יעמוד בראש. על פי הרעיון החדש, ייערך סקר שיכריע מי פופולרי יותר. השניים גם בחרו בסוקר שיערוך את הסקר, ואפילו החליטו שאיתם יהיה זה שיכתוב את השאלות, וליברמן רק יאשר אותם. הנדל הרשה לעצמו לחייך: לאחר שעמל מספר חודשים על היוזמה, היא קורמת עור וגידים.
אלא שמאז לא קרה דבר. על פי מקורותינו, הסקר לא נערך מעולם, ואפילו השאלות לא נכתבו. כמובן שאיתם לא השיב על הצעת הפשרה מעולם. מאז נערכו עוד פגישות בלתי רשמיות. ביום חמישי האחרון, למשל, קיימה המפד"ל דיון בו השתתפו גם נציגי האיחוד הלאומי, האם הציונות הדתית צריכה ללכת יחד? התשובה של המפד"ל ברורה. היא מעדיפה איחוד מצומצם, סקטוריאלי.
החששות של המפד"ל ברורים. היא חוששת להיבלע באיחוד רחב. הזהות הסקטוריאלית רבת השנים שלה עלולה להעלם, ואת זה לא רוצים במפד"ל בשום אופן. באיחוד של הסקטור הדתי לאומי בלבד, תהיה המפד"ל המפלגה המרכזית, ואולי תחדש בכך את ימיה כקדם. כך גם לא תצטרך המפד"ל להצטרף לנציגים לא דתיים, דבר שלא עשתה מעולם.
מהעבר השני סבורים הנדל וחבריו לתקומה שהאיחוד צריך להיות הרחב ביותר. הם מוכנים לעשות לשם כך כל מאמץ, ואולי להצליח בכך להפוך לאלטרנטיבה ממשית לליכוד.
בינתיים סיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו מתקרבת להסכמה לרוץ יחד בבחירות הקרובות. למעשה, רק ח"כ הרב בני אלון לא הביע עדיין את הסכמתו. גורמים מעריכים שהסיכום קרוב מאוד.
המחנה הלאומי ממתין בכיליון עיניים.
לשרון יש למעשה שלוש אופציות להתמודד עם המצב: לנסות ולגבש ממשלת ימין צרה, דבר ששרון לא רוצה כרגע וגם יתקשה להשיג. למרות שזוהי האופציה הסבירה ביותר, קשה לראות ממשלה כזו מתפקדת. במיוחד אם חברים בה דוד לוי, מיכאל קליינר ודן מרידור, והיא מונה איכשהו 65 ח"כים. מה גם שבאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו בראשות ליברמן לא ששים להצטרף. למעשה, מלבד ח"כ בני אלון אף אחד שם לא מעוניין להצטרף לממשלה כרגע.
גם האפשרות ששרון יחכה למפלגת העבודה עד המלחמה עם עירק ואז יצרף אותה באיצטלה של ממשלת חירום לאומית לא נראית ממש סבירה. עד שזה יקרה שרון יספוג אש מכל כיוון, ממשלת המיעוט שלו תותקף מדי יום על ידי חיים רמון וחבורתו בכל ערוץ תקשורת אפשרי. הממשלה שלו תפסיד בכל הצבעה בכנסת, והוא יצטייר בעיני הציבור כמי שנאחז בכיסאו שלא לצורך. אחרי כל זה עוד יבואו הבחירות במפלגת העבודה ובן אליעזר יפסיד (אפשרות שנראית כרגע סבירה בהחלט, אם כי אסור להספיד אותו). במקרה כזה, רמון או מצנע, אם יבחרו, לא יצטרפו לשום ממשלה בראשות שרון. גם רשת ביטחון הם לא ממש יתנו לו. גם בן אליעזר עצמו, אם ינצח, לא 'יזחל' כל כך מהר לממשלת אחדות חדשה בתוך שנת בחירות. גם הוא לא ירצה להיות מובס בבחירות הבאות.
לשרון ישנה אופציה נוספת. ללכת לבחירות תוך 90 יום בלי תקציב ועם נתניהו שמוביל בסקרים. שרון מניח שעימות מיידי שלו עם נתניהו עשוי רק להואיל לו. הסיכויים לטובתו יגדלו אם ניקח בחשבון את הפגנת המנהיגות שלו בעניין התקציב ובעניינים אחרים, ואת העובדה שגם בליכוד לא ימהרו להדיח ראש ממשלה מכהן במיוחד אם הבחירות מתקיימות תחת השפעת המלחמה עם עירק והמצב הקשה במשק.
אין ספק שאיש המפתח להקמתה של ממשלת ימין הוא אביגדור ליברמן. אנשי ימין רבים שמצפים בכיליון עיניים במשך שנים רבות לתסריט שכזה צפו בעיניים נדהמות באיווט מצהיר בפני רינה מצליח וכל בית ישראל שהוא אישית תומך בהקדמת הבחירות. הנימוק שבחירות מוקדמות יגדילו את כוחו של מחנה הימין, גרמו לזקני המחנה לנוע על כורסותיהם בבית בחוסר נוחות. על הצהרות מעין אלו נכתב המכתם "אל יתהלל חוגר כמפתח". למה מה? מישהו יכול להיות ערב שתוצאות הסקרים של היום יהיו גם תוצאות הבחירות? הלוא את הסרטים הללו ראינו שוב ושוב כמו בוידיאו מקולקל. מה השתגענו? לא הספיק לנו התקדים של גאולה כהן והרב לוינגר שהביאו עלינו את רבין ואוסלו?
סברה אחת מסבירה את ליברמן בכך שהוא רוצה בעצם לעזור לחברו הניצחי ביבי נתניהו. בחירות עכשיו, כך אומרת הסברה, יטיבו עם סיכוייו של ביבי בפריימריס של הליכוד. פרשנות אחרת להצהרתו של איווט קובעת שאיווט רוצה-גם-רוצה להיכנס לממשלה, אלא מה - בפוזה של נגרר קלפי המיקוח שלו יהיו חזקים יותר. אם פרשנות זו נכונה לליברמן מאוד מתאים יהיה לפתוח בבוקר את הרדיו ולשמוע את דן כנר מכריז ש"שר הביטחון, מר אביגדור ליברמן מסר ש...".
ואולם מי שמכיר את ליברמן יודע שאצלו עדיין הנושא הלאומי קודם לנושא האישי. ולכן סביר יותר להניח ששהשיקול של טובת מחנה הימין הוא שמכריע אצלו את הכף. ליברמן, שניחן באף פוליטי רגיש למדי, יודע שממשלה ימנית צרה תתקשה לתפקד. ממשלה שבה יהיו חברים מפלגת המרכז עם דן מרידור מצד אחד וישראל ביתנו מצד שני לא תשרוד לאורך זמן, ודאי לא בתוך שנת בחירות. ממשלה כזו, אם תקום, תיסחט בקלות, ויהיו בה משברים דרמטיים כל בוקר צהריים וערב. היא תפסיד בכל שבוע בהצבעות על הצעות חוק פרטיות, ממש כמו ממשלת ברק ברוב שלבי כהונתה, והעצמה הפוליטית של כל חברי הממשלה רק תשחק. לכן מעדיף ליברמן בחירות בזמן הקרוב מאשר באוקטובר הבא. הבחירות הבאות, כך הוא מקווה, יגדילו את גוש הימין משמעותית, ואולי ישיג תוצאה טובה מזו של בחירות 88. אז זכה הימין ברוב של 65 ח"כים מימין מול 55 ח"כים משמאל.
ולמרות הכל מפתיע שליברמן לא לוקח בחשבון את תקדים 96'. דווקא הבחירות שהעלו את נתניהו אמורות להזהיר אותנו. אלו היו הבחירות הראשונות שהצבענו בשני פתקים. הסוקרים לא ידעו לקרוא נכון מה עושה המעבר משיטה אחת לשיטה שנייה לבוחר ביום הבחירות ממש. התוצאה היתה שהסקרים קבעו ניצחון לפרס ולמחרת בבוקר (או מדוייק יותר כמה ימים מאוחר יותר כמה ימים לאחר מכן) נקבע נצחונו של נתניהו.
יכול להיות שהמעבר משיטת שני הפתקים לפתק אחד ישבש אף הוא משהו מהבנת רצון הבוחר? מישהו מוכן לקחת סיכון ולהמר.
ענייני תקציב
התקציב הגיע השבוע לכנסת. מפלגת העבודה עמדה בהבטחתה מהקיץ, וסיפקה לנו שוב את ההצגה הכי טובה בעיר. אבל הפעם, מסתבר שהדמגוגיה שברה שיאים. דרישתם לקצץ בתקציבים ליש"ע ולפתור בכך את בעיות הגמלאים, המשפחות החד הוריות והסטודנטים, נראתה קלושה ביותר. אפילו פרשנים כלכליים, שלא ידועים באהדתם לאנשי יש"ע, התקשו להסתיר חיוך. סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות, כתב השבוע כי "מפלגת העבודה מגחכת את עצמה כשהיא מחפשת אליבי לפרישתה מהממשלה".
אבל כל זה לא עניין את בן אליעזר. גם התנגדות שרים ממפלגתו, שטענו כי הוא עלה על עץ גבוה מדי, לא ממש הפריעה לו. אפילו טענותיו של השר שמחון, יו"ר צוות המשא ומתן מטעם מפלגת העבודה, שאמר ניתן היה להגיע לסיכום עם האוצר על הדרישות של מפלגת העבודה, לא עצרו בעדו. בן אליעזר החליט כנראה כי לא יוכל לנצח בבחירות הפנימיות ללא פרישה מהממשלה על רקע כלכלי-חברתי, בתוספת השטחים, הגמלאים ועיירות הפיתוח. הוא סבור שהמהלך הזה יעניק לו את הנקודות החסרות במירוץ. אם צדק או לא, ימים יגידו. בינתיים יצאנו לבחון את טענותיו בקשר לאפליית יש"ע לטובה.
"העמדת ההתנחלויות מול עיירות הפיתוח היא טיעון דמגוגי ללא כיסוי", אומר ד"ר שמחון מהאוניברסיטה העברית. "תשלומי ההעברה שניתנים לעיירות הפיתוח הם בסדר גודל של עשרות מיליארדי שקלים, בעוד שהסכומים הניתנים להתנחלויות הם בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. זה כמו להגיד שצמצום מספר השרים יפתור את בעיית העוני בישראל".
ד"ר שמחון מבהיר שלא ברור כלל שאותם תקציבים עליהם יצא קצפם של אנשי העבודה הם בגדר הטבות מיוחדות ליש"ע. על כל פנים, מדובר בשברי אחוז מתוך תקציב של 270 מיליארד שקל. מה שד"ר שמחון מוכן לומר, הוא שהקיבוצים מקבלים הטבות גדולות פי כמה מההטבות לישובי יש"ע. לדבריו, ילד בקיבוץ, למשל, מקבל לצורכי חינוך יותר מאשר ילד שלומד בבית ספר של ש"ס. הסיבה לכך היא שהאגף לחינוך התיישבותי מזרים כסף רב לקיבוצים לצורכי חינוך, הטבה שישובי יש"ע לא זוכים לה. מלבד זאת, חבר קיבוץ משלם מסים רק כחמישית מהסכום אותו משלם אזרח ממוצע במשק, כולל מגזרים שמשלמים פחות מסים.
"אסור לפגוע בהתנחלויות, צריך לספק להם את כל ההגנה שבעולם", מסכים ח"כ אפי אושעיה, יו"ר סיעת העבודה בכנסת. "אבל בתקציבים מוניציפליים הם צריכים לקבל כמו שאר אזרחי מדינת ישראל". על פי אושעיה, תקציבים המיועדים לנושאי ביטחון צריכים אפילו לגדול. אבל זאת לא סיבה, לדבריו, להגדיל את התקציב ליש"ע בסעיפים אחרים. "אני גר בנתניה. גם אנחנו במצב קשה: אין מסחר, אין תיירות, אפילו יהלומים כבר אין".
הדוגמא בה משתמש אושעיה כדי לנמק את טענותיו היא החטיבה להתיישבות במשרד החקלאות. לדבריו, כל התקציבים של משרד החקלאות קטנו, ורק הסעיף הזה, שעיקר הכסף ממנו יעבור לישובי יש"ע, גדל ב- 50%: "בסיס התקציב של האוצר הוא אותו בסיס מאז ימי בייגה שוחט. התקציב רק קוצץ מאז", טוען בתגובה משה יוגב, מזכ"ל אמנה. "הסעיף עליו מדבר אושעיה קוצץ מ-146 מיליון ל-126 מיליון". לדבריו, רוב הכסף מהסעיף התקציבי הזה הולך בכלל לרמת הגולן ולבקעת הירדן. השנה, מסתבר, הוסיפו גם את הנגב, כך שליש"ע יישאר מיעוט שבמיעוט.
יוגב מסביר שגם שאר הטענות אינן נכונות. "אנחנו מוכנים שישוו אותנו בכל פרמטר למגזר הקיבוצי", הוא אומר. למשל, הסעיף המרכזי בתוך 710 מיליון השקלים המדוברים הוא הפטור ממסים. אנשי יש"ע אמנם זוכים להנחה במס הכנסה בגובה 7%, וזה עולה לקופת המדינה 220 מליון שקלים בשנה. אבל אזורים אחרים, כמו הנגב והגליל, זוכים להנחות גדולות בהרבה של עד 25%. נוסף על כך, בתקציב לשנה הבאה קיצץ האוצר את ההנחה ל-5%, "דבר שלא נעשה אפילו בזמן רבין וברק".
לדבריו, המועצות ביש"ע אף מופלות לרעה. מחנות צה"ל ביש"ע אינם משלמים ארנונה למועצות האזוריות והמקומיות. לעומת זאת, בתל אביב ובהר הנגב הם משלמים הון עתק. לכן מעביר משרד הפנים תקציב, שמטרתו לאזן בין ההכנסות וההוצאות. את זה עושים בכל המועצות בארץ, לא רק ביש"ע.
"צריך לזכור שהמפלגה הזו, שחתמה על הסכמי אוסלו שהביאו לאלפי הרוגים ופצועים, גרמה להרס הכלכלה הישראלית, לנזקים של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה ולתוספת של 100,000 מובטלים", הוא מסכם.
צביקי בר חי, ראש מועצה אזורית דרום הר חברון תוקף את הטענות מזוית שונה. לדבריו, הפרסומים כאילו מועצות ביש"ע מקבלות יותר כסף ממועצות אחרות היו זדוניים. השטח של מועצה אזורית דרום הר חברון מונה למעלה מ-90,000 דונם, בעוד שעיירות כמו אופקים או דימונה הן שלושה קילומטר מקצה לקצה. "העלויות לא ברות השוואה", הוא אומר. "בשטח כל כך גדול, הסעות תלמידים ופינוי אשפה עולים הון עתק". עניין נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא עלויות הביטחון. "המדינה דרשה מאיתנו להסיע תלמידים באוטובוסים ממוגני ירי, אבל לא נתנה את הכסף. היינו צריכים לקחת הלוואה של 10 מיליון שקלים כדי לקנות אוטובוסים ממוגנים". הסיפור חוזר גם בפינוי האשפה. בר חי מספר שלעיתים נחסם ציר תנועה, והמשאית צריכה לעשות מסלול של 70 קילומטרים.
בר חי מציע להשוות את התקציבים במועצה שלו למועצה אזורית מעלה יוסף, שבגבול הצפון. שתי המועצות דומות בגודלן ובצרכים הביטחוניים שלהן, ואכן, העלות לתושב בשתיהן כמעט זהה. "העליהום הזה הוא רק עניין פוליטי", הוא אומר.
פיוס היסטורי
הצעד הראשון לקראת פיוס התרחש לפני כחודשיים, כשהרב עובדיה הגיע ליום השלושים לנרצחי הפיגוע בעמנואל ביוזמת מועצת יש"ע. לאירוע הגיעו גם כל שרי ש"ס. מזה מספר שנים, היחסים בין הרב עובדיה יוסף ותנועת ש"ס ובין מועצת יש"ע והמתיישבים, מתוחים. הרקע לדברים החל בימי אוסלו. תנועת ש"ס הצביעה בעד הסכם אוסלו א' ונמנעה בהסכם אוסלו ב' מה שבעצם הביא לאישורו של ההסכם. דרך ההצבעה של ש"ס נבעה מפסק הלכה של הרב עובדיה, שאמר שאם ניתן למנוע פיקוח נפש על ידי נסיגה מחלקי ארץ ישראל, יש לסגת. מאז התקררו היחסים בין אנשי יש"ע ואנשי ש"ס.
המאבק בין הצדדים הגיע לשיאו בתקופה שקדמה להסכם אוסלו ב'. הרב פליקס החליט אז לקיים שביתת שבת מול בית הרב. "את ההחלטה קיבלתי במהלך הלוויה של אחד מהרוגי הפיגועים", הוא מספר השבוע. "ישבנו שם כמה שבועות". לאחר מספר שבועות, כשנדמה היה שש"ס תפרוש מהממשלה, הוא עשה הפסקה. כיוון שהם לא פרשו, חזר הרב פליקס לבית הרב עם עוד חברים, וישב שם עוד מספר שבועות.
פליקס אומר שהקפיד לכבד את הרב: "לא חרפתי או גידפתי, וקמתי לכבודו כל פעם שעבר במקום", הוא אומר. אבל אנשי ש"ס לא ממש כיבדו את פליקס. לאחר שבמשך שבועות איימו עליו, בסןף באה ההתקפה.
באחד ממוצאי השבתות, לאחר דרשת הרב בבית הכנסת, עלה אריה דרעי לבמה ואמר דברים קשים על הרב פליקס וחבריו. בעקבות הדברים, הגיעו למקום מספר צעירים ותקפו את פליקס, תוך שהם שוברים והורסים מכל הבא ליד. המשטרה לא עשתה דבר לתוקפים: "שוטר תפס אותי ודחף אותי לתוך האמבולנס", מספר הרב פליקס. הוא סיים את המחאה שלו בבית החולים, והקרע בין הרב עובדיה ואנשי יש"ע הפך גלוי.
לאורך כל השנים האחרונות נמשך הקרע. בחודש מרץ האחרון, בפגישה בין מזכ"ל מועצת יש"ע, עדי מינץ, ובין סיעת ש"ס, התפרץ לעברו אחד משרי ש"ס והבהיר שהתנועה עדיין לא שכחה את הפגיעה הקשה ברב עובדיה יוסף. אבל בשבוע שעבר כל זה בא לקצו.
פגישת הפיוס ההיסטורית נערכה ביום ששי שעבר בלשכת הרב. בפגישה השתתפו הרב עובדיה יוסף, אלי ישי וההנהלה המצומצמת של מועצת יש"ע. הפגישה הוגדרה על ידי שני הצדדים חמה ולבבית. הרב דיבר בחום על מתיישבי יש"ע והביע קורת רוח מהסיוע ששרי ש"ס מעניקים להם. "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים. לא אלף אלא מיליון", אמר הרב עובדיה לאנשי המועצה. "שמעתם את זה?", הוסיף ישי, "המיליון זה הכיוון". עדי מינץ, מזכ"ל המועצה, הגיש לרב מפת יש"ע, שעליה ישנם ציונים של עשרות הישיבות ותלמודי התורה שפזורים ביש"ע.
"בחודשים האחרונים היה ברור שפגישת פיוס היא הכיוון הרצוי לכל הצדדים. השאלה הייתה רק העיתוי", אומר מינץ. השיפור ביחסי שני הצדדים החל לפני כמה חודשים, כשאנשי ש"ס עושים מאמצים להפגין את חיבתם למפעל ההתיישבות ביש"ע. השר אלי ישי, למשל, עורך סיורים תכופים ביש"ע. לאחרונה הוא אף ביקר בחברון יחד עם חברי כנסת נוספים מש"ס. סיעת ש"ס ביקשה לאחרונה לבקר כסיעה בקבר יוסף, אולם בקשתה נדחתה לעת עתה. "יש לנו קשר טוב עם סיעת ש"ס", מספר מינץ. "נפגשנו כבר מספר פעמים. לפני כחודש וחצי, כשעלתה לראשונה פרשת המאחזים, חברי כנסת מש"ס הגיעו לכאן לסיור. במהלך הסיור הם התבטאו בחום רב על ההתיישבות בכלל ועל המאחזים בפרט".
ספק אם הרב עובדיה יוסף שינה את עמדתו כי פיקוח נפש דוחה אחיזה בארץ ישראל. אבל כיום גם אנשי ש"ס מבינים שהמצב השתנה, והתפיסה של הסכם אוסלו איננה נכונה. כרגע נראה שדווקא בגלל פיקוח נפש אסור לסגת משטחי יש"ע. למעשה, ש"ס של היום ממצבת את עצמה ימינה לליכוד. בדרך כלל מציגים נציגיה עמדות תוקפניות למדי בנושא הלחימה ביש"ע. בכל אופן שיתוף הפעולה יימשך, כך מבטיחים שני הצדדים. "אין סיבה שיהיה קרע בין נאמני ארץ ישראל ונאמני תורת ישראל. כל פגיעה בארץ ישראל היא גם פגיעה בעם ישראל", מסכם מינץ.
אפילו הרב פליקס כבר סלח. לפני כשנתיים התקשר אליו אריה דרעי וביקש את סליחתו על חלקו בפרשה. דרעי אמר אז לפליקס שהוא מצטער שחילוקי הדעות הגיעו לידי אלימות. "אני סלחתי. מבחנתי נסגר דף", מסכם פליקס.
המחנה הלאומי אולי בדרך לאיחוד
מזה זמן רב מתרוצצות שמועות במערכת הפוליטית על איחוד קרוב בין מפלגות הימין. אבל, מסתברשהדרך עוד ארוכה. יו"ר המפד"ל, השר אפי איתם, ניסה ליזום עם כניסתו לתפקיד מהלך שיביא לאיחוד תקומה, המפד"ל ומימד. תקומה ראתה את הדברים באור אחר.
בהתחלה ניסה איתם לגייס את שני הרבנים הראשיים לשעבר, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, על מנת להגביר את הלחץ על תקומה. שני הרבנים אמנם חשבט להיענות, אך עד מהרה החליטו למשוך את ידיהם מהקלחת הפוליטית. בתקומה החליטו להענות לאתגר האיחוד, והציעו למפד"ל לקיים דיון במסגרת פורום רבנים, שלושה מכל צד. לאחר דין ודברים נענתה המפד"ל להצעה.
כך התכנסו ששת הרבנים לדון באיחוד בין המפלגות. מטעם המפד"ל ישבו הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי והרב דרוקמן, ואילו מטעם תקומה ישבו הרב זלמן מלמד, הרב דב ליאור והרב שטיינר. השאלה שעמדה בפני הרבנים היתה, איזה איחוד ליזום? האם רצוי איחוד רחב עם מפלגות חילוניות, כמו ישראל ביתנו? או שעדיף איחוד מצומצם, שיהיה בנוי אך ורק מהציונות הדתית?
ההחלטה שקיבלו הרבנים הייתה ברורה. ברוב קולות הוכרע שהאיחוד צריך להיות רחב ככל האפשר, ושיש לכלול בו גם את ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. הרב היחיד שהתנגד למהלך היה הרב חיים דרוקמן. הרב מרדכי אליהו סמך את ידיו על ההחלטה ואמר: "מה שהחליטו הרבנים טוב גם לי".
בשלב זה פנו רבני תקומה לחברי המפלגה ולעומד בראשה, ח"כ צבי הנדל, וביקשו מהם לקדם את הצעת הפשרה שגובשה על ידי הרבנים. ההצעה החדשה שונה מהצעתו של ליברמן, על לפיה מי שיעמוד בראש לא יכהן בכנסת ולא ישא בשום תפקיד, אבל יוכל לבחור את השרים. על פי ההצעה החדשה, אותו אחד מבין השניים, ליברמן או איתם, שיוותר על המקום הראשון, יוכל לבחור ראשון את התפקיד בממשלה הבאה, ומפלגתו תזכה למנדט נוסף על פי מפתח של 12 מנדטים, שמונות כיום שתי המפלגות יחד: 5 למפד"ל ו-7 לאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. לפי ההצעה, המפלגה שיושב הראש שלה ייבחר למקום השני תזכה בשני מנדטים יותר, בתוך מסגרת 12 המנדטים.
צבי הנדל החליט לקדם את העניין ככל יכולתו, ונפגש, יחד עם חברו לסיעה אורי אריאל, עם ליברמן. הצעת הפשרה התקבלה על ידי ליברמן מייד. הוא אף הסכים לכהן במקום השני ולהיבחר לשר ראשון, ממש כפי שהציע הרב. ליברמן טען כי על פי הסקרים שברשותו, האהדה אליו בציבור הדתי לאומי לא נופלת מהאהדה לאיתם, אך בציבור הרוסי הוא אהוד הרבה יותר. לכן, הבהיר להם ליברמן, עדיף שהוא יהיה מקום ראשון. "אבל אם איתם לא יסכים וזה מה שיעכב את האיחוד, אני אהיה מספר שתיים, לפי הצעת הפשרה שלכם", אמר ליברמן. מרוצים מהתוצאה ניגשו הנדל ואריאל לאפי איתם. הפגישה התקיימה קצת לפני סוכות. איתם שמע את הצעתם, וביקש להתייעץ לפני שיחזיר תשובה.
למחרת נפגשו איתם וליברמן לוועידת פיסגה, שנחלה הצלחה. השניים סיכמו בינהם על הדרך בה יחליטו מי יעמוד בראש. על פי הרעיון החדש, ייערך סקר שיכריע מי פופולרי יותר. השניים גם בחרו בסוקר שיערוך את הסקר, ואפילו החליטו שאיתם יהיה זה שיכתוב את השאלות, וליברמן רק יאשר אותם. הנדל הרשה לעצמו לחייך: לאחר שעמל מספר חודשים על היוזמה, היא קורמת עור וגידים.
אלא שמאז לא קרה דבר. על פי מקורותינו, הסקר לא נערך מעולם, ואפילו השאלות לא נכתבו. כמובן שאיתם לא השיב על הצעת הפשרה מעולם. מאז נערכו עוד פגישות בלתי רשמיות. ביום חמישי האחרון, למשל, קיימה המפד"ל דיון בו השתתפו גם נציגי האיחוד הלאומי, האם הציונות הדתית צריכה ללכת יחד? התשובה של המפד"ל ברורה. היא מעדיפה איחוד מצומצם, סקטוריאלי.
החששות של המפד"ל ברורים. היא חוששת להיבלע באיחוד רחב. הזהות הסקטוריאלית רבת השנים שלה עלולה להעלם, ואת זה לא רוצים במפד"ל בשום אופן. באיחוד של הסקטור הדתי לאומי בלבד, תהיה המפד"ל המפלגה המרכזית, ואולי תחדש בכך את ימיה כקדם. כך גם לא תצטרך המפד"ל להצטרף לנציגים לא דתיים, דבר שלא עשתה מעולם.
מהעבר השני סבורים הנדל וחבריו לתקומה שהאיחוד צריך להיות הרחב ביותר. הם מוכנים לעשות לשם כך כל מאמץ, ואולי להצליח בכך להפוך לאלטרנטיבה ממשית לליכוד.
בינתיים סיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו מתקרבת להסכמה לרוץ יחד בבחירות הקרובות. למעשה, רק ח"כ הרב בני אלון לא הביע עדיין את הסכמתו. גורמים מעריכים שהסיכום קרוב מאוד.
המחנה הלאומי ממתין בכיליון עיניים.