ביום שלישי לפנות בוקר צילצל הטלפון בלשכת קצב. מן העבר השני של הקו הייתה לשכת שרון. ערב קודם לכן נחלץ שרון מהצבעת אי אמון, אבל בה בעת הבין כי ממשלה עם ליברמן לא תקום. מבחינת שרון, דרישתו של ליברמן להקים ממשלת ימין אחרי הבחירות הייתה בלתי אפשרית, והוא החליט לשים קץ לכל העניין וללכת לנשיא.
הפגישה נקבעה ליום שלישי בשעה 6:45 בבוקר. בפגישה, כך סיפרו שני הצדדים, ביקש שרון לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. הנשיא נעתר לבקשה. בשעות הבוקר המאוחרות כבר נכנסה המערכת הפוליטית לתזזית. הבחירות הבאות ייערכו כנראה ב- 28 בינואר. במסיבת עיתונאים מתוזמנת היטב האשים שרון את מפלגת העבודה בפירוק ממשלת האחדות בשל גחמה פוליטית חסרת אחריות, ואת ליברמן בסירוב להקים ממשלת ימין. "מיומי הראשון בתפקיד קבעתי כלל: לא אכנע לסחטנות פוליטית", הדגיש שרון.
לטענות אלה הצטרפו גם אנשי המפד"ל. "שוב הימין הקיצוני מפיל ממשלת ימין", אומר ח"כ זבולון אורלב, "ממשלה יותר ימנית מזו לא תהיה. יכולנו להרוויח עוד שנה של עשייה ציונית, יהודית ולאומית, ולהוכיח בשנה הזו שמפלגת העבודה לא רלוונטית ואפשר להכריע את הטרור". ליברמן הבהיר כי לא הוא זה שהפיל את הממשלה. ראש הממשלה לא ניסה אפילו למצות את המשא ומתן עם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, אלא החליט על דעת עצמו להקדים את הבחירות.
גם הדרישה שהציג ליברמן בפני שרון מוצדקת. הוא הסכים להצטרף לממשלה בראשות שרון, אבל דרש שגם אחרי הבחירות יראה בו שרון שותף אסטרטגי, ולא יחפש לפני כן את השותפות עם מפלגת העבודה. מאחורי הדרישה הזו עומד של אנשים רבים במפלגות הימין.
אם שרון ייבחר לראשות הליכוד ולראשות הממשלה הבאה, זו תהיה קדנציה אחרונה בהחלט. שרון, השוחה במערכת הפוליטית כבר 30 שנה, ירצה שאקורד הסיום שלו יהיה בלתי נשכח. הוא יודע שסביר להניח כי שוב לא תהיה לו ההזדמנות לחזור למרכז הבמה כדי לעשות 'הדרן'. לכן, מניחים רבים, שרון יעשה הכל כדי להשיג הסכם שלום עם הפלשתינאים ולממש אותו. הכל זוכרים שכמו ששרון בנה ישובים ביש"ע הוא הרס ישובים בחבל ימית. נתניהו, לעומת זאת, נראה הרבה פחות מאיים מהבחינה הזו. הוא הצהיר כי "הוא מעוניין בממשלה שתיתן פתרונות". הרמז ברור: זו לא תהיה ממשלת אחדות.
אחרים סבורים שבכל מקרה לא תקום ממשלת אחדות, כיוון שרמון ומצנע לא ילכו יחד עם שרון. "אבל לא הייתי סומך על המזל", אמר לי אחד מוותיקי הכנסת. שרון, אם יבחר, עלול לנוע שמאלה ולהכריח את מצנע ורמון להצטרף אליו למען ה'שלום'.
בליכוד מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של שרון בשבוע האחרון. "זו בושה וחרפה. הוא משחק משחקים פוליטיים", אמר גורם בכיר בליכוד. "הוא שכח שבאוגוסט הוא הצהיר שאם העבודה פורשת הוא יפזר את הכנסת מיד". אין ספק ששרון איבד זמן יקר. הוא יכול היה להציג את המאבק סביב התקציב כניצחון אישי שלו: הוא לא נכנע לדרישות העבודה ודבק בעקרונותיו. הבעיה הייתה, שאחרי שאושר התקציב התברר ששרון דבק בעיקר בכיסא שלו. במקום לעמוד בהבטחתו לפזר את הכנסת מייד, הוא ניסה לגבש קואליציה צרה, שספק אם הייתה צולחת דיונים בתקציב מקוצץ כל-כך בשנת בחירות.
אולם המפסיד הגדול של השבוע הוא כנראה שאול מופז, שימיו כשר הביטחון יהיו קצרים ביותר. מקורות בסביבת ראש הממשלה העריכו כי שרון הבטיח למופז שיקבל גם אחרי הבחירות את תיק הביטחון. אבל מופז ילמד כנראה מהר מאוד, שהדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל היא אזרח, ובפוליטיקה הישראלית הוא צריך לעבור טירונות קשה ומסובכת, שרבים מחבריו נכשלו בה בשנים האחרונות. גם על מינוי מופז מתחו בליכוד ביקורת: "הוא אפילו לא טרח להתפקד לליכוד", אמרו שם.
***
מבלי לאבד זמן הצטרפה מפלגת העבודה לחגיגה, ומיהרה לכנס מסיבת עיתונאים. ראשיה טרחו להבהיר כי הממשלה היא כישלון חברתי, מדיני וביטחוני של שרון. פרס נזכר בשבעת ימי השקט ששרון דרש אי שם עם כינונה של הממשלה. הוא כנראה הספיק לשכוח כמה כאבו לו הרגליים בהתרוצצויות ביום רביעי שעבר, בשעה שניסה להישאר במשרד החוץ ולהשאיר את המפלגה שלו בממשלה. בן אליעזר הזכיר שוב את התקציב הקלוקל, והסביר שכבר ב-30 ביולי התריעה מפלגת העבודה על התקציב האנטי-חברתי. הוא לא טרח כמובן להסביר מדוע חיכה בממשלה עד יום ההצבעה על התקציב.
כשעה אחרי מסיבת הפתיחה של מערכת הבחירות, כבר הדליפו מקורות בעבודה שההיא תתמוך בתקציב. 'האחריות מחייבת', הסבירו שם. פתאום נשתכח מלבם התקציב שדרשו להעביר לטובת הגמלאים. רמון בינתיים חגג מהצד. עם חיוך ענקי ומבט של נץ האורב לטרפו, הוא הצהיר שבן אליעזר לא יכול להוות אלטרנטיבה לליכוד אחרי שהצטרף לממשלה בראשות שרון.
הבחירות לראשות העבודה יתקיימו ב-19 בנובמבר. השאלה העומדת כרגע על הפרק היא האם יתקיים סיבוב שני. על פי חוקת מפלגת העבודה, רק מי שעובר את ה-40% אחוז מנצח בסיבוב הראשון. אם אף אחד מהמתמודדים לא עובר את האחוז הנ"ל, מתקיים סיבוב שני בין השניים המובילים. מן הסתם, מפאת קוצר הזמן יגבירו המקורבים למצנע ולרמון את הלחץ על שניהם להתאחד ולהימנע מהצורך בסיבוב שני. השאלה הגדולה היא מי יוותר ומה יקבל תמורת הוויתור.
בכל מקרה, אין להספיד את בן אליעזר. גם בבחירות מול בורג הוא פיגר בסקרים. צריך רק לזכור שבחירות לא מנצחים בקמפיין זה או אחר. בחירות הן קודם כל מערכת ארגון טובה, ולרשותו של בן אליעזר עומדת מערכת ארגון משומנת היטב.
לראשונה בשבוע שעבר הצביעה מימד בניגוד למשמעת הסיעתית שהטילה מפלגת העבודה. "זו הייתה הצבעת מחאה", מסביר ח"כ הרב יהודה גלעד. "לא חשבנו שבמצב כמו שהוא צריך לפרק ממשלת אחדות". למרות ההצבעה הזו, מימד לא נוטשת כרגע את מפלגת העבודה. אבל גם בעתיד, אם תצטרך, היא תצביע כנגד המשמעת הסיעתית.
במשך השבוע הפעילו מקורבי ראש הממשלה לחץ על אנשי מימד כדי שייצטרפו לממשלה בראשות שרון. אחד הלוחצים היה מזכיר הממשלה, גדעון סער. ביום שני הוא נפגש עם הרב גלעד, אך זה מיהר להפנות אותו למזכירות מימד. "אין לנו כוונה להצטרף לממשלה", הוא מבהיר השבוע. "נישאר באופוזיציה ונהיה אופוזיציה אחראית". הרב דני טרופר, יו"ר ההנהלה ומנהל גשר מבהיר כי בישיבת ההנהלה האחרונה היו שתמכו בהצטרפות לממשלת שרון, אבל הם היו מיעוט. "לא נצטרף לממשלה הזו, גם כי היא ממשלת ימין וגם כי היא ממשלה צרה", הוא מסביר.
שני צדדים יש במימד. בצד האחד נמצאים 'השמאלנים', בראשות פרופ' אבי רביצקי, יו"ר מזכירות התנועה, וסגן השר מיכאל מלכיאור. בצד השני ניצבים אנשי המרכז, בראשות ח"כ הרב יהודה גלעד והרב דני טרופר, יו"ר ההנהלה ומנהל גשר. לפני מספר שבועות נערכו בחירות במימד. שינוי מהותי במערך הכוחות התנועתי לא היה שם, והיתרון הקל שיש לשמאלנים בתנועה נשמר. בהנהלה ובמועצה עדיין שולט השמאל, ואילו במזכירות יש תיקו. בזכות התיקו הזה הצליחו המתונים להעביר את ההחלטה להצביע בעד התקציב.
על פי סקרים שנערכו לאחרונה על ידי מימד, היא תעבור את אחוז החסימה. משמעות הדבר היא שבכנסת הבאה, על פי הסקרים, יוכלו לכהן שני נציגים מטעם מימד. אבל בבחירות הקרבות לא מתכננים במימד ריצה עצמאית. הם יעדיפו לחבור לכוח אחר. הסיבה לכך נעוצה כנראה בטראומת הילדות של התנועה. בבחירות 1988 התמודדה מימד כמפלגה עצמאית, ולא עברה את אחוז החסימה. למעשה, היו חסרים לה כמה אלפים בודדים של קולות, אך מי שנכווה משמן רותח יעדיף כנראה להתקלח במים פושרים.
"כל האופציות פתוחות", אומר הרב טרופר, "הדעה הרווחת היא שהשידוך עם העבודה היה מוצלח בסך הכל, למרות הצפרדעים ששני הצדדים נאלצו לבלוע". גם לקראת הבחירות לא פוסלים שם את אופציית העבודה, אבל, הם אומרים, הסיכויים לכך לא גדולים. "הכל שאלה של מחיר", מבהירים שם. בכל מקרה מימד תרוץ כתנועה נפרדת במסגרת רשימה משותפת, כמו בבחירות האחרונות.
במימד גם מודעים לשאיפות של אחותם הגדולה, המפד"ל, לאחד תחת כנפיה את כל מגזרי 'הציונות הדתית', אבל כפי שהדברים נראים היום, איחוד בין מימד למפד"ל איננו אפשרי. לעמדה זו שותפים שני הצדדים. הבעיה המרכזית היא אפי איתם, שמהווה סדין אדום עבור חברי מימד. "יהיה לנו קשה מאוד לרוץ ברשימה תחת אפי איתם. אם הרב לוי היה נשאר ראש המפד"ל, היה לנו הרבה יותר נוח", אומרים במימד. אחד מבכירי מימד, שמגדיר עצמו כתומך בחבירה למפד"ל, אומר כי הוא לא יכול אפילו לחשוב להצטרף לאפי איתם: "המפד"ל טעו טעות פטאלית כשמינו את איתם לראש המפלגה. בשנים האחרונות הם עושים טעות אחר טעות". במפד"ל מודים שהצבתו של אפי איתם בראש המפלגה מקשה על האיחודים, בעיקר בחזית מימד, אבל גם טורחים להבהיר כי אפי איתם יעמוד בראש המפד"ל בבחירות הבאות בכל מקרה.
במימד בטוחים שמי שייקח אותם רק ירוויח. בסקר שערכה תנועת שינוי, אומרים שם, נבחן צירוף אפשרי בין שינוי למימד. על פי אותו הסקר זוכה הרשימה הזאת ליותר מ-20 מנדטים. "מה שהסקר הזה מוכיח הוא שלא חשוב כמה בוחרים מביאה מימד לקלפי, שילובה מעניק לרשימה המשותפת ערך מוסף שמביא עוד הרבה קולות", מסכם הרב טרופר.
***
בחזית מפלגות הימין המצב הולך ומסתבך. הן איתם והן ליברמן היו מעונינים לרוץ תחת רשימה גדולה ככל האפשר. כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, תקומה ניסתה לאחד בין שתי המפלגות שמחזרות אחריה במרץ. איתם הסכים להצעת תקומה, אבל כפי הנראה המפד"ל לא תחבור לאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. איתם יתקשה להעביר מהלך כזה במרכז המפד"ל, וכפי שהדברים נראים כרגע, המפד"ל תרוץ בבחירות הבאות לבד. אולי אחרי הבחירות יסכימו שם לתיאום מהלכים עם מפלגות ימן אחרות. למהלך זה מתנגדים מספר חברי כנסת מטעם המפד"ל: "קשה לי מאוד לראות את עצמי חבר בסיעה כזו", אומר ח"כ זבולון אורלב, "זה יגרום לנו נזק, גם ברמה האידיאולוגית וגם ברמה האלקטורלית. הרבה דתיים לא יצביעו למפלגה חילונית כזאת, והרבה עולים מרוסיה לא יצביעו בגלל הדתיים, וכך תיפגע המפלגה משני הכיוונים".
תקומה, ששתי המפלגות חיזרו אחריה בלהט, תצטרף לישראל ביתנו. למרות שאיתם טרח להבהיר שתקומה היא בשר מבשרה של המפד"ל, הנטייה שם היא להמשיך את השידוך המוצלח עם ליברמן. השאיפה של ראשי תקומה היא להוות בעתיד אלטרנטיבה לליכוד, ולהפוך למפלגה המתמודדת על השלטון. לצורך הזה, הברית עם ליברמן היא מעשה בכיוון הנכון.
הפגישה נקבעה ליום שלישי בשעה 6:45 בבוקר. בפגישה, כך סיפרו שני הצדדים, ביקש שרון לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. הנשיא נעתר לבקשה. בשעות הבוקר המאוחרות כבר נכנסה המערכת הפוליטית לתזזית. הבחירות הבאות ייערכו כנראה ב- 28 בינואר. במסיבת עיתונאים מתוזמנת היטב האשים שרון את מפלגת העבודה בפירוק ממשלת האחדות בשל גחמה פוליטית חסרת אחריות, ואת ליברמן בסירוב להקים ממשלת ימין. "מיומי הראשון בתפקיד קבעתי כלל: לא אכנע לסחטנות פוליטית", הדגיש שרון.
לטענות אלה הצטרפו גם אנשי המפד"ל. "שוב הימין הקיצוני מפיל ממשלת ימין", אומר ח"כ זבולון אורלב, "ממשלה יותר ימנית מזו לא תהיה. יכולנו להרוויח עוד שנה של עשייה ציונית, יהודית ולאומית, ולהוכיח בשנה הזו שמפלגת העבודה לא רלוונטית ואפשר להכריע את הטרור". ליברמן הבהיר כי לא הוא זה שהפיל את הממשלה. ראש הממשלה לא ניסה אפילו למצות את המשא ומתן עם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, אלא החליט על דעת עצמו להקדים את הבחירות.
גם הדרישה שהציג ליברמן בפני שרון מוצדקת. הוא הסכים להצטרף לממשלה בראשות שרון, אבל דרש שגם אחרי הבחירות יראה בו שרון שותף אסטרטגי, ולא יחפש לפני כן את השותפות עם מפלגת העבודה. מאחורי הדרישה הזו עומד של אנשים רבים במפלגות הימין.
אם שרון ייבחר לראשות הליכוד ולראשות הממשלה הבאה, זו תהיה קדנציה אחרונה בהחלט. שרון, השוחה במערכת הפוליטית כבר 30 שנה, ירצה שאקורד הסיום שלו יהיה בלתי נשכח. הוא יודע שסביר להניח כי שוב לא תהיה לו ההזדמנות לחזור למרכז הבמה כדי לעשות 'הדרן'. לכן, מניחים רבים, שרון יעשה הכל כדי להשיג הסכם שלום עם הפלשתינאים ולממש אותו. הכל זוכרים שכמו ששרון בנה ישובים ביש"ע הוא הרס ישובים בחבל ימית. נתניהו, לעומת זאת, נראה הרבה פחות מאיים מהבחינה הזו. הוא הצהיר כי "הוא מעוניין בממשלה שתיתן פתרונות". הרמז ברור: זו לא תהיה ממשלת אחדות.
אחרים סבורים שבכל מקרה לא תקום ממשלת אחדות, כיוון שרמון ומצנע לא ילכו יחד עם שרון. "אבל לא הייתי סומך על המזל", אמר לי אחד מוותיקי הכנסת. שרון, אם יבחר, עלול לנוע שמאלה ולהכריח את מצנע ורמון להצטרף אליו למען ה'שלום'.
בליכוד מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של שרון בשבוע האחרון. "זו בושה וחרפה. הוא משחק משחקים פוליטיים", אמר גורם בכיר בליכוד. "הוא שכח שבאוגוסט הוא הצהיר שאם העבודה פורשת הוא יפזר את הכנסת מיד". אין ספק ששרון איבד זמן יקר. הוא יכול היה להציג את המאבק סביב התקציב כניצחון אישי שלו: הוא לא נכנע לדרישות העבודה ודבק בעקרונותיו. הבעיה הייתה, שאחרי שאושר התקציב התברר ששרון דבק בעיקר בכיסא שלו. במקום לעמוד בהבטחתו לפזר את הכנסת מייד, הוא ניסה לגבש קואליציה צרה, שספק אם הייתה צולחת דיונים בתקציב מקוצץ כל-כך בשנת בחירות.
אולם המפסיד הגדול של השבוע הוא כנראה שאול מופז, שימיו כשר הביטחון יהיו קצרים ביותר. מקורות בסביבת ראש הממשלה העריכו כי שרון הבטיח למופז שיקבל גם אחרי הבחירות את תיק הביטחון. אבל מופז ילמד כנראה מהר מאוד, שהדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל היא אזרח, ובפוליטיקה הישראלית הוא צריך לעבור טירונות קשה ומסובכת, שרבים מחבריו נכשלו בה בשנים האחרונות. גם על מינוי מופז מתחו בליכוד ביקורת: "הוא אפילו לא טרח להתפקד לליכוד", אמרו שם.
***
מבלי לאבד זמן הצטרפה מפלגת העבודה לחגיגה, ומיהרה לכנס מסיבת עיתונאים. ראשיה טרחו להבהיר כי הממשלה היא כישלון חברתי, מדיני וביטחוני של שרון. פרס נזכר בשבעת ימי השקט ששרון דרש אי שם עם כינונה של הממשלה. הוא כנראה הספיק לשכוח כמה כאבו לו הרגליים בהתרוצצויות ביום רביעי שעבר, בשעה שניסה להישאר במשרד החוץ ולהשאיר את המפלגה שלו בממשלה. בן אליעזר הזכיר שוב את התקציב הקלוקל, והסביר שכבר ב-30 ביולי התריעה מפלגת העבודה על התקציב האנטי-חברתי. הוא לא טרח כמובן להסביר מדוע חיכה בממשלה עד יום ההצבעה על התקציב.
כשעה אחרי מסיבת הפתיחה של מערכת הבחירות, כבר הדליפו מקורות בעבודה שההיא תתמוך בתקציב. 'האחריות מחייבת', הסבירו שם. פתאום נשתכח מלבם התקציב שדרשו להעביר לטובת הגמלאים. רמון בינתיים חגג מהצד. עם חיוך ענקי ומבט של נץ האורב לטרפו, הוא הצהיר שבן אליעזר לא יכול להוות אלטרנטיבה לליכוד אחרי שהצטרף לממשלה בראשות שרון.
הבחירות לראשות העבודה יתקיימו ב-19 בנובמבר. השאלה העומדת כרגע על הפרק היא האם יתקיים סיבוב שני. על פי חוקת מפלגת העבודה, רק מי שעובר את ה-40% אחוז מנצח בסיבוב הראשון. אם אף אחד מהמתמודדים לא עובר את האחוז הנ"ל, מתקיים סיבוב שני בין השניים המובילים. מן הסתם, מפאת קוצר הזמן יגבירו המקורבים למצנע ולרמון את הלחץ על שניהם להתאחד ולהימנע מהצורך בסיבוב שני. השאלה הגדולה היא מי יוותר ומה יקבל תמורת הוויתור.
בכל מקרה, אין להספיד את בן אליעזר. גם בבחירות מול בורג הוא פיגר בסקרים. צריך רק לזכור שבחירות לא מנצחים בקמפיין זה או אחר. בחירות הן קודם כל מערכת ארגון טובה, ולרשותו של בן אליעזר עומדת מערכת ארגון משומנת היטב.
לראשונה בשבוע שעבר הצביעה מימד בניגוד למשמעת הסיעתית שהטילה מפלגת העבודה. "זו הייתה הצבעת מחאה", מסביר ח"כ הרב יהודה גלעד. "לא חשבנו שבמצב כמו שהוא צריך לפרק ממשלת אחדות". למרות ההצבעה הזו, מימד לא נוטשת כרגע את מפלגת העבודה. אבל גם בעתיד, אם תצטרך, היא תצביע כנגד המשמעת הסיעתית.
במשך השבוע הפעילו מקורבי ראש הממשלה לחץ על אנשי מימד כדי שייצטרפו לממשלה בראשות שרון. אחד הלוחצים היה מזכיר הממשלה, גדעון סער. ביום שני הוא נפגש עם הרב גלעד, אך זה מיהר להפנות אותו למזכירות מימד. "אין לנו כוונה להצטרף לממשלה", הוא מבהיר השבוע. "נישאר באופוזיציה ונהיה אופוזיציה אחראית". הרב דני טרופר, יו"ר ההנהלה ומנהל גשר מבהיר כי בישיבת ההנהלה האחרונה היו שתמכו בהצטרפות לממשלת שרון, אבל הם היו מיעוט. "לא נצטרף לממשלה הזו, גם כי היא ממשלת ימין וגם כי היא ממשלה צרה", הוא מסביר.
שני צדדים יש במימד. בצד האחד נמצאים 'השמאלנים', בראשות פרופ' אבי רביצקי, יו"ר מזכירות התנועה, וסגן השר מיכאל מלכיאור. בצד השני ניצבים אנשי המרכז, בראשות ח"כ הרב יהודה גלעד והרב דני טרופר, יו"ר ההנהלה ומנהל גשר. לפני מספר שבועות נערכו בחירות במימד. שינוי מהותי במערך הכוחות התנועתי לא היה שם, והיתרון הקל שיש לשמאלנים בתנועה נשמר. בהנהלה ובמועצה עדיין שולט השמאל, ואילו במזכירות יש תיקו. בזכות התיקו הזה הצליחו המתונים להעביר את ההחלטה להצביע בעד התקציב.
על פי סקרים שנערכו לאחרונה על ידי מימד, היא תעבור את אחוז החסימה. משמעות הדבר היא שבכנסת הבאה, על פי הסקרים, יוכלו לכהן שני נציגים מטעם מימד. אבל בבחירות הקרבות לא מתכננים במימד ריצה עצמאית. הם יעדיפו לחבור לכוח אחר. הסיבה לכך נעוצה כנראה בטראומת הילדות של התנועה. בבחירות 1988 התמודדה מימד כמפלגה עצמאית, ולא עברה את אחוז החסימה. למעשה, היו חסרים לה כמה אלפים בודדים של קולות, אך מי שנכווה משמן רותח יעדיף כנראה להתקלח במים פושרים.
"כל האופציות פתוחות", אומר הרב טרופר, "הדעה הרווחת היא שהשידוך עם העבודה היה מוצלח בסך הכל, למרות הצפרדעים ששני הצדדים נאלצו לבלוע". גם לקראת הבחירות לא פוסלים שם את אופציית העבודה, אבל, הם אומרים, הסיכויים לכך לא גדולים. "הכל שאלה של מחיר", מבהירים שם. בכל מקרה מימד תרוץ כתנועה נפרדת במסגרת רשימה משותפת, כמו בבחירות האחרונות.
במימד גם מודעים לשאיפות של אחותם הגדולה, המפד"ל, לאחד תחת כנפיה את כל מגזרי 'הציונות הדתית', אבל כפי שהדברים נראים היום, איחוד בין מימד למפד"ל איננו אפשרי. לעמדה זו שותפים שני הצדדים. הבעיה המרכזית היא אפי איתם, שמהווה סדין אדום עבור חברי מימד. "יהיה לנו קשה מאוד לרוץ ברשימה תחת אפי איתם. אם הרב לוי היה נשאר ראש המפד"ל, היה לנו הרבה יותר נוח", אומרים במימד. אחד מבכירי מימד, שמגדיר עצמו כתומך בחבירה למפד"ל, אומר כי הוא לא יכול אפילו לחשוב להצטרף לאפי איתם: "המפד"ל טעו טעות פטאלית כשמינו את איתם לראש המפלגה. בשנים האחרונות הם עושים טעות אחר טעות". במפד"ל מודים שהצבתו של אפי איתם בראש המפלגה מקשה על האיחודים, בעיקר בחזית מימד, אבל גם טורחים להבהיר כי אפי איתם יעמוד בראש המפד"ל בבחירות הבאות בכל מקרה.
במימד בטוחים שמי שייקח אותם רק ירוויח. בסקר שערכה תנועת שינוי, אומרים שם, נבחן צירוף אפשרי בין שינוי למימד. על פי אותו הסקר זוכה הרשימה הזאת ליותר מ-20 מנדטים. "מה שהסקר הזה מוכיח הוא שלא חשוב כמה בוחרים מביאה מימד לקלפי, שילובה מעניק לרשימה המשותפת ערך מוסף שמביא עוד הרבה קולות", מסכם הרב טרופר.
***
בחזית מפלגות הימין המצב הולך ומסתבך. הן איתם והן ליברמן היו מעונינים לרוץ תחת רשימה גדולה ככל האפשר. כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, תקומה ניסתה לאחד בין שתי המפלגות שמחזרות אחריה במרץ. איתם הסכים להצעת תקומה, אבל כפי הנראה המפד"ל לא תחבור לאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. איתם יתקשה להעביר מהלך כזה במרכז המפד"ל, וכפי שהדברים נראים כרגע, המפד"ל תרוץ בבחירות הבאות לבד. אולי אחרי הבחירות יסכימו שם לתיאום מהלכים עם מפלגות ימן אחרות. למהלך זה מתנגדים מספר חברי כנסת מטעם המפד"ל: "קשה לי מאוד לראות את עצמי חבר בסיעה כזו", אומר ח"כ זבולון אורלב, "זה יגרום לנו נזק, גם ברמה האידיאולוגית וגם ברמה האלקטורלית. הרבה דתיים לא יצביעו למפלגה חילונית כזאת, והרבה עולים מרוסיה לא יצביעו בגלל הדתיים, וכך תיפגע המפלגה משני הכיוונים".
תקומה, ששתי המפלגות חיזרו אחריה בלהט, תצטרף לישראל ביתנו. למרות שאיתם טרח להבהיר שתקומה היא בשר מבשרה של המפד"ל, הנטייה שם היא להמשיך את השידוך המוצלח עם ליברמן. השאיפה של ראשי תקומה היא להוות בעתיד אלטרנטיבה לליכוד, ולהפוך למפלגה המתמודדת על השלטון. לצורך הזה, הברית עם ליברמן היא מעשה בכיוון הנכון.