שבת פרשת "תולדות" מזכירה לרבים מאתנו ניחוחות מיוחדים. ריח צבע הגואש העולה מקירות הסניף, סבון הרצפה המקציף מהשטיפה האחרונה לפני 'שבת ארגון', ועשן כתובות האש, כולם מבשרים את סיומו של חודש גדוש בפעילות.
לקראת 'שבת הארגון' תשס"ג, שוחחנו עם המזכ"ל הנכנס של תנועת 'בני עקיבא' בישראל, איתן מור-יוסף, שעבורו הקולות והריחות אמנם נוסטלגיים (שבט אריאל, סניף ירושלים מרכז), אבל גם מאוד אקטואליים. מור-יוסף הצליח בקושי להכניס את הראיון בלוח הזמנים העמוס שלו, ולכן התנהלה השיחה לאחר חצות, כאשר שב למשרדו בתום סיור סניפים.
נושא חודש הארגון השנה היה 'בחזרה לעתיד'. מור-יוסף מסביר שהסיסמא משקפת רצון ל'חזרה' לדברים טובים שהיו בעבר, וגם תקווה להתקדמות וקדמה ב'עתיד': "אפשר להתרגל לחיים שאינם אידיאליים ולהגיד שהם נורמליים, אבל זה לא נכון, לא מבחינת אלימות בחברה או במשפחה ולא מבחינת חיכוכים בין דתיים וחילוניים וכו'". תחת הכותרת הזו עסקו השבטים בנושאים כגון: שמחה, מוסר, מנהיגות ועולם של תורה. מור-יוסף שחזר, כאמור, מסיור בין הסניפים, הביע התפעלות מהמורל הגבוה שהפגינו החניכים.
האם גם כיום, בעידן האינטרנט והחוגים במתנ"סים, מהווה תנועת הנוער מוקד משיכה לחניכים?
אני מרגיש שצריך להציב לבני הנוער אתגרים. במתבגרים יש המון כוח ויצר, ואם מפנים את המשאבים לכיוון של יצירה יוצאים דברים נפלאים. אני לא מרגיש שאנחנו צריכים להילחם כדי שבני הנוער יגיעו לסניפים, משום שאף מחשב, אינטרנט או כבלים לא יתנו לבני הנוער את המענה לצורך של עשייה ושליחות.
חינוך רחב אופקים
מור-יוסף, נשוי לאפרת ואב לשישה, הגיע ל'בני עקיבא' מתוך מערכת החינוך, שם עסק בתפקידים שונים, מהוראה ב'חורב' וב'מקור חיים' בירושלים, דרך ניהול בית ספר במצפה רמון ועד הקמת בית ספר בקצרין. את השכלתו התורנית רכש בישיבות מרכז הרב והר עציון, "שכולם יהיו מבסוטים". לדבריו, היה לו קשה לעזוב את ההוראה לטובת המזכ"לות, אולם הוא חש ש'בני עקיבא' העניקה לו רבות, והתקווה להשפיע על החניכים והמדריכים הביאה אותו לעשות את הצעד הזה.
תנועת 'בני עקיבא' מונה היום 350 סניפים בכל רחבי הארץ ולמעלה מ-80,000 חניכים מכל גווני האוכלוסייה. ניכר שמור יוסף משתדל להיות מעורב בשטח. בדבריו הוא נותן דוגמאות חיות מהנעשה בסניפים, ואף מצטט מתוך דברי החניכים.
איזה מוטו צריך, לדעתך, להוביל את התנועה: מקבלים את כל מי שרוצה לבוא לסניפים, כולל מסורתיים וחילוניים, או שהולכים על איכות כדי להגיע להשגים?
הקו הוא ברור: אנחנו רוצים לפתוח את השערים לכולם. אני עצמי בא ממשפחה דתית, אך למדתי בבית ספר חילוני. אני מודה לה' שחיבר אותי לדרך התורה. הייתי רוצה שנגיע לכל אחד, שניכנס יותר ברצינות לעיירות הפיתוח, לחבר עוד נפשות לטוב הזה. מצד שני, צריך להיזהר שהסניף לא ייהפך למתנ"ס . בכל אופן לא הייתי שולל כניסה של קבוצת חניכים לתנועה באופן גורף. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.
פתוחים לכל חניך
איך אתה מתייחס לתחרות עם תנועות הנוער 'עזרא', 'אריאל' ו'הצופים הדתיים'?
ככלל, אני חושב שאם התנועות היו מתאחדות תחת קורת גג אחת, זו הייתה יכולה להיות אמירה חזקה מאוד, ולו רק כסמל. סך הכל מדובר באותו ציבור. ישנם רבים שחושבים שהנושא המרכזי שצריך לתת עליו את הדעת הוא ההפרדה בין המינים. ב'בני עקיבא' אנחנו דנים בנושא בתוך הסניפים, אבל סך הכל, לדעתי זה אינו הנושא שסביבו צריך להתנהל הכל.
מור-יוסף סבור שיש צד טוב בקנאת הסופרים, ולא חושב שקיומן של התנועות האחרות, מותיר את תנועתו עם חבר'ה פחות טובים. לדבריו, הורים רבים מתעקשים לשלוח את ילדיהם דווקא ל'בני עקיבא', כיוון שהם עצמם בוגרי התנועה, ומעבר לכך הפכה 'בני עקיבא' להיות שם נרדף לציונות דתית.
בנוסף, 'בני עקיבא' היא התנועה שעוסקת יותר מכל האחרות בקירוב בני נוער מסורתיים וחילוניים. "אני מאמין", אומר מור-יוסף, "שהרווח עולה על ההפסד".
התנועה וההתיישבות
'בני עקיבא' מעודדת התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. מה עמדת התנועה בנושא המאחזים ופינוים?
כל מקום ששייך ליהודי, מותר לו לנהוג בו כרצונו. יחד עם זאת, בישראל יש ממשלה, והיא זו שמכתיבה את כללי המשחק. אם הממשלה הורתה על פינוי המאחזים, צריך להילחם בהחלטה בדרכים פוליטיות, להתפנות בשקט או להתנגד בצורה פסיבית. בשום אופן אין להרים יד על איש מכוחות הביטחון, זהו קו אדום. אני חושב שאנחנו נמצאים כרגע במציאות מורכבת גם מול האחים שלנו, וצריך לתת את הדעת על גם הצד המורלי.
סוגיית פינוי המאחזים העלתה אל פני השטח את תופעת השוליים של צעירים שאינם סרים לכל משמעת. האם אין כאן כישלון של מערכת החינוך הדתית הבלתי פורמלית?
אין מערכת שמחוסנת מפני תופעות כאלו. כשהן צצות, זה הזמן להתנער. אני מאמין שכל נער ונערה מחפשים להם גבעות ואתגרים. לבני הנוער ישנם כוחות עצומים, וחלקם חיים במציאות קשה. לא מזמן הייתי בהלוויה של אישה מבוגרת, ונער אחד אמר לי: 'זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני נמצא בלוויה של מישהו זקן'. יש צדק באמירה שאנחנו כחברה צריכים לחשוב איך מגיעים לנוער הזה. אבל אני לא חושב שצריך לומר 'חטאנו שלא טיפלנו בהם כראוי'.
'קבוצת תמיכה' בסניף
איך מתמודדת התנועה עם תופעת החילון?
התופעה קיימת, איש אינו מנסה להסתיר זאת. השאלות נשאלות בגלוי, והן נידונות בסניפים, שם גם ניתנים שיעורי אמונה. אין אדם שאין לו שאלות באמונה. החכמה היא לעשות עבודה עצמית יחד עם 'קבוצת תמיכה', שאותה ניתן למצוא בסניף. הייתי רוצה שבבית המדרש של 'בני עקיבא' החניכים ירגישו בנוח להעלות את מצוקותיהם, גם כדי שיוכלו לקבל עזרה וגם כדי למנוע צביעות.
למור יוסף יש תכניות רבות לשלוש השנים הקרובות, שבהן הוא מתכנן לשבת על כסא המזכ"לות: חיזוק סניפים בעיירות פיתוח ויצירת אינטראקציה בין סניפים, העמקת ההכשרה של מרכזות הסניפים והמדריכים, הפיכת הסניפים למקום של תורה ומרכז של סעד קהילתי ועוד.
"אנחנו המזכ"לים לא המצאנו את הגלגל. אנחנו כאן כדי לתת מענה לסניפים. אני רוצה שכל ילד ידע שהסניף הוא בית, אבל אני לא רוצה שהפעילות תתמצה ב'ערב פיצה'. הפעילות צריכה לכלול תכנים מורכבים יותר, אחר כך אפשר גם פיצה".
לקראת 'שבת הארגון' תשס"ג, שוחחנו עם המזכ"ל הנכנס של תנועת 'בני עקיבא' בישראל, איתן מור-יוסף, שעבורו הקולות והריחות אמנם נוסטלגיים (שבט אריאל, סניף ירושלים מרכז), אבל גם מאוד אקטואליים. מור-יוסף הצליח בקושי להכניס את הראיון בלוח הזמנים העמוס שלו, ולכן התנהלה השיחה לאחר חצות, כאשר שב למשרדו בתום סיור סניפים.
נושא חודש הארגון השנה היה 'בחזרה לעתיד'. מור-יוסף מסביר שהסיסמא משקפת רצון ל'חזרה' לדברים טובים שהיו בעבר, וגם תקווה להתקדמות וקדמה ב'עתיד': "אפשר להתרגל לחיים שאינם אידיאליים ולהגיד שהם נורמליים, אבל זה לא נכון, לא מבחינת אלימות בחברה או במשפחה ולא מבחינת חיכוכים בין דתיים וחילוניים וכו'". תחת הכותרת הזו עסקו השבטים בנושאים כגון: שמחה, מוסר, מנהיגות ועולם של תורה. מור-יוסף שחזר, כאמור, מסיור בין הסניפים, הביע התפעלות מהמורל הגבוה שהפגינו החניכים.
האם גם כיום, בעידן האינטרנט והחוגים במתנ"סים, מהווה תנועת הנוער מוקד משיכה לחניכים?
אני מרגיש שצריך להציב לבני הנוער אתגרים. במתבגרים יש המון כוח ויצר, ואם מפנים את המשאבים לכיוון של יצירה יוצאים דברים נפלאים. אני לא מרגיש שאנחנו צריכים להילחם כדי שבני הנוער יגיעו לסניפים, משום שאף מחשב, אינטרנט או כבלים לא יתנו לבני הנוער את המענה לצורך של עשייה ושליחות.
חינוך רחב אופקים
מור-יוסף, נשוי לאפרת ואב לשישה, הגיע ל'בני עקיבא' מתוך מערכת החינוך, שם עסק בתפקידים שונים, מהוראה ב'חורב' וב'מקור חיים' בירושלים, דרך ניהול בית ספר במצפה רמון ועד הקמת בית ספר בקצרין. את השכלתו התורנית רכש בישיבות מרכז הרב והר עציון, "שכולם יהיו מבסוטים". לדבריו, היה לו קשה לעזוב את ההוראה לטובת המזכ"לות, אולם הוא חש ש'בני עקיבא' העניקה לו רבות, והתקווה להשפיע על החניכים והמדריכים הביאה אותו לעשות את הצעד הזה.
תנועת 'בני עקיבא' מונה היום 350 סניפים בכל רחבי הארץ ולמעלה מ-80,000 חניכים מכל גווני האוכלוסייה. ניכר שמור יוסף משתדל להיות מעורב בשטח. בדבריו הוא נותן דוגמאות חיות מהנעשה בסניפים, ואף מצטט מתוך דברי החניכים.
איזה מוטו צריך, לדעתך, להוביל את התנועה: מקבלים את כל מי שרוצה לבוא לסניפים, כולל מסורתיים וחילוניים, או שהולכים על איכות כדי להגיע להשגים?
הקו הוא ברור: אנחנו רוצים לפתוח את השערים לכולם. אני עצמי בא ממשפחה דתית, אך למדתי בבית ספר חילוני. אני מודה לה' שחיבר אותי לדרך התורה. הייתי רוצה שנגיע לכל אחד, שניכנס יותר ברצינות לעיירות הפיתוח, לחבר עוד נפשות לטוב הזה. מצד שני, צריך להיזהר שהסניף לא ייהפך למתנ"ס . בכל אופן לא הייתי שולל כניסה של קבוצת חניכים לתנועה באופן גורף. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.
פתוחים לכל חניך
איך אתה מתייחס לתחרות עם תנועות הנוער 'עזרא', 'אריאל' ו'הצופים הדתיים'?
ככלל, אני חושב שאם התנועות היו מתאחדות תחת קורת גג אחת, זו הייתה יכולה להיות אמירה חזקה מאוד, ולו רק כסמל. סך הכל מדובר באותו ציבור. ישנם רבים שחושבים שהנושא המרכזי שצריך לתת עליו את הדעת הוא ההפרדה בין המינים. ב'בני עקיבא' אנחנו דנים בנושא בתוך הסניפים, אבל סך הכל, לדעתי זה אינו הנושא שסביבו צריך להתנהל הכל.
מור-יוסף סבור שיש צד טוב בקנאת הסופרים, ולא חושב שקיומן של התנועות האחרות, מותיר את תנועתו עם חבר'ה פחות טובים. לדבריו, הורים רבים מתעקשים לשלוח את ילדיהם דווקא ל'בני עקיבא', כיוון שהם עצמם בוגרי התנועה, ומעבר לכך הפכה 'בני עקיבא' להיות שם נרדף לציונות דתית.
בנוסף, 'בני עקיבא' היא התנועה שעוסקת יותר מכל האחרות בקירוב בני נוער מסורתיים וחילוניים. "אני מאמין", אומר מור-יוסף, "שהרווח עולה על ההפסד".
התנועה וההתיישבות
'בני עקיבא' מעודדת התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. מה עמדת התנועה בנושא המאחזים ופינוים?
כל מקום ששייך ליהודי, מותר לו לנהוג בו כרצונו. יחד עם זאת, בישראל יש ממשלה, והיא זו שמכתיבה את כללי המשחק. אם הממשלה הורתה על פינוי המאחזים, צריך להילחם בהחלטה בדרכים פוליטיות, להתפנות בשקט או להתנגד בצורה פסיבית. בשום אופן אין להרים יד על איש מכוחות הביטחון, זהו קו אדום. אני חושב שאנחנו נמצאים כרגע במציאות מורכבת גם מול האחים שלנו, וצריך לתת את הדעת על גם הצד המורלי.
סוגיית פינוי המאחזים העלתה אל פני השטח את תופעת השוליים של צעירים שאינם סרים לכל משמעת. האם אין כאן כישלון של מערכת החינוך הדתית הבלתי פורמלית?
אין מערכת שמחוסנת מפני תופעות כאלו. כשהן צצות, זה הזמן להתנער. אני מאמין שכל נער ונערה מחפשים להם גבעות ואתגרים. לבני הנוער ישנם כוחות עצומים, וחלקם חיים במציאות קשה. לא מזמן הייתי בהלוויה של אישה מבוגרת, ונער אחד אמר לי: 'זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני נמצא בלוויה של מישהו זקן'. יש צדק באמירה שאנחנו כחברה צריכים לחשוב איך מגיעים לנוער הזה. אבל אני לא חושב שצריך לומר 'חטאנו שלא טיפלנו בהם כראוי'.
'קבוצת תמיכה' בסניף
איך מתמודדת התנועה עם תופעת החילון?
התופעה קיימת, איש אינו מנסה להסתיר זאת. השאלות נשאלות בגלוי, והן נידונות בסניפים, שם גם ניתנים שיעורי אמונה. אין אדם שאין לו שאלות באמונה. החכמה היא לעשות עבודה עצמית יחד עם 'קבוצת תמיכה', שאותה ניתן למצוא בסניף. הייתי רוצה שבבית המדרש של 'בני עקיבא' החניכים ירגישו בנוח להעלות את מצוקותיהם, גם כדי שיוכלו לקבל עזרה וגם כדי למנוע צביעות.
למור יוסף יש תכניות רבות לשלוש השנים הקרובות, שבהן הוא מתכנן לשבת על כסא המזכ"לות: חיזוק סניפים בעיירות פיתוח ויצירת אינטראקציה בין סניפים, העמקת ההכשרה של מרכזות הסניפים והמדריכים, הפיכת הסניפים למקום של תורה ומרכז של סעד קהילתי ועוד.
"אנחנו המזכ"לים לא המצאנו את הגלגל. אנחנו כאן כדי לתת מענה לסניפים. אני רוצה שכל ילד ידע שהסניף הוא בית, אבל אני לא רוצה שהפעילות תתמצה ב'ערב פיצה'. הפעילות צריכה לכלול תכנים מורכבים יותר, אחר כך אפשר גם פיצה".