מה עושה יהודי שומר תורה ומצוות שמוצא את עצמו, בארץ או בניכר, ללא תפילין באמתחתו? או מי שנקלע למקום נידח בערב שבת מבלי יכולת לשוב הביתה, והוא זקוק לצרכי השבת אך אינו יודע אפילו היכן להשיגם? שלא לדבר על מי שאיתרע מזלו ואין לו היכן להסב ל'ליל הסדר' או לסעודת פורים?! יהודי כזה ודאי יתקשר לשליח חב"ד הקרוב, והתפילין, המגילה, השבת, המצה יחד עם סעודות היום ואפילו המקווה, למעונינים מובטחים...
"שליח של הרבי הוא הכתובת לכל עניין יהודי" יאמר לך הרב משה קוטלרסקי, הרוח החיה של מחלקת השלוחים ב'מרכז לענייני חינוך' ב'770' המפורסם שבשדרות איסטרן פרקוואי, ברוקלין, ניו יורק. קוטלרסקי, החולש על למעלה מאלפיים וחמש מאות השלוחים הפזורים בכ-50 מדינות, נמצא, כרגיל, בין גיחה לקצה אחד של הגלובוס כדי לסייע לשליח להרחיב את פעילותו, לביקור בזק בקצהו השני כדי 'להכשיר את הקרקע' לקראת בואו של שליח אחר. בשבוע שעבר, למשל, הוא היה בגואטמלה.
ביניים: ממשיכים בלי הרבי
מתברר כי התאוצה בה היה מפעל ה'שליחות' בתקופת נשיאותו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, לא נבלמה גם לאחר הסתלקותו, לפני כשבע שנים. מדי שנה מתרחב מעגל 'שלוחי הרבי' בכשבעים אברכים, היוצאים עם נשותיהם וילדיהם "להצית את הניצוץ היהודי" למדינות מהודו וטיבט שבמזרח הרחוק ועד אוסטרליה. גם חלקה של ארץ ישראל, בה פועלים כיום קרוב ל-350 שליחים, מקרית שמונה ועד אילת, אינו מקופח במפעל חובק-עולם זה, שאין דומה לו.
לאחדים מהשליחים החדשים נועדה משימה קלה יחסית: לתגבר את מערך הפעילות הקיים. הם יצטרכו לעזור בהפעלת בתי ספר וקייטנות לילדים, העברת שיעורים למבוגרים, ארגון 'התוועדויות חסידיות' ופעילות חג בקהילה המקומית ומחוצה לה, לצדו של השליח הוותיק הפועל במקום. על כתפיהם של האחרים מוטל להתחיל מבראשית: להניח את היסודות לחיים יהודיים במקומות שאין בהם אפילו חנות אחת בה ניתן למצוא מזון כשר. על מניין מתפללים בשבת אפשר רק לחלום, שלא לדבר על מקווה טהרה.
"בעיר היפה שלנו, סולט לייק סיטי שבמדינת יוטה בארצות הברית, יש 1200 יהודים. 1196 מתוכם אינם שומרים שבת. המורה שלי מאד נחמדה, ובמקרה היא גם אמי. כשאני בבית הספר אני אף פעם לא מתגעגע הביתה, כי שניהם נמצאים באותו מקום". כך תיאר לפני שנתיים אברמי ציפל, בנו של שליח, את רשמיו בפני משתתפי כינוס השלוחים העולמי, המתקיים מדי שנה בחצר לובביטש בניו יורק. שמונת ילדיו של הרב ברוך מיירס, השליח בסלובקיה, יכולים, לעומת זאת, לספר כי הם חוצים את הגבולות מדי יום כדי להגיע לתלמוד התורה ולבית הספר לבנות בווינה שבאוסטריה...
"הניסיון מראה, שאחרי תקופה קצרה יחסית מתקבץ סביב השליח מניין מתפללים, לא רק בשבת אלא גם בימי חול", מספר הרב קוטלרסקי בחיוך. על שולחנם של הרב חזקי ליפשיץ ורעייתו חני, השליחים בקטמנדו שבנפאל, למשל, מסיבים מדי שבת כאלף ומאתיים תרמילאים ישראליים, כמעט כולם יוצאי צבא שלא זכו לטעום טעם שבת יהודית עד שהגיעו למרגלות הרי ההימלאיה. בליל הסדר מסיבים שם יותר מכפליים מהמספר הזה לסעודה כהלכתה.
כל ההתחלות קשות
גם אחרי עבודת ההכנה של הרב קוטלרסקי או של הרב גליק מלונדון, ה'שגריר הנודד' שמפעילה חב"ד באירופה, נכונו לאברך הצעיר הנוחת בסביבה חדשה הישר מן הישיבה הפתעות לא מעטות. השליח בפרנקפורט, הרב שניאור זלמן גורביץ, מספר בנוסטלגיה על קבלת הפנים ה'חמה' לה זכה עם כניסתו לבית הכנסת בשבת הראשונה לשהותו בעיר: הציבור דרש ממנו להוריד את הקפוטה שלבש. "פה לא נוהגים ללבוש דבר כזה", אמר לו בתקיפות אחד המתפללים הוותיקים, כשהשאר נועצים בו מבטים. "אצלנו בחב"ד נהוג ללבוש קפוטה בשבת, מהחופה ועד התכריכים. אני לא אוריד את זה, הודעתי במקום", משחזר האיש שהצליח לייסד בעיר בית ספר יהודי, ובשנה האחרונה גם ישיבה מוסדות שלא היו בעיר מאז מלחמת העולם השניה...
"שלושה ימים לאחר שהגענו לכאן, כבר הייתה לנו קייטנה פעילה. מילדים בודדים הגענו לעשרות. עם פתיחת שנת הלימודים הכרזנו על תלמוד תורה שיופעל בשעות אחר הצהריים. להפתעתנו הגיעו 26, ילדים שלא היה להם שמץ של מושג ביהדות. היום הם כבר לומדים חומש עם רש"י, פרשת השבוע ועוד. בינתיים נוספו גם כיתות לבנות. וגם ישיבה שמגיעים אליה בקביעות 30 יהודים מקומיים ללימוד בחברותות עם תלמידיה, ועוד כמה עשרות לשיעור הכללי". הפלא הגדול בעיני הרב גורביץ, הוא שאותם מקומיים שלא הסתירו את הסתייגותם ממנו בביקורו הראשון בבית הכנסת, כבר אינם מסתפקים בלימוד אלא משתתפים גם באחזקת הישיבה...
עמיתו, הרב יוסף יצחק כהנוב, השוהה כבר למעלה מעשור בשליחות בעיר ג'קסון-וייל שבמדינת פלורידה (ארה"ב) מתקשה לשכוח את 'אסיפת הראבייס' אליה זומן, זמן קצר לאחר שהגיע למקום, כדי להגיד לו שמוטב שיחפש לעצמו מקום אחר, שהרי "כל מה שצריך לעשות בעיר בענייני יהדות כבר נעשה".
"המעניין הוא שכל אלה שהציעו לי לעזוב את המקום עזבו או הועזבו כעבור תקופה קצרה, ואני נחשב כיום הרב הוותיק ביותר במקום", מחייך הרב ומצביע על תוצאות עבודתו: "חמישה יהודים כבר הולכים כיום במגבעת וסיטרוק (חליפה ארוכה דמוית 'פראק' שלובשים הרבנים הליטאיים, א.א.) בשבת, ומאות משפחות התקרבו ליהדות באופן מלא או חלקי". גן הילדים שמנהלת רעייתו מהווה הכנה לקראת הקמתו של בית ספר, שעתיד להיפתח בששת הדונמים שנרכשו לא מזמן לצורך הקמתו של מרכז חב"ד גדול במקום.
כמו כל שליחי הרבי, משוכנע הרב כהנוב כי ה'מבצעים' עליהם הכריז האדמו"ר זצ"ל, מהצבת חנוכיית ענק במרכז ערים ל'פרסומי ניסא' ועד תהלוכת הילדים הגדולה בל"ג בעומר, בדרך שעוברת בסעודות פורים ופסח רבות משתתפים והנחת תפילין ליהודים ברחוב, מניבים תוצאות בשטח: מספר המתפללים והמשתתפים בשיעורים הולך ומתרחב, ובמקביל חלה עלייה ניכרת במספר דורשי הכשרות למהדרין על מוצרי המזון בעיר, מה שמשפיע ישירות על ההיצע במרכולים.
"הבעיה שלנו ושל שלוחים נוספים" מספר הרב כהנוב, "היא נטייתן של משפחות שהתקרבו ליהדות באמצעותנו לעבור למקומות עם ריכוז יהודי גדול יותר, שבהם יהיה פשוט יותר לחנך את הילדים על טהרת הקודש. חלקם אף עולים לארץ ישראל. בעקבות העזיבות הללו, לא רואים את התפתחות הקהילה המקומית. השליח צריך להבין שלפעמים חלק משליחותו היא להיות גשר, וזו עצמה הצלחה. הצלחת השליחות לא נמדדת לפי גודל הבניין, ואפילו לא לפי גודל המניין אלא לפי מספר הנשמות שהצלחת לגעת בהן".
ההכנה כבר בישיבה
את ההדרכה הראשונית כיצד לגעת בנשמות מקבלים השלוחים בישיבות 'תומכי תמימים' החב"דיות הפזורות על פני תבל. אלה מהוות בסיסי יציאה ל'מבצעים' בניצוח השליחים. גם במוסדות העל-יסודיים המקבילים לבנות, 'בית רבקה', 'בית חנה' ו'מכון אלטע', מכינים את התלמידות לקראת יציאתן, לאחר הנישואין, למשימת הפצת המעיינות והכנת הלבבות לקראת ביאת המשיח לצד הבעל. אבל את מנת האדרנלין הדרושה למניעת שחיקה בעבודה מעניקים דווקא כינוסי השלוחים הנערכים במרכז חב"ד העולמי ה'770', אחת לשנה.
"רבי, אנו מתגעגעים אליך. רבי, אנו צועדים עם לפיד ה'ופרצת' ומבטיחים לא להשאיר אף יהודי מאחור" הכריז שם השנה הרב דב גרינברג, השליח באוניברסיטת סטמפורד אשר בפולו-אלטו, קליפורניה. זה הספיק לאלפיים עמיתיו כדי לחדש את ה'ברען' החסידי לקראת שובם אל מקומותיהם: בצרפת ובדרום אפריקה, במרוקו ובהונג-קונג, במזרח הקרוב והרחוק, ברחבי אירופה ובארצות צפון אפריקה ודרום אמריקה.
"לפני כמה שנים שמעתי אנשים אומרים, בבדיחות הדעת, כי בכל מקום שאפשר להשיג בקבוק של 'קוקה קולה' תמצא גם שליח חב"ד. מאז יש כבר גרסה מעודכנת יותר: בכל מקום בו פועל שליח של חב"ד אולי תמצא גם בקבוק 'קוקה קולה'", אומר דובר צעירי חב"ד בארץ, הרב מנחם ברוד.
ממרוקו ועד ממשית
נחשוני ה"שליחות" החב"דית, בעיני הרב קוטלרסקי, הם השלוחים ששלח האדמו"ר הקודם, ר' יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, בשנת תש"י (1950), להקים מוסדות חינוך יהודיים בערי מרוקו. "עם תחילת נשיאותו של הרבי (האדמו"ר האחרון, א.א.), יצאה אל הפועל גם השליחות לתוניסיה ולאלג'יריה שנרקמה עוד קודם לכן. לאחר מכן שיגר הרבי שליחים בודדים למקומות שונים. בשנים תשי"ח-ט החל מפעל השלוחים לתפוס תאוצה הנמשכת עד היום, כשעל פני הגלובוס נותרו רק מדינות בודדות בהן יש יהודיים ואין שליחים. אבל גם חסרון זה עומד להתמלא בעזרת השם בשנה הקרובה, עם צאתם של שלוחים גם ללוקסנבורג, נורבגיה, פינלנד, אקוודור ועוד עשר ערים בגרמניה.
על מקורות המימון של הפעילות החובקת עולם, אומר הרב קוטלרסקי: "רוב השליחים מצליחים גם לממן את הפעילות שלהם, מפרסומים ועד אחזקת המוסדות. יש אנשים נדיבים, כמו משפחת ראהר, שבזכותם הגיע מספר השלוחים באוניברסיטאות לשיא חדש, ור' לב לבייב, שמממן את מימון הפעילות במדינות חבר העמים. אבל המעמסה העיקרית מוטלת על כתפי השליחים.
"בכל מדינה יש שליח ראשי, שממליץ איפה כדאי להוסיף שליחים, אם זה במקומות שבהם יש כבר פעילות, או במקומות חדשים", מגלה הרב טפח משיטות הפעולה של 'המחלקה', העוסקת גם בהתאמת האברכים המעוניינים לצאת לשליחות למקום הראוי להם, על-פי כישוריהם.
בארץ ממונה הרב ישראל ברוד מאגודת צעירי חב"ד על המלאכה הזו. "לשליחים בארץ הרבה יותר קל מלעמיתיהם בחו"ל. הם אינם צריכים לעמול על תכנים או על תוכניות. הכל, כולל פרסומי חוצות, מוכן כאן, בכפר חב"ד, והשליחים רוכשים את הדברים במחירי עלות ולמטה מזה", אומר הרב ברוד. כשאנו מבקשים ממנו להיזכר בשלוחים הראשונים בארץ, הוא שולף את שמותיהם של הרב מנחם וולפא מנתניה, הרב חיים שלום סגל מעפולה והרב ישראל בוטמן מנהריה. השליח הטרי ביותר בארץ הוא הרב אהרן מוזיקנט, שהתיישב זה לא מכבר ביישוב הקהילתי ממשית שליד מגדל העמק, וכבר הספיק להותיר את רישומו במקום.
שליחות גוררת שליחות
"חלק מהשליחים הם כבר דור שני לשליחות", אומר בסיפוק הרב ישראל ברוד, המופקד על השליחים בארץ. "אלה רואים בכך המשך לשליחות אותה ביצעו בילדותם ובנעוריהם".
אבל נראה כי סיפורה האישי של השליחה יוכבד איידלמן, מאמהרסט שבארה"ב, שפורסם הקיץ ב'כפר חב"ד' (המגזין של אגודת צעירי חב"ד) ממחיש את עוצמת השליחות. יוכבד, ילידת מנצ'סטר שבאנגליה, התחנכה בבית ספר הממלכתי שם והוקסמה מדרשותיו של הכומר שבא למקום מדי יום. כשהחלה לבקר בכנסיה נדלקו פעמוני האזעקה אצל אמה, והיא דאגה להפגיש אותה עם שליח חב"ד המקומי, הרב חיים פארו. "עשית החלטה מהותית לנטוש את עמך ולצעוד בדרך הנצרות. אין זה ראוי לאדם לקבל החלטה כה חשובה עם כל כך מעט אינפורמציה. את חייבת לעצמך להכיר את מה שהחלטת לנטוש, ורק לאחר מכן להחליט", אמר לה. הוא הציע לה לנסוע ל'בית חנה' במיניסוטה שבארה"ב כדי ללמוד יהדות. "אמי לא תסכים" ניסתה הצעירה להתחמק. "היא מסכימה, כבר סיכמתי איתה על כך", השיב הרב פארו. "אבל כרטיס הטיסה מאנגליה לארצות הברית יקר", היא ניסתה שוב. "אני משלם עבור הכרטיס. סעי לשלום!" ענה הרב. להתחייבות כזו לא יכלה לסרב. היא ארזה את מטלטליה, ולא שכחה להכניס גם את 'הברית החדשה' כדי לשכנע את הבחורות שם בצדקת דרכה... ששת השבועות ב'בית חנה' התארכו, והפכו לשלוש שנים ב'מכון חנה' בקראון הייטס. כשהגיעה לפרקה, חיפשה ומצאה מישהו שיצא עמה לשליחות, ובעלה היה לשליח באוניברסיטת מסצ'וסטס.
"שליח של הרבי הוא הכתובת לכל עניין יהודי" יאמר לך הרב משה קוטלרסקי, הרוח החיה של מחלקת השלוחים ב'מרכז לענייני חינוך' ב'770' המפורסם שבשדרות איסטרן פרקוואי, ברוקלין, ניו יורק. קוטלרסקי, החולש על למעלה מאלפיים וחמש מאות השלוחים הפזורים בכ-50 מדינות, נמצא, כרגיל, בין גיחה לקצה אחד של הגלובוס כדי לסייע לשליח להרחיב את פעילותו, לביקור בזק בקצהו השני כדי 'להכשיר את הקרקע' לקראת בואו של שליח אחר. בשבוע שעבר, למשל, הוא היה בגואטמלה.
ביניים: ממשיכים בלי הרבי
מתברר כי התאוצה בה היה מפעל ה'שליחות' בתקופת נשיאותו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, לא נבלמה גם לאחר הסתלקותו, לפני כשבע שנים. מדי שנה מתרחב מעגל 'שלוחי הרבי' בכשבעים אברכים, היוצאים עם נשותיהם וילדיהם "להצית את הניצוץ היהודי" למדינות מהודו וטיבט שבמזרח הרחוק ועד אוסטרליה. גם חלקה של ארץ ישראל, בה פועלים כיום קרוב ל-350 שליחים, מקרית שמונה ועד אילת, אינו מקופח במפעל חובק-עולם זה, שאין דומה לו.
לאחדים מהשליחים החדשים נועדה משימה קלה יחסית: לתגבר את מערך הפעילות הקיים. הם יצטרכו לעזור בהפעלת בתי ספר וקייטנות לילדים, העברת שיעורים למבוגרים, ארגון 'התוועדויות חסידיות' ופעילות חג בקהילה המקומית ומחוצה לה, לצדו של השליח הוותיק הפועל במקום. על כתפיהם של האחרים מוטל להתחיל מבראשית: להניח את היסודות לחיים יהודיים במקומות שאין בהם אפילו חנות אחת בה ניתן למצוא מזון כשר. על מניין מתפללים בשבת אפשר רק לחלום, שלא לדבר על מקווה טהרה.
"בעיר היפה שלנו, סולט לייק סיטי שבמדינת יוטה בארצות הברית, יש 1200 יהודים. 1196 מתוכם אינם שומרים שבת. המורה שלי מאד נחמדה, ובמקרה היא גם אמי. כשאני בבית הספר אני אף פעם לא מתגעגע הביתה, כי שניהם נמצאים באותו מקום". כך תיאר לפני שנתיים אברמי ציפל, בנו של שליח, את רשמיו בפני משתתפי כינוס השלוחים העולמי, המתקיים מדי שנה בחצר לובביטש בניו יורק. שמונת ילדיו של הרב ברוך מיירס, השליח בסלובקיה, יכולים, לעומת זאת, לספר כי הם חוצים את הגבולות מדי יום כדי להגיע לתלמוד התורה ולבית הספר לבנות בווינה שבאוסטריה...
"הניסיון מראה, שאחרי תקופה קצרה יחסית מתקבץ סביב השליח מניין מתפללים, לא רק בשבת אלא גם בימי חול", מספר הרב קוטלרסקי בחיוך. על שולחנם של הרב חזקי ליפשיץ ורעייתו חני, השליחים בקטמנדו שבנפאל, למשל, מסיבים מדי שבת כאלף ומאתיים תרמילאים ישראליים, כמעט כולם יוצאי צבא שלא זכו לטעום טעם שבת יהודית עד שהגיעו למרגלות הרי ההימלאיה. בליל הסדר מסיבים שם יותר מכפליים מהמספר הזה לסעודה כהלכתה.
כל ההתחלות קשות
גם אחרי עבודת ההכנה של הרב קוטלרסקי או של הרב גליק מלונדון, ה'שגריר הנודד' שמפעילה חב"ד באירופה, נכונו לאברך הצעיר הנוחת בסביבה חדשה הישר מן הישיבה הפתעות לא מעטות. השליח בפרנקפורט, הרב שניאור זלמן גורביץ, מספר בנוסטלגיה על קבלת הפנים ה'חמה' לה זכה עם כניסתו לבית הכנסת בשבת הראשונה לשהותו בעיר: הציבור דרש ממנו להוריד את הקפוטה שלבש. "פה לא נוהגים ללבוש דבר כזה", אמר לו בתקיפות אחד המתפללים הוותיקים, כשהשאר נועצים בו מבטים. "אצלנו בחב"ד נהוג ללבוש קפוטה בשבת, מהחופה ועד התכריכים. אני לא אוריד את זה, הודעתי במקום", משחזר האיש שהצליח לייסד בעיר בית ספר יהודי, ובשנה האחרונה גם ישיבה מוסדות שלא היו בעיר מאז מלחמת העולם השניה...
"שלושה ימים לאחר שהגענו לכאן, כבר הייתה לנו קייטנה פעילה. מילדים בודדים הגענו לעשרות. עם פתיחת שנת הלימודים הכרזנו על תלמוד תורה שיופעל בשעות אחר הצהריים. להפתעתנו הגיעו 26, ילדים שלא היה להם שמץ של מושג ביהדות. היום הם כבר לומדים חומש עם רש"י, פרשת השבוע ועוד. בינתיים נוספו גם כיתות לבנות. וגם ישיבה שמגיעים אליה בקביעות 30 יהודים מקומיים ללימוד בחברותות עם תלמידיה, ועוד כמה עשרות לשיעור הכללי". הפלא הגדול בעיני הרב גורביץ, הוא שאותם מקומיים שלא הסתירו את הסתייגותם ממנו בביקורו הראשון בבית הכנסת, כבר אינם מסתפקים בלימוד אלא משתתפים גם באחזקת הישיבה...
עמיתו, הרב יוסף יצחק כהנוב, השוהה כבר למעלה מעשור בשליחות בעיר ג'קסון-וייל שבמדינת פלורידה (ארה"ב) מתקשה לשכוח את 'אסיפת הראבייס' אליה זומן, זמן קצר לאחר שהגיע למקום, כדי להגיד לו שמוטב שיחפש לעצמו מקום אחר, שהרי "כל מה שצריך לעשות בעיר בענייני יהדות כבר נעשה".
"המעניין הוא שכל אלה שהציעו לי לעזוב את המקום עזבו או הועזבו כעבור תקופה קצרה, ואני נחשב כיום הרב הוותיק ביותר במקום", מחייך הרב ומצביע על תוצאות עבודתו: "חמישה יהודים כבר הולכים כיום במגבעת וסיטרוק (חליפה ארוכה דמוית 'פראק' שלובשים הרבנים הליטאיים, א.א.) בשבת, ומאות משפחות התקרבו ליהדות באופן מלא או חלקי". גן הילדים שמנהלת רעייתו מהווה הכנה לקראת הקמתו של בית ספר, שעתיד להיפתח בששת הדונמים שנרכשו לא מזמן לצורך הקמתו של מרכז חב"ד גדול במקום.
כמו כל שליחי הרבי, משוכנע הרב כהנוב כי ה'מבצעים' עליהם הכריז האדמו"ר זצ"ל, מהצבת חנוכיית ענק במרכז ערים ל'פרסומי ניסא' ועד תהלוכת הילדים הגדולה בל"ג בעומר, בדרך שעוברת בסעודות פורים ופסח רבות משתתפים והנחת תפילין ליהודים ברחוב, מניבים תוצאות בשטח: מספר המתפללים והמשתתפים בשיעורים הולך ומתרחב, ובמקביל חלה עלייה ניכרת במספר דורשי הכשרות למהדרין על מוצרי המזון בעיר, מה שמשפיע ישירות על ההיצע במרכולים.
"הבעיה שלנו ושל שלוחים נוספים" מספר הרב כהנוב, "היא נטייתן של משפחות שהתקרבו ליהדות באמצעותנו לעבור למקומות עם ריכוז יהודי גדול יותר, שבהם יהיה פשוט יותר לחנך את הילדים על טהרת הקודש. חלקם אף עולים לארץ ישראל. בעקבות העזיבות הללו, לא רואים את התפתחות הקהילה המקומית. השליח צריך להבין שלפעמים חלק משליחותו היא להיות גשר, וזו עצמה הצלחה. הצלחת השליחות לא נמדדת לפי גודל הבניין, ואפילו לא לפי גודל המניין אלא לפי מספר הנשמות שהצלחת לגעת בהן".
ההכנה כבר בישיבה
את ההדרכה הראשונית כיצד לגעת בנשמות מקבלים השלוחים בישיבות 'תומכי תמימים' החב"דיות הפזורות על פני תבל. אלה מהוות בסיסי יציאה ל'מבצעים' בניצוח השליחים. גם במוסדות העל-יסודיים המקבילים לבנות, 'בית רבקה', 'בית חנה' ו'מכון אלטע', מכינים את התלמידות לקראת יציאתן, לאחר הנישואין, למשימת הפצת המעיינות והכנת הלבבות לקראת ביאת המשיח לצד הבעל. אבל את מנת האדרנלין הדרושה למניעת שחיקה בעבודה מעניקים דווקא כינוסי השלוחים הנערכים במרכז חב"ד העולמי ה'770', אחת לשנה.
"רבי, אנו מתגעגעים אליך. רבי, אנו צועדים עם לפיד ה'ופרצת' ומבטיחים לא להשאיר אף יהודי מאחור" הכריז שם השנה הרב דב גרינברג, השליח באוניברסיטת סטמפורד אשר בפולו-אלטו, קליפורניה. זה הספיק לאלפיים עמיתיו כדי לחדש את ה'ברען' החסידי לקראת שובם אל מקומותיהם: בצרפת ובדרום אפריקה, במרוקו ובהונג-קונג, במזרח הקרוב והרחוק, ברחבי אירופה ובארצות צפון אפריקה ודרום אמריקה.
"לפני כמה שנים שמעתי אנשים אומרים, בבדיחות הדעת, כי בכל מקום שאפשר להשיג בקבוק של 'קוקה קולה' תמצא גם שליח חב"ד. מאז יש כבר גרסה מעודכנת יותר: בכל מקום בו פועל שליח של חב"ד אולי תמצא גם בקבוק 'קוקה קולה'", אומר דובר צעירי חב"ד בארץ, הרב מנחם ברוד.
ממרוקו ועד ממשית
נחשוני ה"שליחות" החב"דית, בעיני הרב קוטלרסקי, הם השלוחים ששלח האדמו"ר הקודם, ר' יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, בשנת תש"י (1950), להקים מוסדות חינוך יהודיים בערי מרוקו. "עם תחילת נשיאותו של הרבי (האדמו"ר האחרון, א.א.), יצאה אל הפועל גם השליחות לתוניסיה ולאלג'יריה שנרקמה עוד קודם לכן. לאחר מכן שיגר הרבי שליחים בודדים למקומות שונים. בשנים תשי"ח-ט החל מפעל השלוחים לתפוס תאוצה הנמשכת עד היום, כשעל פני הגלובוס נותרו רק מדינות בודדות בהן יש יהודיים ואין שליחים. אבל גם חסרון זה עומד להתמלא בעזרת השם בשנה הקרובה, עם צאתם של שלוחים גם ללוקסנבורג, נורבגיה, פינלנד, אקוודור ועוד עשר ערים בגרמניה.
על מקורות המימון של הפעילות החובקת עולם, אומר הרב קוטלרסקי: "רוב השליחים מצליחים גם לממן את הפעילות שלהם, מפרסומים ועד אחזקת המוסדות. יש אנשים נדיבים, כמו משפחת ראהר, שבזכותם הגיע מספר השלוחים באוניברסיטאות לשיא חדש, ור' לב לבייב, שמממן את מימון הפעילות במדינות חבר העמים. אבל המעמסה העיקרית מוטלת על כתפי השליחים.
"בכל מדינה יש שליח ראשי, שממליץ איפה כדאי להוסיף שליחים, אם זה במקומות שבהם יש כבר פעילות, או במקומות חדשים", מגלה הרב טפח משיטות הפעולה של 'המחלקה', העוסקת גם בהתאמת האברכים המעוניינים לצאת לשליחות למקום הראוי להם, על-פי כישוריהם.
בארץ ממונה הרב ישראל ברוד מאגודת צעירי חב"ד על המלאכה הזו. "לשליחים בארץ הרבה יותר קל מלעמיתיהם בחו"ל. הם אינם צריכים לעמול על תכנים או על תוכניות. הכל, כולל פרסומי חוצות, מוכן כאן, בכפר חב"ד, והשליחים רוכשים את הדברים במחירי עלות ולמטה מזה", אומר הרב ברוד. כשאנו מבקשים ממנו להיזכר בשלוחים הראשונים בארץ, הוא שולף את שמותיהם של הרב מנחם וולפא מנתניה, הרב חיים שלום סגל מעפולה והרב ישראל בוטמן מנהריה. השליח הטרי ביותר בארץ הוא הרב אהרן מוזיקנט, שהתיישב זה לא מכבר ביישוב הקהילתי ממשית שליד מגדל העמק, וכבר הספיק להותיר את רישומו במקום.
שליחות גוררת שליחות
"חלק מהשליחים הם כבר דור שני לשליחות", אומר בסיפוק הרב ישראל ברוד, המופקד על השליחים בארץ. "אלה רואים בכך המשך לשליחות אותה ביצעו בילדותם ובנעוריהם".
אבל נראה כי סיפורה האישי של השליחה יוכבד איידלמן, מאמהרסט שבארה"ב, שפורסם הקיץ ב'כפר חב"ד' (המגזין של אגודת צעירי חב"ד) ממחיש את עוצמת השליחות. יוכבד, ילידת מנצ'סטר שבאנגליה, התחנכה בבית ספר הממלכתי שם והוקסמה מדרשותיו של הכומר שבא למקום מדי יום. כשהחלה לבקר בכנסיה נדלקו פעמוני האזעקה אצל אמה, והיא דאגה להפגיש אותה עם שליח חב"ד המקומי, הרב חיים פארו. "עשית החלטה מהותית לנטוש את עמך ולצעוד בדרך הנצרות. אין זה ראוי לאדם לקבל החלטה כה חשובה עם כל כך מעט אינפורמציה. את חייבת לעצמך להכיר את מה שהחלטת לנטוש, ורק לאחר מכן להחליט", אמר לה. הוא הציע לה לנסוע ל'בית חנה' במיניסוטה שבארה"ב כדי ללמוד יהדות. "אמי לא תסכים" ניסתה הצעירה להתחמק. "היא מסכימה, כבר סיכמתי איתה על כך", השיב הרב פארו. "אבל כרטיס הטיסה מאנגליה לארצות הברית יקר", היא ניסתה שוב. "אני משלם עבור הכרטיס. סעי לשלום!" ענה הרב. להתחייבות כזו לא יכלה לסרב. היא ארזה את מטלטליה, ולא שכחה להכניס גם את 'הברית החדשה' כדי לשכנע את הבחורות שם בצדקת דרכה... ששת השבועות ב'בית חנה' התארכו, והפכו לשלוש שנים ב'מכון חנה' בקראון הייטס. כשהגיעה לפרקה, חיפשה ומצאה מישהו שיצא עמה לשליחות, ובעלה היה לשליח באוניברסיטת מסצ'וסטס.