לאחרונה נתגלו פושעים חדשים במדינתנו. לא, אין הכוונה לפושעי אוסלו הספונים לבטח בבתיהם. מתברר כי מתנחלים, כלומר אני, אתה והוא, החלו לגנוב זיתים של ערבים ולחמוס את פרנסתם. העיתון ידיעות אחרונות פרסם את העניין בהבלטה, ועוד לפני כן יצאו צדיקי הדור לסייע לערבים במסיק, ולהציל את זיתי הרש מיד המתנחלים החמסנים.
לגופו של עניין, הייתי ממליץ לא לערבב מלחמה במסחר. זהו פתח פתוח לכל מיני קלקלות מוסריות וחברתיות. כמו שאמר קלינט איסטווד, אם אתה רוצה לירות - תירה, אם אתה רוצה לדבר - תדבר, אבל אל תגנוב שני קילו זיתים עלובים. זו לא שיטה.
אבל, אחים יקרים, כמה שזה מגוחך. ראו מי מטיף לנו מוסר: רבי הגנבים, אלופי החומסים. לא יצא לי בחיי לקרוא הרבה ספרים של עמוס עוז, אבל באחד מהם מופיע תיאור נטורליסטי נאה של קיבוצניק ההולך להוציא שלד מבית העלמין של הכפר הערבי הנטוש, כדי שזה ישמש לו דחליל לגינתו. זו אמנם רק יצירה ספרותית, אבל כמו ב'חרבת חזעה', קשה להשתחרר מן המחשבה שהסופרים תיארו מציאות הידועה לכל. מסתבר כי בימים הטובים, כאשר השמאלנים נלחמו בערבים במקום לסייע להם, הם דווקא ידעו ללכלך את הידיים יפה יפה.
ידוע לכל, למשל, שכביש מס' 1 מתל אביב לירושלים עובר ב'שטחים הכבושים'. הקטע שליד לטרון נכבש במלחמת ששת הימים. האם תהיתם אי פעם מדוע לא יורים שם? איך זה שהכפר הערבי הסמוך אינו קן מרצחים? התשובה פשוטה. אין כפר ערבי סמוך. ממזרח לכביש ירושלים תל אביב, ליד מחלף לטרון, שוכן לו פארק נאה, פארק קנדה. אבל לא תמיד היה שם פארק. עד 67' היו שם שלשה כפרים ערביים: יאלו, עמוס ובית נובא. תושבי הבתים הללו גורשו, בתיהם נהרסו, ועל חורבותיהם הוקם הפארק. כך יכולים אנשי שלום עכשיו לנסוע בניחותא מירושלים להפגנה בתל אביב בלי לחטוף כדור בראש בדרך.
יגאל סרנה, עיתונאי בידיעות', יצא פעם לנופש באזור קציעות שבדרום הארץ. בשובו מהחופשה תאר בעיתון את שלוות החיים באזור הלז, ושפך את מררתו על המתנחלים הרשעים, אשר במקום ללכת לנגב גוררים את כולנו אל תוך אוכלוסיה ערבית צפופה. מה ששכח סרנה לספר לקוראיו הוא קצת היסטוריה מתחילת שנות החמישים. הבדואים בני שבט עזאזמה, תושבי אזור קציעות מימים ימימה, גורשו אז אל תחום מצריים בעקבות רצח של כמה יהודים, ובארות המים שלהם הורעלו כדי שלא יוכלו לשוב. רק תן לנו, יגאל סרנה, רשיון להתנהג כמו בני מפלגתך, והאוכלוסייה הערבית תהיה הרבה פחות צפופה.
אבל כל זה רק פיצוחים. זוכרים את בג"ץ הקרקעות מלפני כמה שבועות? מנין באו כל אותם מיליוני דונמים של 'אדמות מדינה' שחולקו לקיבוצים? האדמות הללו, כולן או כמעט כולן, הן אדמות פרטיות שהיו שייכות לערבים עד 48' והופקעו לאחר המלחמה. שודדי המיליארדים, אלו שגרים בבתים ערביים נטושים בעין חוד, היום עין הוד, בסריס, היום שורש, בצובא, בטלביה ואיפה לא, מנסים לטהר את מצפונם השחור בריצה אחרי כמה נערים שפילחו זיתים. סבבה. במדינה שלנו, רבותיי, אדם מוסרי שאינו מעוניין לגור על קרקע שנגזלה מבעלות פרטית של ערבי, כדאי מאוד שיבוא לגור בהתנחלות. אין הרבה אופציות אחרות.
עצתי למועצת יש"ע, צאו לעיתונות בהודעה הבאה: אשמנו, בגדנו, גזלנו זיתים, חמסנו שמן. ביום בו יחזיר השמאלני הראשון את ביתו בקטמון או בבקעה לבעליו הערבי נשלם לכל פלאח שדוד פיצויים לפי מחיר הזיתים בשוק הסיטונאי. תאמינו לי, חוץ ממחיר המודעה זה לא יעלה לכם גרוש.
פינתו השבועית של ד"ר נדב שנרב משודרת בערוץ 7 מדי יום שני בשעה 7.45 במסגרת התוכנית 'בוקר בשבע'
לגופו של עניין, הייתי ממליץ לא לערבב מלחמה במסחר. זהו פתח פתוח לכל מיני קלקלות מוסריות וחברתיות. כמו שאמר קלינט איסטווד, אם אתה רוצה לירות - תירה, אם אתה רוצה לדבר - תדבר, אבל אל תגנוב שני קילו זיתים עלובים. זו לא שיטה.
אבל, אחים יקרים, כמה שזה מגוחך. ראו מי מטיף לנו מוסר: רבי הגנבים, אלופי החומסים. לא יצא לי בחיי לקרוא הרבה ספרים של עמוס עוז, אבל באחד מהם מופיע תיאור נטורליסטי נאה של קיבוצניק ההולך להוציא שלד מבית העלמין של הכפר הערבי הנטוש, כדי שזה ישמש לו דחליל לגינתו. זו אמנם רק יצירה ספרותית, אבל כמו ב'חרבת חזעה', קשה להשתחרר מן המחשבה שהסופרים תיארו מציאות הידועה לכל. מסתבר כי בימים הטובים, כאשר השמאלנים נלחמו בערבים במקום לסייע להם, הם דווקא ידעו ללכלך את הידיים יפה יפה.
ידוע לכל, למשל, שכביש מס' 1 מתל אביב לירושלים עובר ב'שטחים הכבושים'. הקטע שליד לטרון נכבש במלחמת ששת הימים. האם תהיתם אי פעם מדוע לא יורים שם? איך זה שהכפר הערבי הסמוך אינו קן מרצחים? התשובה פשוטה. אין כפר ערבי סמוך. ממזרח לכביש ירושלים תל אביב, ליד מחלף לטרון, שוכן לו פארק נאה, פארק קנדה. אבל לא תמיד היה שם פארק. עד 67' היו שם שלשה כפרים ערביים: יאלו, עמוס ובית נובא. תושבי הבתים הללו גורשו, בתיהם נהרסו, ועל חורבותיהם הוקם הפארק. כך יכולים אנשי שלום עכשיו לנסוע בניחותא מירושלים להפגנה בתל אביב בלי לחטוף כדור בראש בדרך.
יגאל סרנה, עיתונאי בידיעות', יצא פעם לנופש באזור קציעות שבדרום הארץ. בשובו מהחופשה תאר בעיתון את שלוות החיים באזור הלז, ושפך את מררתו על המתנחלים הרשעים, אשר במקום ללכת לנגב גוררים את כולנו אל תוך אוכלוסיה ערבית צפופה. מה ששכח סרנה לספר לקוראיו הוא קצת היסטוריה מתחילת שנות החמישים. הבדואים בני שבט עזאזמה, תושבי אזור קציעות מימים ימימה, גורשו אז אל תחום מצריים בעקבות רצח של כמה יהודים, ובארות המים שלהם הורעלו כדי שלא יוכלו לשוב. רק תן לנו, יגאל סרנה, רשיון להתנהג כמו בני מפלגתך, והאוכלוסייה הערבית תהיה הרבה פחות צפופה.
אבל כל זה רק פיצוחים. זוכרים את בג"ץ הקרקעות מלפני כמה שבועות? מנין באו כל אותם מיליוני דונמים של 'אדמות מדינה' שחולקו לקיבוצים? האדמות הללו, כולן או כמעט כולן, הן אדמות פרטיות שהיו שייכות לערבים עד 48' והופקעו לאחר המלחמה. שודדי המיליארדים, אלו שגרים בבתים ערביים נטושים בעין חוד, היום עין הוד, בסריס, היום שורש, בצובא, בטלביה ואיפה לא, מנסים לטהר את מצפונם השחור בריצה אחרי כמה נערים שפילחו זיתים. סבבה. במדינה שלנו, רבותיי, אדם מוסרי שאינו מעוניין לגור על קרקע שנגזלה מבעלות פרטית של ערבי, כדאי מאוד שיבוא לגור בהתנחלות. אין הרבה אופציות אחרות.
עצתי למועצת יש"ע, צאו לעיתונות בהודעה הבאה: אשמנו, בגדנו, גזלנו זיתים, חמסנו שמן. ביום בו יחזיר השמאלני הראשון את ביתו בקטמון או בבקעה לבעליו הערבי נשלם לכל פלאח שדוד פיצויים לפי מחיר הזיתים בשוק הסיטונאי. תאמינו לי, חוץ ממחיר המודעה זה לא יעלה לכם גרוש.
פינתו השבועית של ד"ר נדב שנרב משודרת בערוץ 7 מדי יום שני בשעה 7.45 במסגרת התוכנית 'בוקר בשבע'