ביום שלישי ב' טבת, כאשר נתברר כי הפעוטה הודיה, אשר החסירה פעימה בלב כל עם ישראל עקב העלמותה המסתורית, נרצחה ונקברה בהרי ירושלים, נפל דבר בישראל.
אין אפשרות לעבור לסדר היום על מקרה טרגי ונורא זה, של ילדה פעוטה, תינוקת בת פחות משנתיים, אשר כל מי שליבו פועם ומחשבתו והכרתו מתפקדים באופן נורמלי, היה מוכן למסור נפשו להצלתה מכל צרה ומצוקה, מכל דבר אשר עלול לפגוע בה.
ואכן, עם ישראל נתגלה בתפארתו וגדולתו. ליבו של העם חי ופועם כגוף אורגני אחד, כמעמד הר סיני "ויחן שם ישראל" כאיש אחד בלב אחד.
בעיצומה של השבת, מרגע שנודע כי הפעוטה נעלמה מבית אביה, התגייסה כל השכונה. מתפללי בתי הכנסת, נשים וגברים, בני נוער, מבוגרים ואף ילדים השתתפו בחיפושים שהתארגנו באופן ספונטני. בכל פינה, בור, גן, פח-אשפה, בכל שביל וסימטה. כולם מחפשים את הילדה. ככל שנקפו השעות והחושך החל לרדת על רחובות השכונה גברו החששות לחייה של הודיה.
האם מבקשת: תתפללו
במוצ"ש כבר החלו להגיע מאות מתנדבים מהשכונה וסביבותיה. פתחנו חפ"ק בבית וחפ"ק במנהל הקהילתי על מנת לקלוט את המתנדבים הרבים, כשידענו שכל שעה של התמהמהות במציאת הודיה עלולה לעלות בחייה.
כל הלילה חיפשו המתנדבים בכל הרחובות הסמוכים והפכו כל אבן, בנחישות עצומה - חייבים למצוא את הפעוטה. השחר מפציע ואין קצה חוט. לא אצל המחפשים, לא בחפ"ק המשטרתי ולא בחפ"ק המשפחתי.
כולם נחקרים, גם אביה ואימה של הודיה. הדודים בבית בודקים כל נייר וכל פיסת מידע במחשב, בתמונות ובצילומי הוידאו, על-מנת לנסות למצוא קצה חוט. ללא הועיל.
האם בוכה ומתחננת לכל מי שיכול למסור פיסת מידע שתעזור לפתור את תעלומת ההיעדרות המסתורית והמדאיגה. היא מבקשת מרבנים ומקבוצות של מתפללים להתפלל בכל מקום, ולעשות כל מה שאפשר לאיתור הילדה.
בבוקר יום ראשון נפתחו כל החמ"לים ונקלטו מאות רבות של מתנדבים מכל שכבות הציבור בחברה הישראלית. חילונים, דתיים וחרדים, ספרדים ואשכנזים, נוער ומבוגרים, עולים וותיקים - כולם כאחד קבלו הוראות ויצאו למשימה אשר הוטלה עליהם.
מאות טלפונים של אנשים שמסרו מידע על בית נטוש, מחסן פתוח או בור פעור הקפיצו את המתנדבים לכל פינה. כל אבן ברחובות הסמוכים לבית נהפכה מספר פעמים.
ההורים והמשפחה
מתח נורא בבית. אביה של הודיה נמצא בחקירה ומשפחת האם כולה שוהה בבית האב. בכי קורע לב ותפילות ממלאים את החלל, לצד הערכות מצב וקולות המחפשים.
כולם תוהים: האם לסיפורו של האב יש כיסוי? האם יכול להיות שהאב קשור לעניין? ואנו ממאנים להאמין שדבר כזה יכול להתגלות כאמת. זה לא ייתכן אפילו בדמיון הפרוע ביותר. אסור אפילו לחשוב על כך.
האב מגיע הביתה מהחקירה. דממה מסביב. האב דורש מכולם לצאת החוצה, כולל משפחת קדם. הוא רוצה שקט. הוא רוצה להתייחד עם משפחתו וביתו.
אני מגיע לבית. שואלים אותי מה אני רוצה, ואני עונה שאת רוני, האם, אני מחפש. נאמר לי כי היא איננה בבית, הלכה. הסברתי לאב שאני רב השכונה וממונה על החירום והביטחון בעיר, ושאני מוכן לעזור ולסייע בכל דבר וענין, ואולי הוא צריך ממני משהו.
שיחה מתפתחת בינינו ואנו מתיישבים בביתו. הוא סיפר לי על כל מהלך העניינים תוך בכי ודמעות, ובתפילה למימוש החיפושים.
יום נוקף יום ועדיין אין קצה חוט. האב והאם פונים לציבור דרך כלי תקשורת, בכתב ובעל-פה.
יחדיו הלכנו לרבנים והתפללנו על קברות צדיקים. ראיתי בעיני כיצד שני ההורים בוכים ומתחננים רק לדבר אחד: שהודיה תחזור הביתה בריאה ושלמה.
"שום דבר כבר לא משנה לי, רק שהודיה תשוב לביתה לחיקם של אמא ואבא", אומרת רוני, האם, ומגבה את האבא בכל ומצהירה על תמיכתה בו, למרות החשש הכבד שאין הוא דובר אמת
כך נמשכו הדברים, עד שהגיעה הבשורה המרה שהנה נמצאה גופתה הקטנה של הודיה. שטף של דמעות פרץ מעיני כולם, על כי כך מסתיימת הפרשה הקשה והכואבת הזו.
לגלות את המשותף
האם לשווא היו כל התפילות והחיפושים? חלילה וחס.
אף תפילה אינה חוזרת ריקם. עצם נקודת החיבור והאיחוד של המשפחה כולה, משפחת עם ישראל - זקנים ונוער, דתיים וחילונים - היא חשובה ומרכזית בתקופתנו. אסור לנו לאבד את נקודת העלייה הזו. מתוך הצרה מתבררת הישועה.
את הודיה הקטנה אין אפשרות להחזיר לחיים, אבל להודיה יכולה להיות תרומה משמעותית לעם ישראל: תרומה גדולה אשר תיזקף לעילוי נשמתה.
הודיה מגלה לנו בפועל את הנסתר, את הנדחק - את עם ישראל המאוחד. נכון שאחדות זו מסתתרת במטמון של מריבות וקטרוגים, אבל חייבים לפעול בשמה.
במבצע 'חומת מגן' שימשתי כמפקד לחימה של הפיקוד. גם שם נפתח חלון של גילוי האחדות והנכונות למסירות נפש של העם. מתברר כי העם איננו עייף, אינו שבור ואינו מדוכא. העם מחפש נקודות אמת, נקודות אור אמיתיות לפעול בהן ולשמן. לשם כך יש לו הרבה כוח ביום ובלילה מול אויב חיצוני ומול אתגר פנימי.
עלינו לשנס מתניים ביחד ולעסוק בחינוך לערכים ובאיתור כל נקודות התורפה בחברה הישראלית, תוך ניצול נקודות החולשה למנוף לטיפוס ועלייה.
במיוחד בעת הזו, כשמערכת בחירות בפתח, הבה נגלה את המשותף והמאחד, את הלב המשותף הפועם. בכוח אחדות זו, אשר זכינו לגלותה ולשמרה בקרבנו, נמשיך הלאה לחזק את המשפחה הנפלאה אשר נפלה עליה צרה זו. נפקח עינינו יום יום ושעה שעה לכל אח בוכה במצוקה, ונזכור כי תפקידנו בעולם ובעם הוא לתת ולתת ולתת במסירות, בנחישות, בהתמדה ללא חשבונות וללא תמורה. עצם הנתינה היא הזכות הגדולה שלנו.
נחמתנו למשפחה שלא ידעו עוד צער.
ונזכה כולנו לגאולה שלמה, אמן.
אין אפשרות לעבור לסדר היום על מקרה טרגי ונורא זה, של ילדה פעוטה, תינוקת בת פחות משנתיים, אשר כל מי שליבו פועם ומחשבתו והכרתו מתפקדים באופן נורמלי, היה מוכן למסור נפשו להצלתה מכל צרה ומצוקה, מכל דבר אשר עלול לפגוע בה.
ואכן, עם ישראל נתגלה בתפארתו וגדולתו. ליבו של העם חי ופועם כגוף אורגני אחד, כמעמד הר סיני "ויחן שם ישראל" כאיש אחד בלב אחד.
בעיצומה של השבת, מרגע שנודע כי הפעוטה נעלמה מבית אביה, התגייסה כל השכונה. מתפללי בתי הכנסת, נשים וגברים, בני נוער, מבוגרים ואף ילדים השתתפו בחיפושים שהתארגנו באופן ספונטני. בכל פינה, בור, גן, פח-אשפה, בכל שביל וסימטה. כולם מחפשים את הילדה. ככל שנקפו השעות והחושך החל לרדת על רחובות השכונה גברו החששות לחייה של הודיה.
האם מבקשת: תתפללו
במוצ"ש כבר החלו להגיע מאות מתנדבים מהשכונה וסביבותיה. פתחנו חפ"ק בבית וחפ"ק במנהל הקהילתי על מנת לקלוט את המתנדבים הרבים, כשידענו שכל שעה של התמהמהות במציאת הודיה עלולה לעלות בחייה.
כל הלילה חיפשו המתנדבים בכל הרחובות הסמוכים והפכו כל אבן, בנחישות עצומה - חייבים למצוא את הפעוטה. השחר מפציע ואין קצה חוט. לא אצל המחפשים, לא בחפ"ק המשטרתי ולא בחפ"ק המשפחתי.
כולם נחקרים, גם אביה ואימה של הודיה. הדודים בבית בודקים כל נייר וכל פיסת מידע במחשב, בתמונות ובצילומי הוידאו, על-מנת לנסות למצוא קצה חוט. ללא הועיל.
האם בוכה ומתחננת לכל מי שיכול למסור פיסת מידע שתעזור לפתור את תעלומת ההיעדרות המסתורית והמדאיגה. היא מבקשת מרבנים ומקבוצות של מתפללים להתפלל בכל מקום, ולעשות כל מה שאפשר לאיתור הילדה.
בבוקר יום ראשון נפתחו כל החמ"לים ונקלטו מאות רבות של מתנדבים מכל שכבות הציבור בחברה הישראלית. חילונים, דתיים וחרדים, ספרדים ואשכנזים, נוער ומבוגרים, עולים וותיקים - כולם כאחד קבלו הוראות ויצאו למשימה אשר הוטלה עליהם.
מאות טלפונים של אנשים שמסרו מידע על בית נטוש, מחסן פתוח או בור פעור הקפיצו את המתנדבים לכל פינה. כל אבן ברחובות הסמוכים לבית נהפכה מספר פעמים.
ההורים והמשפחה
מתח נורא בבית. אביה של הודיה נמצא בחקירה ומשפחת האם כולה שוהה בבית האב. בכי קורע לב ותפילות ממלאים את החלל, לצד הערכות מצב וקולות המחפשים.
כולם תוהים: האם לסיפורו של האב יש כיסוי? האם יכול להיות שהאב קשור לעניין? ואנו ממאנים להאמין שדבר כזה יכול להתגלות כאמת. זה לא ייתכן אפילו בדמיון הפרוע ביותר. אסור אפילו לחשוב על כך.
האב מגיע הביתה מהחקירה. דממה מסביב. האב דורש מכולם לצאת החוצה, כולל משפחת קדם. הוא רוצה שקט. הוא רוצה להתייחד עם משפחתו וביתו.
אני מגיע לבית. שואלים אותי מה אני רוצה, ואני עונה שאת רוני, האם, אני מחפש. נאמר לי כי היא איננה בבית, הלכה. הסברתי לאב שאני רב השכונה וממונה על החירום והביטחון בעיר, ושאני מוכן לעזור ולסייע בכל דבר וענין, ואולי הוא צריך ממני משהו.
שיחה מתפתחת בינינו ואנו מתיישבים בביתו. הוא סיפר לי על כל מהלך העניינים תוך בכי ודמעות, ובתפילה למימוש החיפושים.
יום נוקף יום ועדיין אין קצה חוט. האב והאם פונים לציבור דרך כלי תקשורת, בכתב ובעל-פה.
יחדיו הלכנו לרבנים והתפללנו על קברות צדיקים. ראיתי בעיני כיצד שני ההורים בוכים ומתחננים רק לדבר אחד: שהודיה תחזור הביתה בריאה ושלמה.
"שום דבר כבר לא משנה לי, רק שהודיה תשוב לביתה לחיקם של אמא ואבא", אומרת רוני, האם, ומגבה את האבא בכל ומצהירה על תמיכתה בו, למרות החשש הכבד שאין הוא דובר אמת
כך נמשכו הדברים, עד שהגיעה הבשורה המרה שהנה נמצאה גופתה הקטנה של הודיה. שטף של דמעות פרץ מעיני כולם, על כי כך מסתיימת הפרשה הקשה והכואבת הזו.
לגלות את המשותף
האם לשווא היו כל התפילות והחיפושים? חלילה וחס.
אף תפילה אינה חוזרת ריקם. עצם נקודת החיבור והאיחוד של המשפחה כולה, משפחת עם ישראל - זקנים ונוער, דתיים וחילונים - היא חשובה ומרכזית בתקופתנו. אסור לנו לאבד את נקודת העלייה הזו. מתוך הצרה מתבררת הישועה.
את הודיה הקטנה אין אפשרות להחזיר לחיים, אבל להודיה יכולה להיות תרומה משמעותית לעם ישראל: תרומה גדולה אשר תיזקף לעילוי נשמתה.
הודיה מגלה לנו בפועל את הנסתר, את הנדחק - את עם ישראל המאוחד. נכון שאחדות זו מסתתרת במטמון של מריבות וקטרוגים, אבל חייבים לפעול בשמה.
במבצע 'חומת מגן' שימשתי כמפקד לחימה של הפיקוד. גם שם נפתח חלון של גילוי האחדות והנכונות למסירות נפש של העם. מתברר כי העם איננו עייף, אינו שבור ואינו מדוכא. העם מחפש נקודות אמת, נקודות אור אמיתיות לפעול בהן ולשמן. לשם כך יש לו הרבה כוח ביום ובלילה מול אויב חיצוני ומול אתגר פנימי.
עלינו לשנס מתניים ביחד ולעסוק בחינוך לערכים ובאיתור כל נקודות התורפה בחברה הישראלית, תוך ניצול נקודות החולשה למנוף לטיפוס ועלייה.
במיוחד בעת הזו, כשמערכת בחירות בפתח, הבה נגלה את המשותף והמאחד, את הלב המשותף הפועם. בכוח אחדות זו, אשר זכינו לגלותה ולשמרה בקרבנו, נמשיך הלאה לחזק את המשפחה הנפלאה אשר נפלה עליה צרה זו. נפקח עינינו יום יום ושעה שעה לכל אח בוכה במצוקה, ונזכור כי תפקידנו בעולם ובעם הוא לתת ולתת ולתת במסירות, בנחישות, בהתמדה ללא חשבונות וללא תמורה. עצם הנתינה היא הזכות הגדולה שלנו.
נחמתנו למשפחה שלא ידעו עוד צער.
ונזכה כולנו לגאולה שלמה, אמן.