ראש לשכת העיתונות הממשלתית, דניאל סימן, התלבש בעניבה וענד סיכה במיוחד לכבוד צילומי הכתבה: "עוד לא התרגלתי לצילומים האלו" הוא אומר במבוכה, למרות שהוא מרבה להתראיין, ולאחרונה גם להיות מותקף, באמצעי התקשורת ברחבי העולם. לשכת העיתונות הממשלתית היא הגוף המטפל ב- 350 המשרדים של העיתונות הזרה בישראל על 2000 עובדיה, עליהם נוספים עוד כמה אלפים אשר מגיעים לכאן באופן זמני במשך השנה. הלשכה מסייעת להם מבחינה טכנית ומבחינה תוכנית, מציעה להם נושאים לסיקור ומתווכת בניהם ובין גורמי ממשלה. סימן, שהתמנה לתפקידו לפני שלוש שנים, החליט להמשיך ולסייע לעיתונאים הזרים מחד, אך להיאבק עד חורמה בתופעת הסיקור המוטה שלהם מאידך, ועל כך הוא סופג קיתונות של ביקורת. "תדגישי בבקשה שלא מדובר בכולם" הוא אומר, ופונה להסביר מה הביא אותו לשנות נהלים לפיהם התנהלה הלשכה שנים ארוכות.
סימן מדבר בלהט ובתנועות ידיים פסקניות. רגשותיו של מי שמתייצב כבר שנתיים בכל זירת פיגוע בירושלים לא קהו. הוא מדבר בכאב על ההרוגים, ומגן בקנאות על מדינת ישראל ואזרחיה.
הפלשתינים עובדים עם הזרים
רגע אחרי שנפגשנו הבנתי שמיותר לחלוטין לשאול את סימן האם התקשורת הזרה מציגה תמונה לא מאוזנת של מדינת ישראל. זוהי הנחת היסוד ממנה הוא יוצא ועליה הוא מנהל מאבק כבר חודשים ארוכים.
סימן מספר כי חודשים ספורים לאחר שהחלה מלחמת אוסלו התכנסו יחדיו אנשי משרד החוץ, דובר צה"ל וגופים נוספים העובדים עם העיתונאים הזרים, כדי לדון בדרך בה משתקפת מדינת ישראל באמצעי התקשורת בעולם:
"ראינו שבכל השידורים לא היו תמונות של פלשתינים יורים. אנחנו יודעים שבעצם הם אלה שהתחילו לירות, והם גם שלחו ילדים לזרוק אבנים כשהמבוגרים יורים מאחוריהם. אצל הזרים לא היו תמונות כאלה. אצלם זה היה נראה כ'התקוממות עממית' מול כוחות הצבא הישראלים שיורים על הפלשתינים חסרי המגן. חנאן עשרווי טבעה ביטוי לשוני בו השתמשה בכל ראיון: 'One side is shooting one side is dying' צד אחד יורה, צד אחד מת. הדברים היו כל כך חד משמעיים שהחלטנו לבדוק ממה זה נובע"
בעקבות הדיון החלו אנשי לשכת העיתונות להתחקות אחר שרשי מערכת היחסים בין העיתונאים הזרים והפלשתינים, ולאחר בדיקה מצאו שהיא בת למעלה מעשרים שנה: "בשנות השמונים החלו הפלשתינים לטפח דור של צעירים שמבין בתקשורת, כדי שידעו לשמש את העיתונאים הזרים שנמצאים פה, להוביל אותם אל תוך השטח או לדווח עבורם, ליצור להם קשרים ולסדר להם ראיונות. הצעירים הללו קיבלו גם הכשרה בצילום, ועם פרוץ האלימות הפלשתינית של שנות השמונים הרשתות הזרות חילקו להם מצלמות וקיבלו תמונות באיכות שידור".
"לאט לאט החלו הצעירים האלו לחדור לעיתונות הזרה, ולעבוד כמתרגמים וכסטרינגרים (אנשים שמתאמים בין הגופים המסקרים). בהתחלה היו העיתונאים הזרים חופשיים לעבוד בתוך השטח עם מי שרצו, אך מרגע הקמת הרשות הפלשתינית, כמו כל דבר אחר שם, כבר לא הייתה עצמאות ולא חופש עיתונות. מי שלא משרת את הרשות ואת כוונותיה לא יכול לעבוד, ולכן כל מי שהזרים עובדים אתו הוא, למעשה, עושה דברה של הרשות".
הפלשתינים משקרים, הזרים מתעלמים
לטענת סימן, העיתונאים הזרים מתעלמים מן הנורמות הנהוגות ברשות, ומתעקשים לטעון שאותם פלשתינים שעובדים עבורם הם אובייקטיביים ומקצוענים. "זו לא רק היתממות או חוצפה" הוא אומר, "מי שעובד כאן מספיק שנים ומיתמם לגבי מה שנעשה שם - עושה זאת בזדון". הוא מזכיר עיתונאים שהודו בפניו כי הם צריכים את הפלשתינים המתאמים שלהם כדי לשמור על חייהם, "אז ברור גם להם שמדובר באנשים 'כשרים' מבחינת הרשות".
סימן אינו מאשים את הזרים בהעסקת עובדים מטעם הרשות, שכן זו הדרך היחידה להשגת מידע. הטענה שלו נוגעת לדרך הטיפול בחומרים שמתקבלים, אשר לוקה בהתעלמות מההטיה של העובדים הפלשתינים. הזרים לא בודקים את המידע או מבררים את העובדות.
כמי שנמצא בלשכת העיתונות כבר 12 שנים מכיר סימן את הנפשות הפועלות בקרב העיתונאים הזרים. הוא עבד מולם והתרועע עימם לא מעט בעבר. לכן אל תוך דברי הביקורת שלו מתגנבים גם משפטים מלמדי זכות:
"תביני, בחו"ל ואפילו בישראל כשמראיינים עד ראייה לאירוע, הוא מוסר את האמת עד כמה שהוא יודע אותה. כשהזרים מראיינים פלשתינים הם לא מודעים לעובדה שהרבה פעמים הם מקבלים לא את מה שקרה פה, אלא את מה שהפלשתינים רוצים שיועבר".
אילו רשתות לוקות בהטייה?
"זו לא מערכת, זה כל עיתונאי בפני עצמו. למשל מולי מור מה'וושינגטון פוסט', שדיווחה על הרג של פלשתינית בת 95, וציטטה את הנכד שכלל לא היה במקום. הנכד סיפר שחייל צה"ל ניפץ את השמשה של המכונית, דחף את הקנה לתוך הרכב וירה באישה מטווח אפס".
העיתונאים עצמם מאמינים לדברים האלה?
"אינני יודע".
סימן מתלבט לרגע, וחוזר בו. "לא, הם לא מאמינים. חלק מן העיתונאים יודעים בדיוק מה הם עושים, והם מתחבאים מאחורי התירוץ שהם מתבססים על עדות מן השטח. אם לא היה מוכח שהפלשתינים עושים מניפולציות תקשורתיות לא היה לי ויכוח איתם, אבל כשסאיב עריקאת משקר ואומר שחמשת אלפים פלשתינים נרצחו בג'נין, וכולם יודעים שהוא שיקר במודע, אבל עדיין משתמשים בו כגורם מוסמך - אז יש לי שאלות קשות לגביי המהימנות ואפילו הכוונה הטהורה של אותם עתונאים".
סימן מרצה את דבריו בהתלהבות, והטון עולה עוד יותר כשהוא מדבר על גישתם של הזרים לדברי הישראלים, שהיא תמיד חשדנית ומטילת ספק: "שיביאו לי הוכחות מתי ישראלי שיקר להם באופן מודע. זה לא קרה אף פעם. אם אנחנו מדווחים בצורה לא מדויקת זה נובע מטעות, ואנחנו תמיד מודים בה".
הישראלים נוקטים בצעדים
לפני כשנה, כשראו שהמלחמה מתארכת והעיתונאים הזרים ממשיכים בשלהם, החליטו גופי ההסברה הישראלים על נקיטת שני צעדים משמעותיים, שלא עתידים לשנות מהותית את דרך הסיקור המוטה של המתרחש ביש"ע, אולם עשויים להשפיע באופן כללי על עבודת העיתונאים הזרים: הצעד הראשון היה לחדול מהנפקת תעודת עיתונאי לערביי יש"ע העוסקים בעיתונות, והצעד השני היה לשנות את השיטה המקילה על קבלת אשרת עבודה לצלמים זרים. שתי ההחלטות נאחזות במצב חוקי קיים שלא נאכף עד כה, ושתיהן עוררו זעם רב בקרב העיתונאים הזרים.
לגבי ההחלטה הראשונה, סימן ועובדיו נאחזים בטיעון כי הרשות היא אוטונומיה העומדת בפני עצמה, ולכן עיתונאיה אינם זקוקים לתעודה ממדינת ישראל. הטיעון הזה הוא לכאורה 'שמאלני', אך בפועל הוא מונע באופן מעשי מערבים המתגוררים ביש"ע להיכנס לשטחי 'ישראל הקטנה', דבר שיכלו לעשות כשבכיסם הייתה תעודת עיתונאי. מעתה הם גם לא יוכלו לעבור באופן חפשי במחסומים, ולמעשה מעמדם משתווה לזה של שאר הפלשתינים. טיעון נוסף שמעלה סימן נוגע לקלות בה הנפיקו בעבר תעודות לפלשתינים: "בעבר כל מה שמערכת זרה הייתה צריכה לעשות הוא להגיד: 'האדם הזה עובד עבורינו' והיינו מנפיקים לו תעודה. אני חושב שאם היינו ממשיכים במדיניות הזו בשנתיים האחרונות זה היה חוסר אחריות. מה גם שגילינו שאחוז לא מבוטל של אותם 'עיתונאים פלשתינים' הן למעשה הטבות שמערכות התקשורת חילקו לקרובים של אנשים שעובדים עבורם, או לאנשים שהם רוצים בטובתם. המדיניות שלנו פשוט נוצלה לרעה".
אי הנפקת התעודות ימנע מהפלשתינים שעבדו כמפיקים או במאים של הרשתות הזרות לעבוד עבורם. לעיתונאים האלה, מסביר סימן, הייתה השפעה גדולה על אמצעי תקשורת בהם עבדו: "הגיעו אלינו עדויות שאותם פלשתינים שעובדים במשרדים של ערוצי תקשורת שונים מתאמים את העבודה ביניהם וקובעים מה יסוקר באותו יום ובאיזה אופן, וכך קובעים למעשה מה יראו ועל מה יקראו אזרחי העולם. מדובר ברויטרס,' איי.פי. , איי.בי.סי. , או כל משרד שיש לו פלשתיני.
"כשהיה הסיפור עם ג'נין, למשל, הם דיברו עם בתי חולים שונים שלהם וביקשו שישמרו גופות של פלשתינים שנפטרו באותם ימים שלפני יציאת צה"ל מן העיר, כשהכוונה שלהם הייתה להוציא את אותן גופות לקברי אחים אחרי נסיגת צה"ל. הגיעו אלינו גם עדויות מבוססות לכך שה'תנזים' בבית לחם נהג להודיע לאחת מסוכנויות הידיעות בכל פעם לפני שהיה פותח באש לעבר שכונת גילה".
אגב, לערבים המתגוררים במזרח ירושלים מממשיכה הלשכה להנפיק תעודת עיתונאי, בשל היותם אזרחי המדינה.
ההחלטה השנייה של הלשכה, הנוגעת לצלמים הזרים, הגיעה ממקום אחר לגמרי. איגוד הצלמים הישראלי החל להתקומם על כך שהרשתות הזרות אינן מעסיקות יותר ישראלים, אלא נסמכות על צלמים מחוץ לארץ. על פי המידע הקיים בידי לשכת העיתונות, גם למצב הזה יש נגיעה פלשתינית: "גילינו שהרשות הפלשתינית החלה להפעיל בארבע השנים האחרונות לחץ על העיתונות הזרה שלא להפעיל צלמים ישראלים בשטחים, ולהתבסס רק על הזרים. העיתונאים מכחישים זאת, אבל זו עובדה שבארבע השנים האחרונות קיימת ירידה תלולה במספר הצלמים הישראלים המועסקים על ידי הרשתות הזרות".
סימן בדק את הדברים ומצא כי לשכת העיתונות ומשרד הפנים לא נהגו כשורה כאשר המליצו על הנפקת ויזת עבודה לצלמים הזרים, וכי ההנחיות הרשמיות מורות אחרת. הוא החליט להתיישר לפי הכללים באופן המעודד העסקת צלמים ישראלים. בימים אלה הוא אף עובד על ניסוח החלטה חדשה שתסדיר את כללי העסקת צלמים זרים, החלטה שתכריח את הרשתות הזרות להעסיק גם ישראלים.
אתה מאמין שהצעדים האלה יעזרו לנו בטווח הארוך?
"כן. אני מאמין שכן. וכבר יש תוצאות".
קודמיך לא נהגו על פי החוקים וסייעו למעשה לפלשתינים. יש כאן זלזול בחוקי המדינה ואזרחיה.
"זה לא נכון. אני לא מתנגד למה שנעשה פה בעבר. אדרבה, יש פה הכנסת אורחים לכתבים הזרים ונכונות לבוא לקראתם. הרי כל הרעיון של לשכת העיתונות הוא להקל על העיתונאים הזרים ולחתוך עבורם בביורוקרטיות. לדוגמא נשיא ה-CNN אית'ן ג'ורדן, בביקור המפורסם שלו בארץ, הלך לבקר במחסום ביש"ע והחיילים לא נתנו לו לעבור. אז הרימו אלי טלפון הביתה ודיברתי עם דובר צה"ל שינחה את החיילים לתת לו לעבור. אני לא בא בטענות. זה בדיוק התפקיד שלנו לעזור ולהקל עליהם בביצוע עבודתם. לשכת העיתונות משרתת את העיתונאים הזרים עד כדי לעמוד עבורם בתור לקבלת ויזות במשרד הפנים".
בכל זאת, אתה מתאר מערכת יחסים הדוקה בין הזרים והפלשתינים, וזה נראה שהגורמים שהיו צריכים למנוע זאת פשוט עצמו עיניים.
"וזה לא נכון לגביי כל הדברים שאנחנו עושים? אוסלו למשל. אם בן אדם רוצה להסביר בביטוי אחד את אוסלו הוא יגיד 'עצימת עיניים'. כל ההתנהלות של המדינה שלנו בשנים האחרונות היא של התפשרות, פייסנות וויתור על הערכים והזכויות שלנו.
לפעמים אני מדבר עם אנשים ומנסה להסביר להם שזכותינו למדינה נובעת מן הזכות שלנו על ארץ ישראל. הזרים לא מבינים זאת. לדעתי כל הבעייה שלנו היום עם העיתונות הזרה היא בכך שהם מטילים ספק בעצם זכותנו להתקיים כאן כמדינה".
אולי זה אנחנו? עד כמה מסתמכת העיתונות הזרה על אחותה הישראלית ?
"הרבה מאוד. הבעייה היא לא להתמודד מול הטיעונים של הפלשתיני או הערבי. הבעייה שלי היא כשמעמידים מולי גורם ישראלי שמערער את האמינות שלי או את הטיעונים שלי כנציג של מדינת ישראל".
נחזור להחלטות שלכם. איך הגיבו העיתונאים הזרים?
"הם ישבו פה בדיוק לפני שנה, והסברנו להם שלא מדובר בחוקים חדשים אלא בהקפדה על החוק הישראלי הקיים. הם שמעו את הנימוקים שלנו לאכיפת החוק ואמרו שלושה דברים. דבר ראשון, שזה ישפיע על אופן הסיקור של מדינת ישראל. כששאלתי אותם למה הם מתכוונים הם אמרו: 'נהיה מאוד עצבניים, וזה ישפיע על הצורה בה אנו מסקרים את האיזור'. עניתי להם שהם אמורים להיות מקצוענים שמסקרים באופן אובייקטיבי את האירועים. חלק הבינו ומייד חזרו בהם, וחלק התעקשו: 'לא, זה ישפיע על הסיקור'.
הנקודה השנייה הייתה שהם יילחמו בהחלטה ויצרפו אליהם ארגונים בינלאומיים. הם איימו שיגנו את ישראל על פגיעה בחופש הביטוי והעיתונות. 'מכיוון שאתם כל כך רגישים לדימוי שלכם' הם אמרו לי 'אתם בסוף תתקפלו'. הנה עברה שנה וזה לא קרה. הדבר השלישי שהם אמרו היה 'אנחנו נמשיך להעסיק פלשתינים ונכניס אותם לישראל בניגוד לחוק הישראלי. ומה תעשו?' בשנה האחרונה הם רואים בדיוק מה אנחנו עושים".
"הזלזול של העיתונאים הזרים בחוקי מדינת ישראל אינו חדש. הם גם לא מכבדים את איסור הכניסה ל'שטח צבאי סגור', ואף עוברים עבירות צנזורה המוגדרות בחוקי מדינת ישראל כפשע. בשנה האחרונה משתדלת הלשכה לאכוף את החוקים, ולאחרונה אף נעצר פלשתיני שעבד כעיתונאי בגין שהייה בלתי חוקית בתוך הקו הירוק. העצור פנה לבג"ץ, וסימן רואה את עתירתו כבזבוז כסף: "מטומטם. יש לו כסף מיותר. אני רוצה לראות אותו עומד מול בג"ץ ואומר 'שהיתי כאן באופן לא חוקי'".
מסע הלחצים המופעל על סימן כדי שיחזור בו מהחלטותיו הוא נושא לכתבה בפני עצמה. זה מתחיל מהפעלת לחצים של העיתונות הזרה על משרדי ממשלה, ובהם משרד החוץ ומשרד ההסברה, נמשך בכינוס מיוחד של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שדנה בכל הפרשה הזו, ונגמר בהשמצות אישיות, חרמות וגינויים בעיתונות העולמית. סימן אינו מכחיש שהלחץ, החוזר בסופו של דבר אליו, נובע מהכוח שיש לעיתונות העולמית על הגורמים הפוליטיים.
סימן עומד על שלו, למרות שניכר כי הדברים הנאמרים ונכתבים עליו אינם עוברים לידו: "כשאני יושב עם המצפון שלי ועובר על מכלול הדברים שנעשים על ידי העיתונות הזרה, אני אומר שאני מוכן לסבול את החרמות, הגינויים ואת הניסיונות שלהם להכפיש אותי ולערער את מעמדי כאיש מקצוע. אני מוכן לסבול הכל, כי אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון, ואני משוכנע שאני מחויב לעשות את זה".
"דרך אגב", הוא אומר, "יש לי חדשות עבור כל מי שחושב שאם מצנע ייבחר הוא ידיח אותי. אני לא מינוי פוליטי. ולכן הוא לא יוכל לעשות זאת".
ראש לשכת העיתונות הממשלתית שומר בקנאות על פרטיות משפחתו. על עברו הוא מוכן לספר שעלה בגיל 10 מארצות הברית והתגורר באשקלון, ולאחר השחרור מצה"ל במסגרתו שירת בצנחנים הוא עבד בקונסוליה הישראלית בארצות הברית. על ההווה הוא מוכן לספר שלפני 5 חודשים נולד לו בן ושהוא נשוי ל'ישראלית'.
המציאות חשובה מההסברה
לדניאל סימן, המצוי בכל המתפרסם בתקשורת העולמית, אין טענות כלפי ההסברה הישראלית. הוא טוען כי ישראל נמצאת בעמדה שקשה להסביר אותה, כאשר מערכת ההסברה הפלשתינית שהחלה לפעול כבר לפני למעלה משלושים שנה הצליחה לחדור לחוגי האקדמיה והתרבות המערביים, ולא קיבלה מענה ראוי מצד ההסברה הישראלית דאז. קשה להסביר בעולם את ההתנחלויות, הוא אומר, ומן הצד השני, מדיניות השמאל שעשתה דה לגיטימציה למנהיגי הימין לדורותיהם הסבה נזק לתדמיתה של המדינה.
"אין לי בעיה עם אנשי השמאל המבקרים את מדינת ישראל כדי לעשות אותה טובה יותר, אבל אותם טיעונים מייד מאומצים על ידי גורמים שהם נגד מדינת ישראל".
אז היותינו מדינה דמוקרטית פוגע ביכולת ההסברה שלנו?
"כן, אבל זה מעבר לכך. מדובר בניצול לרעה שנעשה על ידי הפלשתינים והעיתונאים הזרים שמזדהים עימם, שמאמצים את הטיעונים של השמאל הישראלי לא כדי להגיד 'איזה יופי יש דמוקרטיה למדינת ישראל', אלא כדי לומר 'מדינת ישראל היא נוראית, והנה יש לי אפילו יהודי שיוכיח את זה".
אתה נלחם בתופעות האלה מעמדתך. איך צרכן התקשורת הישראלי יכול להילחם בסיקור המגמתי של התקשורת הזרה ?
ההצלחה הכי גדולה שהייתה לנו השנה היא שהעם פשוט קם על ה-CNN. מתי ראש CNN הגיע לארץ? לא כשאנחנו העברנו ביקורת, אלא ברגע שהציבור התקומם ואמר להם: "אתם לא אמינים".
הציבור צריך לתקוף כל הזמן את הרשתות על שידור עובדות לא נכונות. הם מספקים מספיק מקרים כאלה. אם זה לא עובד, לצלצל משרדים שלהם בחו"ל, ואם גם זה לא עובד אז לפתוח בחרם צרכנים, ולהודיע לגופים שמפרסמים אצלם שציבור מסוים מפסיק לצפות בהם. לא בגלל שהם אנטי ישראלים, אלא מפני שהם לא אמינים.
בדבריו על ה-CNN מכוון סימן לראיון שערכו כתבי הרשת עם ליאור וחן קינן, אשר שכלו את בתם ואת אמה של חן בפיגוע בפתח תקוה. במקום לשדר את הראיון הקרינה הרשת ראיון עם משפחת המחבל המפגע. בני הזוג קינן לא השלימו עם השידור, ופרסמו את הדבר מעל כל בימה תקשורתית. כתוצאה מכך איימו ישראלים רבים בחרם על הרשת, ודרשו להוציאה מחבילת הכבלים.
מה גרם לרשת להתנצל?
"חן וליאור קינן והתגובות שהם יצרו פה בארץ וכן האיום בחרם. בארצות הברית שמחו רשתות אחרות לאידם של ה-CNN, ולכן דווח על הפרשייה בהרחבה".
לאחר הסיפור הזה הייתה סדרת כתבות על נפגעי הטרור הישראלים. זו הייתה חזרה בתשובה זמנית?
"חד וחלק כן. זה היה פשוט עלבון לשכל הישר. מה הם עשו? זרקו לילידים כמה בוטנים, שבוע של שידורים בעד ישראל, ואחר כך שבועות של שידורים פרו פלשתינים, כשהם מצטדקים: 'מה אתם רוצים, לפני שבוע עשינו משהו לטובת ישראל'.
אנחנו עם שכל כך כמה לאהבה שאם עושים שידור לטובתנו אנחנו מתעלפים, והתקשורת הזרה שנמצאת פה יודעת את זה ולועגת לזה".
אבל התדמית התקשורתית שלנו היא דבר חשוב
"המצב השתנה בשנתיים האחרונות. אנחנו במלחמת קיום הקשה ביותר מאז קום המדינה, וזה משנה את הכל. אנחנו לא צריכים להצטדק, אלא חייבים לעשות את מה שטוב לנו ומה שחשוב לקיומנו. אנחנו כל הזמן אומרים שהצבא שלנו הכי הומני, אבל אנחנו לא צריכים להצטדק בזה. צבא זה צבא. אנחנו דמוקרטיה שנלחמת על קיומה. אף אחת מהדמוקרטיות האחרות לא התנהגה כמונו בתנאי מלחמה".
סימן מציין כי על אף הכל מעמדה של ישראל בעיני ארצות הברית לא נפגע, וזאת למרות השקעה של מיליארדי דולרים מצד הסעודים ומאמצים בלתי נלאים של הפלשתינים.
"המציאות חשובה יותר מכל הסברה" אומר סימן בעיניים חודרות, חמוש באמונה בצדקת מעשיו. סימן רואה בעבודתו שליחות, ואולי התודעה הזו היא שמחזקת את עמידתו מול כל העולם, תרתי משמע.
לתגובות ofralax@walla.co.il
סימן מדבר בלהט ובתנועות ידיים פסקניות. רגשותיו של מי שמתייצב כבר שנתיים בכל זירת פיגוע בירושלים לא קהו. הוא מדבר בכאב על ההרוגים, ומגן בקנאות על מדינת ישראל ואזרחיה.
הפלשתינים עובדים עם הזרים
רגע אחרי שנפגשנו הבנתי שמיותר לחלוטין לשאול את סימן האם התקשורת הזרה מציגה תמונה לא מאוזנת של מדינת ישראל. זוהי הנחת היסוד ממנה הוא יוצא ועליה הוא מנהל מאבק כבר חודשים ארוכים.
סימן מספר כי חודשים ספורים לאחר שהחלה מלחמת אוסלו התכנסו יחדיו אנשי משרד החוץ, דובר צה"ל וגופים נוספים העובדים עם העיתונאים הזרים, כדי לדון בדרך בה משתקפת מדינת ישראל באמצעי התקשורת בעולם:
"ראינו שבכל השידורים לא היו תמונות של פלשתינים יורים. אנחנו יודעים שבעצם הם אלה שהתחילו לירות, והם גם שלחו ילדים לזרוק אבנים כשהמבוגרים יורים מאחוריהם. אצל הזרים לא היו תמונות כאלה. אצלם זה היה נראה כ'התקוממות עממית' מול כוחות הצבא הישראלים שיורים על הפלשתינים חסרי המגן. חנאן עשרווי טבעה ביטוי לשוני בו השתמשה בכל ראיון: 'One side is shooting one side is dying' צד אחד יורה, צד אחד מת. הדברים היו כל כך חד משמעיים שהחלטנו לבדוק ממה זה נובע"
בעקבות הדיון החלו אנשי לשכת העיתונות להתחקות אחר שרשי מערכת היחסים בין העיתונאים הזרים והפלשתינים, ולאחר בדיקה מצאו שהיא בת למעלה מעשרים שנה: "בשנות השמונים החלו הפלשתינים לטפח דור של צעירים שמבין בתקשורת, כדי שידעו לשמש את העיתונאים הזרים שנמצאים פה, להוביל אותם אל תוך השטח או לדווח עבורם, ליצור להם קשרים ולסדר להם ראיונות. הצעירים הללו קיבלו גם הכשרה בצילום, ועם פרוץ האלימות הפלשתינית של שנות השמונים הרשתות הזרות חילקו להם מצלמות וקיבלו תמונות באיכות שידור".
"לאט לאט החלו הצעירים האלו לחדור לעיתונות הזרה, ולעבוד כמתרגמים וכסטרינגרים (אנשים שמתאמים בין הגופים המסקרים). בהתחלה היו העיתונאים הזרים חופשיים לעבוד בתוך השטח עם מי שרצו, אך מרגע הקמת הרשות הפלשתינית, כמו כל דבר אחר שם, כבר לא הייתה עצמאות ולא חופש עיתונות. מי שלא משרת את הרשות ואת כוונותיה לא יכול לעבוד, ולכן כל מי שהזרים עובדים אתו הוא, למעשה, עושה דברה של הרשות".
הפלשתינים משקרים, הזרים מתעלמים
לטענת סימן, העיתונאים הזרים מתעלמים מן הנורמות הנהוגות ברשות, ומתעקשים לטעון שאותם פלשתינים שעובדים עבורם הם אובייקטיביים ומקצוענים. "זו לא רק היתממות או חוצפה" הוא אומר, "מי שעובד כאן מספיק שנים ומיתמם לגבי מה שנעשה שם - עושה זאת בזדון". הוא מזכיר עיתונאים שהודו בפניו כי הם צריכים את הפלשתינים המתאמים שלהם כדי לשמור על חייהם, "אז ברור גם להם שמדובר באנשים 'כשרים' מבחינת הרשות".
סימן אינו מאשים את הזרים בהעסקת עובדים מטעם הרשות, שכן זו הדרך היחידה להשגת מידע. הטענה שלו נוגעת לדרך הטיפול בחומרים שמתקבלים, אשר לוקה בהתעלמות מההטיה של העובדים הפלשתינים. הזרים לא בודקים את המידע או מבררים את העובדות.
כמי שנמצא בלשכת העיתונות כבר 12 שנים מכיר סימן את הנפשות הפועלות בקרב העיתונאים הזרים. הוא עבד מולם והתרועע עימם לא מעט בעבר. לכן אל תוך דברי הביקורת שלו מתגנבים גם משפטים מלמדי זכות:
"תביני, בחו"ל ואפילו בישראל כשמראיינים עד ראייה לאירוע, הוא מוסר את האמת עד כמה שהוא יודע אותה. כשהזרים מראיינים פלשתינים הם לא מודעים לעובדה שהרבה פעמים הם מקבלים לא את מה שקרה פה, אלא את מה שהפלשתינים רוצים שיועבר".
אילו רשתות לוקות בהטייה?
"זו לא מערכת, זה כל עיתונאי בפני עצמו. למשל מולי מור מה'וושינגטון פוסט', שדיווחה על הרג של פלשתינית בת 95, וציטטה את הנכד שכלל לא היה במקום. הנכד סיפר שחייל צה"ל ניפץ את השמשה של המכונית, דחף את הקנה לתוך הרכב וירה באישה מטווח אפס".
העיתונאים עצמם מאמינים לדברים האלה?
"אינני יודע".
סימן מתלבט לרגע, וחוזר בו. "לא, הם לא מאמינים. חלק מן העיתונאים יודעים בדיוק מה הם עושים, והם מתחבאים מאחורי התירוץ שהם מתבססים על עדות מן השטח. אם לא היה מוכח שהפלשתינים עושים מניפולציות תקשורתיות לא היה לי ויכוח איתם, אבל כשסאיב עריקאת משקר ואומר שחמשת אלפים פלשתינים נרצחו בג'נין, וכולם יודעים שהוא שיקר במודע, אבל עדיין משתמשים בו כגורם מוסמך - אז יש לי שאלות קשות לגביי המהימנות ואפילו הכוונה הטהורה של אותם עתונאים".
סימן מרצה את דבריו בהתלהבות, והטון עולה עוד יותר כשהוא מדבר על גישתם של הזרים לדברי הישראלים, שהיא תמיד חשדנית ומטילת ספק: "שיביאו לי הוכחות מתי ישראלי שיקר להם באופן מודע. זה לא קרה אף פעם. אם אנחנו מדווחים בצורה לא מדויקת זה נובע מטעות, ואנחנו תמיד מודים בה".
הישראלים נוקטים בצעדים
לפני כשנה, כשראו שהמלחמה מתארכת והעיתונאים הזרים ממשיכים בשלהם, החליטו גופי ההסברה הישראלים על נקיטת שני צעדים משמעותיים, שלא עתידים לשנות מהותית את דרך הסיקור המוטה של המתרחש ביש"ע, אולם עשויים להשפיע באופן כללי על עבודת העיתונאים הזרים: הצעד הראשון היה לחדול מהנפקת תעודת עיתונאי לערביי יש"ע העוסקים בעיתונות, והצעד השני היה לשנות את השיטה המקילה על קבלת אשרת עבודה לצלמים זרים. שתי ההחלטות נאחזות במצב חוקי קיים שלא נאכף עד כה, ושתיהן עוררו זעם רב בקרב העיתונאים הזרים.
לגבי ההחלטה הראשונה, סימן ועובדיו נאחזים בטיעון כי הרשות היא אוטונומיה העומדת בפני עצמה, ולכן עיתונאיה אינם זקוקים לתעודה ממדינת ישראל. הטיעון הזה הוא לכאורה 'שמאלני', אך בפועל הוא מונע באופן מעשי מערבים המתגוררים ביש"ע להיכנס לשטחי 'ישראל הקטנה', דבר שיכלו לעשות כשבכיסם הייתה תעודת עיתונאי. מעתה הם גם לא יוכלו לעבור באופן חפשי במחסומים, ולמעשה מעמדם משתווה לזה של שאר הפלשתינים. טיעון נוסף שמעלה סימן נוגע לקלות בה הנפיקו בעבר תעודות לפלשתינים: "בעבר כל מה שמערכת זרה הייתה צריכה לעשות הוא להגיד: 'האדם הזה עובד עבורינו' והיינו מנפיקים לו תעודה. אני חושב שאם היינו ממשיכים במדיניות הזו בשנתיים האחרונות זה היה חוסר אחריות. מה גם שגילינו שאחוז לא מבוטל של אותם 'עיתונאים פלשתינים' הן למעשה הטבות שמערכות התקשורת חילקו לקרובים של אנשים שעובדים עבורם, או לאנשים שהם רוצים בטובתם. המדיניות שלנו פשוט נוצלה לרעה".
אי הנפקת התעודות ימנע מהפלשתינים שעבדו כמפיקים או במאים של הרשתות הזרות לעבוד עבורם. לעיתונאים האלה, מסביר סימן, הייתה השפעה גדולה על אמצעי תקשורת בהם עבדו: "הגיעו אלינו עדויות שאותם פלשתינים שעובדים במשרדים של ערוצי תקשורת שונים מתאמים את העבודה ביניהם וקובעים מה יסוקר באותו יום ובאיזה אופן, וכך קובעים למעשה מה יראו ועל מה יקראו אזרחי העולם. מדובר ברויטרס,' איי.פי. , איי.בי.סי. , או כל משרד שיש לו פלשתיני.
"כשהיה הסיפור עם ג'נין, למשל, הם דיברו עם בתי חולים שונים שלהם וביקשו שישמרו גופות של פלשתינים שנפטרו באותם ימים שלפני יציאת צה"ל מן העיר, כשהכוונה שלהם הייתה להוציא את אותן גופות לקברי אחים אחרי נסיגת צה"ל. הגיעו אלינו גם עדויות מבוססות לכך שה'תנזים' בבית לחם נהג להודיע לאחת מסוכנויות הידיעות בכל פעם לפני שהיה פותח באש לעבר שכונת גילה".
אגב, לערבים המתגוררים במזרח ירושלים מממשיכה הלשכה להנפיק תעודת עיתונאי, בשל היותם אזרחי המדינה.
ההחלטה השנייה של הלשכה, הנוגעת לצלמים הזרים, הגיעה ממקום אחר לגמרי. איגוד הצלמים הישראלי החל להתקומם על כך שהרשתות הזרות אינן מעסיקות יותר ישראלים, אלא נסמכות על צלמים מחוץ לארץ. על פי המידע הקיים בידי לשכת העיתונות, גם למצב הזה יש נגיעה פלשתינית: "גילינו שהרשות הפלשתינית החלה להפעיל בארבע השנים האחרונות לחץ על העיתונות הזרה שלא להפעיל צלמים ישראלים בשטחים, ולהתבסס רק על הזרים. העיתונאים מכחישים זאת, אבל זו עובדה שבארבע השנים האחרונות קיימת ירידה תלולה במספר הצלמים הישראלים המועסקים על ידי הרשתות הזרות".
סימן בדק את הדברים ומצא כי לשכת העיתונות ומשרד הפנים לא נהגו כשורה כאשר המליצו על הנפקת ויזת עבודה לצלמים הזרים, וכי ההנחיות הרשמיות מורות אחרת. הוא החליט להתיישר לפי הכללים באופן המעודד העסקת צלמים ישראלים. בימים אלה הוא אף עובד על ניסוח החלטה חדשה שתסדיר את כללי העסקת צלמים זרים, החלטה שתכריח את הרשתות הזרות להעסיק גם ישראלים.
אתה מאמין שהצעדים האלה יעזרו לנו בטווח הארוך?
"כן. אני מאמין שכן. וכבר יש תוצאות".
קודמיך לא נהגו על פי החוקים וסייעו למעשה לפלשתינים. יש כאן זלזול בחוקי המדינה ואזרחיה.
"זה לא נכון. אני לא מתנגד למה שנעשה פה בעבר. אדרבה, יש פה הכנסת אורחים לכתבים הזרים ונכונות לבוא לקראתם. הרי כל הרעיון של לשכת העיתונות הוא להקל על העיתונאים הזרים ולחתוך עבורם בביורוקרטיות. לדוגמא נשיא ה-CNN אית'ן ג'ורדן, בביקור המפורסם שלו בארץ, הלך לבקר במחסום ביש"ע והחיילים לא נתנו לו לעבור. אז הרימו אלי טלפון הביתה ודיברתי עם דובר צה"ל שינחה את החיילים לתת לו לעבור. אני לא בא בטענות. זה בדיוק התפקיד שלנו לעזור ולהקל עליהם בביצוע עבודתם. לשכת העיתונות משרתת את העיתונאים הזרים עד כדי לעמוד עבורם בתור לקבלת ויזות במשרד הפנים".
בכל זאת, אתה מתאר מערכת יחסים הדוקה בין הזרים והפלשתינים, וזה נראה שהגורמים שהיו צריכים למנוע זאת פשוט עצמו עיניים.
"וזה לא נכון לגביי כל הדברים שאנחנו עושים? אוסלו למשל. אם בן אדם רוצה להסביר בביטוי אחד את אוסלו הוא יגיד 'עצימת עיניים'. כל ההתנהלות של המדינה שלנו בשנים האחרונות היא של התפשרות, פייסנות וויתור על הערכים והזכויות שלנו.
לפעמים אני מדבר עם אנשים ומנסה להסביר להם שזכותינו למדינה נובעת מן הזכות שלנו על ארץ ישראל. הזרים לא מבינים זאת. לדעתי כל הבעייה שלנו היום עם העיתונות הזרה היא בכך שהם מטילים ספק בעצם זכותנו להתקיים כאן כמדינה".
אולי זה אנחנו? עד כמה מסתמכת העיתונות הזרה על אחותה הישראלית ?
"הרבה מאוד. הבעייה היא לא להתמודד מול הטיעונים של הפלשתיני או הערבי. הבעייה שלי היא כשמעמידים מולי גורם ישראלי שמערער את האמינות שלי או את הטיעונים שלי כנציג של מדינת ישראל".
נחזור להחלטות שלכם. איך הגיבו העיתונאים הזרים?
"הם ישבו פה בדיוק לפני שנה, והסברנו להם שלא מדובר בחוקים חדשים אלא בהקפדה על החוק הישראלי הקיים. הם שמעו את הנימוקים שלנו לאכיפת החוק ואמרו שלושה דברים. דבר ראשון, שזה ישפיע על אופן הסיקור של מדינת ישראל. כששאלתי אותם למה הם מתכוונים הם אמרו: 'נהיה מאוד עצבניים, וזה ישפיע על הצורה בה אנו מסקרים את האיזור'. עניתי להם שהם אמורים להיות מקצוענים שמסקרים באופן אובייקטיבי את האירועים. חלק הבינו ומייד חזרו בהם, וחלק התעקשו: 'לא, זה ישפיע על הסיקור'.
הנקודה השנייה הייתה שהם יילחמו בהחלטה ויצרפו אליהם ארגונים בינלאומיים. הם איימו שיגנו את ישראל על פגיעה בחופש הביטוי והעיתונות. 'מכיוון שאתם כל כך רגישים לדימוי שלכם' הם אמרו לי 'אתם בסוף תתקפלו'. הנה עברה שנה וזה לא קרה. הדבר השלישי שהם אמרו היה 'אנחנו נמשיך להעסיק פלשתינים ונכניס אותם לישראל בניגוד לחוק הישראלי. ומה תעשו?' בשנה האחרונה הם רואים בדיוק מה אנחנו עושים".
"הזלזול של העיתונאים הזרים בחוקי מדינת ישראל אינו חדש. הם גם לא מכבדים את איסור הכניסה ל'שטח צבאי סגור', ואף עוברים עבירות צנזורה המוגדרות בחוקי מדינת ישראל כפשע. בשנה האחרונה משתדלת הלשכה לאכוף את החוקים, ולאחרונה אף נעצר פלשתיני שעבד כעיתונאי בגין שהייה בלתי חוקית בתוך הקו הירוק. העצור פנה לבג"ץ, וסימן רואה את עתירתו כבזבוז כסף: "מטומטם. יש לו כסף מיותר. אני רוצה לראות אותו עומד מול בג"ץ ואומר 'שהיתי כאן באופן לא חוקי'".
מסע הלחצים המופעל על סימן כדי שיחזור בו מהחלטותיו הוא נושא לכתבה בפני עצמה. זה מתחיל מהפעלת לחצים של העיתונות הזרה על משרדי ממשלה, ובהם משרד החוץ ומשרד ההסברה, נמשך בכינוס מיוחד של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שדנה בכל הפרשה הזו, ונגמר בהשמצות אישיות, חרמות וגינויים בעיתונות העולמית. סימן אינו מכחיש שהלחץ, החוזר בסופו של דבר אליו, נובע מהכוח שיש לעיתונות העולמית על הגורמים הפוליטיים.
סימן עומד על שלו, למרות שניכר כי הדברים הנאמרים ונכתבים עליו אינם עוברים לידו: "כשאני יושב עם המצפון שלי ועובר על מכלול הדברים שנעשים על ידי העיתונות הזרה, אני אומר שאני מוכן לסבול את החרמות, הגינויים ואת הניסיונות שלהם להכפיש אותי ולערער את מעמדי כאיש מקצוע. אני מוכן לסבול הכל, כי אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון, ואני משוכנע שאני מחויב לעשות את זה".
"דרך אגב", הוא אומר, "יש לי חדשות עבור כל מי שחושב שאם מצנע ייבחר הוא ידיח אותי. אני לא מינוי פוליטי. ולכן הוא לא יוכל לעשות זאת".
ראש לשכת העיתונות הממשלתית שומר בקנאות על פרטיות משפחתו. על עברו הוא מוכן לספר שעלה בגיל 10 מארצות הברית והתגורר באשקלון, ולאחר השחרור מצה"ל במסגרתו שירת בצנחנים הוא עבד בקונסוליה הישראלית בארצות הברית. על ההווה הוא מוכן לספר שלפני 5 חודשים נולד לו בן ושהוא נשוי ל'ישראלית'.
המציאות חשובה מההסברה
לדניאל סימן, המצוי בכל המתפרסם בתקשורת העולמית, אין טענות כלפי ההסברה הישראלית. הוא טוען כי ישראל נמצאת בעמדה שקשה להסביר אותה, כאשר מערכת ההסברה הפלשתינית שהחלה לפעול כבר לפני למעלה משלושים שנה הצליחה לחדור לחוגי האקדמיה והתרבות המערביים, ולא קיבלה מענה ראוי מצד ההסברה הישראלית דאז. קשה להסביר בעולם את ההתנחלויות, הוא אומר, ומן הצד השני, מדיניות השמאל שעשתה דה לגיטימציה למנהיגי הימין לדורותיהם הסבה נזק לתדמיתה של המדינה.
"אין לי בעיה עם אנשי השמאל המבקרים את מדינת ישראל כדי לעשות אותה טובה יותר, אבל אותם טיעונים מייד מאומצים על ידי גורמים שהם נגד מדינת ישראל".
אז היותינו מדינה דמוקרטית פוגע ביכולת ההסברה שלנו?
"כן, אבל זה מעבר לכך. מדובר בניצול לרעה שנעשה על ידי הפלשתינים והעיתונאים הזרים שמזדהים עימם, שמאמצים את הטיעונים של השמאל הישראלי לא כדי להגיד 'איזה יופי יש דמוקרטיה למדינת ישראל', אלא כדי לומר 'מדינת ישראל היא נוראית, והנה יש לי אפילו יהודי שיוכיח את זה".
אתה נלחם בתופעות האלה מעמדתך. איך צרכן התקשורת הישראלי יכול להילחם בסיקור המגמתי של התקשורת הזרה ?
ההצלחה הכי גדולה שהייתה לנו השנה היא שהעם פשוט קם על ה-CNN. מתי ראש CNN הגיע לארץ? לא כשאנחנו העברנו ביקורת, אלא ברגע שהציבור התקומם ואמר להם: "אתם לא אמינים".
הציבור צריך לתקוף כל הזמן את הרשתות על שידור עובדות לא נכונות. הם מספקים מספיק מקרים כאלה. אם זה לא עובד, לצלצל משרדים שלהם בחו"ל, ואם גם זה לא עובד אז לפתוח בחרם צרכנים, ולהודיע לגופים שמפרסמים אצלם שציבור מסוים מפסיק לצפות בהם. לא בגלל שהם אנטי ישראלים, אלא מפני שהם לא אמינים.
בדבריו על ה-CNN מכוון סימן לראיון שערכו כתבי הרשת עם ליאור וחן קינן, אשר שכלו את בתם ואת אמה של חן בפיגוע בפתח תקוה. במקום לשדר את הראיון הקרינה הרשת ראיון עם משפחת המחבל המפגע. בני הזוג קינן לא השלימו עם השידור, ופרסמו את הדבר מעל כל בימה תקשורתית. כתוצאה מכך איימו ישראלים רבים בחרם על הרשת, ודרשו להוציאה מחבילת הכבלים.
מה גרם לרשת להתנצל?
"חן וליאור קינן והתגובות שהם יצרו פה בארץ וכן האיום בחרם. בארצות הברית שמחו רשתות אחרות לאידם של ה-CNN, ולכן דווח על הפרשייה בהרחבה".
לאחר הסיפור הזה הייתה סדרת כתבות על נפגעי הטרור הישראלים. זו הייתה חזרה בתשובה זמנית?
"חד וחלק כן. זה היה פשוט עלבון לשכל הישר. מה הם עשו? זרקו לילידים כמה בוטנים, שבוע של שידורים בעד ישראל, ואחר כך שבועות של שידורים פרו פלשתינים, כשהם מצטדקים: 'מה אתם רוצים, לפני שבוע עשינו משהו לטובת ישראל'.
אנחנו עם שכל כך כמה לאהבה שאם עושים שידור לטובתנו אנחנו מתעלפים, והתקשורת הזרה שנמצאת פה יודעת את זה ולועגת לזה".
אבל התדמית התקשורתית שלנו היא דבר חשוב
"המצב השתנה בשנתיים האחרונות. אנחנו במלחמת קיום הקשה ביותר מאז קום המדינה, וזה משנה את הכל. אנחנו לא צריכים להצטדק, אלא חייבים לעשות את מה שטוב לנו ומה שחשוב לקיומנו. אנחנו כל הזמן אומרים שהצבא שלנו הכי הומני, אבל אנחנו לא צריכים להצטדק בזה. צבא זה צבא. אנחנו דמוקרטיה שנלחמת על קיומה. אף אחת מהדמוקרטיות האחרות לא התנהגה כמונו בתנאי מלחמה".
סימן מציין כי על אף הכל מעמדה של ישראל בעיני ארצות הברית לא נפגע, וזאת למרות השקעה של מיליארדי דולרים מצד הסעודים ומאמצים בלתי נלאים של הפלשתינים.
"המציאות חשובה יותר מכל הסברה" אומר סימן בעיניים חודרות, חמוש באמונה בצדקת מעשיו. סימן רואה בעבודתו שליחות, ואולי התודעה הזו היא שמחזקת את עמידתו מול כל העולם, תרתי משמע.
לתגובות ofralax@walla.co.il