דוברת ערוץ 10 מכחישה את הפרסומים לפיהם יקבל כוכב הטלוויזיה ארז טל חמישה מיליון דולר תמורת עבודתו בערוץ בשנתיים הקרובות. הסכום הזה מופרך, אמרה הדוברת. אז מהו הסכום הלא-מופרך שהוא יקבל? רק ארבעה וחצי? רק ארבעה? נישאר במתח. לצורך הדיון, נניח שמדובר אפילו 'רק' בשני מיליונים ירקרקים.
ערוץ 10 החדש (והכושל) נמצא כעת בעיצומו של מסע קניות מוטרף של מי שנחשבים לכוכבי הערוצים המתחרים. כשעגלת הקניות תהיה מלאה במותגים נוצצים אמור הערוץ, כך מקווים קברניטיו, לעלות סוף סוף על דרך הרייטינג המיוחלת. ארז טל שובר את שיאה של מגישת החדשות מיקי חיימוביץ', שנחטפה גם היא מערוץ 2 תמורת שכר של למעלה מ400- אלף דולר לשנה.
לכאורה אין זה ענייננו. אינני נוהג לצפות בתוכניותיו של ארז טל, ואין לי מה לומר על השאלה אם הוא שווה את הכסף. בעלי ערוץ 10 מעונינים הרי בעיקר ברווח כספי. אם הם מוכנים לשלם, כנראה שהם מאמינים שמדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה ויותר.
בעניין שכרה של חיימוביץ', היו שהעירו שמשהו ייפגע באמינות של אשת החדשות, כאשר בפעם הבאה תעטה על פניה הבעה קודרת ותקריא את מסקנותיו של עוד דו"ח חמור על הפערים בין עשירים לעניים בחברה הישראלית. ארז טל, אם הבנתי נכון, שייך לתחום הבידור, כך שהוא פטור גם מהתלונה הזאת. נשמח או לא, בשוק הקפיטליסטי מי שחונן בכשרון המאפשר לו להביא למעסיקיו רווחים נאים זוכה לתשלום בהתאם. אם יש ביקוש לסחורה ששמה ארז טל, אז הסחורה הזאת תימכר במחירי שיא. שירוויח.
הבעיה טמונה בכך שיש משהו מזויף בביקוש ההיסטרי הזה לאותם כוכבי טלוויזיה. אותה תחרותיות כביכול, אותו משחק קפיטליסטי-לכאורה של מחירים על פי היצע וביקוש, מתקיים למעשה בתוך שוק מונופוליסטי סגור. ארז טל, מיקי חיימוביץ' ודומיהם לא היו מסוגלים לייצר פלחי רייטינג כאלה בשוק טלוויזיוני פתוח, ואחוזי הרייטינג הללו גם לא היו מניבים הכנסות כה גבוהות מפרסום, אילו התחלקה עוגת הפרסום הטלוויזיונית על יותר ערוצים.
אילו היה שוק העיתונות הכתובה בישראל מתנהל כמו שוק הרדיו והטלוויזיה, לא יכולתם עכשיו לקרוא את הטור הזה. כדי לקבל את רשות הדיבור הייתי אני ורבים אחרים נאלצים להתאים את עצמנו לטעמו ולערכיו של אחד מעורכי העיתונים הגדולים, או להסתפק בבמה דלת-תפוצה 'משלנו'. למרבה המזל, לפחות בתחום העיתונות הכתובה ועיתונות האינטרנט, רשאי כל אדם ליזום וליצור בלי להיות תלוי בהחלטה של וועדות מכרזים והחלטות פוליטיקאים. לעומת זאת, שידורי טלוויזיה ורדיו זו עדיין פריווילגיה שמדינת ישראל מאפשרת רק לכמה מיוחסים, עתירי הון, שבידם ניתנה הזכות להחליט בשבילנו מה אנחנו רוצים לראות. זו הסיבה שעד היום אין כאן טלוויזיה ברוח יהודית-לאומית, וזו גם הסיבה לכך שערוץ שבע וכל 'ערוצי הקודש' מכונים בשם 'ערוצים פיראטיים', במקום להיות עסקים מורשים, כיאה למדינה דמוקרטית שמתקיים בה שוק חופשי.
בזמנו פסל בג"ץ את חוק הכנסת שהכשיר את שידורי ערוץ שבע, בין השאר על יסוד עתירתן של תחנות הרדיו האזוריות, שטענו לתחרות בלתי הוגנת בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק. קבלת הטענה הזאת היא אחד האבסורדים היותר מגוחכים שהוציא בג"ץ מתחת ידו בשנים האחרונות. באים אנשי עסקים מונופוליסטים מתוך אינטרס כלכלי ברור, פוגעים בחופש השידור והביטוי של שדרי ערוץ שבע ושל המשתתפים בשידוריו, עושקים את זכותו של ציבור ענק לצרוך תקשורת כאוות נפשו - וכל זאת בשם קדושת חופש העיסוק.
הציבור הדתי והימני גדול דיו כדי לקבץ פלח צופים שיחזיק תחנת טלוויזיה נאה ומשגשגת, ששידוריה הולמים את ערכיו. אבל ערוץ הטלוויזיה היהודי 'תכלת' (שמשום מה מתמהמה לצאת לאור) יעלה לאוויר בתנאים מגבילים מלכתחילה: שידוריו ייקלטו רק אצל מנויי הכבלים והלוויין, ייאסר עליו לשדר פרסומות בתשלום, וגם מערכת חדשות הוא לא יוכל להקים. ומדוע בעצם? מדוע לא יתאפשר לבעלי 'תכלת', או לכל אחד אחר שרוצה ומסוגל, לשדר טלוויזיה לכל בית בישראל, וגם להתחרות בחדשות המוטות של שלושת הערוצים הגדולים? מדוע לא תוכל 'תכלת' להגדיל את הכנסותיה, וממילא גם את תקציב ההפקה שלה, באמצעות מכירת זמן שידור למפרסמים הרואים בה אפיק מתאים לקדם את מכירותיהם? התשובה פשוטה ומקוממת: המונופוליסטים מערוץ 1 והמיליונרים מערוצים 2 ו10- לא רוצים תחרות חופשית. בעזרת שוחרי טובתם מהמערכת הפוליטית, הם רוצים להכריח אתכם לראות את מה שהם רוצים לשדר, ולהכניס לכיסם את כל ההכנסות מהפרסום. כך מונצח המצב שבו ערוץ 10 הוא העתק של ערוץ 2, שהוא שכלול של ערוץ 1. האנשים אותם אנשים, הרוח אותה רוח, השמאלנות אותה שמאלנות, הזבל אותו זבל.
בנסיבות כאלה, כשכולם עושים את אותם הדברים, זוכה ברייטינג מי שמחזיק את ה"כוכבים". את אלה שמגלים ווירטואוזיות-יתר בהפקה של אותו הבל-ורעות-רוח. וכך יכולות תחנות מונופוליסטיות לגייס לעצמן רייטינג גבוה, להגדיל את הכנסותיהן מהשוק המונופוליסטי של תשדירי פרסום טלוויזיוניים, ולשלם משכורות-עתק ל"כוכבים" שבנסיבות אחרות הרבה פחות אנשים היו בוחרים לצפות בהם. במילים אחרות, ערוץ 10 יכול להרשות לעצמו לקנות את ארז טל במחיר שנאמד במיליוני דולרים לשנה רק משום שליוסי מימן, בעליו של הערוץ, יש בפוליטיקה חברים שדואגים שהוא ומתחריו הבודדים ימשיכו לעבוד בשוק סגור ומונופוליסטי.
האם הפוליטיקאים מהאגף הדתי והימני מבינים זאת? ספק רב. בודדים מתוכם נלחמים בעוז על הנושא הכל כך מתבקש הזה. בעיניהם זו גזירה משמיים לעבוד מול תקשורת מוטה, שמתנפלת כעדת כלבים מורעבת על כל הזדמנות לסייע לקמפיין הבחירות של השמאל. גם נושאי החופש וזכויות האזרח נאלמים דום בעניין הזה.
אינני יודע איך ומתי, אבל ברור לי שגם המונופול הזה יישבר בסוף. ועד אז? נמשיך לקטר ונמשיך לסבול.
ערוץ 10 החדש (והכושל) נמצא כעת בעיצומו של מסע קניות מוטרף של מי שנחשבים לכוכבי הערוצים המתחרים. כשעגלת הקניות תהיה מלאה במותגים נוצצים אמור הערוץ, כך מקווים קברניטיו, לעלות סוף סוף על דרך הרייטינג המיוחלת. ארז טל שובר את שיאה של מגישת החדשות מיקי חיימוביץ', שנחטפה גם היא מערוץ 2 תמורת שכר של למעלה מ400- אלף דולר לשנה.
לכאורה אין זה ענייננו. אינני נוהג לצפות בתוכניותיו של ארז טל, ואין לי מה לומר על השאלה אם הוא שווה את הכסף. בעלי ערוץ 10 מעונינים הרי בעיקר ברווח כספי. אם הם מוכנים לשלם, כנראה שהם מאמינים שמדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה ויותר.
בעניין שכרה של חיימוביץ', היו שהעירו שמשהו ייפגע באמינות של אשת החדשות, כאשר בפעם הבאה תעטה על פניה הבעה קודרת ותקריא את מסקנותיו של עוד דו"ח חמור על הפערים בין עשירים לעניים בחברה הישראלית. ארז טל, אם הבנתי נכון, שייך לתחום הבידור, כך שהוא פטור גם מהתלונה הזאת. נשמח או לא, בשוק הקפיטליסטי מי שחונן בכשרון המאפשר לו להביא למעסיקיו רווחים נאים זוכה לתשלום בהתאם. אם יש ביקוש לסחורה ששמה ארז טל, אז הסחורה הזאת תימכר במחירי שיא. שירוויח.
הבעיה טמונה בכך שיש משהו מזויף בביקוש ההיסטרי הזה לאותם כוכבי טלוויזיה. אותה תחרותיות כביכול, אותו משחק קפיטליסטי-לכאורה של מחירים על פי היצע וביקוש, מתקיים למעשה בתוך שוק מונופוליסטי סגור. ארז טל, מיקי חיימוביץ' ודומיהם לא היו מסוגלים לייצר פלחי רייטינג כאלה בשוק טלוויזיוני פתוח, ואחוזי הרייטינג הללו גם לא היו מניבים הכנסות כה גבוהות מפרסום, אילו התחלקה עוגת הפרסום הטלוויזיונית על יותר ערוצים.
אילו היה שוק העיתונות הכתובה בישראל מתנהל כמו שוק הרדיו והטלוויזיה, לא יכולתם עכשיו לקרוא את הטור הזה. כדי לקבל את רשות הדיבור הייתי אני ורבים אחרים נאלצים להתאים את עצמנו לטעמו ולערכיו של אחד מעורכי העיתונים הגדולים, או להסתפק בבמה דלת-תפוצה 'משלנו'. למרבה המזל, לפחות בתחום העיתונות הכתובה ועיתונות האינטרנט, רשאי כל אדם ליזום וליצור בלי להיות תלוי בהחלטה של וועדות מכרזים והחלטות פוליטיקאים. לעומת זאת, שידורי טלוויזיה ורדיו זו עדיין פריווילגיה שמדינת ישראל מאפשרת רק לכמה מיוחסים, עתירי הון, שבידם ניתנה הזכות להחליט בשבילנו מה אנחנו רוצים לראות. זו הסיבה שעד היום אין כאן טלוויזיה ברוח יהודית-לאומית, וזו גם הסיבה לכך שערוץ שבע וכל 'ערוצי הקודש' מכונים בשם 'ערוצים פיראטיים', במקום להיות עסקים מורשים, כיאה למדינה דמוקרטית שמתקיים בה שוק חופשי.
בזמנו פסל בג"ץ את חוק הכנסת שהכשיר את שידורי ערוץ שבע, בין השאר על יסוד עתירתן של תחנות הרדיו האזוריות, שטענו לתחרות בלתי הוגנת בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק. קבלת הטענה הזאת היא אחד האבסורדים היותר מגוחכים שהוציא בג"ץ מתחת ידו בשנים האחרונות. באים אנשי עסקים מונופוליסטים מתוך אינטרס כלכלי ברור, פוגעים בחופש השידור והביטוי של שדרי ערוץ שבע ושל המשתתפים בשידוריו, עושקים את זכותו של ציבור ענק לצרוך תקשורת כאוות נפשו - וכל זאת בשם קדושת חופש העיסוק.
הציבור הדתי והימני גדול דיו כדי לקבץ פלח צופים שיחזיק תחנת טלוויזיה נאה ומשגשגת, ששידוריה הולמים את ערכיו. אבל ערוץ הטלוויזיה היהודי 'תכלת' (שמשום מה מתמהמה לצאת לאור) יעלה לאוויר בתנאים מגבילים מלכתחילה: שידוריו ייקלטו רק אצל מנויי הכבלים והלוויין, ייאסר עליו לשדר פרסומות בתשלום, וגם מערכת חדשות הוא לא יוכל להקים. ומדוע בעצם? מדוע לא יתאפשר לבעלי 'תכלת', או לכל אחד אחר שרוצה ומסוגל, לשדר טלוויזיה לכל בית בישראל, וגם להתחרות בחדשות המוטות של שלושת הערוצים הגדולים? מדוע לא תוכל 'תכלת' להגדיל את הכנסותיה, וממילא גם את תקציב ההפקה שלה, באמצעות מכירת זמן שידור למפרסמים הרואים בה אפיק מתאים לקדם את מכירותיהם? התשובה פשוטה ומקוממת: המונופוליסטים מערוץ 1 והמיליונרים מערוצים 2 ו10- לא רוצים תחרות חופשית. בעזרת שוחרי טובתם מהמערכת הפוליטית, הם רוצים להכריח אתכם לראות את מה שהם רוצים לשדר, ולהכניס לכיסם את כל ההכנסות מהפרסום. כך מונצח המצב שבו ערוץ 10 הוא העתק של ערוץ 2, שהוא שכלול של ערוץ 1. האנשים אותם אנשים, הרוח אותה רוח, השמאלנות אותה שמאלנות, הזבל אותו זבל.
בנסיבות כאלה, כשכולם עושים את אותם הדברים, זוכה ברייטינג מי שמחזיק את ה"כוכבים". את אלה שמגלים ווירטואוזיות-יתר בהפקה של אותו הבל-ורעות-רוח. וכך יכולות תחנות מונופוליסטיות לגייס לעצמן רייטינג גבוה, להגדיל את הכנסותיהן מהשוק המונופוליסטי של תשדירי פרסום טלוויזיוניים, ולשלם משכורות-עתק ל"כוכבים" שבנסיבות אחרות הרבה פחות אנשים היו בוחרים לצפות בהם. במילים אחרות, ערוץ 10 יכול להרשות לעצמו לקנות את ארז טל במחיר שנאמד במיליוני דולרים לשנה רק משום שליוסי מימן, בעליו של הערוץ, יש בפוליטיקה חברים שדואגים שהוא ומתחריו הבודדים ימשיכו לעבוד בשוק סגור ומונופוליסטי.
האם הפוליטיקאים מהאגף הדתי והימני מבינים זאת? ספק רב. בודדים מתוכם נלחמים בעוז על הנושא הכל כך מתבקש הזה. בעיניהם זו גזירה משמיים לעבוד מול תקשורת מוטה, שמתנפלת כעדת כלבים מורעבת על כל הזדמנות לסייע לקמפיין הבחירות של השמאל. גם נושאי החופש וזכויות האזרח נאלמים דום בעניין הזה.
אינני יודע איך ומתי, אבל ברור לי שגם המונופול הזה יישבר בסוף. ועד אז? נמשיך לקטר ונמשיך לסבול.