"מכרה זהב של אמונה" הוא רק אחד השמות לו זכו מתיישבי חברון וקריית ארבע על הנחישות ואומץ הלב שהם מקרינים, אומץ שהפך כבר לסמלם המסחרי.
ומאחורי כל "מכרה זהב של אמונה" שכזה עומד בדרך כלל מורה דרך, במקרה הזה מדובר במרא דאתרא, הרב דב ליאור. הרב, שעבר כילד את מראות השואה הקשים, והפך בשקדנות ובהתמדה בישיבת מרכז הרב לאחד מתלמידי החכמים הגדולים כיום, מפגין בעצם אישיותו את המונח "סלע מוצק של אמונה".
קווי האופי החזק של הרב ליאור בולטים דווקא על רקע המקום בו בחר להתיישב, קרית ארבע, שבכל שנות קיומה סבלה רבות מהטרור, ושכלה רבים מתושביה.
המכה האחרונה שנחתה על בני קרית ארבע היתה לפני כחודש, בשבת השחורה ההיא, כפי שמגדיר אותה הרב ליאור, שבה נהרגו שנים-עשר לוחמים, ובהם שלושה אזרחים חברי כיתת הכוננות, מציבה שוב אל מול התושבים אתגר נפשי שנראה, על פניו, קשה מאוד להתמודדות.
איך ממשיכים?
זו באמת שאלה קשה. זאת היתה ממש "השבת השחורה" של קרית ארבע, אבל אני מאמין, ובעצם רואה, שהמגורים הקרובים למערת המכפלה והקשר היומיומי עם האבא והאמא שלנו, נוסכים גבורה ואומץ ממש בצורה לא רציונאלית. מי שפותח כל יום את החלון ורואה היכן התגורר אברהם אבינו, כלב בן יפונה ודוד המלך, יש לו כוח בלתי-רגיל. לראיה - חמישים המשפחות שגרות בחברון, שמגדלות ילדים עם המון שמחת חיים וגבורה, זה רק בזכות הקרבה הזה. היסורים דווקא מעמיקים הקשר בין הקהילה לבין המקום.
כל רב משמש כ"כותל מערבי" לבני קהילתו ושומע את כל הצרות והקשיים. מה עושה רב כשקשה לו עצמו?
לרב יש סיעתא דשמיא מיוחדת. הוא שואב כוח מהאמונה, מכוח התורה שלו ומתפקידו הציבורי. באמת קשה לי להסביר, אבל זאת כנראה סגולה מיוחדת שהקב"ה נותן כוח, וכנראה שגם פה משפיעה הקרבה למערת המכפלה.
מה אומרים להורים וגם לילדים, שחוששים - אפילו אם אינם אומרים זאת במפורש - "להיות הבאים בתור"?
לא חיים בצורה כזאת. הציבור שחי כאן, מרגיש שהוא שליח של כלל ישראל. איזו חרפה ובושה היתה אם עיר האבות היתה כולה בידי האויב. תושבי קרית ארבע מרגישים שהם ממלאים תפקיד של חלוץ לפני המחנה, שהקב"ה הטיל עליהם. שזה צו השעה. אני משוכנע שיבוא יום, והעם ידע להעריך בתרומה העצומה של אנשי קרית ארבע וחברון. היום לצערינו לא רק שעדיין אין הערכה, אלא הפרקליטות מנהלת רדיפה פוליטית מרושעת במסווה של חוק, ומפלה את יהודי חברון לעומת שאר אזרחי המדינה.
שרון נותן דוגמא שלילית
אחרי הפיגוע הקשה ההוא בחברון בליל שבת, הגיע ראש הממשלה למקום, וקרא להקים רצף התיישבות יהודי בין הקריה לחברון. עד מהרה נסוג שרון מדבריו וסירב לאשר את התוכנית שהוגשה לו. הרב ליאור כלל לא מופתע מההתנהגות של ראש הממשלה, אבל בהחלט מודאג., מהקו הזה שההבטחות של הממשלה, נשארות על הקרח: "פעם הבטחה של מישהו בשלטון היתה הדבר הכי אמין. היום שרון מחנך את הציבור ונותן דוגמא שלילית של חוסר אמת וחוסר אמינות. בסוף זה יחזור אליו כבומרנג, כי הציבור לא יאמין לו".
אבל לא רק אותה הבטחה של ראש הממשלה לבנות רצף התיישבות שלא כובדה מטרידה את הרב ליאור. נושא נוסף שמדיר שינה מעיניו בימים אלה הוא תמיכתו של שרון בהקמת מדינה פלשתינית, והחשש שעצם ההבטחה הזאת עלולה להחמיר את המצב הביטחוני. כפעולת מנע הוא מקווה שמספר מנדטים משמעותי ל"איחוד הלאומי" בבחירות הקרובות, יעזור למפלגה ללנסות ולבלום את הקמת המדינה הפלשתינית. "ככל ששרון יזדקק לאיחוד הלאומי בהרכבת הממשלה, הם יוכלו למנוע את הסיוט הזה". גם ממשלת אחדות לא ממש באה בחשבון מבחינתו של הרב ליאור: "המילה 'אחדות' נשמעת מפתה, אבל אם אחדות מונעת דברים בסיסיים כמו הקמת והרחבת ישובים ביש"ע ומלחמה בטרור, הרי שאין זאת אחדות, אלא זו ממשלה המשרתת אינטרסים זרים. ואם המחיר של האחדות יהא עקירת ישובים, נסכים גם לכך?".
אבל מול התנגדותו של הרב לממשלת אחדות יש בכל זאת אחדות שמשמחת אותו: "תמיד כשהיהודים מתאחדים למען מטרות נעלות, זה מבורך. המטרות של "האיחוד הלאומי" הם תנופת התיישבות, מלחמה בטרור, ולהפסיק להתרפס לגויים וזאת הדרך. לא מפריע לי השותפות עם אנשים שאינם שומרי מצוות, הרי אנחנו מצביעים למען המטרות שהרשימה תקדם, ותמנע את הסכנות שמדינת ישראל עומדת בפניה".
גם ממלחמה נצא מחוזקים
האמונה שמובילה את הרב ליאור, נדרשת לדעתו גם מהציבור הדתי בישראל של היום. את חוסר הנוכחות היהודית בהר הבית ובקבר יוסף, תולה הרב ליאור במדיניות הממשלה שהתרשמה, לדעתו, שאין לכך יותר מדי דרישה בציבור. עוד עובדה שמאכזבת אותו היא שחיילים דתיים לא סירבו לפקודת פינוי חוות גלעד: "עצם השירות בצה"ל הוא קדוש וצריך להישמע לכל דין או פקודה שלא נוגדים דין תורה. אבל אם מצווים על איסור תורה, צריך לסרב למלא את הפקודה אפילו אם המחיר הוא ישיבה בכלא. בענין הזה אין הבדל בין ישובים למאחזים. לא הסירוב הוא בעייתי, כי אם הפקודה היא הבלתי חוקית. יכול להיות שהחיילים הדתיים לא היו מספיק מודעים לכך".
אבל הרב ליאור הוא גם איש בשורה. הנושא החם בחדשות של הימים האחרונים, הוא תקיפה אפשרית של ארה"ב על עיראק ואיום של טילים כימיים על ישראל. הרב ליאור מאמין שגם אם תהיה מלחמה כזו, "גם זו לטובה": "השגחת ה' לא עוזבת את עם ישראל. כל מלחמה בעולם, ובוודאי כזאת שישראל מעורבת בה, מקרבת את הגאולה. ממלחמת העולם הראשונה יצאה הצהרת בלפור, וממלחמת העולם השניה עם כל נוראותיה, הוקמה מדינת ישראל. צריך אמנם להתפלל שלא יפגעו יהודים, אבל אין ספק שנצא יותר מחוזקים".
ומאחורי כל "מכרה זהב של אמונה" שכזה עומד בדרך כלל מורה דרך, במקרה הזה מדובר במרא דאתרא, הרב דב ליאור. הרב, שעבר כילד את מראות השואה הקשים, והפך בשקדנות ובהתמדה בישיבת מרכז הרב לאחד מתלמידי החכמים הגדולים כיום, מפגין בעצם אישיותו את המונח "סלע מוצק של אמונה".
קווי האופי החזק של הרב ליאור בולטים דווקא על רקע המקום בו בחר להתיישב, קרית ארבע, שבכל שנות קיומה סבלה רבות מהטרור, ושכלה רבים מתושביה.
המכה האחרונה שנחתה על בני קרית ארבע היתה לפני כחודש, בשבת השחורה ההיא, כפי שמגדיר אותה הרב ליאור, שבה נהרגו שנים-עשר לוחמים, ובהם שלושה אזרחים חברי כיתת הכוננות, מציבה שוב אל מול התושבים אתגר נפשי שנראה, על פניו, קשה מאוד להתמודדות.
איך ממשיכים?
זו באמת שאלה קשה. זאת היתה ממש "השבת השחורה" של קרית ארבע, אבל אני מאמין, ובעצם רואה, שהמגורים הקרובים למערת המכפלה והקשר היומיומי עם האבא והאמא שלנו, נוסכים גבורה ואומץ ממש בצורה לא רציונאלית. מי שפותח כל יום את החלון ורואה היכן התגורר אברהם אבינו, כלב בן יפונה ודוד המלך, יש לו כוח בלתי-רגיל. לראיה - חמישים המשפחות שגרות בחברון, שמגדלות ילדים עם המון שמחת חיים וגבורה, זה רק בזכות הקרבה הזה. היסורים דווקא מעמיקים הקשר בין הקהילה לבין המקום.
כל רב משמש כ"כותל מערבי" לבני קהילתו ושומע את כל הצרות והקשיים. מה עושה רב כשקשה לו עצמו?
לרב יש סיעתא דשמיא מיוחדת. הוא שואב כוח מהאמונה, מכוח התורה שלו ומתפקידו הציבורי. באמת קשה לי להסביר, אבל זאת כנראה סגולה מיוחדת שהקב"ה נותן כוח, וכנראה שגם פה משפיעה הקרבה למערת המכפלה.
מה אומרים להורים וגם לילדים, שחוששים - אפילו אם אינם אומרים זאת במפורש - "להיות הבאים בתור"?
לא חיים בצורה כזאת. הציבור שחי כאן, מרגיש שהוא שליח של כלל ישראל. איזו חרפה ובושה היתה אם עיר האבות היתה כולה בידי האויב. תושבי קרית ארבע מרגישים שהם ממלאים תפקיד של חלוץ לפני המחנה, שהקב"ה הטיל עליהם. שזה צו השעה. אני משוכנע שיבוא יום, והעם ידע להעריך בתרומה העצומה של אנשי קרית ארבע וחברון. היום לצערינו לא רק שעדיין אין הערכה, אלא הפרקליטות מנהלת רדיפה פוליטית מרושעת במסווה של חוק, ומפלה את יהודי חברון לעומת שאר אזרחי המדינה.
שרון נותן דוגמא שלילית
אחרי הפיגוע הקשה ההוא בחברון בליל שבת, הגיע ראש הממשלה למקום, וקרא להקים רצף התיישבות יהודי בין הקריה לחברון. עד מהרה נסוג שרון מדבריו וסירב לאשר את התוכנית שהוגשה לו. הרב ליאור כלל לא מופתע מההתנהגות של ראש הממשלה, אבל בהחלט מודאג., מהקו הזה שההבטחות של הממשלה, נשארות על הקרח: "פעם הבטחה של מישהו בשלטון היתה הדבר הכי אמין. היום שרון מחנך את הציבור ונותן דוגמא שלילית של חוסר אמת וחוסר אמינות. בסוף זה יחזור אליו כבומרנג, כי הציבור לא יאמין לו".
אבל לא רק אותה הבטחה של ראש הממשלה לבנות רצף התיישבות שלא כובדה מטרידה את הרב ליאור. נושא נוסף שמדיר שינה מעיניו בימים אלה הוא תמיכתו של שרון בהקמת מדינה פלשתינית, והחשש שעצם ההבטחה הזאת עלולה להחמיר את המצב הביטחוני. כפעולת מנע הוא מקווה שמספר מנדטים משמעותי ל"איחוד הלאומי" בבחירות הקרובות, יעזור למפלגה ללנסות ולבלום את הקמת המדינה הפלשתינית. "ככל ששרון יזדקק לאיחוד הלאומי בהרכבת הממשלה, הם יוכלו למנוע את הסיוט הזה". גם ממשלת אחדות לא ממש באה בחשבון מבחינתו של הרב ליאור: "המילה 'אחדות' נשמעת מפתה, אבל אם אחדות מונעת דברים בסיסיים כמו הקמת והרחבת ישובים ביש"ע ומלחמה בטרור, הרי שאין זאת אחדות, אלא זו ממשלה המשרתת אינטרסים זרים. ואם המחיר של האחדות יהא עקירת ישובים, נסכים גם לכך?".
אבל מול התנגדותו של הרב לממשלת אחדות יש בכל זאת אחדות שמשמחת אותו: "תמיד כשהיהודים מתאחדים למען מטרות נעלות, זה מבורך. המטרות של "האיחוד הלאומי" הם תנופת התיישבות, מלחמה בטרור, ולהפסיק להתרפס לגויים וזאת הדרך. לא מפריע לי השותפות עם אנשים שאינם שומרי מצוות, הרי אנחנו מצביעים למען המטרות שהרשימה תקדם, ותמנע את הסכנות שמדינת ישראל עומדת בפניה".
גם ממלחמה נצא מחוזקים
האמונה שמובילה את הרב ליאור, נדרשת לדעתו גם מהציבור הדתי בישראל של היום. את חוסר הנוכחות היהודית בהר הבית ובקבר יוסף, תולה הרב ליאור במדיניות הממשלה שהתרשמה, לדעתו, שאין לכך יותר מדי דרישה בציבור. עוד עובדה שמאכזבת אותו היא שחיילים דתיים לא סירבו לפקודת פינוי חוות גלעד: "עצם השירות בצה"ל הוא קדוש וצריך להישמע לכל דין או פקודה שלא נוגדים דין תורה. אבל אם מצווים על איסור תורה, צריך לסרב למלא את הפקודה אפילו אם המחיר הוא ישיבה בכלא. בענין הזה אין הבדל בין ישובים למאחזים. לא הסירוב הוא בעייתי, כי אם הפקודה היא הבלתי חוקית. יכול להיות שהחיילים הדתיים לא היו מספיק מודעים לכך".
אבל הרב ליאור הוא גם איש בשורה. הנושא החם בחדשות של הימים האחרונים, הוא תקיפה אפשרית של ארה"ב על עיראק ואיום של טילים כימיים על ישראל. הרב ליאור מאמין שגם אם תהיה מלחמה כזו, "גם זו לטובה": "השגחת ה' לא עוזבת את עם ישראל. כל מלחמה בעולם, ובוודאי כזאת שישראל מעורבת בה, מקרבת את הגאולה. ממלחמת העולם הראשונה יצאה הצהרת בלפור, וממלחמת העולם השניה עם כל נוראותיה, הוקמה מדינת ישראל. צריך אמנם להתפלל שלא יפגעו יהודים, אבל אין ספק שנצא יותר מחוזקים".