בתזמון מושלם, בדיוק ביום הראשון לשידורי תעמולת הבחירות, יצא עיתון 'הארץ' בחשיפה המחשידה את אריאל שרון ובניו בעברות שוחד ומרמה. בדיוק הדבר שמפלגת העבודה הייתה זקוקה לו כעת. הקמפיין המתואם של השמאל והתקשורת, שטען למעורבות מהסוג המאפיונרי בהרכבת רשימת הליכוד, כבר מיצה את עצמו. קצב זליגת המנדטים מהליכוד היה איטי מדי. הטבח ביום ראשון בתל אביב החזיר למרכז סדר היום את הנושא הביטחוני, ובמגרש הזה מצבה של העבודה נואש. הציבור אינו קונה את תוכניתו האולטרה-שמאלנית של מצנע. גם לא את מנהיגותו האישית. תדמיתה של 'העבודה' בנושא הביטחוני עלובה כל כך, עד שלמעלה מ500- הרוגים בימי ממשלת שרון לא תורמים לקמפיין שלה את מה שתרמו נרצחים בודדים לקמפיין של רבין נגד שמיר ב92-'.
למטה מצנע היה צורך נואש להחזיר למרכז הזירה את נושא השחיתויות, ולמקד את החשדות לא באיזה מיכאל אלנקווה ואפילו לא בנעמי בלומנטל, אלא בראש הממשלה עצמו. מישהו במערכת אכיפת החוק בישראל דאג לספק להם את גלגל ההצלה הזה, באמצעות הדלפה בלתי חוקית של מסמך מחשיד מחקירה נגד משפחת שרון. השימוש הציני הזה שעושים אנשי החוק בחומר שהגיע לידם בתוקף תפקידם מסוכן לא פחות מפוליטיקאים שנתונים להשפעתם של עבריינים. כדי לטפל בפוליטיקאים שסרחו יש משטרה ופרקליטות. הטיפול באנשי משטרה ופרקליטות שעשו שימוש לרעה בכוחם בעייתי הרבה יותר, ובדרך כלל הם לא משלמים שום מחיר. אומרים שהיועץ המשפטי לממשלה ממש זועם על ההדלפה הזאת. נראה באיזו רצינות היא תחקר, ואם מישהו ישלם איזשהו מחיר עליה.
מקריות מופלאה
האם החשיפה הזאת תציל את מפלגת העבודה? כנראה שלא. הציבור יודע מזמן ששרון ובניו, לפחות עמרי, רחוקים מלהיות למד-ווניקים. ידוע שעמרי השתמש בחברת קש כדי לסייע לאביו ב99-'. שמענו גם שהוא פקד לליכוד קיבוצניקים, צד"לניקים, עבריינים ומי לא. אבל הציבור גם יודע שהתקשורת רחוקה מעבודה הוגנת ונטולת פניות, במיוחד כשמדובר בחקירות שעשויות למנוע את תבוסת השמאל בבחירות. כפי שכתב אמנון דנקנר עורך מעריב, החשיפות העיתונאיות המתמקדות תמיד בצד אחד, בשעה שגם בצד השני יש פרשיות למכביר, מעוררות תחושה של איפה ואיפה. במקריות מופלאה, כל החשדות נגד שרון צפים דווקא עכשיו, כשזה עוזר למצנע, ולא כמה שבועות קודם לכן, כשזה היה עוזר לנתניהו.
ובעיקר, עם כל הכבוד לניקיון הכפיים, אנחנו קודם כל רוצים לחיות. נמאס מהשיטה העיתונאית הזאת לסייע לפוליטיקאים כושלים על ידי חיסול יריביהם באמצעות חשדות פליליים בלתי מבוססים. בשבוע כזה, תקשורת נשכנית הייתה צריכה לתקוף את שרון על 23 הרוגים בתל-אביב, ועל למעלה מ700- הרוגים עד כה במלחמת אוסלו. לא על הלוואה בריבית שלקח מחבר ותיק וכבר החזיר אותה. כמי שנבחר בזכות המוניטין שלו בתחום חיסול הטרור, שרון חייב לנו תשובות על 500 הרוגים בשנתיים של שלטונו ועל כוונתו להקים מדינת טרור בלב ארץ ישראל.
תקשורת מגוייסת
במיוחד העיתון 'ידיעות אחרונות' נראה בשבועות האחרונים כמו ביטאון מטה הבחירות של מפלגת העבודה. מייד לאחר שנבחרה רשימת הליכוד הוקדשה לא פחות ממחצית ממוסף השבת של העיתון לחשיפת שחיתויות בהליכי הבחירות הפנימיות בליכוד. בשבוע שעבר הוקדשה כמחצית ממוסף 7 ימים לפרוייקט מיוחד ומטיל אימה בשם 'הזמן השחור', שגם הוא נועד להציג את השפעתם של גורמים פליליים על הפוליטיקאים. הפוליטיקאים של הליכוד, כמובן. אף מילה על הסימביוזה הבעייתית, למשל, בין עמרם מצנע למיליונר גד זאבי.
עוד זכורה לרע התבטאותו החושפנית של עורך מעריב לשעבר, יעקב ארז, שלאחר בחירות 99' פנה בפומבי אל ראש הממשלה החדש אהוד ברק ואמר כי רוב מוחלט בקרב העיתונאים תמך בבחירתו. התגייסות התקשורת הכללית, הכאילו-אובייקטיבית, לטובת מועמדי השמאל, היא תופעה מקוממת שחוזרת על עצמה בצורה חולנית. אז מה הפלא שהחשיפות השונות לא מצליחות לשנות מהותית את הסקרים. הציבור כבר רגיל לגוזמנות המגמתית של העיתונאים, ומתייחס בחשדנות לחשיפותיהם.
אז תודה לכם, תחקירנים ופרשנים, על חרדתכם הכנה להגינות השלטונית בישראל. מאמציכם יתקבלו ביתר הערכה אם ייעשו בדרך יותר הגונה ומאוזנת, ובעיקר עם ייערכו שלא בהקשר של מערכת בחירות.
ומילה אחרונה לבכירי משרד המשפטים: כל הפרשה הזאת לא הייתה מתפוצצת כעת אלמלא הסחבת הבלתי נסבלת בחקירת עמותות שרון ועמותות ברק. אם ניקיון הכפיים של ראשי השלטון חשוב, לא ייתכן שנגיע שוב לבחירות לפני שניקינו את השולחן מהחשדות הנוגעות לשתי מערכות הבחירות הקודמות. בשביל זה משלמים לכם משכורת.
למטה מצנע היה צורך נואש להחזיר למרכז הזירה את נושא השחיתויות, ולמקד את החשדות לא באיזה מיכאל אלנקווה ואפילו לא בנעמי בלומנטל, אלא בראש הממשלה עצמו. מישהו במערכת אכיפת החוק בישראל דאג לספק להם את גלגל ההצלה הזה, באמצעות הדלפה בלתי חוקית של מסמך מחשיד מחקירה נגד משפחת שרון. השימוש הציני הזה שעושים אנשי החוק בחומר שהגיע לידם בתוקף תפקידם מסוכן לא פחות מפוליטיקאים שנתונים להשפעתם של עבריינים. כדי לטפל בפוליטיקאים שסרחו יש משטרה ופרקליטות. הטיפול באנשי משטרה ופרקליטות שעשו שימוש לרעה בכוחם בעייתי הרבה יותר, ובדרך כלל הם לא משלמים שום מחיר. אומרים שהיועץ המשפטי לממשלה ממש זועם על ההדלפה הזאת. נראה באיזו רצינות היא תחקר, ואם מישהו ישלם איזשהו מחיר עליה.
מקריות מופלאה
האם החשיפה הזאת תציל את מפלגת העבודה? כנראה שלא. הציבור יודע מזמן ששרון ובניו, לפחות עמרי, רחוקים מלהיות למד-ווניקים. ידוע שעמרי השתמש בחברת קש כדי לסייע לאביו ב99-'. שמענו גם שהוא פקד לליכוד קיבוצניקים, צד"לניקים, עבריינים ומי לא. אבל הציבור גם יודע שהתקשורת רחוקה מעבודה הוגנת ונטולת פניות, במיוחד כשמדובר בחקירות שעשויות למנוע את תבוסת השמאל בבחירות. כפי שכתב אמנון דנקנר עורך מעריב, החשיפות העיתונאיות המתמקדות תמיד בצד אחד, בשעה שגם בצד השני יש פרשיות למכביר, מעוררות תחושה של איפה ואיפה. במקריות מופלאה, כל החשדות נגד שרון צפים דווקא עכשיו, כשזה עוזר למצנע, ולא כמה שבועות קודם לכן, כשזה היה עוזר לנתניהו.
ובעיקר, עם כל הכבוד לניקיון הכפיים, אנחנו קודם כל רוצים לחיות. נמאס מהשיטה העיתונאית הזאת לסייע לפוליטיקאים כושלים על ידי חיסול יריביהם באמצעות חשדות פליליים בלתי מבוססים. בשבוע כזה, תקשורת נשכנית הייתה צריכה לתקוף את שרון על 23 הרוגים בתל-אביב, ועל למעלה מ700- הרוגים עד כה במלחמת אוסלו. לא על הלוואה בריבית שלקח מחבר ותיק וכבר החזיר אותה. כמי שנבחר בזכות המוניטין שלו בתחום חיסול הטרור, שרון חייב לנו תשובות על 500 הרוגים בשנתיים של שלטונו ועל כוונתו להקים מדינת טרור בלב ארץ ישראל.
תקשורת מגוייסת
במיוחד העיתון 'ידיעות אחרונות' נראה בשבועות האחרונים כמו ביטאון מטה הבחירות של מפלגת העבודה. מייד לאחר שנבחרה רשימת הליכוד הוקדשה לא פחות ממחצית ממוסף השבת של העיתון לחשיפת שחיתויות בהליכי הבחירות הפנימיות בליכוד. בשבוע שעבר הוקדשה כמחצית ממוסף 7 ימים לפרוייקט מיוחד ומטיל אימה בשם 'הזמן השחור', שגם הוא נועד להציג את השפעתם של גורמים פליליים על הפוליטיקאים. הפוליטיקאים של הליכוד, כמובן. אף מילה על הסימביוזה הבעייתית, למשל, בין עמרם מצנע למיליונר גד זאבי.
עוד זכורה לרע התבטאותו החושפנית של עורך מעריב לשעבר, יעקב ארז, שלאחר בחירות 99' פנה בפומבי אל ראש הממשלה החדש אהוד ברק ואמר כי רוב מוחלט בקרב העיתונאים תמך בבחירתו. התגייסות התקשורת הכללית, הכאילו-אובייקטיבית, לטובת מועמדי השמאל, היא תופעה מקוממת שחוזרת על עצמה בצורה חולנית. אז מה הפלא שהחשיפות השונות לא מצליחות לשנות מהותית את הסקרים. הציבור כבר רגיל לגוזמנות המגמתית של העיתונאים, ומתייחס בחשדנות לחשיפותיהם.
אז תודה לכם, תחקירנים ופרשנים, על חרדתכם הכנה להגינות השלטונית בישראל. מאמציכם יתקבלו ביתר הערכה אם ייעשו בדרך יותר הגונה ומאוזנת, ובעיקר עם ייערכו שלא בהקשר של מערכת בחירות.
ומילה אחרונה לבכירי משרד המשפטים: כל הפרשה הזאת לא הייתה מתפוצצת כעת אלמלא הסחבת הבלתי נסבלת בחקירת עמותות שרון ועמותות ברק. אם ניקיון הכפיים של ראשי השלטון חשוב, לא ייתכן שנגיע שוב לבחירות לפני שניקינו את השולחן מהחשדות הנוגעות לשתי מערכות הבחירות הקודמות. בשביל זה משלמים לכם משכורת.