בשבוע שעבר פורסמה מעל דפי העיתון "בשבע" כתבתה של עפרה לקס, ובה הצעת נוסחה לחוקה בישראל. מאחר שגם אני רואיינתי לכתבה, ולאור פניות רבות שהגיעו אליי, אני רואה צורך להבהיר את עמדתי בנושא.
על פי השקפת עולמי, עוד בטרם תחל הכנסת לפתוח בתהליכי הסדרת חוקה, יש לבצע מספר תהליכי חקיקה ברורים, על מנת להגיע בסוף התהליך אל יעד של חוקה בהסכמה. ניתן להגדיר את התהליך באופן של "סור מרע ועשה טוב": כדי לסור מהרע יש לאשר את הצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת, שבה נקבעו גבולות ברורים במסגרת הפרדת הרשויות ובמסגרת סמכויות בתי המשפט ובית המשפט העליון בפרט.
חוק זה יסדיר כמקובל בכל העולם הנאור את סמכויותיו של בית המשפט, ויפסיק את האבסורד המקומם של ימינו, בהם אנו רואים חדשות לבקרים כי בית המשפט העליון קובע בפועל את סמכויותיו ואת הנורמות על פיהן הוא מקבל החלטות, במנותק מהעיקרון הדמוקרטי של הפרדת רשויות.
שופטי בג"ץ לא מהססים לקבל את החלטותיהם מעל ראשה של מערכת הביטחון גם כשמדובר בחיי אדם, ואף מרשים לעצמם לבטל החלטות שהתקבלו ברשות המחוקקת, הלוא היא בית הנבחרים (כפי שאירע, כזכור, כשבוטל בזמנו "חוק ערוץ 7" אותו הגשתי, שעבר בכנסת).
כאמור, רק אחרי שנסור מהרע, נוכל לעשות טוב ולחתור להקמת בית משפט לחוקה. הרכב בית המשפט לחוקה חייב, ללא בושה וללא אפליה, לשקף את המרקם החברתי בישראל. ימין ושמאל, דתיים (גם אלה המוגדרים 'חרדים') וכאלה שכיפת השמיים בלבד לראשם, כולם חייבים להיות מיוצגים במסגרת הזו. הנוסחה שהוצעה בכתבה שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר אינה עונה על הצרכים הללו.
התהליך חייב להיות מדורג וזהיר. יש חשיבות רבה לכל פרט ופרט, וצריך לוודא שכל הצדדים בחברה בישראל, על פי אומדנם היחסי באוכלוסייה, יהיו מיוצגים בבית המשפט. הקריטריונים לבחירת הנציגים חייבים להיות כאלה שיביאו לכס בית המשפט לחוקה אנשים ראויים, המחויבים למדינה.
רק אחרי שייושם החוק הקובע את סמכויות בית המשפט ואת ההפרדה הברורה בין הרשויות, ואחרי שיכון בית המשפט לחוקה על פי אמות המידה שהצגתי, תוכל הכנסת לחוקק חוקה, שתקרום עור וגידים רק אם תהיה מקובלת על כל חלקי האוכלוסייה בישראל.
על פי השקפת עולמי, עוד בטרם תחל הכנסת לפתוח בתהליכי הסדרת חוקה, יש לבצע מספר תהליכי חקיקה ברורים, על מנת להגיע בסוף התהליך אל יעד של חוקה בהסכמה. ניתן להגדיר את התהליך באופן של "סור מרע ועשה טוב": כדי לסור מהרע יש לאשר את הצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת, שבה נקבעו גבולות ברורים במסגרת הפרדת הרשויות ובמסגרת סמכויות בתי המשפט ובית המשפט העליון בפרט.
חוק זה יסדיר כמקובל בכל העולם הנאור את סמכויותיו של בית המשפט, ויפסיק את האבסורד המקומם של ימינו, בהם אנו רואים חדשות לבקרים כי בית המשפט העליון קובע בפועל את סמכויותיו ואת הנורמות על פיהן הוא מקבל החלטות, במנותק מהעיקרון הדמוקרטי של הפרדת רשויות.
שופטי בג"ץ לא מהססים לקבל את החלטותיהם מעל ראשה של מערכת הביטחון גם כשמדובר בחיי אדם, ואף מרשים לעצמם לבטל החלטות שהתקבלו ברשות המחוקקת, הלוא היא בית הנבחרים (כפי שאירע, כזכור, כשבוטל בזמנו "חוק ערוץ 7" אותו הגשתי, שעבר בכנסת).
כאמור, רק אחרי שנסור מהרע, נוכל לעשות טוב ולחתור להקמת בית משפט לחוקה. הרכב בית המשפט לחוקה חייב, ללא בושה וללא אפליה, לשקף את המרקם החברתי בישראל. ימין ושמאל, דתיים (גם אלה המוגדרים 'חרדים') וכאלה שכיפת השמיים בלבד לראשם, כולם חייבים להיות מיוצגים במסגרת הזו. הנוסחה שהוצעה בכתבה שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר אינה עונה על הצרכים הללו.
התהליך חייב להיות מדורג וזהיר. יש חשיבות רבה לכל פרט ופרט, וצריך לוודא שכל הצדדים בחברה בישראל, על פי אומדנם היחסי באוכלוסייה, יהיו מיוצגים בבית המשפט. הקריטריונים לבחירת הנציגים חייבים להיות כאלה שיביאו לכס בית המשפט לחוקה אנשים ראויים, המחויבים למדינה.
רק אחרי שייושם החוק הקובע את סמכויות בית המשפט ואת ההפרדה הברורה בין הרשויות, ואחרי שיכון בית המשפט לחוקה על פי אמות המידה שהצגתי, תוכל הכנסת לחוקק חוקה, שתקרום עור וגידים רק אם תהיה מקובלת על כל חלקי האוכלוסייה בישראל.