ביום שני בשעה 03.00 לפנות בוקר הסתיים מסע ההלוויה ההזוי והקשה של הקדוש נתנאל עוזרי הי"ד בנוכחות 200 איש בלבד. האלפים הרבים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון נאלצו לפרוש במהלך השעות הארוכות בהן ניטלטלה הגופה אנה ואנה. הם הבינו שכבוד רב כבר לא יהיה כאן.
הדרך בה התנהלה הלוויה הותירה את יהודי חברון וסביבותיה במבוכה רבה ופרנסי הציבור נקראו להגיב על שאירע:
ראש המועצה המקומית קרית ארבע, צבי קצובר, הסביר שהקושי להסכים על מקום הקבורה נבע מחילוקי דיעות של שלושה צדדים שהיו קשורים לנרצח. קצובר עומד על כך שמעשה חטיפת הגופה אינו קשור לבני הקריה: "בלוויה השתתפו כמה בריונים שאינם תושבי המקום כלל ואינם מוכרים לנו, שניצלו את כאבן של המשפחות וחטפו את הגופה".
רבה של קרית ארבע הרב דב ליאור מגנה בכל פה את הדרך בה הובא עוזרי למנוחות: "בושה וחרפה, היה כאן ביזוי כבוד המת וגם ביזוי כבוד החי. אני עצמי ניסיתי לפשר בין הצדדים. ההורים רצו לקבור בירושלים, האלמנה רצתה לקבור בחברון והחברים רצו בגבעה. השקעתי שעות רבות בדיבורים עם האלמנה וההורים ולבסוף השגנו פשרה על קבורה בחברון. נטלתי את המיקרופון והכרזתי כי ההלוויה יוצאת לחברון ואז כמה בריונים השתלטו על האלונקה של הנפטר באלימות. אני בטוח שזה לא אנשים מקרית ארבע וגם לא תלמידים של נתי עוזרי. הכרתי אותו. הוא חינך לכיבוד תלמידי חכמים ומי שעשה את ההיפך ביזה את כבודו.
הרב ליאור מסביר כי אפילו אם הנרצח עצמו היה רוצה להיטמן בגבעה בה התגורר הדבר בלתי אפשרי: "אנחנו לא חיים בג'ונגל, יש סדרים: יש חברה קדישא, צריך אישור אלוף הפיקוד. תאר לך שכל אחד היה רוצה להיקבר במקום בו הוא נרצח. ואם אחד יצווה לקבור אותו בתוך חצר שאינה שלו כלום אפשר לקבור אותו שם? אם אדם מצווה לעשות דבר שאין לו שליטה עליו, לא ניתן לבצע את צוואתו".
חסיד של הרב כהנא
בניגוד גמור לדרך בא הובא למנוחות, מציירים חבריו של נתנאל עוזרי הי"ד דמות של אדם בעל שיעור קומה ומסירות נפש, אחד מעמודי התווך של שומרי הקרקעות: "אם אתה רוצה הגדרה מי היה נתי", אומר נועם פדרמן "מדובר בגיבור חייל, איש עמל ויודע ספר שמעטים כמוהו". השניים מכירים מגיל 14. עוזרי למד ב"קרית נוער" ותוך כדי כך הקים יחד עם פרדמן את תנועת הנוער של 'כך'.
ישיבת 'הרעיון היהודי' קמה למעשה על ידי שני הנערים נעם פדרמן ונתי עוזרי שאליהם נוספו תלמידים מבוגרים יותר ובהם הרב בנימין כהנא הי"ד ומיכאל בן ארי. "היינו חברותא" מספר פדרמן הוא היה רציני ממני ולמד ללא לאות. באותה תקופה הוא התדבק ברב כהנא כמעשה חסיד ברבו: רושם כל דבר שהרב אומר ומתמיד בהנהגותיו. מכיוון שהרב כהנא אסר על תלמידי הישיבה ללכת לפעילויות, היה נתי פעיל רק ב'בין הזמנים'".
בטרם נפרדו דרכיהם של שני הבחורים. הכיר פדרמן בין שאול ניר ובין עוזרי. אימו של ניר 'שמה עין' על החתן הפוטנציאלי לנכדתה לבנת, בתו של ניר. לבנת גמלה לפדרמן והכירה לו את אלישבע שהיתה לאשתו.
בני הזוג עוזרי החלו את חייהם בירושלים, עברו לכפר תפוח ומשם עקרו לקריית ארבע. לפני מספר שנים העלה נתי עוזרי את רעיון ההתיישבות מחוץ לגדרות הקריה. הוא עבר להתגורר ב'גבעת לפיד' ובמקביל החל ללמד חקלאות בישיבה התיכונית של קריית ארבע. לפני שנתיים, כשעלה נושא איוש 'גבעה 26' הוא לא היסס ועקר עם משפחתו לשם. "תבין" אומר פדרמן "יש כל מיני גבעות אבל זו הייתה הגבעה של נתי. אצלו לא הייתה בטלנות. במשך כל היום עסקו בחקלאות או עבדו את ה' בלימוד תורה. הוא רצה לחנך אנשים להיות אנשי עמל מצד אחד ולומדי תורה מן הצד השני".
דאגה לאסירים
"בשלושת השנים האחרונות התהדק הקשר שלנו עד לכדי קשר של חיבה עמוקה", מספר הרב שמעון בן ציון ר"מ בישיבה התיכונית בקרית ארבע בה לימד עוזרי חקלאות.
"בעקבות התיישבותו בגבעה ולאחר מכן ההתנכלויות שנגרמו לו על ידי רשויות החוק בגינה של הגבעה התקרבנו והפכנו להיות כאחים".
בחודשים האחרונים נרדף עוזרי על ידי אנשי החוק והוא הואשם, בין היתר, בתקיפת שוטר בעת הלוויתו של אלעזר ליבוביץ הי"ד. למרות האמונה בחפותו הוא העדיף להודות, להישפט ולסיים עם הפרשה. הרב בן- ציון משוכנע כי עוזרי נידון למאסר על לא עוול בכפו. השופטים קבעו כי הוא היכה שוטר בעת שלמעשה ניסה להפריד בין שוטר ונער שהתעמת איתו: "שום עדות או צילום לא ביססו את טענת המשטרה" אומר הרב בן- ציון.
בעת מאסרו זכה עוזרי לביקוריהם של ראש המועצה, צבי קצובר ושל רב העיר דב ליאור. הוא לא נתן את ליבו למצבו האישי שהלך והתדרדר אלא היה מוטרד ממצבם של חבריו לתא וביקש מן האישים לסייע לאסירים הנדכאים שפגש.
הרב בן- ציון מספר על דוגמה אחת מיני רבות: "יהודי שומר מצוות נכשל בגניבה בשל עוניו ונשלח למעצר בתחנה בקרית ארבע, שם שהה שבועות ארוכים ללא קשר עם משפחתו. נתי פעל להביא את המשפחה ברכב ממוגן ירי לבית המעצר וכך נפגשו העציר ומשפחתו לאחר כחודשיים של נתק".
ממשיך הרב בן ציון: "במוצאי שבת פרשת ויצא, בשבת קרב הגבורה, התקשר אלי נתי מבית המעצר, כולו נרגש ונסער ושאל מי הם הנרצחים. מתברר שבמשך השבת שמעו האסירים שסביבו את החדשות ברדיו ובטלוויזיה והעבירו לו את המסר שהיה טבח בחברון. בשל קדושת השבת לא רצה נתי לשמוע פרטים נוספים והלך, בלב מורתח וכואב להתבודד בבית הכנסת. כשאמרתי לו, במוצאי שבת, את שמות הנרצחים הוא פרץ בבכי, אך לאחר דקה ארוכה התעשת ואמר: 'ברוך דיין האמת. הכרתי את כולם ואהבתי אותם מאוד אבל ברוך השם שהמחבלים לא נכנסו לתוך הקריה ולא פגעו במשפחות'".
גבעת "שם שמים"
נתי עוזרי והרב בן- ציון נהגו לקנטר זה את זה על רקע שמה של הגבעה אותה איישה משפחתו של עוזרי. בעוד הראשון מתעקש לכנות אותה בשמה הצבאי "גבעה 26" טען חברו כי ראוי לקרוא לה "גבעת שם שמים" וזאת בשל המסירות של עוזרי ושוויו הגימטרי של המספר 26 הזהה לשמו של ה'. היום, יותר מכל משוכנע הרב בן- ציון שהצדק עימו: "כשהציבור שומע על מסירותו, נחישותו, גבורתו וקביעותו בתורה של נתי, אני בטוח שעל דעת המקום ועל דעת הקהל רבים יסכימו שכך ראוי לה 'גבעת שם שמים'. גם הכנסת האורחים שלו הייתה לשם דבר. למרות האמצעים המצומצמים והעובדה שלא היו במקום חשמל או מים זורמים כל מי שהגיע למקום זכה לכוס קפה עוגה ועוגות.
גם שוטרים, שהגיעו למקום בגישה ידידותית נתקבלו במאור פנים".
הרב בן- ציון מספר עוד כי עוזרי חשב שיש לחולל שינוי מהותי בצורת השלטון: "נתי הצטער מאוד על כי שלטונות החוק רודפים אותו ולא רק בגלל הסבל האישי והמשפחתי אלא בגלל שהמערכת כל כך רחוקה מלהתנהל על פי חוקי התורה. רק לאחרונה הוא אמר לי שלדעתו השינוי במערכות השלטוניות חייב להתבצע מן השורש כדי לשוב לדרך השלטון הרצויה על ידי התורה כמובא ברמב"ם בהלכות מלכים".
הודיה על חיים בגבעה
מידי שבוע קיימו עוזרי והרב בן- ציון שיעור בגבעה 26. לפני שלשה שבועות ביקש עוזרי שלשיעור יגיע מניין כדי לברך בשם ומלכות על שחרורו מן הכלא. הרב דב ליאור שהיה נערץ עליו פסק שהוא אינו צריך לברך על השחרור מבית הסוהר אבל ראוי שיברך על הנס הגדול של היותו חי בגבעה יום יום. וכך, קם נתי בהתרגשות והודה לבוראו על 35 שנים של התיישבות תוך נטילת סיכונים גדולים, על בניה וכיבוש שטחים ועל שחרורו הסופי מהמאסר.
הרב בן ציון מבקש להאיר פן נוסף בדמותו של עוזרי: "בנוסף על היותו גיבור ותלמיד חכם ששוקד על התורה בכל עת, מצאתי שעם כל תקיפותו ועוז רוחו הוא כיבד מאוד דעות של אחרים והיה בעל ענווה גדולה. זהו, לעניות דעתי, המודל שצריך לאמץ בגבעות: מצד אחד עמידה על עקרונות ומצד שני מוכנות לשמוע דיעות של אחרים וקל וחומר של תלמידי חכמים. כאשר אנשי הציבור הקשורים לגבעה כגון ראש המועצה, מזכ"ל אמנה או רכז הקרקעות של הקריה היו באים אליו בדרישות או הצעות הוא היה מקשיב ודן איתם ולפעמים משנה את דעתו מתוך הבנה שבתנאים הקיימים בשטח, הצדק איתם".
"כאשר שתלנו יחד שתילים בגבעת לפיד אותה כבש נתי לראשונה" נזכר הרב בן- ציון "הוא פתח את הטקס ואמר: 'אני מכבד את אנשי הציבור שכאן שזכויותיהם ומעשיהם גדולים משלי פי כמה וכמה' ובדרך זו כבש את לבבות הנוכחים, מתוך ענוות האמת והיושר שבהם ניחן".
הדרך בה התנהלה הלוויה הותירה את יהודי חברון וסביבותיה במבוכה רבה ופרנסי הציבור נקראו להגיב על שאירע:
ראש המועצה המקומית קרית ארבע, צבי קצובר, הסביר שהקושי להסכים על מקום הקבורה נבע מחילוקי דיעות של שלושה צדדים שהיו קשורים לנרצח. קצובר עומד על כך שמעשה חטיפת הגופה אינו קשור לבני הקריה: "בלוויה השתתפו כמה בריונים שאינם תושבי המקום כלל ואינם מוכרים לנו, שניצלו את כאבן של המשפחות וחטפו את הגופה".
רבה של קרית ארבע הרב דב ליאור מגנה בכל פה את הדרך בה הובא עוזרי למנוחות: "בושה וחרפה, היה כאן ביזוי כבוד המת וגם ביזוי כבוד החי. אני עצמי ניסיתי לפשר בין הצדדים. ההורים רצו לקבור בירושלים, האלמנה רצתה לקבור בחברון והחברים רצו בגבעה. השקעתי שעות רבות בדיבורים עם האלמנה וההורים ולבסוף השגנו פשרה על קבורה בחברון. נטלתי את המיקרופון והכרזתי כי ההלוויה יוצאת לחברון ואז כמה בריונים השתלטו על האלונקה של הנפטר באלימות. אני בטוח שזה לא אנשים מקרית ארבע וגם לא תלמידים של נתי עוזרי. הכרתי אותו. הוא חינך לכיבוד תלמידי חכמים ומי שעשה את ההיפך ביזה את כבודו.
הרב ליאור מסביר כי אפילו אם הנרצח עצמו היה רוצה להיטמן בגבעה בה התגורר הדבר בלתי אפשרי: "אנחנו לא חיים בג'ונגל, יש סדרים: יש חברה קדישא, צריך אישור אלוף הפיקוד. תאר לך שכל אחד היה רוצה להיקבר במקום בו הוא נרצח. ואם אחד יצווה לקבור אותו בתוך חצר שאינה שלו כלום אפשר לקבור אותו שם? אם אדם מצווה לעשות דבר שאין לו שליטה עליו, לא ניתן לבצע את צוואתו".
חסיד של הרב כהנא
בניגוד גמור לדרך בא הובא למנוחות, מציירים חבריו של נתנאל עוזרי הי"ד דמות של אדם בעל שיעור קומה ומסירות נפש, אחד מעמודי התווך של שומרי הקרקעות: "אם אתה רוצה הגדרה מי היה נתי", אומר נועם פדרמן "מדובר בגיבור חייל, איש עמל ויודע ספר שמעטים כמוהו". השניים מכירים מגיל 14. עוזרי למד ב"קרית נוער" ותוך כדי כך הקים יחד עם פרדמן את תנועת הנוער של 'כך'.
ישיבת 'הרעיון היהודי' קמה למעשה על ידי שני הנערים נעם פדרמן ונתי עוזרי שאליהם נוספו תלמידים מבוגרים יותר ובהם הרב בנימין כהנא הי"ד ומיכאל בן ארי. "היינו חברותא" מספר פדרמן הוא היה רציני ממני ולמד ללא לאות. באותה תקופה הוא התדבק ברב כהנא כמעשה חסיד ברבו: רושם כל דבר שהרב אומר ומתמיד בהנהגותיו. מכיוון שהרב כהנא אסר על תלמידי הישיבה ללכת לפעילויות, היה נתי פעיל רק ב'בין הזמנים'".
בטרם נפרדו דרכיהם של שני הבחורים. הכיר פדרמן בין שאול ניר ובין עוזרי. אימו של ניר 'שמה עין' על החתן הפוטנציאלי לנכדתה לבנת, בתו של ניר. לבנת גמלה לפדרמן והכירה לו את אלישבע שהיתה לאשתו.
בני הזוג עוזרי החלו את חייהם בירושלים, עברו לכפר תפוח ומשם עקרו לקריית ארבע. לפני מספר שנים העלה נתי עוזרי את רעיון ההתיישבות מחוץ לגדרות הקריה. הוא עבר להתגורר ב'גבעת לפיד' ובמקביל החל ללמד חקלאות בישיבה התיכונית של קריית ארבע. לפני שנתיים, כשעלה נושא איוש 'גבעה 26' הוא לא היסס ועקר עם משפחתו לשם. "תבין" אומר פדרמן "יש כל מיני גבעות אבל זו הייתה הגבעה של נתי. אצלו לא הייתה בטלנות. במשך כל היום עסקו בחקלאות או עבדו את ה' בלימוד תורה. הוא רצה לחנך אנשים להיות אנשי עמל מצד אחד ולומדי תורה מן הצד השני".
דאגה לאסירים
"בשלושת השנים האחרונות התהדק הקשר שלנו עד לכדי קשר של חיבה עמוקה", מספר הרב שמעון בן ציון ר"מ בישיבה התיכונית בקרית ארבע בה לימד עוזרי חקלאות.
"בעקבות התיישבותו בגבעה ולאחר מכן ההתנכלויות שנגרמו לו על ידי רשויות החוק בגינה של הגבעה התקרבנו והפכנו להיות כאחים".
בחודשים האחרונים נרדף עוזרי על ידי אנשי החוק והוא הואשם, בין היתר, בתקיפת שוטר בעת הלוויתו של אלעזר ליבוביץ הי"ד. למרות האמונה בחפותו הוא העדיף להודות, להישפט ולסיים עם הפרשה. הרב בן- ציון משוכנע כי עוזרי נידון למאסר על לא עוול בכפו. השופטים קבעו כי הוא היכה שוטר בעת שלמעשה ניסה להפריד בין שוטר ונער שהתעמת איתו: "שום עדות או צילום לא ביססו את טענת המשטרה" אומר הרב בן- ציון.
בעת מאסרו זכה עוזרי לביקוריהם של ראש המועצה, צבי קצובר ושל רב העיר דב ליאור. הוא לא נתן את ליבו למצבו האישי שהלך והתדרדר אלא היה מוטרד ממצבם של חבריו לתא וביקש מן האישים לסייע לאסירים הנדכאים שפגש.
הרב בן- ציון מספר על דוגמה אחת מיני רבות: "יהודי שומר מצוות נכשל בגניבה בשל עוניו ונשלח למעצר בתחנה בקרית ארבע, שם שהה שבועות ארוכים ללא קשר עם משפחתו. נתי פעל להביא את המשפחה ברכב ממוגן ירי לבית המעצר וכך נפגשו העציר ומשפחתו לאחר כחודשיים של נתק".
ממשיך הרב בן ציון: "במוצאי שבת פרשת ויצא, בשבת קרב הגבורה, התקשר אלי נתי מבית המעצר, כולו נרגש ונסער ושאל מי הם הנרצחים. מתברר שבמשך השבת שמעו האסירים שסביבו את החדשות ברדיו ובטלוויזיה והעבירו לו את המסר שהיה טבח בחברון. בשל קדושת השבת לא רצה נתי לשמוע פרטים נוספים והלך, בלב מורתח וכואב להתבודד בבית הכנסת. כשאמרתי לו, במוצאי שבת, את שמות הנרצחים הוא פרץ בבכי, אך לאחר דקה ארוכה התעשת ואמר: 'ברוך דיין האמת. הכרתי את כולם ואהבתי אותם מאוד אבל ברוך השם שהמחבלים לא נכנסו לתוך הקריה ולא פגעו במשפחות'".
גבעת "שם שמים"
נתי עוזרי והרב בן- ציון נהגו לקנטר זה את זה על רקע שמה של הגבעה אותה איישה משפחתו של עוזרי. בעוד הראשון מתעקש לכנות אותה בשמה הצבאי "גבעה 26" טען חברו כי ראוי לקרוא לה "גבעת שם שמים" וזאת בשל המסירות של עוזרי ושוויו הגימטרי של המספר 26 הזהה לשמו של ה'. היום, יותר מכל משוכנע הרב בן- ציון שהצדק עימו: "כשהציבור שומע על מסירותו, נחישותו, גבורתו וקביעותו בתורה של נתי, אני בטוח שעל דעת המקום ועל דעת הקהל רבים יסכימו שכך ראוי לה 'גבעת שם שמים'. גם הכנסת האורחים שלו הייתה לשם דבר. למרות האמצעים המצומצמים והעובדה שלא היו במקום חשמל או מים זורמים כל מי שהגיע למקום זכה לכוס קפה עוגה ועוגות.
גם שוטרים, שהגיעו למקום בגישה ידידותית נתקבלו במאור פנים".
הרב בן- ציון מספר עוד כי עוזרי חשב שיש לחולל שינוי מהותי בצורת השלטון: "נתי הצטער מאוד על כי שלטונות החוק רודפים אותו ולא רק בגלל הסבל האישי והמשפחתי אלא בגלל שהמערכת כל כך רחוקה מלהתנהל על פי חוקי התורה. רק לאחרונה הוא אמר לי שלדעתו השינוי במערכות השלטוניות חייב להתבצע מן השורש כדי לשוב לדרך השלטון הרצויה על ידי התורה כמובא ברמב"ם בהלכות מלכים".
הודיה על חיים בגבעה
מידי שבוע קיימו עוזרי והרב בן- ציון שיעור בגבעה 26. לפני שלשה שבועות ביקש עוזרי שלשיעור יגיע מניין כדי לברך בשם ומלכות על שחרורו מן הכלא. הרב דב ליאור שהיה נערץ עליו פסק שהוא אינו צריך לברך על השחרור מבית הסוהר אבל ראוי שיברך על הנס הגדול של היותו חי בגבעה יום יום. וכך, קם נתי בהתרגשות והודה לבוראו על 35 שנים של התיישבות תוך נטילת סיכונים גדולים, על בניה וכיבוש שטחים ועל שחרורו הסופי מהמאסר.
הרב בן ציון מבקש להאיר פן נוסף בדמותו של עוזרי: "בנוסף על היותו גיבור ותלמיד חכם ששוקד על התורה בכל עת, מצאתי שעם כל תקיפותו ועוז רוחו הוא כיבד מאוד דעות של אחרים והיה בעל ענווה גדולה. זהו, לעניות דעתי, המודל שצריך לאמץ בגבעות: מצד אחד עמידה על עקרונות ומצד שני מוכנות לשמוע דיעות של אחרים וקל וחומר של תלמידי חכמים. כאשר אנשי הציבור הקשורים לגבעה כגון ראש המועצה, מזכ"ל אמנה או רכז הקרקעות של הקריה היו באים אליו בדרישות או הצעות הוא היה מקשיב ודן איתם ולפעמים משנה את דעתו מתוך הבנה שבתנאים הקיימים בשטח, הצדק איתם".
"כאשר שתלנו יחד שתילים בגבעת לפיד אותה כבש נתי לראשונה" נזכר הרב בן- ציון "הוא פתח את הטקס ואמר: 'אני מכבד את אנשי הציבור שכאן שזכויותיהם ומעשיהם גדולים משלי פי כמה וכמה' ובדרך זו כבש את לבבות הנוכחים, מתוך ענוות האמת והיושר שבהם ניחן".