ככל שמתקרב יום הבחירות, מעבה המפדל את הסוללה, המנחיתה עלינו קריאות להצביע "דווקא הפעם", כמו תמיד, "רק מפדל", היחידה הנושאת ברמה את דגל השלמות של מכלול ערכינו: עם, ארץ ותורה. גם הדגלן הוא הפעם עצם מעצמינו, ועל כן אנחנו מחויבים פעמיים. תהיות אחדות הביאוני להרהר בקול: האומנם?
אכן, אפי איתם עומד בראש הרשימה. מנהיג אותה? קצת קשה יותר לומר. אישית יש לי הסכמה עם רוב עמדותיו העקרוניות של איתם, ובוודאי הערכה לעשרות השנים שבהן חרף נפשו במערכות ישראל. אמנם גם במקרה שלו, אני רחוקה מלהשתכנע, שהצנחה אוטומטית של חייל מעולה וקצין מצטיין לעמדת הנהגה בכירה באזרחות, היא רעיון גאוני בפשטותו. בשדה הזה אין "אחרי (למפדל)!", אין "כן, המפקד". כאן צריך לשכנע.
האם האיש משכנע את בוחריו, את חבריו לסיעה, למרכז? לאן הושלכו אחר כבוד המלצותיו להרכב הרשימה? איזה מלחמת עולם נפתחה נגדו מבית, כשניסה לממש את הרעיון המתבקש ואת תקוות היסוד שנתלתה בו, לאחד את גוש הימין? כבר כתבתי לצערי בעבר: שוב ושוב משתמשת המפדל בשיטת "היהלום השאול". לנוכח הסקרים המדאיגים היא אצה לשאול לעצמה יהלום עטור תהילה כזאת ואחרת, ולשבץ אותו בחזית כתרה, ללא כל כוונה אמיתית לתת למשנתו להוביל. תוקף ההשאלה פג יום לאחר הבחירות, וביתר שאת והשפלה, אם לא סיפק היהלום את הסחורה האלקטוראלית המיוחלת. כך בדיוק נהגה המפדל בהצניחה פעמיים את הרב חיים דרוקמן למקום מספר 2. איתם הוצנח כבר למקום מספר 1. אחרי הכל, הוא מציג יהלום נוצץ כפליים: ספרא וסייפא תחת כיפת כומתה אחת.
"עם וארץ ותורה" הן בהחלט אמירות ראויות, אך גם כאן אני רואה התהדרות שווא בכותרות, שאין תחתן מספיק, לטעמי. "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל", טבע גנדי הי"ד על כרטיס החבר של מולדת, והתכוון לכך במלוא מובן המילים, במקסימליסטיות שהמפדל רחוקה ממנה מאד.
על משבצת זו במולדת יושב היום יבדל לחיים תא"ל (מיל.) פרופ' אריה אלדד, שהיה קצין רפואה ראשי בצה"ל, בנו ותלמידו של ישראל אלדד-שייב, ממפקדי הלח"י, איש הגות של תורה לעם בארץ. הליכה אמיתית על ארץ ישראל השלמה, מתוך הצדעה כנה לערכי "בן ישי בראש", מפיו ולבו של איש גלוי ראש, עדיפה בעיני לכתחילה על פני אמירה רפה כזו מפיו של דתי-לאומי מלידה או הגדרה.
מנהיג מולדת הוא רב בישראל, וראש ישיבת ההסדר "בית אורות". על מוחלטות עמדותיו הלאומיות תעיד הנפת דגל הטרנספר, המשותפת היום לשלוש מפלגות האיחוד הלאומי. בני אלון הוא בן אמיתי לבית, שיהדותו ועבריותו הגאה אינן סותרות את הסובלנות הפלורליסטית שלו. אלון הוא פרלמנטר מצטיין, שרוחב דעתו וסגנון התבטאותו ביצרו לו מקום של כבוד בכנסת ובתקשורת.
על תורניותה של תנועת תקומה, על הקשבתה האמיתית לקול רבניה, כמו גם על רצינות עמדותיה הלאומיות, נראה לי מיותר להכביר מילים. צבי הנדל, חבר גני טל, הוא ממקימי ההתיישבות בחבל עזה, בקצה המפה ובשולי הקונסנזוס. אורי אריאל הוא איש כפר אדומים, יישוב שמערב לכתחילה דתיים וחילוניים באהבה וכבוד. יירבו כאלה! נבחרי תקומה הם אנשים אהובים על הבריות, שעשייתם הברוכה על פני שנים היא כרטיס הביקור השקט והעצמתי שלהם.
ישראל ביתנו מביאה לאיחוד הלאומי את קולו של ציבור העולים האיכותי, החובר לציבור שלנו מתוך הערכה רבה למה שאנחנו מייצגים. "אתם עושים לנו את ישראל למה שחלמנו עליו ברוסיה", הם אומרים. "בזכותכם יגדלו ילדינו כיהודים". דווקא הבחירה בצביון היהודי של המדינה, היא זו שמביאה לחבירת הכוחות המיוחדת של האיחוד הלאומי.
אביגדור ליברמן הוא חבר היישוב נוקדים, אף הוא יישוב מעורב במקום נידח. ראשו לעיתים גלוי ולעתים מכוסה, וילדיו מתחנכים במוסדות הציונות הדתית. "מי ידאג למוסדות שלנו?!", מהלכים עלינו אימים במפדל. תנועת האיחוד הלאומי מחויבת למוסדות אלה בראש ובראשונה, כמו גם לחינוך היהודי של כלל ילדי ישראל. נקעה הנפש מן הסקטוריאליות המפדלית הנצחית, או בעצם הישראלית הקלאסית, הגורסת כי לעולם יצביעו הספרדים ש"ס, הרוסים ישראל בעליה, הקיבוצניקים עבודה, והסרוגים איך לא, רק מפדל. הציבור בישראל כבר מכיר היום במצוינות פירותיו של החינוך הציוני דתי בצבא ובחברה. הגיעה העת להרוויח בשכנוע את חלקנו הצודק בעוגה הלאומית, ולא כביטויו המוצלח של רבין בלחצי גועליציה. זה יעבוד! "אני ואתה נשנה את העולם", מה, לא?
אכן, אפי איתם עומד בראש הרשימה. מנהיג אותה? קצת קשה יותר לומר. אישית יש לי הסכמה עם רוב עמדותיו העקרוניות של איתם, ובוודאי הערכה לעשרות השנים שבהן חרף נפשו במערכות ישראל. אמנם גם במקרה שלו, אני רחוקה מלהשתכנע, שהצנחה אוטומטית של חייל מעולה וקצין מצטיין לעמדת הנהגה בכירה באזרחות, היא רעיון גאוני בפשטותו. בשדה הזה אין "אחרי (למפדל)!", אין "כן, המפקד". כאן צריך לשכנע.
האם האיש משכנע את בוחריו, את חבריו לסיעה, למרכז? לאן הושלכו אחר כבוד המלצותיו להרכב הרשימה? איזה מלחמת עולם נפתחה נגדו מבית, כשניסה לממש את הרעיון המתבקש ואת תקוות היסוד שנתלתה בו, לאחד את גוש הימין? כבר כתבתי לצערי בעבר: שוב ושוב משתמשת המפדל בשיטת "היהלום השאול". לנוכח הסקרים המדאיגים היא אצה לשאול לעצמה יהלום עטור תהילה כזאת ואחרת, ולשבץ אותו בחזית כתרה, ללא כל כוונה אמיתית לתת למשנתו להוביל. תוקף ההשאלה פג יום לאחר הבחירות, וביתר שאת והשפלה, אם לא סיפק היהלום את הסחורה האלקטוראלית המיוחלת. כך בדיוק נהגה המפדל בהצניחה פעמיים את הרב חיים דרוקמן למקום מספר 2. איתם הוצנח כבר למקום מספר 1. אחרי הכל, הוא מציג יהלום נוצץ כפליים: ספרא וסייפא תחת כיפת כומתה אחת.
"עם וארץ ותורה" הן בהחלט אמירות ראויות, אך גם כאן אני רואה התהדרות שווא בכותרות, שאין תחתן מספיק, לטעמי. "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל", טבע גנדי הי"ד על כרטיס החבר של מולדת, והתכוון לכך במלוא מובן המילים, במקסימליסטיות שהמפדל רחוקה ממנה מאד.
על משבצת זו במולדת יושב היום יבדל לחיים תא"ל (מיל.) פרופ' אריה אלדד, שהיה קצין רפואה ראשי בצה"ל, בנו ותלמידו של ישראל אלדד-שייב, ממפקדי הלח"י, איש הגות של תורה לעם בארץ. הליכה אמיתית על ארץ ישראל השלמה, מתוך הצדעה כנה לערכי "בן ישי בראש", מפיו ולבו של איש גלוי ראש, עדיפה בעיני לכתחילה על פני אמירה רפה כזו מפיו של דתי-לאומי מלידה או הגדרה.
מנהיג מולדת הוא רב בישראל, וראש ישיבת ההסדר "בית אורות". על מוחלטות עמדותיו הלאומיות תעיד הנפת דגל הטרנספר, המשותפת היום לשלוש מפלגות האיחוד הלאומי. בני אלון הוא בן אמיתי לבית, שיהדותו ועבריותו הגאה אינן סותרות את הסובלנות הפלורליסטית שלו. אלון הוא פרלמנטר מצטיין, שרוחב דעתו וסגנון התבטאותו ביצרו לו מקום של כבוד בכנסת ובתקשורת.
על תורניותה של תנועת תקומה, על הקשבתה האמיתית לקול רבניה, כמו גם על רצינות עמדותיה הלאומיות, נראה לי מיותר להכביר מילים. צבי הנדל, חבר גני טל, הוא ממקימי ההתיישבות בחבל עזה, בקצה המפה ובשולי הקונסנזוס. אורי אריאל הוא איש כפר אדומים, יישוב שמערב לכתחילה דתיים וחילוניים באהבה וכבוד. יירבו כאלה! נבחרי תקומה הם אנשים אהובים על הבריות, שעשייתם הברוכה על פני שנים היא כרטיס הביקור השקט והעצמתי שלהם.
ישראל ביתנו מביאה לאיחוד הלאומי את קולו של ציבור העולים האיכותי, החובר לציבור שלנו מתוך הערכה רבה למה שאנחנו מייצגים. "אתם עושים לנו את ישראל למה שחלמנו עליו ברוסיה", הם אומרים. "בזכותכם יגדלו ילדינו כיהודים". דווקא הבחירה בצביון היהודי של המדינה, היא זו שמביאה לחבירת הכוחות המיוחדת של האיחוד הלאומי.
אביגדור ליברמן הוא חבר היישוב נוקדים, אף הוא יישוב מעורב במקום נידח. ראשו לעיתים גלוי ולעתים מכוסה, וילדיו מתחנכים במוסדות הציונות הדתית. "מי ידאג למוסדות שלנו?!", מהלכים עלינו אימים במפדל. תנועת האיחוד הלאומי מחויבת למוסדות אלה בראש ובראשונה, כמו גם לחינוך היהודי של כלל ילדי ישראל. נקעה הנפש מן הסקטוריאליות המפדלית הנצחית, או בעצם הישראלית הקלאסית, הגורסת כי לעולם יצביעו הספרדים ש"ס, הרוסים ישראל בעליה, הקיבוצניקים עבודה, והסרוגים איך לא, רק מפדל. הציבור בישראל כבר מכיר היום במצוינות פירותיו של החינוך הציוני דתי בצבא ובחברה. הגיעה העת להרוויח בשכנוע את חלקנו הצודק בעוגה הלאומית, ולא כביטויו המוצלח של רבין בלחצי גועליציה. זה יעבוד! "אני ואתה נשנה את העולם", מה, לא?