כאשר החליף מרדכי סימה, לפני חמש שנים, את גג האזבסט הישן והדולף של בית הכנסת "אהל מאיר" בשכונת נוה שרת התל-אביבית בתקרת איסקורית ואת קירות העץ הפנימיים הטחובים והמתפוררים בדפנות גבס חדשים, אפילו לא עלה בדמיונו הפרוע ביותר כי כעבור תקופה קצרה ימצא את עצמו מתמודד עם "כתב אישום" בגין המעשה ו"צו הריסה" כנגד המבנה בו הוא מתפלל זה יובל שנים.
מרדכי, הגבאי הוותיק והמסור, שנטל על כתפיו את ניהול עניני בית הכנסת של יוצאי צפון אפריקה השוכן כבוד בשריד האחרון לימי ה"מעברה" ששכנה במקום בשנותיה הראשונות של המדינה, מתקשה עדיין להאמין כי אלמלי עצרו הוא וחבריו המתפללים בגופם את צוות ההריסה של עירית תל אביב בעיצומה של המשימה שהוטלה עליו היה בית הכנסת אותו טיפחו בעמל רב חשוף כולו לפגעי מזג האוויר החורפי בהעדר גג והתפילות בו היו נפסקות.
עירייה אטומה
"כשהגענו לכאן ממרוקו מצאנו כאן צריף ובו בית כנסת אשכנזי, שהלך והתרוקן ממתפלליו. דודי עליו השלום, שהיה חזן ובעל קורא קיבל את המפתחות מאחרוני המתפללים ושינה את נוסח התפילה לזה שהביא איתו מחוץ לארץ. הוא דאג להגדיל את שטח בית הכנסת כדי שיוכל לקלוט את כל המתפללים שנקבצו אליו. כשהדוד הלך לעולמו המשכתי במלאכה" משחזר מרדכי את ההיסטוריה של המקום שהעסיק בשנים האחרונות את שופטי בתי משפט השלום והמחוזי והעפיל עד לביהמ"ש העליון.
בית משפט השלום הטיל על מרדכי ששה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 ¤. בית המשפט המחוזי ביטל את המאסר והפחית את הקנס לאלפיים שקלים. השופטים אף העניקו לסימה אורכה בת שנה לשם הוצאת "היתר בניה" כדת וכדין לתקרה ולקירות שהקים.
בצר לו פנה הגבאי אל סגן ראש העיר דאז מטעם ש"ס, הרב מרדכי יצהרי ולגורמים נוספים בעיריה. אלה הבטיחו לו כי "הענין מטופל וימצא את פתרונו בקרוב". לא עברו שלושה חודשים והמתפללים מוצאים עלדלת בית הכנסת "צו הריסה מינהלי" למבנה, חתום בידי ראש העיר. בא כוחם, עו"ד צפריר אוסטשינסקי, מיהר לעתור לבית המשפט לענינים מקומיים בבקשה לעכב את ביצוע הצו בנימוק שההליכים לאישור השינויים במבנה נמצאים בעיצומם.ונענה בחיוב. אלא שבינתיים יצא המרצע מן השק: מנהל מחלקת שרותי בנין ערים בעיריה, מר דניאל לס הבהיר לגבאי ולמתפללים כי מכייון שלמבנה בית הכנסת כולו אין היתר לא ניתן לאשר היתר לחלק ממנו. עם זאת המליץ לס "להפנות את האחראים לבית כנסת זה לקבל מקום מסודר בשכונה להקמתו".
הצעה: בית כנסת חלופי
ההמלצה אומצה בשמחה והמתפללים הנלהבים מיהרו למשוך את ידם מבקשת ה"היתר" המיוחל. סימה וחבריו פונים בקריאה לראש העיר, מר רון חולדאי, להפגש עמם. אבל הלה מעביר את הכדור למגרשו של מהנדס העיר, ישראל גודוביץ. "אנו סבורים כי יש לחפש פתרון קבוע והולם לבית הכנסת והמתפללים בו. בעבר גובשה תוכנית למגרש לבנייני ציבור ברח' רמה 5 תוכנית לאשכול בתי כנסת. הצעתנו להעתיק את בית הכנסת למגרש זה" השיב להם גודוביץ.
במקביל, מסכימים אנשי המחלקה המשפטית לדחות את קיום הצו למשך שנה. השופטים הגדילו את התקופה לקרוב לשנתיים. מרדכי סימה שב אל לשכת סגן ראש העיר ומוצא שם את מחליפו של הרב יצהרי, הרב נתן אל נתן, הממהר לכנס את כל הגורמים הנוגעים בדבר ולקבל החלטות על הקמת בית כנסת חילופי, כחלק מקומפלקס שיכלול שלושה אולמות לתפילה. שלשה ימים חולפים והסיכום מוצג לראווה לעיני השופטים המחוזיים ובעזרתו הם משיגים אורכה בת שנה וחצי לביצוע צו ההריסה.
בעוד אורכה זו בתוקפה, מוצאים המתפללים לפני קצת יותר משנתיים, בבוקר בהיר אחד, "צו הריסה מינהלי" חדש. בא כוחם, עו"ד אוסטשינסקי , ממהר לעתור שוב לבימ"ש השלום בבקשה לבטל את הצו או לפחות לדחות את ביצועו. השופטת אחימן דחתה את הבקשה על הסף. בביהמ"ש המחוזי, לעומת זאת, הגיעו הצדדים לפשרה על דחית ביצוע הצו עד לקיץ האחרון.
ימים אחדים בלבד לאחר הדיון מגלה עו"ד אוסטשבסקי מסמך שהוכן על ידי השירות המשפטי בעירייה תחת הכותרת "מקרים בהם אין להגיש תביעות משפטיות בשל חוסר עניין לציבור" הכולל, הפלא ופלא, את העבירות בגינן הורשע מרדכי סימה. את התגלית המעניינת הזו הוא ממהר לחלוק עם היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד אחז בן ארי, בתוספת בקשה: לקבוע שבית הכנסת לא ייהרס עד לבניית בית הכנסת החילופי, כפי שהובטח לא אחת על ידי גורמים שונים בעירייה.
משלא נענה, עתר עו"ד אוסטשינסקי לבג"צ, כשהוא טוען לאפליה לרעה של מוסדות דת יהודיים. "כלפי מבני דת נוצרים ומוסלמים נוהגת העירייה, כענין שבמדיניות של לתת או לאכוף צווי הריסה. עיקרון השוויון מחייב כי תינקט מדיניות זהה גם כלפי מבני דת של יהודים". השופטות דליה דורנר, דורית בייניש ועמיתן אליעזר ריבלין המליצו לעותר להעביר את העתירה לבית המשפט לעיניים מינהלים אך טרחו לרשום לפניהם את ההערה שהשמיעה באת כוח העירייה :"העירייה עושה מאמץ להציע מקום חילופי למתפללים".
הורסים, למרות הכל
עוד בטרם נידונה העתירה בביהמ"ש לענינים מנהליים הוזעק מרדכי סימה באחד הבקרים בבהלה אל בית הכנסת וגילה כי המרפסת המקורה, ששימשה את המתפללים, כבר איננה במקומה. על חורבותיה עומדים חבריו ומתעמתים עם קבלני ההרס של העירייה. הוא לא איבד את העשתונות וניסה להרגיע את הרוחות. בסופו של דבר נסוג הצוות העירוני מהמקום מבלי להשלים את המלאכה. תקרת האסקורית נותרה אמנם שלימה, אבל המתפללים חוששים כי חרבם של המהרסים עדיין לא שבה לנדנה והם עשויים להגיח שוב, ללא הודעה מוקדמת ו"לגלח" את הגג, עוד לפני שתונח אבן הפינה למבנה החילופי שהם כה מייחלים לעבור אליו.
"זהו מצב אבסורדי: מצד אחד העירייה מבטיחה מבנים תחת המבנים הישנים הללו, שהוקמו בשעתו וימיהם כימי המדינה ומצד שני היא מוציאה צווי הריסה גם על החלפת חלקים מהם" טוען עו"ד אוסטשינסקי. מרדכי סימה וחבריו מקווים ומתפללים כי התבונה במחלקה ש"הציקה" להם בעבר תגבר ואיום הסרת הגג מבית הכנסת יוסר כלעומת שבא. בעירית תל אביב מבטיחים "לעיין מחדש" בהתנהלות העירונית בפרשה על מנת להסיק מסקנות לעתיד.
מרדכי, הגבאי הוותיק והמסור, שנטל על כתפיו את ניהול עניני בית הכנסת של יוצאי צפון אפריקה השוכן כבוד בשריד האחרון לימי ה"מעברה" ששכנה במקום בשנותיה הראשונות של המדינה, מתקשה עדיין להאמין כי אלמלי עצרו הוא וחבריו המתפללים בגופם את צוות ההריסה של עירית תל אביב בעיצומה של המשימה שהוטלה עליו היה בית הכנסת אותו טיפחו בעמל רב חשוף כולו לפגעי מזג האוויר החורפי בהעדר גג והתפילות בו היו נפסקות.
עירייה אטומה
"כשהגענו לכאן ממרוקו מצאנו כאן צריף ובו בית כנסת אשכנזי, שהלך והתרוקן ממתפלליו. דודי עליו השלום, שהיה חזן ובעל קורא קיבל את המפתחות מאחרוני המתפללים ושינה את נוסח התפילה לזה שהביא איתו מחוץ לארץ. הוא דאג להגדיל את שטח בית הכנסת כדי שיוכל לקלוט את כל המתפללים שנקבצו אליו. כשהדוד הלך לעולמו המשכתי במלאכה" משחזר מרדכי את ההיסטוריה של המקום שהעסיק בשנים האחרונות את שופטי בתי משפט השלום והמחוזי והעפיל עד לביהמ"ש העליון.
בית משפט השלום הטיל על מרדכי ששה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 ¤. בית המשפט המחוזי ביטל את המאסר והפחית את הקנס לאלפיים שקלים. השופטים אף העניקו לסימה אורכה בת שנה לשם הוצאת "היתר בניה" כדת וכדין לתקרה ולקירות שהקים.
בצר לו פנה הגבאי אל סגן ראש העיר דאז מטעם ש"ס, הרב מרדכי יצהרי ולגורמים נוספים בעיריה. אלה הבטיחו לו כי "הענין מטופל וימצא את פתרונו בקרוב". לא עברו שלושה חודשים והמתפללים מוצאים עלדלת בית הכנסת "צו הריסה מינהלי" למבנה, חתום בידי ראש העיר. בא כוחם, עו"ד צפריר אוסטשינסקי, מיהר לעתור לבית המשפט לענינים מקומיים בבקשה לעכב את ביצוע הצו בנימוק שההליכים לאישור השינויים במבנה נמצאים בעיצומם.ונענה בחיוב. אלא שבינתיים יצא המרצע מן השק: מנהל מחלקת שרותי בנין ערים בעיריה, מר דניאל לס הבהיר לגבאי ולמתפללים כי מכייון שלמבנה בית הכנסת כולו אין היתר לא ניתן לאשר היתר לחלק ממנו. עם זאת המליץ לס "להפנות את האחראים לבית כנסת זה לקבל מקום מסודר בשכונה להקמתו".
הצעה: בית כנסת חלופי
ההמלצה אומצה בשמחה והמתפללים הנלהבים מיהרו למשוך את ידם מבקשת ה"היתר" המיוחל. סימה וחבריו פונים בקריאה לראש העיר, מר רון חולדאי, להפגש עמם. אבל הלה מעביר את הכדור למגרשו של מהנדס העיר, ישראל גודוביץ. "אנו סבורים כי יש לחפש פתרון קבוע והולם לבית הכנסת והמתפללים בו. בעבר גובשה תוכנית למגרש לבנייני ציבור ברח' רמה 5 תוכנית לאשכול בתי כנסת. הצעתנו להעתיק את בית הכנסת למגרש זה" השיב להם גודוביץ.
במקביל, מסכימים אנשי המחלקה המשפטית לדחות את קיום הצו למשך שנה. השופטים הגדילו את התקופה לקרוב לשנתיים. מרדכי סימה שב אל לשכת סגן ראש העיר ומוצא שם את מחליפו של הרב יצהרי, הרב נתן אל נתן, הממהר לכנס את כל הגורמים הנוגעים בדבר ולקבל החלטות על הקמת בית כנסת חילופי, כחלק מקומפלקס שיכלול שלושה אולמות לתפילה. שלשה ימים חולפים והסיכום מוצג לראווה לעיני השופטים המחוזיים ובעזרתו הם משיגים אורכה בת שנה וחצי לביצוע צו ההריסה.
בעוד אורכה זו בתוקפה, מוצאים המתפללים לפני קצת יותר משנתיים, בבוקר בהיר אחד, "צו הריסה מינהלי" חדש. בא כוחם, עו"ד אוסטשינסקי , ממהר לעתור שוב לבימ"ש השלום בבקשה לבטל את הצו או לפחות לדחות את ביצועו. השופטת אחימן דחתה את הבקשה על הסף. בביהמ"ש המחוזי, לעומת זאת, הגיעו הצדדים לפשרה על דחית ביצוע הצו עד לקיץ האחרון.
ימים אחדים בלבד לאחר הדיון מגלה עו"ד אוסטשבסקי מסמך שהוכן על ידי השירות המשפטי בעירייה תחת הכותרת "מקרים בהם אין להגיש תביעות משפטיות בשל חוסר עניין לציבור" הכולל, הפלא ופלא, את העבירות בגינן הורשע מרדכי סימה. את התגלית המעניינת הזו הוא ממהר לחלוק עם היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד אחז בן ארי, בתוספת בקשה: לקבוע שבית הכנסת לא ייהרס עד לבניית בית הכנסת החילופי, כפי שהובטח לא אחת על ידי גורמים שונים בעירייה.
משלא נענה, עתר עו"ד אוסטשינסקי לבג"צ, כשהוא טוען לאפליה לרעה של מוסדות דת יהודיים. "כלפי מבני דת נוצרים ומוסלמים נוהגת העירייה, כענין שבמדיניות של לתת או לאכוף צווי הריסה. עיקרון השוויון מחייב כי תינקט מדיניות זהה גם כלפי מבני דת של יהודים". השופטות דליה דורנר, דורית בייניש ועמיתן אליעזר ריבלין המליצו לעותר להעביר את העתירה לבית המשפט לעיניים מינהלים אך טרחו לרשום לפניהם את ההערה שהשמיעה באת כוח העירייה :"העירייה עושה מאמץ להציע מקום חילופי למתפללים".
הורסים, למרות הכל
עוד בטרם נידונה העתירה בביהמ"ש לענינים מנהליים הוזעק מרדכי סימה באחד הבקרים בבהלה אל בית הכנסת וגילה כי המרפסת המקורה, ששימשה את המתפללים, כבר איננה במקומה. על חורבותיה עומדים חבריו ומתעמתים עם קבלני ההרס של העירייה. הוא לא איבד את העשתונות וניסה להרגיע את הרוחות. בסופו של דבר נסוג הצוות העירוני מהמקום מבלי להשלים את המלאכה. תקרת האסקורית נותרה אמנם שלימה, אבל המתפללים חוששים כי חרבם של המהרסים עדיין לא שבה לנדנה והם עשויים להגיח שוב, ללא הודעה מוקדמת ו"לגלח" את הגג, עוד לפני שתונח אבן הפינה למבנה החילופי שהם כה מייחלים לעבור אליו.
"זהו מצב אבסורדי: מצד אחד העירייה מבטיחה מבנים תחת המבנים הישנים הללו, שהוקמו בשעתו וימיהם כימי המדינה ומצד שני היא מוציאה צווי הריסה גם על החלפת חלקים מהם" טוען עו"ד אוסטשינסקי. מרדכי סימה וחבריו מקווים ומתפללים כי התבונה במחלקה ש"הציקה" להם בעבר תגבר ואיום הסרת הגג מבית הכנסת יוסר כלעומת שבא. בעירית תל אביב מבטיחים "לעיין מחדש" בהתנהלות העירונית בפרשה על מנת להסיק מסקנות לעתיד.