תקוותו הגדולה של בני אלבז, "זמר הבית" של ש"ס, לפיה יעברו רבבות פתקי הצבעה הנושאים את האותיות "יש" שינוי ניסי בקלפיות לכאלה שעליהם מודפסות האותיות "שס", לא זכתה השבוע להגיע לידי מימוש. גם מעשרים ושישה המנדטים אותם הבטיח המנהיג הרוחני, הרב יוסף בכל נאומי הבחירות אותן נשא בחודש וחצי האחרונים - נותרו בשחר יום רביעי פחות ממחצית. אפילו "בקשת הרגע האחרון" של "פעילי השטח", להסתפק ב"מנדט אחד יותר מטומי לפיד" נכזבה לחלוטין. אבל לא, זה לא הפריע לאלי ישי ולבאים אחריו ברשימת ש"ס לכנסת ה-16 לחגוג את "הניצחון הגדול".
משהו שהזכיר במעט את האווירה שניסה עמרם מצנע לעטוף את מטה הבחירות של העבודה, שעה שהגיעה לשפל הגדול ביותר בתולדות המפלגה: שירה בציבור עם חיוכים מאולצים לכל עבר. שמחת המתכווצים.
ש"ס הפתק הבודד אשם
בש"ס, שזה לה ההפסד האלקטורלי הראשון בתולדותיה במישור הארצי, מעדיפים להתרפק בערגה על סקרי דעת הקהל מלפני כחודשיים, בהם איבדה המפלגה כמעט שני שליש מ-17 המנדטים שהצליחה לגרוף בבחירות לכנסת ה-15 ועל כשני מיליון הכניסות לאתר האינטרנט של המפלגה, מאשר על תוצאות המדגמים השונים שפורסמו במוצאי יום הבחירות ולפיהן היא זוכה בתשעה עד שלושה עשר מושבים בכנסת ה-16 ועל תוצאות האמת, המעמידות את מספר הח"כים שלה על אחת עשרה ומציבות אותה במקום הרביעי ברשימת המפלגות בארץ, במרחק של ארבעה ח"כים משינוי, בעלת הדימוי האנטי-חרדי המובהק.
לאלי ישי יש יותר מהסבר אחד לירידה הגדולה בכוחה של המפלגה, אבל הוא מעדיף להצביע דווקא על החזרה לשיטת ההצבעה בפתק אחד, במקום בשתיים, כפי שהיה מקובל בכל מערכות הבחירות בעשור האחרון, כעל סיבה עיקרית ל"בריחת קולות" של תומכי ואוהדי ש"ס לעבר הליכוד, או על הנגיסה הקטנה של רשימת אהבת ישראל הקיקיונית, שהייתה מזוהה עם זקן המקובלים הרב כדורי, מאשר על תרומת המכתב המפורסם אותו העניק קודמו בתפקיד, אריה דרעי, לרב עובדיה יוסף, פחות מחודש לפני הבחירות לעליית כוחה של ש"ס בפועל.
יהדות התורה האיחוד אשם
ראשי יהדות התורה מתקשים עוד יותר לספק הסברים מניחי דעת לחוסר היכולת לפרוץ את מעגל חמשת הח"כים אפילו בבחירות ששיעור ההצבעה הכללי בהן הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה ומהגבוהים ביותר שידע המגזר החרדי מאודו. ציניקנים חרדיים טוענים כי רק פיצול כוחות טוטאלי, דוגמת זה שהיה עם הקמת דגל התורה בשנת תשנ"ב (1992) מסוגל לעשות זאת. אבל "הכינוס ההיסטורי" המשותף של שתי מועצות גדולי התורה - זו של אגודת ישראל וזו של דגל התורה - בביתו של הרב אהרן לייב שטיינמן בבני ברק, ערב הבחירות האחרונות, לאחר כעשרים שנה של פירוד בפועל, סתם את הגולל על האפשרות לחזור על ההצלחה האלקטורלית ההיא, שהניבה שבעה מושבים חרדיים בכנסת.
רק לאחר ניתוח התוצאות הסופיות של הבחירות הללו ניתן יהיה להעריך כמה מבין רבבות הקולות בהן זכו ש"ס ויהדות התורה המאוחדת בבחירות הללו הם תוצר ישיר מסיסמת הבחירות של שינוי - "ממשלת אחדות חילונית", וכמה ניתן לייחס ישירות לקריאותיהם הנרגשות של המנהיגים הרוחניים של שתי המפלגות, שיצאו הפעם מגדרם על מנת לחזק את מה שנחשב בעיניהם כ"התשובה היהודית" למגמת "המהפכה החילונית" אותה הגה בשעתו ראש הממשלה, אהוד ברק ומאז שנטש את תפקידו אימץ אותה לפיד אל חיקו והפך לנושא דגלה. לפיד והמועמדים האלמוניים יחסית ברשימה שלו, שימשו, לא בלי ידיעתם, כתחליף לקמיעות שחילקו שתי המפלגות החרדיות הללו בבחירות קודמות. ביום הבחירות האשים 'המודיע', בטאונה של אגודת ישראל את פעילי שינוי בסיוע להפצת עלוני קנאי נטורי קרתא, כנגד ההשתתפות בבחירות, בריכוזים החרדיים...
האויב החדש: ברוך מרזל
אלא שלפיד ושות' לא היו האוייב המר היחיד שגוייס על ידי ש"ס ויהדות התורה כדי לסייע להן "לשפר עמדות" בבחירות הללו. הצבתו של איש חברון ברוך מרזל, במקום השני ברשימת חירות, אחרי ח"כ מיכאל קליינר, הצמיחה בקרב האחראים על מלאכת ההסברה בשתי המפלגות החרדיות את החשש מפני זליגה של אלפי קולות מובטחים לרשימת נץ. "מטה פעולה" משותף הוקם אד-הוק כדי לבלום את המגמה וקירות בני ברק וירושלים כוסו במודעות חריפות נגד ברוך מרזל. במקביל נתבקשו עורכי העיתונות החרדית לתקוף בכל החריפות את תופעת הרשימות המשותפות ליהודים שומרי תורה ומצוות ולכאלה שעדיין לא. מרזל, היוצא ונכנס בבתיהם של אדמו"רים וראשי ישיבות, הפך, כמעט בן לילה, לאויב, מבלי שאיש ביהדות התורה יזכור לו את אלפי קולות אותם גייס בבחירות הקודמות לטובת הרשימה...
החרדה הגדולה מפני ממשלת אחדות חילונית, ששימשה כטריגר מרכזי להבאתם של רבבות מצביעי שינוי ולהבדיל יהדות התורה וש"ס אל הקלפיות, רק הלכה והתחזקה עם היוודע התוצאות. שתי המפלגות החרדיות מעדיפות, כמובן, את האופציה בה הן שותפות לממשלה המורכבת מסיעות הליכוד, המפד"ל, האיחוד הלאומי וישראל בעלייה, ללא העבודה ושינוי, אבל מנהיגיהן הרוחניים מבינים כי מדובר במשאלת לב בלבד ואריאל שרון מעדיף ממשלה אחרת, עם מפלגות העבודה ושינוי, על פני האופציה הלאומית-חרדית. קריאתו המהדהדת לכל "המפלגות הציוניות" להצטרף לממשלתו החדשה צרמה מאוד לאוזני הרבנים, יוסף שלום אלישיב, אהרן לייב שטיינמן, הרב עובדיה יוסף והאדמו"רים מגור וויז'ניץ, העומדים בראש מועצות גדולי וחכמי התורה. התקווה היחידה שלהם היא שעמרם מצנע יעמוד בדיבורו ולא יצטרף לממשלה בראשות שרון ("מאמינים בך מצנע"...). רק הימנעות כזו, כך מאמינים גדולי התורה האשכנזים והספרדים, עשויה להציל אותנו מאימת ממשלת אחדות חילונית.
משהו שהזכיר במעט את האווירה שניסה עמרם מצנע לעטוף את מטה הבחירות של העבודה, שעה שהגיעה לשפל הגדול ביותר בתולדות המפלגה: שירה בציבור עם חיוכים מאולצים לכל עבר. שמחת המתכווצים.
ש"ס הפתק הבודד אשם
בש"ס, שזה לה ההפסד האלקטורלי הראשון בתולדותיה במישור הארצי, מעדיפים להתרפק בערגה על סקרי דעת הקהל מלפני כחודשיים, בהם איבדה המפלגה כמעט שני שליש מ-17 המנדטים שהצליחה לגרוף בבחירות לכנסת ה-15 ועל כשני מיליון הכניסות לאתר האינטרנט של המפלגה, מאשר על תוצאות המדגמים השונים שפורסמו במוצאי יום הבחירות ולפיהן היא זוכה בתשעה עד שלושה עשר מושבים בכנסת ה-16 ועל תוצאות האמת, המעמידות את מספר הח"כים שלה על אחת עשרה ומציבות אותה במקום הרביעי ברשימת המפלגות בארץ, במרחק של ארבעה ח"כים משינוי, בעלת הדימוי האנטי-חרדי המובהק.
לאלי ישי יש יותר מהסבר אחד לירידה הגדולה בכוחה של המפלגה, אבל הוא מעדיף להצביע דווקא על החזרה לשיטת ההצבעה בפתק אחד, במקום בשתיים, כפי שהיה מקובל בכל מערכות הבחירות בעשור האחרון, כעל סיבה עיקרית ל"בריחת קולות" של תומכי ואוהדי ש"ס לעבר הליכוד, או על הנגיסה הקטנה של רשימת אהבת ישראל הקיקיונית, שהייתה מזוהה עם זקן המקובלים הרב כדורי, מאשר על תרומת המכתב המפורסם אותו העניק קודמו בתפקיד, אריה דרעי, לרב עובדיה יוסף, פחות מחודש לפני הבחירות לעליית כוחה של ש"ס בפועל.
יהדות התורה האיחוד אשם
ראשי יהדות התורה מתקשים עוד יותר לספק הסברים מניחי דעת לחוסר היכולת לפרוץ את מעגל חמשת הח"כים אפילו בבחירות ששיעור ההצבעה הכללי בהן הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה ומהגבוהים ביותר שידע המגזר החרדי מאודו. ציניקנים חרדיים טוענים כי רק פיצול כוחות טוטאלי, דוגמת זה שהיה עם הקמת דגל התורה בשנת תשנ"ב (1992) מסוגל לעשות זאת. אבל "הכינוס ההיסטורי" המשותף של שתי מועצות גדולי התורה - זו של אגודת ישראל וזו של דגל התורה - בביתו של הרב אהרן לייב שטיינמן בבני ברק, ערב הבחירות האחרונות, לאחר כעשרים שנה של פירוד בפועל, סתם את הגולל על האפשרות לחזור על ההצלחה האלקטורלית ההיא, שהניבה שבעה מושבים חרדיים בכנסת.
רק לאחר ניתוח התוצאות הסופיות של הבחירות הללו ניתן יהיה להעריך כמה מבין רבבות הקולות בהן זכו ש"ס ויהדות התורה המאוחדת בבחירות הללו הם תוצר ישיר מסיסמת הבחירות של שינוי - "ממשלת אחדות חילונית", וכמה ניתן לייחס ישירות לקריאותיהם הנרגשות של המנהיגים הרוחניים של שתי המפלגות, שיצאו הפעם מגדרם על מנת לחזק את מה שנחשב בעיניהם כ"התשובה היהודית" למגמת "המהפכה החילונית" אותה הגה בשעתו ראש הממשלה, אהוד ברק ומאז שנטש את תפקידו אימץ אותה לפיד אל חיקו והפך לנושא דגלה. לפיד והמועמדים האלמוניים יחסית ברשימה שלו, שימשו, לא בלי ידיעתם, כתחליף לקמיעות שחילקו שתי המפלגות החרדיות הללו בבחירות קודמות. ביום הבחירות האשים 'המודיע', בטאונה של אגודת ישראל את פעילי שינוי בסיוע להפצת עלוני קנאי נטורי קרתא, כנגד ההשתתפות בבחירות, בריכוזים החרדיים...
האויב החדש: ברוך מרזל
אלא שלפיד ושות' לא היו האוייב המר היחיד שגוייס על ידי ש"ס ויהדות התורה כדי לסייע להן "לשפר עמדות" בבחירות הללו. הצבתו של איש חברון ברוך מרזל, במקום השני ברשימת חירות, אחרי ח"כ מיכאל קליינר, הצמיחה בקרב האחראים על מלאכת ההסברה בשתי המפלגות החרדיות את החשש מפני זליגה של אלפי קולות מובטחים לרשימת נץ. "מטה פעולה" משותף הוקם אד-הוק כדי לבלום את המגמה וקירות בני ברק וירושלים כוסו במודעות חריפות נגד ברוך מרזל. במקביל נתבקשו עורכי העיתונות החרדית לתקוף בכל החריפות את תופעת הרשימות המשותפות ליהודים שומרי תורה ומצוות ולכאלה שעדיין לא. מרזל, היוצא ונכנס בבתיהם של אדמו"רים וראשי ישיבות, הפך, כמעט בן לילה, לאויב, מבלי שאיש ביהדות התורה יזכור לו את אלפי קולות אותם גייס בבחירות הקודמות לטובת הרשימה...
החרדה הגדולה מפני ממשלת אחדות חילונית, ששימשה כטריגר מרכזי להבאתם של רבבות מצביעי שינוי ולהבדיל יהדות התורה וש"ס אל הקלפיות, רק הלכה והתחזקה עם היוודע התוצאות. שתי המפלגות החרדיות מעדיפות, כמובן, את האופציה בה הן שותפות לממשלה המורכבת מסיעות הליכוד, המפד"ל, האיחוד הלאומי וישראל בעלייה, ללא העבודה ושינוי, אבל מנהיגיהן הרוחניים מבינים כי מדובר במשאלת לב בלבד ואריאל שרון מעדיף ממשלה אחרת, עם מפלגות העבודה ושינוי, על פני האופציה הלאומית-חרדית. קריאתו המהדהדת לכל "המפלגות הציוניות" להצטרף לממשלתו החדשה צרמה מאוד לאוזני הרבנים, יוסף שלום אלישיב, אהרן לייב שטיינמן, הרב עובדיה יוסף והאדמו"רים מגור וויז'ניץ, העומדים בראש מועצות גדולי וחכמי התורה. התקווה היחידה שלהם היא שעמרם מצנע יעמוד בדיבורו ולא יצטרף לממשלה בראשות שרון ("מאמינים בך מצנע"...). רק הימנעות כזו, כך מאמינים גדולי התורה האשכנזים והספרדים, עשויה להציל אותנו מאימת ממשלת אחדות חילונית.