אינני יודע במה זכינו, אך למרבה המזל בפעם הזאת לא נשמע אף איש ציבור דתי או חרדי שהודיע קבל תקשורת כי התרסקות המעבורת קולומביה נגרמה בגלל עוון חילול השבת במועד הנחיתה. ולא שאיננו מצרים על חילול שבת. אילו זכינו שאילן רמון ינחת בשלום, ייתכן שהיה מקום לשערורייה פוליטית קטנה מתוקף העובדה שהוא היה שם בשליחות ממלכתית, למרות שכטרמפיסט של האמריקנים בטח לא הייתה לו מילה לגבי מועד הנחיתה.
אולי הניסיון המצטבר הוא שגרם הפעם לחסרי הטאקט מהצד שלנו לשים מחסום לפיהם. אולי הופנמה סוף סוף המסקנה שדיבורים כאלה לא מוסיפים שומר שבת אחד, אלא לכל היותר מביאים עוד כמה אלפי קולות לשינוי. אולי הועילה העובדה שאילן רמון ז"ל באמת השתדל לבטא את יהדותו במהלך הטיסה באוכל כשר, בקידוש ובקריאת שמע, וכמה עוד אפשר לצפות מחילוני שכמותו, ועוד לאחר שחייו נגדעו בצורה כה טראגית.
בקיצור, אחינו הדתיים שמו הפעם מחסום לפיהם, אבל אם חשבתם שהשתיקה הזאת תבטיח שקט בחזית הפנימית, כיאה לנסיבות, אז כנראה לא קראתם את מה שכתב יהונתן גפן ב'מעריב' ביום ראשון למחרת ההתרסקות. גפן, שאגב השאיר אותנו כאן לבד עם בנו אביב ומעדיף לחיות באמריקה ולשלוח לנו את הגיגיו משם, כתב בזו הלשון: "יום לפני השילוח שאלו את קולונל רמון שלנו אם בתור האסטרונאוט היהודי הראשון הוא מתכוון לשמור על השבת בחלל. אילן אמר שלמרות שהוא לא דתי הוא חושב שבגלל גודל השעה והמקום הוא יעשה את זה. וכן, אני מאמין שאילן שמר על השבת, אבל כנראה שהשבת לא שמרה עליו ועל חבריו".
הבנתם? לברל כצנסלון מיוחסת אימרה לפיה יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת את ישראל. יהונתן גפן, לעומת זאת, מאשים את השבת בכפיות טובה. אילן רמון, כך הוא "מאמין", שמר את השבת, אבל השבת לא מילאה את חלקה בחוזה ולא שמרה על רמון וחבריו האסטרונאוטים האמריקנים.
בגילו של יהונתן גפן לא אנסה ללמד אותו שמירת שבת מהי. אולי בעיניו של גפן די בברכת בורא פרי הגפן. חבל רק שהוא שוב מכניס אותנו לקונפליקטים, כי הרי אין מאחדת כמו הטרגדיה הזאת. האבל על אילן רמון הוא קונצנזוס. השמאל אינו יכול להאשים שהוא נהרג בגלל ששמר על מתנחלים שהתעקשו לחזור מהתפילה דווקא דרך שביל החלב המבודד והרוחש סכנות. גם הימין אינו יכול להטיח שאריחי המעבורת נשרו בגלל עבודה מרושלת בזדון של פועלים ערבים שפושעי אוסלו שחררו מהכלא. אפילו עם המהנדסים אי אפשר לבוא חשבון כי הם לא משלנו (תחשבו איזו הלקאה עצמית הייתה מתרחשת כאן אילו אנחנו היינו האחראים לפרוייקט, ואמריקנים שתפסו עלינו טרמפ היו נפגעים. מסתבר ש'חפיף' ו'סמוך' מצטלצלים גם באמריקנית, ושלא רק כאן פועל עיקרון הפל-קל של חיסכון בעלויות על חשבון הבטיחות).
לא נותר אלא להתאבל יחדיו על אחד מטובי אנשינו שהלך ללא עת, ולהצטער על כישלונו של מאמץ מדעי טכנולוגי וכספי אדיר שירד לטימיון. רצינו לשכוח את הצרות ולשמוח ביחד על ישראלי ראשון בחלל, ולא זכינו. אנא ממך יהונתן, תן לפחות לבכות ביחד.
בני אלון למשפטים
תסלחו לי שאני מחזיר אתכם לפרשייה קצת ישנה, אבל נדמה לי שמשהו היה חסר בהתייחסות התקשורתית לפרשת הפרקליטה המדליפה ליאורה גלאט-ברקוביץ'. העיתונות כולה עסקה בעיקר בהעלאת החשש שמא תשמש הפרשה ככלי ניגוח בידיהם של מבקרי הפרקליטות, ולא נשאר כמעט מי שאכן ינצל את הפרשה כדי לשפוך אור על נטיותיה השמאלניות של הפרקליטות. אז למטרה חשובה זו אני מבקש להקדיש את הקטע הבא.
מדובר אכן במקרה יוצא דופן וחמור במיוחד. לא בכל יום מודלף מסמך חסוי מתוך חקירה, ועוד בידי הפרקליט הממונה על החקירה בכבודו ובעצמו. הדלפות לתקשורת על ידי החוקרים נעשות לעיתים במטרה לקדם את החקירה, להשיג עדויות או ללחוץ על חשודים. נדיר מאוד שהתביעה עצמה תיזום הדלפה שפוגעת בחקירה, ומאפשרת לחשודים להכין את עצמם ולתאם עדויות. זה קרה הפעם משום שלפרקליטה השמאלנית היה חשוב יותר לקטוף את הפרי הפוליטי מעצם קיומה של חקירה נגד שרון מאשר להביא את החקירה לסיומה המוצלח. הרצון לנצל הזדמנות שנוצרה כדי להדיח את שרון מהשלטון גבר על המחויבות המוסרית והמקצועית לחשוף את האמת, לעשות צדק ולהרשיע את האשמים במידה וישנם כאלה. העדפותיה הפוליטיות של הגברת גלאט-ברקוביץ' הביאו אותה עד כדי רמיסת החוק, ניסיון להתנקש בהליך הדמוקרטי, ופגיעה קשה בהליכי המשפט של חקירת שרון ובניו.
ליאורה גלאט-ברקוביץ' נחשבה לפרקליטה מוכשרת ומצליחה שנכונו לה גדולות בצמרת הפרקליטות. היא הייתה בת טיפוחיה ובת חסותה של פרקליטת המדינה (והמועמדת לבית המשפט העליון) עדנה ארבל. גלאט-ברקוביץ' הופעלה ישירות על ידי ארבל לאחר שהסתכסכה עם הממונה עליה, פרקליטת מחוז תל אביב מרים רוזנטל. בדרך כלל עובד נכנע למי שהוא כפוף לו או נפלט מהמערכת. לליאורה גלאט-ברקוביץ' הייתה משענת בחלונות הגבוהים. כשרוזנטל לא רצתה לאשר לה חופשת השתלמות יוקרתית בחו"ל, גלאט-ברקוביץ' השיגה את האישור המיוחל מהבוסית הגדולה, עדנה ארבל. גם העובדה שבידיה הופקד תיק כה רגיש, שגורל ראש הממשלה תלוי בו, מלמדת עד כמה סומכת ארבל על גלאט-ברקוביץ'.
לא במקרה נאמר על הפרקליטה המדליפה שנחשבה בפרקליטות המדינה ל'אחת משלנו'. 'אחת משלנו' זו אחת שמבינה לאן צריך לחתור מעבר למתחייב מהחוק היבש. אחת שיודעת איפה נקודות התורפה של המערכת, ומה צריך לעשות כדי שהן לא ייחשפו לעולם. אחת שיודעת במי רצוי מאוד לפגוע ובמי אסור לפגוע. אחת שכאשר ממנים אותה ללוות את חקירת שרון ובניו אפשר לסמוך עליה שהיא תעשה הכל כדי להוכיח באיזה צד של המפה הפוליטית נמצאים המושחתים, ותמצא את הדרך לסלק אותם.
גלאט-ברקוביץ' איננה היחידה בפרקליטות שמביאה את דעותיה הפוליטיות לעבודה. היא חרגה ממנהג חבריה רק בכך שלא הסתפקה בהפעלתו של שיקול דעת מוטה ומגמתי בהכרעות חורצות גורל, אלא הרחיקה לכת עד כדי עבריינות למען אותן מטרות אידיאולוגיות-פוליטיות. עצם השימוש בכלים משפטיים ממלכתיים כדי לקדם סדר יום פוליטי ואידיאולוגי של קבוצת מיעוט הוא לחם חוקם של רבים מבכירי הפרקליטות בשנים האחרונות. לא פעם ולא פעמיים נדחקו בכירים 'לא רצויים' מתפקידם או שנגרם נזק למעמדם ותדמיתם באמצעות תפירת תיקים, ניפוח פרשיות אזוטריות והגשת כתבי אישום חסרי בסיס. כשתיק המשפטים הופקד בידי עו"ד יעקב נאמן, פרופסור למשפטים בעל דעות עצמאיות שאיים לנער את המערכת, דאגו בכירי המשרד לתפור לו תיק ולהדיח את הבוס הנבחר שלהם מתפקידו. כשנאמן זוכה, התיק כבר היה תפוס בידי צחי הנגבי. גם נגד הנגבי נפתחה חקירה בפרשת דרך צלחה, אבל הוא הפגין לויאליות וצייתנות לממסד המשפטי והתיק נגדו נסגר ללא משפט. משיקולים משפטיים עניינים בלבד, כמובן. כשרפאל איתן עמד לקבל את תיק ביטחון הפנים בשנת 96' דאגו בפרקליטות לשלוף נגדו תיק מגוחך על הוצאת מידע ממאגרי צה"ל לשימושו הפרטי. בית המשפט זרק את התביעה מכל המדרגות, אבל עד שזה קרה המשרד לביטחון-פנים כבר היה תפוס. כך נמנע גם מינויו של רובי ריבלין לשר המשפטים בקדנציה האחרונה בתירוץ שמתנהלת נגדו חקירה. החקירה לא הולידה כתב אישום, אבל בינתיים נמסר תיק המשפטים לידיו הצייתניות של מאיר שיטרית.
את המצב הזה מוכרחים לשנות. בקדנציה הקרובה אמורים להתבצע מינויים למספר תפקידי מפתח במערכת המשפט. צפויים לנו יועץ משפטי חדש, פרקליט מדינה חדש, וכמה שופטים חדשים בבית המשפט העליון. הגיע הזמן שמפלגות המחנה הדתי-ימני יפנימו את עוצמת ההשפעה שיש כאן ללובשי הגלימות השחורות. עם כל הכבוד לתיק החינוך או תיק התשתיות, לפני הכל צריך לקחת את תיק המשפטים. בני אלון, בנו של השופט מנחם אלון, ולשעבר יו"ר ועדת חוקה וחבר הוועדה למינוי שופטים, יכול להתאים לתפקיד (אלא אם הוא מפחד שגם לו, כמו ליעקב נאמן, ימהרו לתפור תיק).
אולי הניסיון המצטבר הוא שגרם הפעם לחסרי הטאקט מהצד שלנו לשים מחסום לפיהם. אולי הופנמה סוף סוף המסקנה שדיבורים כאלה לא מוסיפים שומר שבת אחד, אלא לכל היותר מביאים עוד כמה אלפי קולות לשינוי. אולי הועילה העובדה שאילן רמון ז"ל באמת השתדל לבטא את יהדותו במהלך הטיסה באוכל כשר, בקידוש ובקריאת שמע, וכמה עוד אפשר לצפות מחילוני שכמותו, ועוד לאחר שחייו נגדעו בצורה כה טראגית.
בקיצור, אחינו הדתיים שמו הפעם מחסום לפיהם, אבל אם חשבתם שהשתיקה הזאת תבטיח שקט בחזית הפנימית, כיאה לנסיבות, אז כנראה לא קראתם את מה שכתב יהונתן גפן ב'מעריב' ביום ראשון למחרת ההתרסקות. גפן, שאגב השאיר אותנו כאן לבד עם בנו אביב ומעדיף לחיות באמריקה ולשלוח לנו את הגיגיו משם, כתב בזו הלשון: "יום לפני השילוח שאלו את קולונל רמון שלנו אם בתור האסטרונאוט היהודי הראשון הוא מתכוון לשמור על השבת בחלל. אילן אמר שלמרות שהוא לא דתי הוא חושב שבגלל גודל השעה והמקום הוא יעשה את זה. וכן, אני מאמין שאילן שמר על השבת, אבל כנראה שהשבת לא שמרה עליו ועל חבריו".
הבנתם? לברל כצנסלון מיוחסת אימרה לפיה יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת את ישראל. יהונתן גפן, לעומת זאת, מאשים את השבת בכפיות טובה. אילן רמון, כך הוא "מאמין", שמר את השבת, אבל השבת לא מילאה את חלקה בחוזה ולא שמרה על רמון וחבריו האסטרונאוטים האמריקנים.
בגילו של יהונתן גפן לא אנסה ללמד אותו שמירת שבת מהי. אולי בעיניו של גפן די בברכת בורא פרי הגפן. חבל רק שהוא שוב מכניס אותנו לקונפליקטים, כי הרי אין מאחדת כמו הטרגדיה הזאת. האבל על אילן רמון הוא קונצנזוס. השמאל אינו יכול להאשים שהוא נהרג בגלל ששמר על מתנחלים שהתעקשו לחזור מהתפילה דווקא דרך שביל החלב המבודד והרוחש סכנות. גם הימין אינו יכול להטיח שאריחי המעבורת נשרו בגלל עבודה מרושלת בזדון של פועלים ערבים שפושעי אוסלו שחררו מהכלא. אפילו עם המהנדסים אי אפשר לבוא חשבון כי הם לא משלנו (תחשבו איזו הלקאה עצמית הייתה מתרחשת כאן אילו אנחנו היינו האחראים לפרוייקט, ואמריקנים שתפסו עלינו טרמפ היו נפגעים. מסתבר ש'חפיף' ו'סמוך' מצטלצלים גם באמריקנית, ושלא רק כאן פועל עיקרון הפל-קל של חיסכון בעלויות על חשבון הבטיחות).
לא נותר אלא להתאבל יחדיו על אחד מטובי אנשינו שהלך ללא עת, ולהצטער על כישלונו של מאמץ מדעי טכנולוגי וכספי אדיר שירד לטימיון. רצינו לשכוח את הצרות ולשמוח ביחד על ישראלי ראשון בחלל, ולא זכינו. אנא ממך יהונתן, תן לפחות לבכות ביחד.
בני אלון למשפטים
תסלחו לי שאני מחזיר אתכם לפרשייה קצת ישנה, אבל נדמה לי שמשהו היה חסר בהתייחסות התקשורתית לפרשת הפרקליטה המדליפה ליאורה גלאט-ברקוביץ'. העיתונות כולה עסקה בעיקר בהעלאת החשש שמא תשמש הפרשה ככלי ניגוח בידיהם של מבקרי הפרקליטות, ולא נשאר כמעט מי שאכן ינצל את הפרשה כדי לשפוך אור על נטיותיה השמאלניות של הפרקליטות. אז למטרה חשובה זו אני מבקש להקדיש את הקטע הבא.
מדובר אכן במקרה יוצא דופן וחמור במיוחד. לא בכל יום מודלף מסמך חסוי מתוך חקירה, ועוד בידי הפרקליט הממונה על החקירה בכבודו ובעצמו. הדלפות לתקשורת על ידי החוקרים נעשות לעיתים במטרה לקדם את החקירה, להשיג עדויות או ללחוץ על חשודים. נדיר מאוד שהתביעה עצמה תיזום הדלפה שפוגעת בחקירה, ומאפשרת לחשודים להכין את עצמם ולתאם עדויות. זה קרה הפעם משום שלפרקליטה השמאלנית היה חשוב יותר לקטוף את הפרי הפוליטי מעצם קיומה של חקירה נגד שרון מאשר להביא את החקירה לסיומה המוצלח. הרצון לנצל הזדמנות שנוצרה כדי להדיח את שרון מהשלטון גבר על המחויבות המוסרית והמקצועית לחשוף את האמת, לעשות צדק ולהרשיע את האשמים במידה וישנם כאלה. העדפותיה הפוליטיות של הגברת גלאט-ברקוביץ' הביאו אותה עד כדי רמיסת החוק, ניסיון להתנקש בהליך הדמוקרטי, ופגיעה קשה בהליכי המשפט של חקירת שרון ובניו.
ליאורה גלאט-ברקוביץ' נחשבה לפרקליטה מוכשרת ומצליחה שנכונו לה גדולות בצמרת הפרקליטות. היא הייתה בת טיפוחיה ובת חסותה של פרקליטת המדינה (והמועמדת לבית המשפט העליון) עדנה ארבל. גלאט-ברקוביץ' הופעלה ישירות על ידי ארבל לאחר שהסתכסכה עם הממונה עליה, פרקליטת מחוז תל אביב מרים רוזנטל. בדרך כלל עובד נכנע למי שהוא כפוף לו או נפלט מהמערכת. לליאורה גלאט-ברקוביץ' הייתה משענת בחלונות הגבוהים. כשרוזנטל לא רצתה לאשר לה חופשת השתלמות יוקרתית בחו"ל, גלאט-ברקוביץ' השיגה את האישור המיוחל מהבוסית הגדולה, עדנה ארבל. גם העובדה שבידיה הופקד תיק כה רגיש, שגורל ראש הממשלה תלוי בו, מלמדת עד כמה סומכת ארבל על גלאט-ברקוביץ'.
לא במקרה נאמר על הפרקליטה המדליפה שנחשבה בפרקליטות המדינה ל'אחת משלנו'. 'אחת משלנו' זו אחת שמבינה לאן צריך לחתור מעבר למתחייב מהחוק היבש. אחת שיודעת איפה נקודות התורפה של המערכת, ומה צריך לעשות כדי שהן לא ייחשפו לעולם. אחת שיודעת במי רצוי מאוד לפגוע ובמי אסור לפגוע. אחת שכאשר ממנים אותה ללוות את חקירת שרון ובניו אפשר לסמוך עליה שהיא תעשה הכל כדי להוכיח באיזה צד של המפה הפוליטית נמצאים המושחתים, ותמצא את הדרך לסלק אותם.
גלאט-ברקוביץ' איננה היחידה בפרקליטות שמביאה את דעותיה הפוליטיות לעבודה. היא חרגה ממנהג חבריה רק בכך שלא הסתפקה בהפעלתו של שיקול דעת מוטה ומגמתי בהכרעות חורצות גורל, אלא הרחיקה לכת עד כדי עבריינות למען אותן מטרות אידיאולוגיות-פוליטיות. עצם השימוש בכלים משפטיים ממלכתיים כדי לקדם סדר יום פוליטי ואידיאולוגי של קבוצת מיעוט הוא לחם חוקם של רבים מבכירי הפרקליטות בשנים האחרונות. לא פעם ולא פעמיים נדחקו בכירים 'לא רצויים' מתפקידם או שנגרם נזק למעמדם ותדמיתם באמצעות תפירת תיקים, ניפוח פרשיות אזוטריות והגשת כתבי אישום חסרי בסיס. כשתיק המשפטים הופקד בידי עו"ד יעקב נאמן, פרופסור למשפטים בעל דעות עצמאיות שאיים לנער את המערכת, דאגו בכירי המשרד לתפור לו תיק ולהדיח את הבוס הנבחר שלהם מתפקידו. כשנאמן זוכה, התיק כבר היה תפוס בידי צחי הנגבי. גם נגד הנגבי נפתחה חקירה בפרשת דרך צלחה, אבל הוא הפגין לויאליות וצייתנות לממסד המשפטי והתיק נגדו נסגר ללא משפט. משיקולים משפטיים עניינים בלבד, כמובן. כשרפאל איתן עמד לקבל את תיק ביטחון הפנים בשנת 96' דאגו בפרקליטות לשלוף נגדו תיק מגוחך על הוצאת מידע ממאגרי צה"ל לשימושו הפרטי. בית המשפט זרק את התביעה מכל המדרגות, אבל עד שזה קרה המשרד לביטחון-פנים כבר היה תפוס. כך נמנע גם מינויו של רובי ריבלין לשר המשפטים בקדנציה האחרונה בתירוץ שמתנהלת נגדו חקירה. החקירה לא הולידה כתב אישום, אבל בינתיים נמסר תיק המשפטים לידיו הצייתניות של מאיר שיטרית.
את המצב הזה מוכרחים לשנות. בקדנציה הקרובה אמורים להתבצע מינויים למספר תפקידי מפתח במערכת המשפט. צפויים לנו יועץ משפטי חדש, פרקליט מדינה חדש, וכמה שופטים חדשים בבית המשפט העליון. הגיע הזמן שמפלגות המחנה הדתי-ימני יפנימו את עוצמת ההשפעה שיש כאן ללובשי הגלימות השחורות. עם כל הכבוד לתיק החינוך או תיק התשתיות, לפני הכל צריך לקחת את תיק המשפטים. בני אלון, בנו של השופט מנחם אלון, ולשעבר יו"ר ועדת חוקה וחבר הוועדה למינוי שופטים, יכול להתאים לתפקיד (אלא אם הוא מפחד שגם לו, כמו ליעקב נאמן, ימהרו לתפור תיק).