יהודי אחד, ניצול שואה עם מספר מוטבע על ידו, היגר לדרום אמריקה והתחתן עם גויה. שלוש בנות נולדו לזוג, שלוש נערות גויות ששומעות מידי פעם מאביהן על שורשיו היהודיים. לאט-לאט גומלת בלבן ההחלטה לעלות לארץ ולהתגייר, לחזור ולקשור את גורלן באופן מלא עם היהדות. הן יושבות ולומדות במכון הגיור, כשלהפתעתן הרבה מופיע האב. הוא בא ללוות את בנותיו בתהליך מתוך תמיכה ואהדה רבה, יושב עמן בשיעורים ולומד אף הוא על עמו ועל אמונתו.
יהודי אחר, החליט לאחר השואה להתחתן עם גויה על מנת לנתק את גורלו מגורל עם ישראל. בנו מגיע לשלוחי בית הדין על מנת להתגייר. הוא מסביר להם כי התבוללותו של אביו מחזקת את ניצחון הנאצים, ואילו הוא רוצה להתגייר כדי לחזק את ניצחון העם היהודי.
השואה, מציין אחד מדייני בית הדין הרבני לגיור, מופיעה כגורם משמעותי בסיפורי גיור רבים. לא רק לנו יש תופעה של דור שני ושלישי לשואה, אלא גם לגרמנים. אין זו תופעה נדירה שבניהם ונכדיהם של גרמנים שלקחו חלק בפשע השואה הנורא מחליטים להתגייר מתוך תחושת אשמה, מתוך רצון לתיקון.
האנשים שמאחורי המוסד
אנשים נפלאים יושבים בבית הדין הרבני לגיור. קשה שלא להתפעם מרוח ההתלהבות ותחושת השליחות שהם משדרים, קיום פשוט של מצוות "ואהבת את הגר". בתי הדין הרבניים המיוחדים לגיור הם אגף של מערכת בתי הדין הרבניים במדינת ישראל. בתי דין אלו יוחדו לטיפול בנושא הגיור ויושבים בו רבנים ודיינים שרכשו התמחות בסוגיית הגיור על צדדיה האנושיים וההלכתיים. כל הדיינים פועלים כעובדי מדינה רשמיים, והם מהווים את הסמכות המרכזית לגיור מטעם הרבנים הראשיים.
ניתן להפנות בקשות לגיור גם לבתי דין רבניים רגילים, אך רבני בתי הדין המיוחדים לגיור בקיאים ומורגלים יותר בתחום. ואכן, בשנת 2002 גוירו 3542 איש בבתי הדין לגיור לעומת 80 איש בבתי הדין הרגילים. ערער על החלטות בית הדין הרבני לגיור ניתן להגיש לבית הדין הרבני הגדול.
"אנחנו שליחים", מסביר אחד הדיינים, "בית הדין הוא שלוחו של עם ישראל ושל הקב"ה לקבל את הרוצים להצטרף למשפחת היהדות, להתקשר לגורלו של עם ישראל. גיור איננו אקט טכני, ובתי הדין לגיור אינם עורכים מבחנים לקביעת הגיור. תפקידנו לתהות על קנקנו של האדם המבקש להתגייר. יש לבחון את סיפורו האישי ומניעיו לגיור, לבדוק את תכנוניו לעתיד ואת כוונותיו, לעמוד על מצבו הנפשי והסוציולוגי וגם לבדוק את ידיעותיו בבסיסי היהדות. שקלול של כל המרכיבים האלה, הוא אשר ייתן את פסק הדין.
"הגיור הוא תהליך ששם דגש על התפתחות חינוכית, חווייתית ואישית של המועמדים לגיור. אנחנו בוחנים הזדהות והפנמה, ולא רק ידיעה. כל העוסקים במלאכה ערים לרגישות של התהליך ומוכשרים כדי לסייע להצלחתו".
בין דייני בית הדין וצוות הרבנים נמצא את הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב בניהו ברונר, הרב גדעון פרל, הרב ישראל רוזן, הרב יעקב ורהפטיג ועוד. הרב בן דהן מציין כי 11 בתי דין רבניים לגיור פרוסים ברחבי הארץ, והם מאוישים על ידי כשלושים דיינים. על מנת שלא להטריח את הציבור, לבית הדין יש גם הרכבים ניידים, וועדים במקומות בהם יש ריכוזי אוכלוסייה של מתגיירים. למרות זאת קשה לעמוד במשימה, ויש צורך בעוד אנשי צוות. מדובר כיום על טיפול בכ-4000 אנשים בשנה, כשרובם הגדול אכן עוברים את הגיור.
"לצערי, אנחנו עדיין כתובת קצת חסויה עבור הציבור", הוא מוסיף. "צריך להביא למודעות הציבור שקיים גוף מסודר ומוסמך שמטפל בנושא, והוא היחיד שמורשה לטפל בנושא. בעבר נתקלנו בתופעות של רבנים שביצעו גיורים, וחלקם היו שרלטנים".
רשויות המדינה מעריכות את עבודת בית הדין ומבינות את חשיבותו של בית הדין לעיצוב החברה היהודית, אך התמיכה אינה מתבטאת בתקציבים ובהגדלת צוות כוח האדם. על כל המלאכה הגדולה הזו מנצחים כשמונה אנשי צוות בלבד.
גרים ממשפחות יהודיות
ההשתייכות למחנה הדתי לאומי, סרוג הכיפה, מהווה מכנה משותף לרבנים המגיירים. מסתבר כי ההנהגה החרדית מעדיפה עדיין לבחור בשב ואל תעשה ביחס לתחום זה. כשאני מזכיר לצוות בית הדין הרבני כי ציבור רחב חש כי גיור היא תופעה שיש צורך לצמצם ולהמעיט בה, תופעה של בדיעבד, הם מחייכים. "אנשים גדלים על המשפט 'קשים גרים לישראל'", הם מסבירים,"אבל זהו משפט שיש להבין את כוונתו המלאה והקשרו, מה גם שמולו נוכל להציב ריבוי עצום של אמירות מלאות הערכה לגיור. הציבור בעיקר משמר מורשת של חשיבה גלותית מפוחדת במקצת, בה גיור יכול לעורר את זעם הגויים. ובגלות אמנם היה רצון וגם צורך בהסתגרות פנימית של היהודים בתוך עצמם. מי שיעיין ביסודיות במקורות ההלכה והמחשבה ימצא ריבוי של מקורות אוהדים למצוות הגיור".
הרב יוסף אביאור מבית הדין במרכז שפירא מציין כי הוא ועמיתיו שוקדים על הוצאת ספרים וקבצים תורניים העוסקים בהלכות הגיור. הוא מציין כי בספרות השו"תים מצויות תשובות רבות בתחומי הגיור. השאלות ההלכתיות בנושא הן רבות, והשאיפה היא לייסד מכון להכשרת דיינים בתחום הגיור.
דייני בית הדין מתמודדים עם סוגיות הלכתיות ומחשבתיות כבדות משקל. עד כמה יוכל הגיור להוות פתרון לבעיית זהותה היהודית של מדינת ישראל? גיור, במובנו הפשוט, הוא תהליך אינדיווידואלי שנעשה מתוך בחירה אישית של המתגייר. האם בשל הצורך לפתור את בעיית העלייה הלא יהודית ניתן להפוך את הגיור לפתרון ציבורי רחב?
הרב אביאור מסביר שבתקופתנו יש צורך בהסתכלות מעמיקה ורחבה יותר על המשמעות הרעיונית וההלכתית של הגיור. "אנו כמעט לא עוסקים כיום במתגייר הקלאסי כדמותו של יתרו. הש"וע לא נוגע בתחומים שעוסקים בהם היום. שם מדובר בגר קלאסי, ואנו עוסקים בתיקון של נישואי תערובת, בתיקון של מדינות בהם נעקרה היהדות מהשורש ובהשבת תינוקות שנשבו. אלו הן דוגמאות אחדות לכך שמדובר באנשים שהם אולי לא יהודים, אך בהחלט אינם גויים. שם המשפחה שלהם יהיה לעיתם שפירא, אברמוביץ או לוין.
בספרות הש"ותים של תקופת האמנציפציה באירופה החלה התייחסות רחבה לבעיות חדשות אלה בעקבות הופעת המתבוללים. במצב שכזה מכונה האיש "מזרע ישראל", ויש מצווה מיוחדת לסייע בידו להתגייר (הדגיש זאת במיוחד הרב עוזיאל בשו"ת שלו).
מילת המפתח: ענווה
כמשפט מנחה צריך לזכור את הסיפורים על אותם שלושה גרים המובאים במסכת שבת. המסקנה המובאת שם היא כזכור: "ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה". ההנחיה היא להתאזר במידת הענווה, והחיפוש הכן אחר הנקודה בה המתגייר אכן רוצה להיכלל בעם ישראל. בפועל אפשר לומר כי בפסקי הדין הולכים לעתים הרבנים ממש על גבולה של ההלכה על מנת לקבל גרים, אך זהו צו שעה.
גיור קטינים מהווה סוגיה נוספת. מדובר בעיקר בילדים מאומצים, מסביר הרב אביאור. "גם כאן עלינו להבין את הסבל הרב שעבר על ההורים בניסיון לזכות לפרי בטן, ובייסורי קבלת ההחלטה לאמץ ילד. על בית הדין לגלות רגישות יתרה, יחד עם העמידה על הדרישות ההלכתיות. כשההורים המאמצים אינם שומרי תורה ומצוות אנו מתנים את הגיור בשליחת הילד לחינוך דתי ובשמירה על מטבח כשר ושבת.
סיפורים מעידים על השפעת התהליך גם על ההורים. זוג מקיבוץ חילוני הגיע אלינו על מנת לגייר ילד מאומץ. שוחחנו על הצורך בשמירה על כשרות ועל הצורך בחינוך דתי, והזוג נרתע. מלבד עצם היות הדרישות זרות לעולמם והשקפתם הרי שסביבת הקיבוץ לא מאפשרת אורח חיים שכזה. בית הדין המשיך בקשר הדוק עם המשפחה, הזוג החליט בכל זאת ללמוד את ההלכות ולקיימן, והילדה גוירה.
ידידות בין אבי המשפחה, שהיה קצין בכיר בצבא, לבין קצין אחר שהיה דתי והתגורר בקיבוץ דתי, הביאה לשליחת הילדה ללימודים בקיבוץ הדתי. עם הזמן, ומתוך קשר עם רבני בית הדין לגיור, למדה המשפחה יותר על היהדות ומתוך כך פעלה להכשרת חדר האוכל הקיבוצי. בשיחת טלפון שערכה האישה עם הרב אביאור, היא סיפרה כי היא עורכת סדר רב-משתתפים בביתה. לשאלת הרב מדוע אינה עורכת את הסדר בחדר האוכל שהוכשר, ענתה האישה שאוכלים שם אורז, וזכור לה שבבית סבתה שמוצאה פולני לא נהגו לאכול אורז בפסח..."
מבקשי הגיור
המקרים הקלאסיים של פונים הם גרי הצדק, אנשים שהגיעו בדרכים שונות אל אמיתת היהדות ומתוך בחירה אישית החליטו לקבל על עצמם את היהדות. כדוגמא אפשר לציין מספר אנשי כמורה בדרגות שונות, שמתוך לימוד ועיון בספרות תיאולוגית עזבו את דתם והתגיירו.
פניות אחרות מגיעות מאנשים בעלי זהות יהודית, שאינם יהודים בפועל. ישנם אנשים הגדלים לכאורה כיהודים ומשתייכים לבתי ספר יהודיים ולתנועות נוער יהודיות, אלא שבשלב מסוים בחייהם מתגלה להם כי הם אינם יהודים על פי ההלכה (בעיקר מקרים בהם האב הוא יהודי והאם לא). גם משפחות מאמצות פונות לבית הדין, מתוך רצון לגייר את הילדים שאימצו.
בעיה מיוחדת שממדיה גדלים היא התבוללות ישראלית. מדובר בישראלים שמכירים בני זוג גויים ובוחרים להתחתן עמם. ישראלים רבים מכירים בחורות במהלך טיול בחו"ל, אחרים מכירים בחורות גויות פה בארץ, באוניברסיטה או במסגרות אחרות. במקרים אלה מתעוררת פעמים רבות דרישה לגייר את בן הזוג.
לעתים, מספר אחד הרבנים בחיוך, חווית הגיור שעובר בן הזוג הלא יהודי משפיעה גם על בן הזוג היהודי, והוא מוצא את עצמו מתקרב יותר לשורשיו. במקרים מסוימים הפכו שני בני הזוג לאחר הגיור למשפחה דתית לכל דבר.
אולם עיקר עיסוקו של בית הדין הוא בעולי אתיופיה ומדינות חבר העמים. חוק השבות מאפשר גם ללא יהודים על פי ההלכה לעלות לארץ. מכוחו של חוק זה עלו לארץ, לפי הערכות מסוימות, מאות אלפי גויים. "מי שקורא את המפה הדמוגרפית של עם ישראל בעיון", אומר הרב מימון, "לא יכול להישאר אדיש. כשאנו מדברים על אותם מאות אלפי אזרחים לא יהודים במדינת ישראל אנחנו לא מדברים על אנשים רעים. אדרבא, מדובר באנשים שמשתלבים בחברה הישראלית, משרתים בצבא ונמצאים בכל תחומי החיים במדינה, בשמחה ובכאב. אנחנו מדברים גם על בחורים בישיבות תיכוניות, שלומדים חמש שעות גמרא ביום והם אינם יהודים. אלו אנשים בעלי זיקה יהודית ואכפתיות לאומית, ודווקא בשל כך הבעיה כה גדולה. אפשר להתנכר ולומר ש'אנו את נפשנו הצלנו', אבל נראה שלא זו הדרך".
האנשים מסוג זה הפונים למכוני הגיור אינם חשודים בכוונות לא טהורות, כיוון שעל פי חוק השבות גם מי שעל פי ההגדרה ההלכתית הוא גוי זכאי לקבל אזרחות ישראלית וליהנות ממלוא הזכויות.
תכנית לימודים לגרים
תהליך הגיור כולל ארבעה שלבים עיקריים: בשלב הראשון מקיים המועמד לגיור פגישה עם שליח בית הדין הרבני לגיור. לאחר הראיון פונה המתגייר לאולפן גיור למסגרת לימודים של שנה. ישנם אולפנים מטעם הסוכנות (מל"י מכונים ללימודי יהדות), שהוקמו על פי החלטת ועדת נאמן, וישנם אולפנים מטעם משרד החינוך.
תכנית הלימודים באולפנים עוצבה על ידי הרב שלמה גורן זצ"ל ומאז כמעט ולא שונתה. המכונים של משרד החינוך הם הוותיקים בתחום. מכוני מל"י הוקמו אחריהם, על מנת לפתור לחצים כבדים מצד תנועות היהדות ה'מתקדמות' וגורמים חילוניים שתמכו בתנועות אלה, לאפשר גיור שאינו אורתודוכסי.
ועדת נאמן קבעה כי הגיור עצמו יישאר ביד בתי הדין של הרבנות הראשית, אך יוקמו מכונים ללימודי יהדות שבראשם יעמדו גם נציגים של תנועות יהדות 'מתקדמות'. בפועל, תכנית הלימודים דומה. מכוני מל"י פרוסים באופן רחב יותר, ועובדים בשיתוף עם צה"ל, כפרי נוער וגופים נוספים. ההבדל הבולט שבכל זאת קיים הוא בתחום התקציב. מל"י, שהוקמה כפתרון לבעיות פוליטיות ועוגנה בהסכמים קואליציוניים, זוכה לתמיכה רבה משל מכוני משרד החינוך.
על פי הרמב"ם צריך ללמד את המתגייר מקצת מצוות הקלות והחמורות. באולפני הגיור מגדילים לעשות ומנסים להקיף תחומים רחבים של מחשבת ישראל, היסטוריה יהודית והלכה. המחלקה לגיור של בתי הדין שומרת על קשר הדוק עם המכונים, ואף דואגת להוציא את הלומדים לימי חוויה, כדי להדגיש כי היהדות איננה רק חומר לימוד אלא דרך חיים שלמה ומקיפה. בתקופת הלימודים במכונים מנסים להצמיד למתגיירים משפחות מאמצות שתורמות אף הן לתהליך החוויתי של המתגייר (ראה משבצת).
עם סיום שנת הלימודים מתייצב המתגייר בשנית מול שליח בית הדין. שליח בית הדין מחליט באותה פגישה האם לשלוח את המתגייר לבית הדין לצורך קביעת דינו. בית הדין מתכנס, עומד על התהליך שעבר המתגייר, שומע את חוות הדעת של מורי המכון והמשפחה המאמצת, ולבסוף קובע את פסק הדין.
"בית הדין אינו מנסה להשיג מידע דרך מקורות חשאיים ולא מפעיל חקירות סמויות", מבהיר הרב בן דהן. "המפגש של המתגייר עם רבני בית הדין ושנת הלימודים שלו במכון לגיור מספקים הכרות רחבה מספיק לצורך קבלת ההחלטה. יחד עם זה, בתי הדין מקיימים קשר רשמי עם משרד הפנים ולשכת הקשר 'נתיב'. גופים אלה מיידעים את בתי הדין במידע שנראה כרלוונטי עבור בית הדין, ובכך מסתכם המידע הנוסף שמלמד על המועמדים".
סוף טוב, הכל טוב
במקרה של החלטה לגיור תתקיים טבילה, הטפת דם או ברית מילה. "כשרואים למשל את 'בני מנשה', אותה קבוצה שחשף וקירב הרב אביחיל, מקבלים עליהם את עול מלכות שמיים ועול מצוות ודמעות בעיניהם", אומר הרב מימון, "מבינים את גודל המעמד".
סיפור נוסף על רמת הקשר האישי והאנושי בתהליך הגיור מספר הרב אביאור. זוג עולים מחבר העמים פנה לבית הדין בירושלים לצורך גיורה של האשה וילדתם הקטנה (הבעל היה יהודי). בית הדין אישר את הגיור והילדה אף עברה לחינוך דתי כנדרש. זמן קצר לאחר הגיור החליט הזוג לעבור נישואים מחדש על פי ההלכה. הם פנו לרבנות המקומית והיא ביקשה לחקור את טיבו של הגיור, ולבסוף ביקשה לבטל את תוקף הגיור. הזוג עתר לבית הדין הרבני העליון, והוא החזיר את תוקף הגיור ואישר את החתונה.
כל משך תקופה זו עמד הזוג בקשר עם הרב אביאור, שאף חיתן אותם לבסוף. האשה סיפרה לו שבזמן שרצו לבטל את הגיור התמלאה מרירות רבה והוציאה את בתה מהמוסד הדתי בו למדה. זמן רב לאחר מכן קיבל הרב אביאור טלפון, ועל הקו אותה אשה. היא סיפרה שמשפחתה עברה לעמק הסיליקון בארה"ב, בעקבות עבודה שהוצעה לבעלה. היא ביקשה להיעזר ברב אביאור כדי למצווא את שליחי חב"ד באזור, כדי לשלוח את הבת לחינוך יהודי דתי. היא סיפרה לרב באותה הזדמנות כי נולד להם גם בן והם קראו לו יוסף, על שם הרב אביאור.
"גיור איננו יכול להסתכם בפעולה חד פעמית", מעיר אחד הדיינים. "אפילו לא של שנת לימודים שלמה. בעבר היה המתגייר נקלט אל תוך הקהילה המגיירת, וממשיך בכך את לימודו ביהדות. בארץ לא קיימת כיום מסגרת המשך ללימודי יהדות, והחוסר שבדבר מורגש".
משפחות וקהילות תומכות
בעבר, כשכמות המתגיירים הייתה קטנה, יכול היה להיווצר קשר אישי בין המורים במכוני הגיור לבין המתגיירים. כיום, כאשר מדובר במספר גדול של מתגיירים, ישנה חשיבות גדולה למציאותה של משפחה מאמצת.
משפחה מאמצת מלווה את המתגייר במהלך שנת הלימוד, ומזמינה אותו לקחת חלק בשבתות, מועדים, ובשמחות משפחתיות. המשפחה עוזרת למתגייר להתנסות בחוויות הממשיות של היהדות, כמו שבת, תפילה וכדו' ותומכת בו לאורך התהליך. בעזרת המשפחה המאמצת המתגייר רואה את היישום של ההלכות אותן הוא לומד, ומקבל תמונה רחבה ושלמה יותר על מהותה של היהדות. פעמים רבות הופכת הדוגמא האישית של המשפחה לסיבה מהותית עבור המתגייר להשלים את התהליך.
במקומות מסוימים קיבלה על עצמה קהילה שלמה לתמוך בקבוצות מתגיירים. קהילות כאלה קיימות בין השאר באפרת, אלון שבות ושבי שומרון. ההצלחה בקרב המתגיירים בקהילות אלו היא גבוהה ביותר, והמתגיירים משתלבים בחיים היהודיים בצורה מלאה. קיום קהילה תומכת מעודד גם אנשים שלא חשבו על גיור לבחור בגיור, בשל האווירה החיובית המלווה את העניין.
גם גרים עם כוונות רציניות בשמירת תורה ומצוות מתקשים להסתדר לבד, ולעתים מוותרים על התקדמותם הדתית. משפחה וקהילה תומכת מסייעת לגר בדרכו החדשה ומפיגה את החששות והבדידות. "ישנם מקרים בהם החברות המשיכה הרבה אחרי שתהליך הגיור הסתיים", מציין הרב מימון.
בקרוב תצא חוברת הסברה מפורטת למשפחות מאמצות, ובינתיים אפשר לפנות אל שלוחי בית הדין ולהצטרף לעשייה חשובה זו. המעוניינים להצטרף לאתגר כמשפחות מאמצות, או הרוצים להפנות אנשים המתעניינים בגיור יכולים להתקשר לאחד מהמספרים הבאים:
הרב יוסי מלכו (אזור המרכז): 056-229125
הרב חיים רם (אזור הדרום): 056-229126
הרב שמריה שור (אזור הצפון): 056-229127
יהודי אחר, החליט לאחר השואה להתחתן עם גויה על מנת לנתק את גורלו מגורל עם ישראל. בנו מגיע לשלוחי בית הדין על מנת להתגייר. הוא מסביר להם כי התבוללותו של אביו מחזקת את ניצחון הנאצים, ואילו הוא רוצה להתגייר כדי לחזק את ניצחון העם היהודי.
השואה, מציין אחד מדייני בית הדין הרבני לגיור, מופיעה כגורם משמעותי בסיפורי גיור רבים. לא רק לנו יש תופעה של דור שני ושלישי לשואה, אלא גם לגרמנים. אין זו תופעה נדירה שבניהם ונכדיהם של גרמנים שלקחו חלק בפשע השואה הנורא מחליטים להתגייר מתוך תחושת אשמה, מתוך רצון לתיקון.
האנשים שמאחורי המוסד
אנשים נפלאים יושבים בבית הדין הרבני לגיור. קשה שלא להתפעם מרוח ההתלהבות ותחושת השליחות שהם משדרים, קיום פשוט של מצוות "ואהבת את הגר". בתי הדין הרבניים המיוחדים לגיור הם אגף של מערכת בתי הדין הרבניים במדינת ישראל. בתי דין אלו יוחדו לטיפול בנושא הגיור ויושבים בו רבנים ודיינים שרכשו התמחות בסוגיית הגיור על צדדיה האנושיים וההלכתיים. כל הדיינים פועלים כעובדי מדינה רשמיים, והם מהווים את הסמכות המרכזית לגיור מטעם הרבנים הראשיים.
ניתן להפנות בקשות לגיור גם לבתי דין רבניים רגילים, אך רבני בתי הדין המיוחדים לגיור בקיאים ומורגלים יותר בתחום. ואכן, בשנת 2002 גוירו 3542 איש בבתי הדין לגיור לעומת 80 איש בבתי הדין הרגילים. ערער על החלטות בית הדין הרבני לגיור ניתן להגיש לבית הדין הרבני הגדול.
"אנחנו שליחים", מסביר אחד הדיינים, "בית הדין הוא שלוחו של עם ישראל ושל הקב"ה לקבל את הרוצים להצטרף למשפחת היהדות, להתקשר לגורלו של עם ישראל. גיור איננו אקט טכני, ובתי הדין לגיור אינם עורכים מבחנים לקביעת הגיור. תפקידנו לתהות על קנקנו של האדם המבקש להתגייר. יש לבחון את סיפורו האישי ומניעיו לגיור, לבדוק את תכנוניו לעתיד ואת כוונותיו, לעמוד על מצבו הנפשי והסוציולוגי וגם לבדוק את ידיעותיו בבסיסי היהדות. שקלול של כל המרכיבים האלה, הוא אשר ייתן את פסק הדין.
"הגיור הוא תהליך ששם דגש על התפתחות חינוכית, חווייתית ואישית של המועמדים לגיור. אנחנו בוחנים הזדהות והפנמה, ולא רק ידיעה. כל העוסקים במלאכה ערים לרגישות של התהליך ומוכשרים כדי לסייע להצלחתו".
בין דייני בית הדין וצוות הרבנים נמצא את הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב בניהו ברונר, הרב גדעון פרל, הרב ישראל רוזן, הרב יעקב ורהפטיג ועוד. הרב בן דהן מציין כי 11 בתי דין רבניים לגיור פרוסים ברחבי הארץ, והם מאוישים על ידי כשלושים דיינים. על מנת שלא להטריח את הציבור, לבית הדין יש גם הרכבים ניידים, וועדים במקומות בהם יש ריכוזי אוכלוסייה של מתגיירים. למרות זאת קשה לעמוד במשימה, ויש צורך בעוד אנשי צוות. מדובר כיום על טיפול בכ-4000 אנשים בשנה, כשרובם הגדול אכן עוברים את הגיור.
"לצערי, אנחנו עדיין כתובת קצת חסויה עבור הציבור", הוא מוסיף. "צריך להביא למודעות הציבור שקיים גוף מסודר ומוסמך שמטפל בנושא, והוא היחיד שמורשה לטפל בנושא. בעבר נתקלנו בתופעות של רבנים שביצעו גיורים, וחלקם היו שרלטנים".
רשויות המדינה מעריכות את עבודת בית הדין ומבינות את חשיבותו של בית הדין לעיצוב החברה היהודית, אך התמיכה אינה מתבטאת בתקציבים ובהגדלת צוות כוח האדם. על כל המלאכה הגדולה הזו מנצחים כשמונה אנשי צוות בלבד.
גרים ממשפחות יהודיות
ההשתייכות למחנה הדתי לאומי, סרוג הכיפה, מהווה מכנה משותף לרבנים המגיירים. מסתבר כי ההנהגה החרדית מעדיפה עדיין לבחור בשב ואל תעשה ביחס לתחום זה. כשאני מזכיר לצוות בית הדין הרבני כי ציבור רחב חש כי גיור היא תופעה שיש צורך לצמצם ולהמעיט בה, תופעה של בדיעבד, הם מחייכים. "אנשים גדלים על המשפט 'קשים גרים לישראל'", הם מסבירים,"אבל זהו משפט שיש להבין את כוונתו המלאה והקשרו, מה גם שמולו נוכל להציב ריבוי עצום של אמירות מלאות הערכה לגיור. הציבור בעיקר משמר מורשת של חשיבה גלותית מפוחדת במקצת, בה גיור יכול לעורר את זעם הגויים. ובגלות אמנם היה רצון וגם צורך בהסתגרות פנימית של היהודים בתוך עצמם. מי שיעיין ביסודיות במקורות ההלכה והמחשבה ימצא ריבוי של מקורות אוהדים למצוות הגיור".
הרב יוסף אביאור מבית הדין במרכז שפירא מציין כי הוא ועמיתיו שוקדים על הוצאת ספרים וקבצים תורניים העוסקים בהלכות הגיור. הוא מציין כי בספרות השו"תים מצויות תשובות רבות בתחומי הגיור. השאלות ההלכתיות בנושא הן רבות, והשאיפה היא לייסד מכון להכשרת דיינים בתחום הגיור.
דייני בית הדין מתמודדים עם סוגיות הלכתיות ומחשבתיות כבדות משקל. עד כמה יוכל הגיור להוות פתרון לבעיית זהותה היהודית של מדינת ישראל? גיור, במובנו הפשוט, הוא תהליך אינדיווידואלי שנעשה מתוך בחירה אישית של המתגייר. האם בשל הצורך לפתור את בעיית העלייה הלא יהודית ניתן להפוך את הגיור לפתרון ציבורי רחב?
הרב אביאור מסביר שבתקופתנו יש צורך בהסתכלות מעמיקה ורחבה יותר על המשמעות הרעיונית וההלכתית של הגיור. "אנו כמעט לא עוסקים כיום במתגייר הקלאסי כדמותו של יתרו. הש"וע לא נוגע בתחומים שעוסקים בהם היום. שם מדובר בגר קלאסי, ואנו עוסקים בתיקון של נישואי תערובת, בתיקון של מדינות בהם נעקרה היהדות מהשורש ובהשבת תינוקות שנשבו. אלו הן דוגמאות אחדות לכך שמדובר באנשים שהם אולי לא יהודים, אך בהחלט אינם גויים. שם המשפחה שלהם יהיה לעיתם שפירא, אברמוביץ או לוין.
בספרות הש"ותים של תקופת האמנציפציה באירופה החלה התייחסות רחבה לבעיות חדשות אלה בעקבות הופעת המתבוללים. במצב שכזה מכונה האיש "מזרע ישראל", ויש מצווה מיוחדת לסייע בידו להתגייר (הדגיש זאת במיוחד הרב עוזיאל בשו"ת שלו).
מילת המפתח: ענווה
כמשפט מנחה צריך לזכור את הסיפורים על אותם שלושה גרים המובאים במסכת שבת. המסקנה המובאת שם היא כזכור: "ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה". ההנחיה היא להתאזר במידת הענווה, והחיפוש הכן אחר הנקודה בה המתגייר אכן רוצה להיכלל בעם ישראל. בפועל אפשר לומר כי בפסקי הדין הולכים לעתים הרבנים ממש על גבולה של ההלכה על מנת לקבל גרים, אך זהו צו שעה.
גיור קטינים מהווה סוגיה נוספת. מדובר בעיקר בילדים מאומצים, מסביר הרב אביאור. "גם כאן עלינו להבין את הסבל הרב שעבר על ההורים בניסיון לזכות לפרי בטן, ובייסורי קבלת ההחלטה לאמץ ילד. על בית הדין לגלות רגישות יתרה, יחד עם העמידה על הדרישות ההלכתיות. כשההורים המאמצים אינם שומרי תורה ומצוות אנו מתנים את הגיור בשליחת הילד לחינוך דתי ובשמירה על מטבח כשר ושבת.
סיפורים מעידים על השפעת התהליך גם על ההורים. זוג מקיבוץ חילוני הגיע אלינו על מנת לגייר ילד מאומץ. שוחחנו על הצורך בשמירה על כשרות ועל הצורך בחינוך דתי, והזוג נרתע. מלבד עצם היות הדרישות זרות לעולמם והשקפתם הרי שסביבת הקיבוץ לא מאפשרת אורח חיים שכזה. בית הדין המשיך בקשר הדוק עם המשפחה, הזוג החליט בכל זאת ללמוד את ההלכות ולקיימן, והילדה גוירה.
ידידות בין אבי המשפחה, שהיה קצין בכיר בצבא, לבין קצין אחר שהיה דתי והתגורר בקיבוץ דתי, הביאה לשליחת הילדה ללימודים בקיבוץ הדתי. עם הזמן, ומתוך קשר עם רבני בית הדין לגיור, למדה המשפחה יותר על היהדות ומתוך כך פעלה להכשרת חדר האוכל הקיבוצי. בשיחת טלפון שערכה האישה עם הרב אביאור, היא סיפרה כי היא עורכת סדר רב-משתתפים בביתה. לשאלת הרב מדוע אינה עורכת את הסדר בחדר האוכל שהוכשר, ענתה האישה שאוכלים שם אורז, וזכור לה שבבית סבתה שמוצאה פולני לא נהגו לאכול אורז בפסח..."
מבקשי הגיור
המקרים הקלאסיים של פונים הם גרי הצדק, אנשים שהגיעו בדרכים שונות אל אמיתת היהדות ומתוך בחירה אישית החליטו לקבל על עצמם את היהדות. כדוגמא אפשר לציין מספר אנשי כמורה בדרגות שונות, שמתוך לימוד ועיון בספרות תיאולוגית עזבו את דתם והתגיירו.
פניות אחרות מגיעות מאנשים בעלי זהות יהודית, שאינם יהודים בפועל. ישנם אנשים הגדלים לכאורה כיהודים ומשתייכים לבתי ספר יהודיים ולתנועות נוער יהודיות, אלא שבשלב מסוים בחייהם מתגלה להם כי הם אינם יהודים על פי ההלכה (בעיקר מקרים בהם האב הוא יהודי והאם לא). גם משפחות מאמצות פונות לבית הדין, מתוך רצון לגייר את הילדים שאימצו.
בעיה מיוחדת שממדיה גדלים היא התבוללות ישראלית. מדובר בישראלים שמכירים בני זוג גויים ובוחרים להתחתן עמם. ישראלים רבים מכירים בחורות במהלך טיול בחו"ל, אחרים מכירים בחורות גויות פה בארץ, באוניברסיטה או במסגרות אחרות. במקרים אלה מתעוררת פעמים רבות דרישה לגייר את בן הזוג.
לעתים, מספר אחד הרבנים בחיוך, חווית הגיור שעובר בן הזוג הלא יהודי משפיעה גם על בן הזוג היהודי, והוא מוצא את עצמו מתקרב יותר לשורשיו. במקרים מסוימים הפכו שני בני הזוג לאחר הגיור למשפחה דתית לכל דבר.
אולם עיקר עיסוקו של בית הדין הוא בעולי אתיופיה ומדינות חבר העמים. חוק השבות מאפשר גם ללא יהודים על פי ההלכה לעלות לארץ. מכוחו של חוק זה עלו לארץ, לפי הערכות מסוימות, מאות אלפי גויים. "מי שקורא את המפה הדמוגרפית של עם ישראל בעיון", אומר הרב מימון, "לא יכול להישאר אדיש. כשאנו מדברים על אותם מאות אלפי אזרחים לא יהודים במדינת ישראל אנחנו לא מדברים על אנשים רעים. אדרבא, מדובר באנשים שמשתלבים בחברה הישראלית, משרתים בצבא ונמצאים בכל תחומי החיים במדינה, בשמחה ובכאב. אנחנו מדברים גם על בחורים בישיבות תיכוניות, שלומדים חמש שעות גמרא ביום והם אינם יהודים. אלו אנשים בעלי זיקה יהודית ואכפתיות לאומית, ודווקא בשל כך הבעיה כה גדולה. אפשר להתנכר ולומר ש'אנו את נפשנו הצלנו', אבל נראה שלא זו הדרך".
האנשים מסוג זה הפונים למכוני הגיור אינם חשודים בכוונות לא טהורות, כיוון שעל פי חוק השבות גם מי שעל פי ההגדרה ההלכתית הוא גוי זכאי לקבל אזרחות ישראלית וליהנות ממלוא הזכויות.
תכנית לימודים לגרים
תהליך הגיור כולל ארבעה שלבים עיקריים: בשלב הראשון מקיים המועמד לגיור פגישה עם שליח בית הדין הרבני לגיור. לאחר הראיון פונה המתגייר לאולפן גיור למסגרת לימודים של שנה. ישנם אולפנים מטעם הסוכנות (מל"י מכונים ללימודי יהדות), שהוקמו על פי החלטת ועדת נאמן, וישנם אולפנים מטעם משרד החינוך.
תכנית הלימודים באולפנים עוצבה על ידי הרב שלמה גורן זצ"ל ומאז כמעט ולא שונתה. המכונים של משרד החינוך הם הוותיקים בתחום. מכוני מל"י הוקמו אחריהם, על מנת לפתור לחצים כבדים מצד תנועות היהדות ה'מתקדמות' וגורמים חילוניים שתמכו בתנועות אלה, לאפשר גיור שאינו אורתודוכסי.
ועדת נאמן קבעה כי הגיור עצמו יישאר ביד בתי הדין של הרבנות הראשית, אך יוקמו מכונים ללימודי יהדות שבראשם יעמדו גם נציגים של תנועות יהדות 'מתקדמות'. בפועל, תכנית הלימודים דומה. מכוני מל"י פרוסים באופן רחב יותר, ועובדים בשיתוף עם צה"ל, כפרי נוער וגופים נוספים. ההבדל הבולט שבכל זאת קיים הוא בתחום התקציב. מל"י, שהוקמה כפתרון לבעיות פוליטיות ועוגנה בהסכמים קואליציוניים, זוכה לתמיכה רבה משל מכוני משרד החינוך.
על פי הרמב"ם צריך ללמד את המתגייר מקצת מצוות הקלות והחמורות. באולפני הגיור מגדילים לעשות ומנסים להקיף תחומים רחבים של מחשבת ישראל, היסטוריה יהודית והלכה. המחלקה לגיור של בתי הדין שומרת על קשר הדוק עם המכונים, ואף דואגת להוציא את הלומדים לימי חוויה, כדי להדגיש כי היהדות איננה רק חומר לימוד אלא דרך חיים שלמה ומקיפה. בתקופת הלימודים במכונים מנסים להצמיד למתגיירים משפחות מאמצות שתורמות אף הן לתהליך החוויתי של המתגייר (ראה משבצת).
עם סיום שנת הלימודים מתייצב המתגייר בשנית מול שליח בית הדין. שליח בית הדין מחליט באותה פגישה האם לשלוח את המתגייר לבית הדין לצורך קביעת דינו. בית הדין מתכנס, עומד על התהליך שעבר המתגייר, שומע את חוות הדעת של מורי המכון והמשפחה המאמצת, ולבסוף קובע את פסק הדין.
"בית הדין אינו מנסה להשיג מידע דרך מקורות חשאיים ולא מפעיל חקירות סמויות", מבהיר הרב בן דהן. "המפגש של המתגייר עם רבני בית הדין ושנת הלימודים שלו במכון לגיור מספקים הכרות רחבה מספיק לצורך קבלת ההחלטה. יחד עם זה, בתי הדין מקיימים קשר רשמי עם משרד הפנים ולשכת הקשר 'נתיב'. גופים אלה מיידעים את בתי הדין במידע שנראה כרלוונטי עבור בית הדין, ובכך מסתכם המידע הנוסף שמלמד על המועמדים".
סוף טוב, הכל טוב
במקרה של החלטה לגיור תתקיים טבילה, הטפת דם או ברית מילה. "כשרואים למשל את 'בני מנשה', אותה קבוצה שחשף וקירב הרב אביחיל, מקבלים עליהם את עול מלכות שמיים ועול מצוות ודמעות בעיניהם", אומר הרב מימון, "מבינים את גודל המעמד".
סיפור נוסף על רמת הקשר האישי והאנושי בתהליך הגיור מספר הרב אביאור. זוג עולים מחבר העמים פנה לבית הדין בירושלים לצורך גיורה של האשה וילדתם הקטנה (הבעל היה יהודי). בית הדין אישר את הגיור והילדה אף עברה לחינוך דתי כנדרש. זמן קצר לאחר הגיור החליט הזוג לעבור נישואים מחדש על פי ההלכה. הם פנו לרבנות המקומית והיא ביקשה לחקור את טיבו של הגיור, ולבסוף ביקשה לבטל את תוקף הגיור. הזוג עתר לבית הדין הרבני העליון, והוא החזיר את תוקף הגיור ואישר את החתונה.
כל משך תקופה זו עמד הזוג בקשר עם הרב אביאור, שאף חיתן אותם לבסוף. האשה סיפרה לו שבזמן שרצו לבטל את הגיור התמלאה מרירות רבה והוציאה את בתה מהמוסד הדתי בו למדה. זמן רב לאחר מכן קיבל הרב אביאור טלפון, ועל הקו אותה אשה. היא סיפרה שמשפחתה עברה לעמק הסיליקון בארה"ב, בעקבות עבודה שהוצעה לבעלה. היא ביקשה להיעזר ברב אביאור כדי למצווא את שליחי חב"ד באזור, כדי לשלוח את הבת לחינוך יהודי דתי. היא סיפרה לרב באותה הזדמנות כי נולד להם גם בן והם קראו לו יוסף, על שם הרב אביאור.
"גיור איננו יכול להסתכם בפעולה חד פעמית", מעיר אחד הדיינים. "אפילו לא של שנת לימודים שלמה. בעבר היה המתגייר נקלט אל תוך הקהילה המגיירת, וממשיך בכך את לימודו ביהדות. בארץ לא קיימת כיום מסגרת המשך ללימודי יהדות, והחוסר שבדבר מורגש".
משפחות וקהילות תומכות
בעבר, כשכמות המתגיירים הייתה קטנה, יכול היה להיווצר קשר אישי בין המורים במכוני הגיור לבין המתגיירים. כיום, כאשר מדובר במספר גדול של מתגיירים, ישנה חשיבות גדולה למציאותה של משפחה מאמצת.
משפחה מאמצת מלווה את המתגייר במהלך שנת הלימוד, ומזמינה אותו לקחת חלק בשבתות, מועדים, ובשמחות משפחתיות. המשפחה עוזרת למתגייר להתנסות בחוויות הממשיות של היהדות, כמו שבת, תפילה וכדו' ותומכת בו לאורך התהליך. בעזרת המשפחה המאמצת המתגייר רואה את היישום של ההלכות אותן הוא לומד, ומקבל תמונה רחבה ושלמה יותר על מהותה של היהדות. פעמים רבות הופכת הדוגמא האישית של המשפחה לסיבה מהותית עבור המתגייר להשלים את התהליך.
במקומות מסוימים קיבלה על עצמה קהילה שלמה לתמוך בקבוצות מתגיירים. קהילות כאלה קיימות בין השאר באפרת, אלון שבות ושבי שומרון. ההצלחה בקרב המתגיירים בקהילות אלו היא גבוהה ביותר, והמתגיירים משתלבים בחיים היהודיים בצורה מלאה. קיום קהילה תומכת מעודד גם אנשים שלא חשבו על גיור לבחור בגיור, בשל האווירה החיובית המלווה את העניין.
גם גרים עם כוונות רציניות בשמירת תורה ומצוות מתקשים להסתדר לבד, ולעתים מוותרים על התקדמותם הדתית. משפחה וקהילה תומכת מסייעת לגר בדרכו החדשה ומפיגה את החששות והבדידות. "ישנם מקרים בהם החברות המשיכה הרבה אחרי שתהליך הגיור הסתיים", מציין הרב מימון.
בקרוב תצא חוברת הסברה מפורטת למשפחות מאמצות, ובינתיים אפשר לפנות אל שלוחי בית הדין ולהצטרף לעשייה חשובה זו. המעוניינים להצטרף לאתגר כמשפחות מאמצות, או הרוצים להפנות אנשים המתעניינים בגיור יכולים להתקשר לאחד מהמספרים הבאים:
הרב יוסי מלכו (אזור המרכז): 056-229125
הרב חיים רם (אזור הדרום): 056-229126
הרב שמריה שור (אזור הצפון): 056-229127