עם כל הרצון הטוב לכתוב על נושאים אחרים, אי אפשר בשבוע כזה לדלג על המפד"ל, שהכרעתה האסטרטגית על הליכה עם שינוי ובלי החרדים היא שיחת השבוע בציבור הדתי. משאל שערכתי בקרב מצביעי ב' בסביבתי הקרובה העלה תגובות מגוונות. חלקם היו שמחים מאוד אילו ניתנה להם האפשרות לשלוף בחזרה את פתק ההצבעה דרך חריץ הקלפי. אחרים רואים את מה שנעשה כצעד של אין ברירה, ויש גם תומכים נלהבים. הרוב מהססים, מחכים למבחן התוצאה.
על פניו, ההליכה עם שינוי היא החמצה של הזדמנות ליצור קואליציה טובה יותר, עם 69 ח"כים מהגוש הדתי-ימני. צירופה של שינוי עולה במחיר של ויתורים בקווי היסוד, גם בנושא היהודי וגם בנושא המדיני. את הוויתורים בנושא הדתי יש במפד"ל מי שרואים כעניין שבלכתחילה. הם מוכנים לבחון מחדש את חוק טל משום שמעולם לא התלהבו ממנו. הם הסכימו לשינוי בקיצבאות הילדים משום שגם בעבר סברו שהמדינה לא צריכה לתת על ילד חמישי יותר משהיא נותנת על ילד שלישי ורביעי.
בתחום הנישואין האזרחיים העניינים יותר מסובכים. לא ברור איך אפשר לסכם בנושא שיש לו משמעות הלכתית כה מובהקת בלי ברכתם של גדולי הרבנים, הרב שפירא והרב אליהו. בתחום המדיני, שינוי לא הסתפקה בקווי היסוד של הממשלה הקודמת שאפילו מפלגת העבודה חתמה עליהם, ודרשה לשלב את נאום שרון בכנס הרצליה. המפד"ל מצידה צרפה מכתב לראש הממשלה עם הצהרה שתפעל למניעת הקמת מדינה פלשתינית.
ממשלת שרון-לפיד
אבל המחיר שמשולם בקווי היסוד הוא החלק הפחות קשה של העניין. קשה הרבה יותר התוצאה הפוליטית של הפיכת שינוי, האנטי-דתית והשמאלנית, לשותפה הקואליציונית העיקרית של שרון. אפי איתם ואביגדור ליברמן יישארו מחוץ למעגל ההכרעות המרכזיות, ממודרים מהנושא המדיני כמו בממשלה הקודמת. למעשה, בהסכמתה ללכת עם שינוי אפשרה המפד"ל לשרון לברוח לא רק מממשלה דתית-ימנית, אלא גם מהצורך לשתף בהכרעות את חברי מפלגתו שלו, שחלק ניכר מהם מתנגדים לתוכניותיו המדיניות. מה שעשה שרון בממשלה הבאה יחד עם פרס ופואד תוך עקיפת סיעתו, הוא יעשה בממשלה הזאת עם לפיד מרידור ואולמרט.
זאת ועוד: כמי שנוהגת להדגיש תמיד את החשיבות של הימצאות משרדי ממשלה מסוימים בידיים הנכונות, אמורה המפד"ל להבין גם את גודל הנזק העלול להיגרם כשמפלגה כשינוי מחזיקה בתיקים מרכזיים כמו תשתיות, פנים, תקשורת, ומעל לכל משפטים. לפיד, שר המשפטים הבא, כבר הכריז שבכוונתו לקדם חוקי יסוד נוספים שהדתיים הכשילו את חקיקתם בקדנציה הקודמת. עוד חוקי יסוד זה אומר עוד נושאים הנתונים לשליטתו הבלעדית של בג"ץ - מה שמבטיח הכרעות חוקתיות שמאלניות ואנטי-דתיות בעוד כמה תחומים מרכזיים בחיינו. בשנים הקרובות צפויים להתמנות יועץ משפטי חדש, פרקליט מדינה חדש, ולא פחות מתשעה שופטי בג"ץ חדשים. על כל המינויים הללו ינצח טומי לפיד, ואין להניח שהוא יפעיל את השפעתו כשר המשפטים כדי לשנות את מסורת השיפוט השמאלנית והאנטי דתית המוכתבת מאישיותם של נושאי התפקידים בצמרת המשפטית שלנו. על כינון בית משפט לחוקה אין כמובן מה לדבר ככל שהדברים יהיו תלויים בשר המשפטים, והם יהיו תלויים בו במידה רבה. גם את הנזק שצפויים לעשות שרי התשתיות, התקשורת והפנים מטעם שינוי לא קשה לדמיין.
מי מייצג את מעמד הביניים?
במפד"ל טוענים מצד אחד שלא היתה ברירה. ראש הממשלה לא רצה ממשלה דתית-ימנית. אילמלא הלכנו עם שינוי, אומרים במפד"ל, היה שרון מקים ממשלה גרועה הרבה יותר, עם שינוי וגם עם העבודה. טענה כזאת אפשר להבין, אם כי נראה שמדובר בחשש רחוק. מצד שני אומרים במפד"ל שההליכה עם שינוי היא לכתחילה, כדי לפשר בין דתיים וחילונים, להוריד את מפלס השנאה, ולחסום הקמת אופוזיציה שמאלנית של העבודה שינוי ומרץ, שהייתה מזיקה מאוד למדינה במצב העדין שבו היא נמצאת. במילים אחרות, המפד"ל מיישרת קו עם הפחדנות של אריאל שרון, ומוותרת על הגשמת מדיניות הימין בגלל החשש מהאופוזיציה. מפחדים לממש את המנדט הברור שקיבלו מהעם.
עוד אומרים במפד"ל ששינוי מייצגת את הנושאים העיקריים בעול, משרתי המילואים ומשלמי המיסים, ואסור להשאיר את אלו ממורמרים ללא חלק בשלטון. הטיעון הזה הוא נפילה למלכודת הדמגוגיה הווירטואוזית של טומי לפיד. האם טומי לפיד הוא הוא מייצגם של משלמי המיסים? האם באמת רוב בני 'מעמד הביניים' הצביעו בעדו? האם בין ארבעים המנדטים של הליכוד לא באו לפחות עשרים מקרב מצביעי 'מעמד הביניים'? האם בין ששת המנדטים של המפד"ל אין שלושה-ארבעה מנדטים של משלמי מיסים ומשרתי מילואים? האם לאיחוד הלאומי אין ארבעה-חמישה כאלה? האם כל מצביעי 11 המנדטים של ש"ס אינם משלמים מיסים ואינם משרתים בצה"ל? האמת היא ששינוי מייצגת בעיקר את מאוכזבי העבודה ומרץ, שאובדן הדרך המדיני והפוליטי של מפלגותיהם הביא אותם הפעם לנקז את כוחם אל הגורם האנטי-דתי, שתמיד היה קיים אצלם במידה לא קטנה. בעבר הם הסכימו לחבוש שטריימל למען השלום. באין דרך לשלום, רבים מהם לא באו להצביע, ואחרים רצו לפחות לקבל תחבורה ציבורית בשבת ולדפוק קצת את החרדים השנואים, אז הם הצביעו שינוי.
קדנציה ארוכה ומשמימה באופוזיציה, שבסופה המנהיג הקשיש טומי לפיד פורש לגמלאות, היתה מפזרת לכל רוח את הבועה של שינוי, כמו שמפלגת ד"ש ז"ל התפוגגה בזמנה. החילונים בישראל לא באמת סובלים עד כדי כך מעריצות הדתיים שיבזבזו לאורך זמן את קולם על מפלגה שכל עניינה מלחמה בחרדים.
הכפייה האנטי-חרדית תיכשל
במפד"ל מתמוגגים מחזרתה של המפלגה אל מקומה הטבעי כגשר בין חילונים לחרדים. כרגע קצהו האחד של הגשר המפד"לי מונח על קרקע חילונית לא יציבה במיוחד, וקצהו האחר, שאמור להגיע אל החרדים, מסתיים באמצע התהום ואינו מגיע אל הצד השני.
עם כל זה, קצת משונה היה לשמוע את זעקות השבר כנגד המפד"ל מצדן של ש"ס ויהדות התורה. לש"ס לא היתה מעולם בעייה להיכנס לממשלה ללא המפד"ל ועל חשבונה. בין שתי המפלגות מתקיימת מזה שנים תחרות לא רק על מצביעים, אלא גם על משרדי ממשלה, על כהונות רבנות, על משרות בשירותי הדת, ועל תלמידים ותקציבים למערכות החינוך שלהן. התחרות הזאת גרמה לכך שבעבר ש"ס, גדולה יותר ונטולת מחויבות למצע מדיני, קפצה ראשונה לכל ממשלה והשאירה למפד"ל, במקרה הטוב, פירורים. נכון, אומרים בש"ס, אבל איך אפשר לחבור לשינוי האנטי-דתית.
כאילו שהם לא ישבו עם מרץ בממשלות רבין וברק. המפלגות החרדיות אשמות גם בכך שלא נתנו יד להקמת גוש חוסם דתי-ימני, ובכך גרמו למפד"ל לחשוש ששרון יסגור איתן ועם העבודה על קווי יסוד עם מדינה פלשתינית וישאיר אותה בחוץ.
אין להכחיש שיש גם כמה יתרונות לקואליציה בלי ש"ס והאגודה. דוגמה אחת: בקרוב יתקיימו בחירות לרבנות הראשית לישראל, וכשהחרדים מחוץ לממשלה משתפרים מאוד סיכוייהם של מועמדי הציונות הדתית. ייתכן גם שחזרתם של תפקידים נוספים במערכת הדתית הממלכתית לידי הציונות הדתית ישפר במשהו את תדמית הממסד הדתי, אם כי טענותיה של שולמית אלוני נגד ממסד זה נשמעו עוד כשהמפד"ל שלטה בו ללא מיצרים.
כללו של דבר, לעניות דעתי הלא קובעת, שוגה מי שחושב כי נכון היה להפר את שיתוף הפעולה וקרבת הדעות שנוצרה בשנים האחרונות בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החרדי, ולהמיר אותה בפייסנות כלפי אנשי שינוי. לא משיגים קרוב רחוקים באמצעות הרחקת קרובים. אולי עוד ניתן יהיה לתקן ולצרף לממשלה לפחות את אנשי יהדות התורה.
שילוב החרדים בצבא ובשוק העבודה יושג לא באמצעות כפייה וחקיקה, אלא בתהליך איטי שיובילו אותו התפתחויות חברתיות וכלכליות פנימיות בתוך החברה החרדית, וגדולי תורה כמו הרב שטיינמן המעודדים את הנח"ל החרדי ואת הלימודים המקצועיים. ועדת טל הבינה זאת, ופעלה בעדינות לעידוד המגמות הללו. טומי לפיד מתעקש ללכת בכוח, והתוצאה עלולה להיות דווקא הפוכה.
על פניו, ההליכה עם שינוי היא החמצה של הזדמנות ליצור קואליציה טובה יותר, עם 69 ח"כים מהגוש הדתי-ימני. צירופה של שינוי עולה במחיר של ויתורים בקווי היסוד, גם בנושא היהודי וגם בנושא המדיני. את הוויתורים בנושא הדתי יש במפד"ל מי שרואים כעניין שבלכתחילה. הם מוכנים לבחון מחדש את חוק טל משום שמעולם לא התלהבו ממנו. הם הסכימו לשינוי בקיצבאות הילדים משום שגם בעבר סברו שהמדינה לא צריכה לתת על ילד חמישי יותר משהיא נותנת על ילד שלישי ורביעי.
בתחום הנישואין האזרחיים העניינים יותר מסובכים. לא ברור איך אפשר לסכם בנושא שיש לו משמעות הלכתית כה מובהקת בלי ברכתם של גדולי הרבנים, הרב שפירא והרב אליהו. בתחום המדיני, שינוי לא הסתפקה בקווי היסוד של הממשלה הקודמת שאפילו מפלגת העבודה חתמה עליהם, ודרשה לשלב את נאום שרון בכנס הרצליה. המפד"ל מצידה צרפה מכתב לראש הממשלה עם הצהרה שתפעל למניעת הקמת מדינה פלשתינית.
ממשלת שרון-לפיד
אבל המחיר שמשולם בקווי היסוד הוא החלק הפחות קשה של העניין. קשה הרבה יותר התוצאה הפוליטית של הפיכת שינוי, האנטי-דתית והשמאלנית, לשותפה הקואליציונית העיקרית של שרון. אפי איתם ואביגדור ליברמן יישארו מחוץ למעגל ההכרעות המרכזיות, ממודרים מהנושא המדיני כמו בממשלה הקודמת. למעשה, בהסכמתה ללכת עם שינוי אפשרה המפד"ל לשרון לברוח לא רק מממשלה דתית-ימנית, אלא גם מהצורך לשתף בהכרעות את חברי מפלגתו שלו, שחלק ניכר מהם מתנגדים לתוכניותיו המדיניות. מה שעשה שרון בממשלה הבאה יחד עם פרס ופואד תוך עקיפת סיעתו, הוא יעשה בממשלה הזאת עם לפיד מרידור ואולמרט.
זאת ועוד: כמי שנוהגת להדגיש תמיד את החשיבות של הימצאות משרדי ממשלה מסוימים בידיים הנכונות, אמורה המפד"ל להבין גם את גודל הנזק העלול להיגרם כשמפלגה כשינוי מחזיקה בתיקים מרכזיים כמו תשתיות, פנים, תקשורת, ומעל לכל משפטים. לפיד, שר המשפטים הבא, כבר הכריז שבכוונתו לקדם חוקי יסוד נוספים שהדתיים הכשילו את חקיקתם בקדנציה הקודמת. עוד חוקי יסוד זה אומר עוד נושאים הנתונים לשליטתו הבלעדית של בג"ץ - מה שמבטיח הכרעות חוקתיות שמאלניות ואנטי-דתיות בעוד כמה תחומים מרכזיים בחיינו. בשנים הקרובות צפויים להתמנות יועץ משפטי חדש, פרקליט מדינה חדש, ולא פחות מתשעה שופטי בג"ץ חדשים. על כל המינויים הללו ינצח טומי לפיד, ואין להניח שהוא יפעיל את השפעתו כשר המשפטים כדי לשנות את מסורת השיפוט השמאלנית והאנטי דתית המוכתבת מאישיותם של נושאי התפקידים בצמרת המשפטית שלנו. על כינון בית משפט לחוקה אין כמובן מה לדבר ככל שהדברים יהיו תלויים בשר המשפטים, והם יהיו תלויים בו במידה רבה. גם את הנזק שצפויים לעשות שרי התשתיות, התקשורת והפנים מטעם שינוי לא קשה לדמיין.
מי מייצג את מעמד הביניים?
במפד"ל טוענים מצד אחד שלא היתה ברירה. ראש הממשלה לא רצה ממשלה דתית-ימנית. אילמלא הלכנו עם שינוי, אומרים במפד"ל, היה שרון מקים ממשלה גרועה הרבה יותר, עם שינוי וגם עם העבודה. טענה כזאת אפשר להבין, אם כי נראה שמדובר בחשש רחוק. מצד שני אומרים במפד"ל שההליכה עם שינוי היא לכתחילה, כדי לפשר בין דתיים וחילונים, להוריד את מפלס השנאה, ולחסום הקמת אופוזיציה שמאלנית של העבודה שינוי ומרץ, שהייתה מזיקה מאוד למדינה במצב העדין שבו היא נמצאת. במילים אחרות, המפד"ל מיישרת קו עם הפחדנות של אריאל שרון, ומוותרת על הגשמת מדיניות הימין בגלל החשש מהאופוזיציה. מפחדים לממש את המנדט הברור שקיבלו מהעם.
עוד אומרים במפד"ל ששינוי מייצגת את הנושאים העיקריים בעול, משרתי המילואים ומשלמי המיסים, ואסור להשאיר את אלו ממורמרים ללא חלק בשלטון. הטיעון הזה הוא נפילה למלכודת הדמגוגיה הווירטואוזית של טומי לפיד. האם טומי לפיד הוא הוא מייצגם של משלמי המיסים? האם באמת רוב בני 'מעמד הביניים' הצביעו בעדו? האם בין ארבעים המנדטים של הליכוד לא באו לפחות עשרים מקרב מצביעי 'מעמד הביניים'? האם בין ששת המנדטים של המפד"ל אין שלושה-ארבעה מנדטים של משלמי מיסים ומשרתי מילואים? האם לאיחוד הלאומי אין ארבעה-חמישה כאלה? האם כל מצביעי 11 המנדטים של ש"ס אינם משלמים מיסים ואינם משרתים בצה"ל? האמת היא ששינוי מייצגת בעיקר את מאוכזבי העבודה ומרץ, שאובדן הדרך המדיני והפוליטי של מפלגותיהם הביא אותם הפעם לנקז את כוחם אל הגורם האנטי-דתי, שתמיד היה קיים אצלם במידה לא קטנה. בעבר הם הסכימו לחבוש שטריימל למען השלום. באין דרך לשלום, רבים מהם לא באו להצביע, ואחרים רצו לפחות לקבל תחבורה ציבורית בשבת ולדפוק קצת את החרדים השנואים, אז הם הצביעו שינוי.
קדנציה ארוכה ומשמימה באופוזיציה, שבסופה המנהיג הקשיש טומי לפיד פורש לגמלאות, היתה מפזרת לכל רוח את הבועה של שינוי, כמו שמפלגת ד"ש ז"ל התפוגגה בזמנה. החילונים בישראל לא באמת סובלים עד כדי כך מעריצות הדתיים שיבזבזו לאורך זמן את קולם על מפלגה שכל עניינה מלחמה בחרדים.
הכפייה האנטי-חרדית תיכשל
במפד"ל מתמוגגים מחזרתה של המפלגה אל מקומה הטבעי כגשר בין חילונים לחרדים. כרגע קצהו האחד של הגשר המפד"לי מונח על קרקע חילונית לא יציבה במיוחד, וקצהו האחר, שאמור להגיע אל החרדים, מסתיים באמצע התהום ואינו מגיע אל הצד השני.
עם כל זה, קצת משונה היה לשמוע את זעקות השבר כנגד המפד"ל מצדן של ש"ס ויהדות התורה. לש"ס לא היתה מעולם בעייה להיכנס לממשלה ללא המפד"ל ועל חשבונה. בין שתי המפלגות מתקיימת מזה שנים תחרות לא רק על מצביעים, אלא גם על משרדי ממשלה, על כהונות רבנות, על משרות בשירותי הדת, ועל תלמידים ותקציבים למערכות החינוך שלהן. התחרות הזאת גרמה לכך שבעבר ש"ס, גדולה יותר ונטולת מחויבות למצע מדיני, קפצה ראשונה לכל ממשלה והשאירה למפד"ל, במקרה הטוב, פירורים. נכון, אומרים בש"ס, אבל איך אפשר לחבור לשינוי האנטי-דתית.
כאילו שהם לא ישבו עם מרץ בממשלות רבין וברק. המפלגות החרדיות אשמות גם בכך שלא נתנו יד להקמת גוש חוסם דתי-ימני, ובכך גרמו למפד"ל לחשוש ששרון יסגור איתן ועם העבודה על קווי יסוד עם מדינה פלשתינית וישאיר אותה בחוץ.
אין להכחיש שיש גם כמה יתרונות לקואליציה בלי ש"ס והאגודה. דוגמה אחת: בקרוב יתקיימו בחירות לרבנות הראשית לישראל, וכשהחרדים מחוץ לממשלה משתפרים מאוד סיכוייהם של מועמדי הציונות הדתית. ייתכן גם שחזרתם של תפקידים נוספים במערכת הדתית הממלכתית לידי הציונות הדתית ישפר במשהו את תדמית הממסד הדתי, אם כי טענותיה של שולמית אלוני נגד ממסד זה נשמעו עוד כשהמפד"ל שלטה בו ללא מיצרים.
כללו של דבר, לעניות דעתי הלא קובעת, שוגה מי שחושב כי נכון היה להפר את שיתוף הפעולה וקרבת הדעות שנוצרה בשנים האחרונות בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החרדי, ולהמיר אותה בפייסנות כלפי אנשי שינוי. לא משיגים קרוב רחוקים באמצעות הרחקת קרובים. אולי עוד ניתן יהיה לתקן ולצרף לממשלה לפחות את אנשי יהדות התורה.
שילוב החרדים בצבא ובשוק העבודה יושג לא באמצעות כפייה וחקיקה, אלא בתהליך איטי שיובילו אותו התפתחויות חברתיות וכלכליות פנימיות בתוך החברה החרדית, וגדולי תורה כמו הרב שטיינמן המעודדים את הנח"ל החרדי ואת הלימודים המקצועיים. ועדת טל הבינה זאת, ופעלה בעדינות לעידוד המגמות הללו. טומי לפיד מתעקש ללכת בכוח, והתוצאה עלולה להיות דווקא הפוכה.